NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “The spiritual leadership of the Bnei Baruch organization”

שיעור בוקר 02.05.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ארגון בני ברוך

שאלה: אמרת שיום אחד אתה תסתלק פיסית ואנחנו נמשיך, האם את העצמאות שלנו כדאי לבנות ולפתח כבר מעכשיו?

זה מה שאני משתדל שייבנה. בבקשה. אתם צריכים לדאוג לזה. בדרך כלל בהרבה מאוד מקרים בעבר אנחנו קוראים על קבוצות מקובלים, שנפטרו מהעולם הזה והתלמידים שלהם לא ידעו להסתדר ביניהם, ואז התפרקו כוחות הקבוצה ובהתאם לזה הפכו להיות קבוצות חלשות, קטנות, אפילו מנוגדות זו לזו מה שגרם להתפוררות של החכמה. ודאי שאני לא רוצה בזה.

אנחנו צריכים לברר איך אתם בונים את עצמכם כדי שאפילו עכשיו, כשאני אתרחק מכם יותר ויותר תגלו מנגנון שינהל אתכם ותקבלו אותו ממש בצורה נכונה.

תלמיד: זה היה נהוג אצל מקובלים להכין את דור ההמשך ולתת להם לבנות את העצמאות שלהם, או שזה משהו שלא תמיד היה מקובל?

עד כמה שהתאפשר להם לעשות, עשו, ובכל זאת היו תקלות.

שאלה: יש עוד משהו נוסף שנראה לי שאנחנו מקבלים מהבורא מדי פעם, זה מין תחושת אשמה על זה שאנחנו לא מנצלים כל הזדמנות שהוא נותן לנו, שאנחנו לא מחבקים כל הזדמנות כזאת בהתלהבות.

נכון.

תלמיד: ברור שזה מגיע ממנו, ואני לא כל כך יודע איך לעבוד עם זה, אולי תוכל לכוון אותנו.

אני יכול להעביר לכם רק מה שמקובלים אומרים ומה שאני מבין מתוך הניסיון הלא גדול שלי, שכל הדברים האלה נפתרים מעצמם רק בחיבור. הפתרון הוא בכל זאת חיבור, אתה לא יכול להבין בשכל ולסובב את זה איך שבא לך. רק חיבור בתוך הקבוצה מביא לך את כל הפתרונות, התשובות, ורק כך אתה יכול באמת לפתור את הדברים והם צריכים להתיישב בהרגשה, אתה מבין. בהרגשה.

ולכן זה לא עניין של הבנה, של שכל, להתחיל לתת לך כאן אילו הוכחות כמו במתמטיקה, בפיסיקה או במשהו, לא, זה לא יעזור. זה חייב להיות בתוך ההרגשה. אם זה מסתדר אז אתה מקבל את זה וזה ברור. לכן רק בחיבור.

תלמיד: לפעמים, במיוחד כשאני רואה את זה בחבר, אני רואה שזה כאילו משהו שמזדחל פנימה, שתחושת האשמה בעצמה כלפי חבר או אצל חבר, במסגרת העבודה, או שפתאום אתה הפסדת מספר שיעורים, או שיכולת להתחבר ולא התחברת ואז הפסקת או זלזלת. קשה להגיע לחבר שמרגיש אשם או קשה לצאת מתוך הרגשת האשמה כשזה קורה אצלך. איך מתגברים על תחושת האשמה?

אם מתחילים להתייחס אחד לשני באהבה, אז אין שום בעיה ואין אשמה, גם בינינו וגם ביחס לבורא. אתה צריך להשתדל להגיע לבקשה כזאת, ליחסים כאלו. אין בושה ואין אשמה ואין חשבונות בין מי שאוהב את מישהו. זהו. אם יש חשבונות זאת כבר לא אהבה, לכן כתוב “על כל פשעים תכסה אהבה”. לזה אנחנו צריכים להשתוקק להגיע, לכאלה חשבונות, כי אז אין ביקורת ואין מקום למי יותר ומי פחות ובאיזו צורה, אלא על כל פשעים תכסה אהבה.

שאלה: למה הבריאה צריכה את הקוטביות הזו שהבורא גורם לה, מצד אחד הנאה ומצד אחר בושה?

בלי בושה לא היית מרגיש שאתה מקבל. תתאר לעצמך שאנחנו לא היינו מרגישים, נניח שהעצבים לא היו עובדים, אז אדם חס ושלום מכניס יד לאש, והיד נשרפת והוא לא מרגיש שזה נשרף. לא מרגיש. האש בוערת, הוא מוציא את היד מהאש הבוערת והוא לא מרגיש את זה. הוא רואה ולא מרגיש.

לכן ניתנה לנו בושה, זאת אומרת זה תיקון מאוד גדול, מיוחד, שאנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים. וכל מידת ההתפתחות שלנו תלויה במידת הבושה שאנחנו מרגישים.

שאלה: מה זה אומר שהאור נמצא במנוחה?

האור נמצא במנוחה מפני שאין לו יותר מכוונה אחת, להיטיב לנבראיו ובכל מיני צורות, אפילו בדברים הגרועים ביותר שאנחנו מרגישים, במצבים הקשים ביותר, אנחנו רק לא מזהים, אבל גם זה בא מתוך אהבה וכדי להיטיב לנו.

שאלה: נפילה, אולי ריחוק, זה סוג של התגלות הבורא. האם יש עוד צורות להתגלות הבורא שאפשר ככה לכנות?

כל מה שיש לפנינו זה הכול צורות התגלות הבורא, רק אנחנו לא מוכנים לזהות שזה הוא והוא עושה.

שאלה: בקשר לכנס, למה אנחנו מרגישים צורך לדבר על הכנס שהיה, האם זה מועיל במשהו להעלות זיכרונות?

זיכרונות לא מועילים ואנחנו לא נמצאים במה שהיה אלא איך להכין את עצמנו למה שיהיה. ולכן אנחנו לא שקועים בעבר, אנחנו נמשכים לעתיד. וזה מה שחשוב לנו. לכן אנחנו מדברים ודואגים לזה, איך אנחנו נארגן את עצמנו כדי שהקבוצה הגדולה הזאת תגדל עוד ועוד. ותאמינו לי שכמו שאתם מדברים על זה שיש חמישה או שבעה או שמונת אלפים איש בכנס, זה כלום, האמת שהיו איתנו פי כמה וכמה יותר אנשים ואנחנו צריכים לדבר ולסדר את הארגון השלם בתוכנו, שינהל את חברת בני ברוך הכללית וינהל את העבודה של החברה הזאת, וגם שינהל כנסים וכל מיני אירועים.

אנחנו צריכים לבנות את “לב הארגון”, שהוא ידאג לזה. בינתיים אנחנו עדיין נמצאים בהתארגנות הקודמת לזה. ובאמת אני דואג לזה. נצטרך לעשות את זה, לארגן את זה. אני חושב שאנחנו צריכים לבחור כמה אנשים שיתעסקו בזה, ותמליצו למשל על עשרה אנשים שהם יכולים לעסוק בבניית הארגון בני ברוך בזמן הנוכחי, בלי לקחת בחשבון את נוכחות הרב, כדי שאתם תהיו עצמאים.

שאלה: קצת לא ברור לי, הרי יש הנהלת בני ברוך, יש ראשי שפות, יש צוותים חברתיים. על מה אתה מדבר?

אני לא מבין אותם, לא מכיר אותם, לא חשוב לי אם יש או לא, אני פונה לכולם. ולכן אני אומר, אם יש לכם רעיון איך לארגן את הארגון הזה שהוא יתפקד בצורה עצמאית ללא רב, ובצורה יעילה שיכולה בטוח להוביל אתכם קדימה, אז זה מה שאני רוצה לשמוע, לראות.

תלמיד: מה תפקידם בדיוק? מה זה לדאוג לארגון בלי רב?

זה שהארגון יהיה מאורגן ופועל בצורה נכונה, אופטימאלית ללא המארגן שנקרא רב.

תלמיד: יש לי שאלה עקרונית שאולי יוצאת מתוך הכנס עצמו. מה ההבדל בין שיעור לישיבת חברים? מה ההבדל בין אם אתה יושב מול הרב”ש יחד עם ספר לבין שאתה יושב עם החברים וקורא טקסט של רב”ש? האם יש הבדל בתוצאה?

ודאי שכן, כי אם אני יושב עם רב”ש אני יושב עם המורה שלי ומה שהוא אומר אני מקבל ללא ביקורת, ואם אני צריך להפעיל את הביקורת אז אני מפעיל אותה ממש בצורה הכרתית. ואילו אם אני יושב עם החברים אז שם אנחנו קודם כל צריכים להתחבר בינינו ואז החיבור בינינו יהיה כמו רב שאני יושב מולו, ואז כולם יושבים כל אחד מול הרב הזה שאנחנו יצרנו לעצמנו מהחיבור בינינו.

תלמיד: האם אפשר להגיע לעוצמת חיבור בינינו ממש כמו שאנחנו נמצאים מול הרב, להיות באותה דריכות כמו שאנחנו יושבים מולך ומקבלים ממך?

ודאי שכן, ועוד יותר. בחיבור ביניכם אתם יכולים להגיע למצב שאתם יושבים מול הבורא.

תלמיד: בחיבור בינינו אי אפשר לטעות?

אם אתם רוצים לקיים את החיבור לפי כל החוקים שאתם יודעים ומתפללים לבורא ומשתדלים להיות בקשר בלתי פוסק עימו, אז אתם לא תטעו, אלא במידה שהבורא רוצה להטעות אתכם.

אני רואה שהשאלה הזאת נמצאת באוויר ואנשים דואגים. אני רוצה לראות ארגון שפועל בהצלחה כבר מעכשיו. זאת אומרת, תארגנו קבוצה שתהיה ראש הארגון, תארגנו את האנשים שינהלו ויעשו את הכול. קודם החבר אמר שיש כבר דברים כאלה. אני לא יודע מי יש ומה אין, ולא פעם כשאני מדבר על עתיד הארגון, אני מקבל כאלה תשובות שיש לנו את כל המערכות האלה.

תלמיד: האנשים שיושבים סביבך, ההנהלה וכן הלאה, זו לא הנהלת הארגון?

לא, אני לא מדבר על זה בכלל.

תלמיד: אז על מה אתה מדבר? שיהיה ברור.

אני מדבר על זה שארגון בני ברוך בודק את עצמו, עושה רוויזיה, ובונה את עצמו לקראת עתיד חדש, שאין בו רב בשר ודם, חי. אין. וזה קצת אחרת ממה שקורה היום, כי היום עם כל שאלה ושאלה אתם יכולים לבוא אלי, ואפילו אם לא תבואו אלי, אתם יודעים שאני קיים. זה מצב אחר ממצב שלא יהיה למי לפנות, ואז כל הקבוצות והארגון יתחילו להתפזר לכל הכיוונים. פתאום יקומו הרבה אנשים שירצו להיות בראש ולכל אחד תהיה דעה משלו. מטבע הדברים כך יקרה, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לזה ולקבל את ההפרעות האלה שמתעוררות מלמעלה, כך שדווקא על ידן נעלה למדרגה רוחנית יותר גבוהה. זאת אומרת שנוכל לחבר אותן ובכל זאת לשמור על העביות החדשה הזאת שמתגלה, ולהפוך אותן לזכות.

תלמיד: איך אפשר כבר עכשיו, כשאנחנו עוד לא בהשגה, לפעול בצורה הנכונה, להקים בצורה נכונה את הדבר שאתה מצפה לו?

תחשבו כבר עכשיו איך הארגון יתפקד בלעדיי בכל דבר ודבר.

תלמיד: מאיפה נדע איך לבחור נכון את האנשים? כרגע אנחנו יודעים לבחור לפי חיצוניות, לפי תפקידים, לפי חריצות.

תדונו על זה ואתם תראו שאתם במצב כמו שהביאו אתכם לגן ילדים וכך אתם נשארים. וזה לא חייב להיות כך, זה מצב לא בריא. פעם היה כך גם באנושות, היה מלך ותחתיו היו כולם כפי שהוא ארגן אותם, אבל אחרי שהתקופה הזאת עברה והרבה אנשים מהעם התפתחו והם מוכנים להבין איך הדברים קורים בחברה האנושית, וחלק מהם התמחו בניהול כספים, חלק בניהול מלחמות או בבעיות חברתיות אחרות, ונעשו ביניהם עורכי דין, אנשים שבונים והורסים וכן הלאה, אז האנושות בכל זאת הגיעה למצב שיש פרלמנט והרבה אנשים שנמצאים בקבלת החלטות. ואפילו שממנים ראש פרלמנט, הוא תוצאה מהדעה של כל חברי הפרלמנט האלו, וזה העניין של ממשלה ולא מלך, וכך האנושות מתפתחת.

למה? כדי להגיע בסופו של דבר לכך שכל בני המדינה יהיו מקבלי החלטות, אבל כולם יגיעו למצב שיקבלו החלטה אחת. לא על ידי זה שכל אחד יוותר לאחר, אלא שהם יהיו כאיש אחד בלב אחד. זאת צורת ההתפתחות מתחילת האנושות ועד סוף האנושות.

תלמיד: הצורה הזאת של האנושות שעכשיו תיארת היא מאוד יפה, אבל אם אני מסתכל עלינו כארגון, אתה לא מדבר עכשיו על לעשות בחירות כמו באיזה פרלמנט.

בזה שאני אומר שכל אחד צריך לחשוב איך לארגן את הארגון בלי הרב, זאת אומרת בלי החלטה של אחד, אני בעצם מעורר את כולם לחשוב הלאה על הצורה העתידית. והיא צריכה להיות לפי ההתפתחות הטבעית שהחברה האנושית עוברת, מפני שאנחנו נכנסים לדור האחרון, ואנחנו צריכים להבין שמאין ברירה אנחנו נכנסים למצב שלא יהיה אדם אחד שנקרא רב, ואם “הרב אמר”, זה כמו שהמלך אמר, הוא לא נותן דין וחשבון לאף אחד, אלא אמר וזה רצונו.

אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו מבינים, כולנו מרגישים, כולנו מתחברים וכולנו מחליטים, ולפי ההחלטה הזאת הולכים קדימה. על זה בעצם רב”ש כותב במאמרי החברה. איך להתחבר, איך לקשור את עצמנו להחלטה אחת נכונה, איך לייצב את דמות הבורא בינינו כך שהוא מוביל אותנו.

לייצב את דמות הבורא, אנחנו צריכים בהדרגה, כמו בפירמידה, ואני רוצה לראות שלצורה הזאת אנחנו מתקדמים. זה לא סתם הרצון שלי, אלא לפי ההתפתחות האנושית, לפי האבולוציה החברתית, לפי הארגון שלנו זה צריך להיות כך. עד שנגיע למבנה של הדור האחרון ומתוך המבנה הזה נגלה את דמות הבורא שבנינו.

תלמיד: לפי השורש הרוחני, מה נכון שיהיה עכשיו בענף הגשמי, צורה של מלך או צורה של דמוקרטיה? כי יש גם דברים מעוותים שאנחנו רואים באנושות.

אנחנו לא כל כך לוקחים דוגמה מהאנושות. אומנם אנחנו נמצאים בתוכה וכאילו יכולים לקבל ממנה דוגמה או לתת דוגמאות ממה שקורה בה, אבל אנחנו מתפתחים בצורה אחרת. אנחנו מגיעים להכרחיות לבנות בינינו חיבור, שהחיבור הזה יהיה הבורא.

שאלה: לגבי מושג העצמאות, יש תפיסה שאומרת, “אנחנו נצמדים לרב, זאת העצמאות שלנו”.

בינתיים כן. זה כמו שפעם אנשים היו מתחברים למלך.

תלמיד: ויש כאלו שאומרים שלא, “עצמאות היא להתנתק מהרב וליצור משהו חדש שנוצר בין החברים ואיתו להתקדם”.

לא, זה בלגן. זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. זאת אומרת, אתם צריכים לדעת איך להחליף את הרב למנהיג יותר רוחני וגבוה, שזה הבורא.

תלמיד: איפה בדיוק האיזון הזה, בין עצמאות של החברים לבין עצמאות שנדבקים ברב, ממשכים את דרכו?

אתם בונים את הרב, אתם בונים את הבורא, בתוך הקשר ביניכם.

שאלה: עד היום שמענו שיש ארכיון של שיעורים מוקלטים, ובין אם הרב נמצא איתנו בגופו או לא בגופו, אנחנו ממשיכים על פי הארכיון “קבלה מדיה” שבו יש שיעורים של עשרות שנים.

אתם ודאי יכולים לשמוע אותם השיעורים שלמדנו במשך עשרות שנים. אין שום בעיה. אם אני מתעסק חמישים שנה בחכמת הקבלה אז אתם יכולים לקחת את כל הארכיון שלי ולהשתמש בזה. אני לא חושב שיש בזה כל כך צורך, כי אתם צריכים ללמוד ומתוך החיבור ביניכם אתם תוציאו עוד ועוד חידושים מהלימוד.

תלמיד: אז הצורה הטבעית שאתה רואה היא ששיעור הקבלה יהיה שילוב בין שיעור מוקלט ובין שיעור שהחברים מעבירים?

זה יכול להיות כך, ויכול להיות שזה לא יהיה שיעור מוקלט אלא פשוט תקראו מקורות. מקורות זה חובה, בלי מקור אין מה לעשות. מקור זה בעל הסולם ורב”ש, חוץ מזה אף אחד. לא פירושים, לא תוספות, שום דבר, אלא בצורה כמו שאנחנו לומדים, מקורות של בעל הסולם ורב”ש בלבד. אתם יכולים לקחת עוד פסוקים מכל מיני מקובלים, מפרשים כמו “דגל מחנה אפרים”, “מאור ושמש” שהיו מקובלים גם על בעל הסולם ורב”ש, אבל בעצם היסוד הוא רק שלהם, ללא תוספת כלשהי, מאף אחד.

שאלה: האם אנשים שיובילו את החברה יהיו אנשים בעלי השגה או אנשי ארגון?

קודם כל אנשי ארגון. מי יודע מי בעלי השגה, מי יכול להבחין?

שאלה: יש הצעה שמגיעה מהרבה חברים שהרב בעצמו יבחר את האנשים.

לא, אני רוצה שזה יבוא מכם. בואו נפתח תיבה, ולשם תשלחו רשימות של אנשים שאתם חושבים שיכולים לארגן ולנהל את החברה בלי הרב. זה העניין, שהם מסוגלים לנהל בצורה בלתי תלותית באף אחד, אלא הם רק קשורים למטרה.

תלמיד: לפי איזה קריטריונים אני בוחר חבר כזה?

לפי הקריטריונים שלך. אני לא קובע. כמו שאתם עכשיו תבחרו ותכתבו, לפי זה אנחנו נדע על איזה קריטריונים אתם מסתמכים.

שאלה: מה מקום הנשים בארגון כזה?

הנשים יכולות גם להשתתף בצורה מקבילה לגברים. אבל מקבילה ולא לבלבל אותנו, זה לחוד וזה לחוד. גם בבחירה של קבוצות הניהול – נשים יכולות להשתתף אבל שאנחנו נדע שזה מגיע מהנשים.

שאלה: כחברה גדולה ומגוונת, מה כרוך בניהול של חברה כזאת?

הכול. מה זאת אומרת מה כרוך? אתה מזכיר לי בחור צעיר שבא מהרחוב, נכנס לאיזו חברה גדולה ואומר אני רוצה להיות מנהל המפעל. הייתכן? כך אתה שואל.

שאלה: האם אנחנו יכולים לצפות שהעשיריות שעושות את העבודה, יגיעו להשגה רוחנית וימלאו את המקום כשאתה לא תהיה בצורה פיזית איתנו?

אני לא רוצה לצפות להשגה הרוחנית של עשיריות. ההיפך, העבודה הנכונה שאנחנו עכשיו מדברים עליה בארגון היא תקדם אותנו גם להשגה הרוחנית.

תלמיד: כששומעים שהרב מחליט על משהו אנחנו יודעים שאת ההחלטה הזאת אתה מקבל משורש וענף, רואה אותה מכל הכיוונים. במקרה שלנו אם נגיע לאיזו החלטה ללא השגה רוחנית אז יש יותר סיכויים שנטעה. אפשר לחשוב כך?

אנחנו הגענו למצב שאם העשירייה מחליטה בכובד ראש – היא לא טועה. לכן עשירייה נכונה, בהחלטה נכונה יכולה לתת לנו החלטה נכונה ואנחנו לא נטעה להתקדם לפי ההחלטה הזאת למטרת הבריאה.

שאלה: אם אנחנו מדברים על ארגון, אז לדעתי הכול באמת עובד מבחינה ארגונית חיצונית ויש את כל המערכות הנדרשות. אבל כשאנחנו מדברים על רב אנחנו מדברים על אידיאולוגיה של התפתחות הארגון. למשל שיעור בוקר – מה לומדים, את זה או את זה, בהתאם למה שאנחנו מתקדמים כקבוצה עולמית.

אנחנו רואים איך אתה מוביל את הקבוצה העולמית מבחינה אידיאולוגית. אנחנו רואים שאתה מתכנן את המצבים הבאים, הרוחניים בהתאם לאותם המקורות שנבחרים. מה יהיה בכנס, איזה כנס יהיה. זה הדבר העיקרי ולא הדברים הארגוניים החיצונים. אז מה הקריטריון העיקרי שצריך להיות?

הקריטריון העיקרי הוא שאם קבוצה של עשרה אנשים, לא קבוצה אחת מכל הקבוצות שאנחנו רואים על המסכים, אלא שאנחנו בחרנו אותה כמארגנת, כהנהלה, אם אנחנו בחרנו אותה והם ממש ביד אחת, בלב אחד, בראש אחד – מחליטים, אז אנחנו מקבלים בצורה כאילו זה מגיע ממש מהכוח העליון. הכול תלוי באיזו מידה הם משתדלים להחליט בראש אחד – בלב אחד, במידה שאנחנו מוסרים להם את הדאגה שלנו והנאמנות שלנו שהם עושים את זה בצורה כזאת, באותה מידה אנחנו מקבלים מהם כמו שאנחנו מקבלים מלמעלה.

תלמיד: זו כבר העבודה של אלו שמקבלים את ההחלטות. ואני מדבר על ההחלטות עצמן. הרי החלטה אמורה לנבוע מפרספקטיבה של התפתחות הקבוצה.

החיבור המתגבר ביניהם, לשם הקבוצה הולכת קדימה. לחיבור המתגבר ביניהם.

תלמיד: ומה האידיאולוגיה בדיוק, איך בכלל ניתן לתאר לעצמנו, איך אפשר לסכם על דבר כזה בקבוצה?

כך הם בונים את הבורא. הם מייצבים את דמות הבורא ביניהם.

תלמיד: מתוך הקבוצה הזאת או בקבוצה הכללית?

גם בקבוצה הקטנה, המחליטה וגם בכל הקבוצות שסביבה ובקבוצה הגדולה הכללית וגם בכל האנושות.

תלמיד: האם הקבוצה הכללית שלנו יכולה איכשהו לבדוק את זה? למשל נגיד ממחר אנחנו נהיה יותר קרובים לבורא.

במידה שתתקרבו אחד לשני, במידה הזו אתם תהיו יותר קרובים לבורא. לפי זה תהיה לכם החלטה יותר נכונה. ואם ההחלטה לא כל כך נכונה אז אתם תקבלו כל מיני סימנים שיתקנו אתכם.

שאלה: היום הניהול הוא בעיקר סביבך ובישראל. פעם הקמת דירקטוריון, 12 איש שכולם היו ישראלים. איך אתה רואה היום את זה מבחינה גיאוגרפית ובכלל את הניהול?

אני בכלל לא חשבתי על זה. אני לא מתחשב בלאום או בצבע של בני האדם אלא רק בנכונות שלהם להתקרב ולעבוד בלב אחד ובראש אחד. מה אכפת לי שיהיו אפילו אחד מפיטר, מהולנד, ספרד, טורקיה, אנגליה, ברזיל, ישראל, וולגה. מה זה חשוב לי? חשוב שהם ירצו להיות בלב אחד למרות שיש ביניהם פערים, חלוקי דעות, תפיסה שונה, הרגלי תפיסה שונים, אבל הם רוצים להיות יחד ולהתחבר ביניהם.

אם אנחנו מדברים על ארגון בינלאומי – עולמי, אז הם צריכים להיות מאוד שונים זה מזה מכל החלקים של הארגון שלנו, ועם זה הם צריכים להבין מה הם צריכים לעשות כדי להיות ראש הארגון. על ידי זה שכולם מתחברים יחד הם מייצרים בתוכם מקום, תנאים לגילוי הבורא שהשכינה תשרה בינינו וכך הם יהיו כראש. ואם יהיו שם שונים, אז שונים.

מטבע הדברים פעם היו כולם מישראל כי זה היה המקום שהיו קבוצות, התקדמו וכן הלאה. היום אני חושב שאין לנו כבר בעיה, נחיצות שכך זה יהיה. יש לנו אנשים מתאימים מחוץ לישראל הרבה יותר מאשר כאן. צריכים להיות מכול מקום. לא לפי השפה ולא לפי הצבע אלא לפי הנכונות לעבוד בעשירייה כאחד.

שאלה: אני מבין שאתה מכוון אותנו, ש”בני ברוך” לא ינוהלו על ידי יחידים, אלא אתה מראה לנו איך לנהל דרך החיבור בינינו, שאנחנו נקבל החלטות דרך החיבור, אנחנו נבצע פעולות דרך החיבור, שהכול יקרה דרך החיבור וכך נגיע לאמת?

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לבנות חברה דרך החיבור בינינו, האם לשם אתה מכוון אותנו?

ודאי שכך אני מתכוון. אבל שהחיבור יהיה חיבור כמה שיותר רוחני. ואתם תבנו אותו, תבקרו, תבדקו, תחזקו אותו כל פעם, כך זה יהיה.

שאלה: איך לקבל את ההחלטה של החברים כמו החלטה של רב, בלי ביקורת, בלי ספק ולהרגיש שזאת ההחלטה היחידה הנכונה והיא תקדם אותנו, איך לשדר להם את אותה אהבה ודאגה שאנחנו מנסים לשדר לך?

אתם צריכים למצוא מאמרים שמדברים על זה אצל רב”ש ובעל הסולם. באיזו מידה החברה, החברים, קבוצת חברים יכולה לקבוע את ההחלטות שלה על היחיד וכך לקבל את זה. תשתדלו להבין את העקרונות האלה, הם רוחניים.

הרוחניות לא נמצאת באיזו צורה מוגדרת, אלא הכול תלוי בהחלטה שלנו, ביחס שלנו איך אנחנו מבררים את זה ומקבלים. הרוחניות נמצאת ממש ברוח.

שאלה: אם כל קבוצה לאורך ההיסטוריה של המקובלים התפזרה לאחר שהרב הסתלק, אז למה לנו, בני ברוך, יש סיכוי?

אנחנו נמצאים בדור האחרון, אנחנו חייבים לשמור על עצמנו. לנו יש את כל הסיכויים לבנות את עצמנו כך שלא נתפזר, אלא דווקא ההיפך, נבנה את עצמנו כךכך שמיום ליום החשיבות שלנו תגדל עוד ועוד.

תלמיד: אנחנו הגענו לבני ברוך, אליך אדם בעל השגה שמוביל אותנו, אבל מה הכוח בבני ברוך, למה אדם צריך להגיע?

הכוח של בני ברוך הוא בזה שיש להם שיטה איך להגיע דרך חיבור ביניהם לקשר עם הבורא ואז לקבל מהבורא את כל הפנימיות, את כל המילוי, זה הכוח של בני ברוך.

שאלה: בהתחלה אמרת שהקבוצה צריכה להיות מבוססת על איזו צורה ארגונית גשמית, ולאחר מכן אמרת שהקבוצה צריכה להגיע לחיבור פנימי. נניח ואנחנו נפגשים ורוצים לקבל החלטה, איך הפגישה הזאת יכולה להיות רוחנית?

אתם צריכים לקחת את מה שכתבו בעל הסולם ורב”ש ובמהלך הפגישות שלכם, מפגישה לפגישה, להשתדל לקיים את מה ששם כתוב.

שאלה: ברור מהדיון שכשמקובל מוביל את הארגון, אין באמת הבדל בין החברים או דרך ההפצה, התשובה היא תמיד בחיבור. מה קורה כשמקובל זז הצידה והוא כבר לא מנהל, איך נכון לחלק את העשיריה שלנו?

במקום מקובל יש קבוצה שהיא כמו פרלמנט. פעם היה מלך ועכשיו אין מלך אלא פרלמנט, והפרלמנט הוא זה שקובע את כל החיים של המדינה. יש לנו כאלה דוגמאות בעולם, ואנחנו צריכים לקבוע את זה אצלנו זאת תהיה הממשלה.

שאלה: דיברת על מה שיקרה אחרי ה-120 שלך, אנחנו מקווים שזה ייקח עוד הרבה שנים, ועל איך אנחנו מתארגנים כארגון, אתה רוצה שזו תהיה חברה גדולה יותר, על זה דיברת?

יכולה להיות קבוצה הבנויה מעשרה אנשים והלאה. פעם היה סנהדרין עם 120 איש, הייתה גם קבוצה של 70 איש, אבל לפחות עשרה. קבוצה של עשרה אנשים המנהלת את כל החיים של בני ברוך ותחתיה יש עוד קבוצות הפועלות בשטח. אני חושב שאתם צריכים לקחת את זה בידיים ולהתחיל לדון על כך.

שאלה: האם אתה רוצה שהכלי העולמי יהיה מורכב מהרבה מאוד אנשים, כ 5,000 או 6,000 אנשים מסביב, היית רוצה שהם יכנסו בני ברוך?

אני לא מבין אותך, מאיפה אתם לוקחים את המילים האלה? 0אני לא אמרתי שצריך 5000 או 6,000, מה אמרתי שכך אתם חושבים? אמרתי שמכל הקבוצות שלנו יש מסה של כמה אלפי אנשים שצריכים לבחור עשרה אנשים שהם יהיו כקבוצה שדואגת בכללות לחיים שלנו, אני מתכוון קודם לגברים. על זה אני מדבר, אני לא מבין מה אתם שומעים, אלה דברים שלא אמרתי.

שאלה: איך אנחנו כולנו יכולים להשתתף בתהליך הזה? היו נקודות מנחות כדי להיות חלק מבני ברוך, איך עכשיו כל העשיריות יכולות להשתתף בתהליך הזה?

אני חושב שהכי טוב שזה יעבור דרך ראשי שפות. תכתבו לראשי שפות מה אתם חושבים בנדון, ובהתאם לזה נחליט מה עושים. תתחילו לחשוב על זה, כי זה העתיד שלכם, אתם בונים את הממשלה שלכם שתוביל אתכם הלאה.

שאלה: יש לא מעט חברים הנראים מתאימים להיות בהנהלה של הארגון, רק שאני לא יודע האם הם מעוניינים בכלל. האם זה חשוב, אם הם רוצים או לא רוצים?

חשוב שאתה תכתוב מי אתה חושב שראוי להיות, ואז נראה.

שאלה: לפני כשנתיים הצעת כך, ביום שאתה תסתלק, נתחיל לראות את השיעורים מהיום ונלך אחורה יום יום עד השיעור הראשון, האם ההצעה הזאת עדיין בתוקף במצב החדש?

לא, מה שאתם תחליטו, אבל ודאי שהכול צריך להיות מהחומרים של בעל הסולם ורב”ש ושיעורים המוקלטים שלנו. אני פוחד שכרגיל יקרה מה שקורה בכל הקבוצות, פתאום יתחילו לקפוץ אגואיסטים ולקחת את העניין בידיים המלוכלכות שלהם, באגו שלהם והארגון יתחיל לסטות מהדרך, לכן אני רוצה שכבר עכשיו אנחנו נדאג להתארגנות נכונה.

שאלה: המעבר ממלך לפרלמנט הוא תמיד אופיין גם בקואליציה ואופוזיציה, כלומר, בהתנגדויות. השאלה, איך מיישבים מחלוקות כשהרב לא נמצא?

בכל אחד מאיתנו יש מחלוקות, גם אופוזיציה וגם קואליציה. ולכן אין בעיה, כל אחד ואחד נמצא במחלוקת עם עצמו, שיבדוק את עצמו ויגיע לקו האמצעי שזה הבורא, ומתוך זה שיבחר.

שאלה: אנחנו רואים אפילו היום כשהרב נמצא יש מחלוקות עם הרב על דעות הרב, מה יהיה כשהרב לא יהיה?

לזה אני רוצה לכוון אתכם.

תלמיד: אבל איך? מה אנחנו אמורים לעשות בצורה מעשית כדי להתמודד עם זה?

כמה שהארגון ידע את האמת, ירגיש את נקודת האיזון ולפי זה יתקדם. וודאי שיהיו בעיות בכל רגע ורגע, בכל נקודה ונקודה בדרך, אבל תדעו איך לצאת מנקודה הזאת לנקודה יותר קרובה למטרה. זה תמיד יהיה בהתנגדות, בהתנגשות, כמו בכל דבר. כמו במתמטיקה, קו ישר כולל נקודות כך שבכל נקודה ונקודה יש היפוך ובצורה כזאת בונים קו ישר מנקודות.

תלמיד: אבל איך זה לא יקרע את הארגון לכמה חלקים או לפחות לשניים?

לכן אני רוצה לבנות אותו בצורה כזאת שבכוחותיו הוא יוכל לבדוק את עצמו ולקיים את עצמו.

תלמיד: מה העקרון המנחה שלא נתפצל לדעות שונות בדברים עקרוניים?

תבדקו ותקראו מה כותבים מקובלים ותנסו לבנות ארגון לפי זה. זה בדיוק מה שאני רוצה שיקרה עכשיו לאט לאט, ולא פתאום אחרי שאני לא אהיה.

תלמיד: אחד הדברים שאני הבחנתי בו לדוגמה כבר בכנס הזה זה שרואים שיש חברים שכשהרב אומר תהיו עצמאים הם מפרשים את זה שאנחנו צריכים לבנות משהו חדש ויש חברים שנדבקים למה שרב אמר ומבחינתם לראות שיעורים מוקלטים כל הכנס ויש חברים שאומרים לא, אנחנו לא צריכים אפילו לראות עכשיו מה רב אומר כי אחרת לא נוכל לבנות משהו חדש. איך לחבר בין השניים, צריך גם את זה גם את זה?

מאוד פשוט. אנחנו צריכים להישאר באותו קו כמו שהרב כיוון אותנו ולהשתדל למצוא מה הצעד הבא הנכון, בכיוון הנכון. ואם אנחנו לא מסתכלים על מה שהיה אנחנו לא נוכל להתקדם נכון קדימה. ואם אנחנו לא נרצה להתקדם קדימה, אז אנחנו לא נתקדם. לכן אנחנו צריכים רק לדעת באיזה כיוון הוא רוצה שאנחנו נמשיך ולהגדיל את הכוחות החיבור כדי להתקדם.

תלמיד: קשה, אבל ברור.

כך בטוח שנתקדם נכון. אחרת נגלה אחרי כמה צעדים שאנחנו כבר לא ארגון, לא נמצאים בקשר ולא אכפת לאף אחד מהאחרים וכן הלאה.

תלמיד: מה לעשות עם ההרגשה הזאת שכל אחד חושב שהוא מבין?

את זה הוא צריך לקבור באדמה.

תלמיד: הגוף הזה שאתה מדבר עליו הוא מוביל את החברה, או גם את מפעל ההפצה?

הגוף הזה מוביל את כל המפעל, כולל מפעל ההפצה, כולל כל הארגונים שיש בתוכנו, הכול. אני מדבר על ממשל, על כל בני ברוך.

זאת קבוצה אידאולוגית שהעיקר אצלה זה להיות בחיבור. ובכל החלטה והחלטה שמקבלות כל מיני קבוצות תחתיה היא שומרת שזה יהיה לחיבור. כלומר, בקבוצה הזאת העליונה יש דאגה רק לחיבור, ואחר כך כל הקבוצות שיוצאות ממנה, קבוצות ספציפיות של הוראה, הפצה, מוזיקה, כל מיני דברים, הן פועלות, אבל הקבוצה הזאת הראשית שומרת על האידאולוגיה, שהכול יהיה עבור הגדלת החיבור בכל הענפים, בכל הפעולות.

תלמיד: היא עובדת כעשירייה, הקבוצה הזאת היא עשירייה?

עשירייה. ושם צריכים להיות אנשים שאנחנו בטוחים שהם באמת פעלו שנים רבות עבור העשירייה. רק לפי זה אנחנו בוחרים בהם, שלעשירייה הם מתכוונים, בעשירייה הם חיים. הם יכולים להיות סתם חברים מצוינים, הם יכולים להיות מקצוענים טובים, זה לא חשוב, העיקר שבתוך עשירייה. זה יכול להיות אדם שמסור לעבודות תיקונים בבניין שלנו, או לעבודה באיזו מדינה, זה לא חשוב, העיקר הוא החיבור, שהוא דואג וזה נמצא ממש בליבו.

תלמיד: קודם שאלו האם הקבוצה הזאת צריכה להיבחר לפי יכולת ארגון או לפי השגה, ענית חד משמעית שלפי ארגון, ועכשיו אני שומע משהו קצת אחר.

למה הכוונה ארגון?

תלמיד: אנשי ארגון, מנהלים, יודעים לנהל מערכות, להפעיל אנשים.

לא. הם חייבים קודם כל לשמור על העשירייה. לפי החוק שהכול מתגלה ומנוהל מתוך חיבור בעשירייה.

תלמיד: ואיך ינהלו את הארגון עצמו? צריך שיהיה להם מושג איך לארגן מערכות, בני ברוך זאת מערכת ענקית.

את המערכות ינהלו אנשי מקצוע שעובדים תחת הקבוצה האידיאולוגית הזאת בוא נגיד. והקבוצה האידאולוגית שומרת על כך שגם ההתחלה, גם ההמשך וגם הסוף של כל הפעולות וההפעלות הן יהיו למען החיבור בין כולם. רק החיבור הוא המטרה הקדושה.

שאלה: עכשיו יש ראשי שפות, בדרך כלל אתה שולח הנחיות לחברים האלה, והחברים האלה מעבירים את הכיוון שלך בהפצה, בניהול.

ראשי השפות זאת לא אותה עשירייה עליונה. ראשי השפות אלה אנשים שאחראים על ההתארגנות והפצת החכמה, והקשר שיש מהמרכז לכל מיני ענפים שלו לפי שפות, לפי מדינות, אלה ראשי השפות. בינתיים הארגון היה כך, יכול להיות שיהיה בזה איזה שינוי. יכול להיות שלא מיד נעשה שינוי אלא במשך הזמן. יכול להיות שיעבדו שניים שלושה אנשים יחד, אחד יהיה בשליטת השפה, השני בהתארגנות, והשלישי בעוד במשהו, באידיאולוגיה.

תלמיד: כלומר, צריך להיות גוף מעל כל אלה שהם כבר מנהלים במקומות שלהם?

כן, זה גוף שמעל הכול. אבל הוא מאוד חשוב מפני שהוא שומר על הקו מתחילת הפעולה שלנו ועד המטרה הסופית.

תלמיד: איך להעביר את כל הבחירות, כל השינויים האלה, דרך הבורא? הרי הבורא הוא מנהל את הכול.

אני ממליץ לך לא לפנות לבורא כי אתה רק תתבלבל. אין לך פנייה אליו, אין לך תגובה ממנו, ולכן אל תבלבל את עצמך. אנחנו מדברים עכשיו על מבנה ברור שנמצא בידינו, אם תתחיל לדבר ולפעול בשם הבורא אתה תגיע לכל כיוון שאתה רוצה.

שאלה: נראה לי שכל הבחירות, ההחלטות החדשות האלה, הן מעוררות אגו גדול בכל הקבוצות, אנחנו מוכנים להתעלות מעל האגו למטרה משותפת?

אנחנו חייבים לדון בזה ולראות עד כמה מסוגלים או לא מסוגלים, גם זה טוב להתקדמות שלנו.

שאלה: אני בטוח שיש חברים בכל עשירייה שעובדים מאוד חזק, הם מתאמצים ומחזיקים אותנו, אין לי את היכולת להגיד מי בהשגה ומי לא, אבל אני בטוח שיש חברים שלקחו אותנו והביאו אותנו עד לרגע הזה, ושהעשיריות התחזקו בזכות החברים האלה. ראינו בכנס איך לעבוד, והם הביאו לנו חידוש בכנס, הם הביאו אותנו למצב עליון, החברים האלה פשוט שומרים על השיטה. איך להיות בטוח שבתוך זה תהיה המשכיות?

על זה אנחנו בעצם מדברים.

שאלה: דיברת על שניים שלושה אנשים שצריכים לעבוד יחד, אחד שולט בשפות, אחד מארגן, אחד בעניין אידיאולוגיה, על מה בדיוק דיברת, איך הם עובדים יחד?

אתם צריכים לדון ביניכם איך הם יכולים. זה לא חשוב במה הם מתעסקים חוץ מזה, העיקר שהם שומרים על חיבור ביניהם, על החיבור של הקבוצה, והעיקר שדואגים לחיבור. לא אכפת להם באילו פעולות נמצאים האנשים, העיקר שהכול יהיה בחיבור בין כולם, איחוד בין כולם. זאת קבוצה ששומרת על האיחוד, אומנם היא שונה, יש בה עשרה חברים נניח, אבל הם שומרים על החיבור ביניהם, זה התפקיד העיקרי שלהם.

שאלה: אני בטוח שקבוצת בני ברוך תבחר את עשרת החברים המתאימים ביותר. האם הבחירה הזאת תהיה לתמיד או שהקבוצה תצטרך לעשות בדיקה מחדש פעם בשנה, פעם בשלוש שנים? כי האגו הוא אגו, אנחנו לא יודעים מה יכול להיות, אולי פעם בחמש שנים צריך לבדוק?

שאלה נכונה, אני חושב שפעם בשנה. אנחנו משתנים כל כך ומתקדמים כל כך שכדאי לנו לעשות את זה לפחות פעם בשנה.

תלמיד: מה נצטרך לעשות אם פתאום אחד מאותם עשרת החברים שאני מאוד אכבד, אוהב, אעריך, יגיד “אני הרב”, והשני יגיד “לא אני הרב”?

אז הקבוצה צריכה לדאוג לאיחוד שלה, ואם יש לה בעיות אז אנחנו נדון מי צריך לשמור עליה ומי צריך לעזור לה לשמור על הכיוון שלה, על האיחוד. זאת חובה שיהיה חלק ששומר.

שאלה: אם אנחנו מדברים על קו האידיאולוגיה של קבוצת “בני ברוך” לעתיד, כל עוד אתה איתנו, אנחנו יכולים לבנות אותו הקו, נגיד חמישים שנה קדימה, מאה שנה, או אולי לתקופה קצרה יותר, אבל לעשות את זה יחד איתך, כדי שיהיה משהו שמוביל אותנו, ואחרי זה כבר יהיה ברור מה עם אותה קבוצה.

אנחנו לוקחים את החומרים של בעל הסולם ורב”ש על איחוד הקבוצה, על החיבור, על הכיוון, על המטרה וכל הזמן שומרים שהדברים האלה יהיו חיים בנו. כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב על ידי המקורות שאנחנו נשמור על הכיוון הנכון.

תלמיד: זאת האידיאולוגיה באופן כללי. אבל אני מתכוון שהיא קשורה באיזו תוכנית, שאתה מתכנן את השיעורים חודש קדימה, את הנושאים, את המצבים. האם אפשר לתכנן איתך לא לחודש אלא לחמש עשרה שנה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר בכלל. איך אנחנו יכולים לומר מעתה והלאה, איך בעוד חודש אני אצטרך לדאוג לחיבור, לאיחוד, למטרה הנכונה? זו צריכה להיות עבודה יום יומית בכל הקבוצות, בכל הקבוצה הכללית וכל העשירייה הזאת הראשית, היא צריכה לדאוג שכולנו נהיה בזה.

שאלה: אמרת כשרב”ש נפטר המשכת להרגיש אותו. האם אנחנו נמשיך להרגיש אותך אחרי שאתה תיפטר?

זה רק תלוי בכם.

קריין: אולי תסכם את הדיון, כי באמת כל כך הרבה דברים נאמרו. מה הסיכום?

הסיכום הוא פשוט. אנחנו צריכים לדאוג לקבוצה אידיאולוגית שהיא תעמוד בראש כל הארגון. אלה לא ראשי שפות, ולא ראשי מחלקות זו תהיה ממש קבוצה אידיאולוגית שהיא תדאג איך כולנו נהיה מכוונים למטרת הבריאה. והקבוצה הזאת חייבת לדאוג לסדר היום שלנו, לחגים, לסעודות, לכל הדברים. היא תצטרך לדאוג לשיעורים שלנו, באיזו צורה, לאיזה כיוון אנחנו הולכים, איזה חומר בוחרים.

זאת אומרת, זו קבוצה אידיאולוגית עליונה שהיא מנהלת את הראשים שלנו, היא מסובבת את הראשים שלנו ממש לכיוון זה או לכיוון זה. וזו תהיה הדאגה של אותה הקבוצה, איך אנחנו לא נסטה מהדרך ולא נקבל ערכים שיכולים להסיט אותנו.

תלמיד: ופרקטית החברים צריכים לבחור את עשרת החברים האלה, את “העשירייה העליונה”, כמו שאתה קורא לה?

כן, אבל לפי הקריטריונים שעכשיו דיברנו עליהם.

שאלה: האם תוכל ללמד שיעורים על מבנה הדור האחרון והחוקים לקבל על עצמנו שנצליח לקיים צורה יותר מתוקנת של אותה עשירייה של הדור האחרון?

אנחנו צריכים לארגן את הקבוצה בערך. אחר כך אנחנו נשנה אותה, את המרכיבים שלה. אבל אנחנו צריכים לדאוג שהיא תתקיים בצורתה הראשונה וכך נתחיל לארגן גם קבוצת גברים, וגם קבוצת נשים וגם הניהול שלהם שכך הוא יהיה.

תלמיד: האם הלימוד של הדור האחרון יכול לעזור לנו בבחירה של העשירייה הזאת?

אני לא יודע. כל דבר צריך לעזור. יש כל כך הרבה חומר שאני לא חושב שכדאי להתרכז לפי השם, “דור אחרון”.

שאלה: האם קבוצה הזאת תיבחר לזמן מוגבל? אולי רוטציה? אחרי הכול האגו שלהם גדל.

הקבוצה צריכה להיבחר לפחות לחצי שנה עד שנה, אבל לא יותר מזה.

שאלה: למה ללמוד בלי הרב? אנחנו מרגישים שיש לנו עוד הרבה שנים איתך. זה לא מוקדם מדי?

אנחנו נמשיך יחד, אבל אני רוצה שבכל זאת החוקים האלה הם יתקיימו ושהם יתקיימו גם כן בנוכחות שלי, שגם אני אקיים אותם.

שאלה: האם בחירות הם הדרך הנכונה לבחור את העשירייה?

אני חושב שבינתיים כן. אין לנו דבר יותר בטוח מבחירות.

שאלה: במהלך השיעור אתה מרגיש את החיסרון של הקבוצה ובהתאם לכך מוביל את השיעור. איך הקבוצה האידיאולוגית תרגיש את חסרונות הקבוצה בשיעור ותוביל את השיעור?

הם צריכים לרכוש ביטחון לנהל את חברת “בני ברוך”, גברים, נשים. כמו אתמול, שלשום בזמן הכנס, כאילו אני נעלם והקבוצה הזאת נשארת וממשיכה בכל הדברים בלעדיי, ואני בטוח שזה ייצא לא פחות ואפילו יותר טוב ממני.

שאלה: מה הכוונה שנשים מבררות את נושא הניהול במקביל? מהו מקום הנשים בניהול העתיד של “בני ברוך”?

אני חושב שיהיו שתי קבוצות. קבוצה, עשירייה של גברים, ועשירייה של נשים המנהלות את הארגון, חלק גברי וחלק נשי. יהיה ביניהן קשר מסוים. וכך כל עשירייה תהיה אחראית על החלק שלה.

שאלה: האם הארגון החדש יהיה אחראי גם על הפצה ועל חינוך העולם ל”ואהבת לרעך כמוך” עד גמר התיקון?

אני חושב שכן.

שאלה: איך מתקבלת החלטה כללית בקבוצה? מאיפה היא מגיעה אם היא לא רק תוצאה של ביטול דעת היחיד בפני דעת הרוב? מה זה “כאיש אחד בלב אחד”?

אם כך, כנראה אנחנו צריכים שוב ללמוד את חוקי התנהלות העשירייה, איך עשירייה מגיעה להיות “כאיש אחד בלב אחד” ואז לא יהיו לנו שאלות כאלו.

שאלה: למה אתה לא יכול למנות את העשירייה הזאת? הרי אתה יודע מי יכול ומי לא.

לא. אתם צריכות וצריכים בדיוק לברר מי אתם חושבים מסוגל להיות בעשירייה העליונה הזאת, ולא לפי שום קריטריונים זרים, אלא רק לפי הקריטריון העליון הרוחני, נטייה לחיבור, נטייה לאיחוד.

שאלה: לרב יש עשירייה הקרובה אליו רוחנית, האם לא נכון שמתוכה ייצאו חברי ההנהלה הבאה?

אין לי כזאת עשירייה. יש כמה אנשים הנמצאים בקרבתי והם פשוט עוזרים לי להתקיים, לא יותר מזה. זו לא קבוצה ולא עשירייה. לכן אין כאן מקום לקנאה ולכל מיני חשבונות. אלה כמה אנשים העוזרים לי להתקיים בקיום הגשמי.

שאלה מי צריך לבחור? כי יש אנשים חדשים, שנה שנתיים בבני ברוך.

לא. ודאי שהם לא.

שאלה: אז מי בוחר?

כולם בוחרים, אבל צריך לבחור באנשים שיש להם כבר ניסיון ואנחנו מבינים, מכירים אותם כמה שנים.

אני פונה לכולם, אתם צריכים לראות את הארגון בלעדיי, כאילו אני כבר לא נמצא, איך אתם ממשיכים את הניהול, את הקיום שלו עד גמר התיקון של כל האנושות.

שאלה: תמיד עשית הכול עבורנו ואנחנו בטוחים שגם הצעד הזה שאתה עושה עכשיו הוא לטובתנו. אבל האם אנחנו מוכנים לזה?

אם הייתי רב בשבילך אז לא היית שואל. היית מקבל את זה וזהו. בלי ספקות.

שאלה: יש חברים רבים בהרבה עשיריות שמרגישים ומבינים איך בתוך האיחוד נמצא הרב. ואני חושב שאולי אנחנו יכולים לעודד את העשיריות האלה כבר מעכשיו, שיציעו מי יכול להתחיל לארגן את זה וכמובן להתחיל לראות איך לעשות ניסיונות שזה יתחיל לעבוד. כי בהחלט כמו שראינו בכנס האחרון, באיחוד נמצא הכול, באיחוד מוצאים את הרב, את הכיוון. הבסיס ברור, בעל הסולם, רב”ש. עכשיו זה הרגע להתחיל לתרגל את האיחוד. אולי אפשר ליצור את המרחב שבו אפשר לעשות מודל שיהיה מנוע לזה?

אתה צודק. אנחנו צריכים עכשיו לבנות צורת איחוד כזאת בינינו שבה נגלה את הבורא. לא צריך את הרב ולא את העשיריות והקבוצות, הבורא יתגלה בינינו. אבל כדי שהוא יתגלה עלינו לבנות עשיריות בצורה כזאת שמהות העשירייה תהיה הבורא. חיבור העשירייה ייתן לנו את דמות הבורא. “אתם עשיתם אותי”, שכל זה יקרה. לזה אני דוחף אתכם.

תלמיד: אני חושב שאנחנו צריכים ממש להתרגש כי זה שלב חדש ובאמת שזה המשך למה שהשגנו בכנס.

כן.

שאלה: האם לדעתך הבחירה צריכה להיות אישית או על ידי העשיריות?

אישית ואחר כך העשיריות.

תלמיד: יש לי הצעה משמעותית, להסתדר בכלל בלי בחירות. יש לנו כבר נציג, יש לנו כל יום אחראי בעשירייה המוחלף לפי הלו”ז, תורני חיבור. אז לפעול אותו דבר, לפי הסדר, הלו”ז, למנות את האחראים על כל בני ברוך. זה יחסוך לנו הרבה אנרגיה וכוח.

אם אתה מפחד שלא יישאר לך כוח, אז אל תשתתף בזה. אני חושב שדווקא מההשתתפות והחשיבה על כך יהיה לנו יותר כוח בחירה, כוח בירור, אתה רואה איך אני מבזבז על זה בוקר שלם, יום שלם של לימוד. למה אתה חושב שלא שאלתי את עצמי, האם מותר לי או לא לגנוב מכולם כביכול כמה שעות? אני חושב שזה יותר חשוב מללמוד כמה דפים מתע”ס, הם יכולים לחכות למחר, זה חשוב מאוד. ולא לחשוב על בזבוז אנרגיה, אנחנו חייבים לעשות את זה.

שאלה: האם נכון להגיד שמצב העולם דורש מאיתנו להכפיל את היכולת? נניח בעקבות המלחמה באוקראינה לא היינו בטוחים שנוכל להמשיך להיות בקשר עם כול החברים בעולם, האם צורת קבלת ההחלטות בעתיד תוכל להיות בלתי תלויה, מפוזרת על פני כדור הארץ ואז בכל מקום יהיה מי שיוכל להחליט על העתיד?

אנחנו צריכים לבנות את הארגון שלנו לפי האופן שבו אנחנו מדברים עכשיו ולהיות בטוחים שעל ידי התחברות בינינו נקשור את כל האנושות לכאלו חיבורים ששום מלחמות או חשבונות פוליטיקאים לא יפריעו לקשר בינינו.

שאלה: כדי להבין אותך טוב יותר כל עוד אתה איתנו, איך אתה מתכנן עכשיו את העבודה של הקבוצה העולמית?

זו כבר שאלה אחרת, אני לא יודע בדיוק, אני גם עכשיו לא מנהל את החברה העולמית שלנו ולא יודע איך הם מתנהלים, יש כמה אנשים אצלנו שיודעים, כל אחד לפי הענף, החלק שלו, אני לא כל כך נמצא בקשר עם כל המחלקות האלה. אני נמצא עם מחלקת הכתבים, וגם לא עם כולם, רק עם החלק שמגיע אליי לשיחה. כמו שאתם רואים יש לי יום יום פגישות עם הכתבים, וחוץ מזה אני לא יודע מה קורה שם. אני רוצה שאתם תדעו יותר, שתהיו יותר קרובים לקבלת ההחלטות, ותכנסו קצת יותר פנימה לחיי הארגון. זה יקרה.

תלמיד: אני לא מדבר על הארגון אלא על האידיאולוגיה. לגבי ההתקדמות שלנו, אתה הרי מתכנן את זה באיזה אופן. נניח יש חברים שבאים אליך ואתה מברר איתם איזה קטעים נלמד, למה את החלקים האלו ולא אחרים, ובכלל מה אנחנו הולכים לעבור כקבוצה בהתפתחות הרוחנית שלנו. פשוט אם אנחנו מדברים על גוף ארגוני שיצטרך להחליף אותך, הוא יצטרך להחליף אותך דווקא בזה, כי זה העיקר, זה הדבר החשוב ביותר. ולא אם נעשה סעודות או נפיץ את זה או משהו אחר, הרי זה הדבר המרכזי.

אתה טועה, אם נראה לך שכשאנחנו בקשר בינינו מבררים את האידיאולוגיה. האידיאולוגיה כבר מוכנה, בעל הסולם כותב שהכול כתוב, שהאידיאולוגיה מוכנה והשיטה ברורה, אנחנו רק צריכים להחליט, וההחלטה יכולה להיות ממש יומיומית, איך אנחנו מיישמים את האידיאולוגיה.

אותה החלטה על הפעולות היומיומיות שלנו. מתבטאת בלימוד, בפגישות, בסעודות, בכל מיני דברים כאלה ואין בזה שום דבר. העיקר, כל האידיאולוגיה היא ביחס של האדם, למה הוא נמשך? בשביל מה הוא עושה את מה שהוא עושה? בשביל מה הוא מתחבר? בשביל מה הוא מגיע לסעודה, או לקשר? זו האידיאולוגיה שלו.

אין כאן סודות, אלה רק פעולות בהן אנחנו מרכיבים עוד ועוד את הכוונה שלנו עד גמר התיקון, לפי למה שאנחנו נמשכים.

תלמיד: איך אפשר לתכנן את זה כתוכנית של התפתחות לפחות לתקופה קצרה קדימה?

זה מה שהם עושים, חושבים מתי נשב לסעודות, לשיעורים ולעוד צורות התארגנות למיניהן, לגבי גברים נשים וכן הלאה. אבל העיקר זה מה שורה מעל זה, איזו כוונה.

תלמיד: על זה אני מדבר בדיוק, על אותה הכוונה, על האידיאולוגיה. זאת אומרת איך אפשר לתכנן את השלב הבא מאותה אידיאולוגיה כלפי הקבוצה?

אם אנחנו מתקדמים נכון, אנחנו מבינים מתוך זה מה עוד אנחנו יכולים להוסיף. הכול כתוב, אין כאן שום סודות.

תלמיד: הרבה דברים כתובים, אבל הבעיה היא ליישם את מה שכתוב כלפי סיטואציה הקונקרטית. נניח אתה עכשיו רואה שצריך לדבר על מה שאנחנו מדברים עכשיו במקום לקרוא תע”ס ושזה מה שיקדם אותנו. אז השאלה איך אותה קבוצה יכולה לקבל החלטות כאלה כמו שאתה מקבל, ולתכנן את העתיד?

אם היא תתקיים נכון, היא תרגיש שהיא צריכה לעשות פעולות כאלה או כאלו. זה יתגלה להם בלב ובמוח. אתה חושב שאפשר למסור מאחד לשני סודות כך שרק אתה ואני נדע? אין דבר כזה, זה מגיע מתוך האדם, מתוך מה שהוא מממש נכון בינו לאחרים. שם נמצא הבורא, ומגלה להם את המחשבות והרצונות במצבים הבאים.

תלמיד: נניח שאנחנו לא מדברים על תוכניות כלליות גלובליות, אלא כלפי העשירייה. האם אנחנו יכולים בתוך העשירייה לסמן לעצמנו איזו דרך של התפתחות רוחנית או איזה שלבים צפויים לנו אם אנו מתקדמים נכון?

ודאי שכן, על זה אין שאלה, אתה פותח את רב”ש, או בעל הסולם, אתה קורא מה הם כותבים, ואתה רוצה לממש את זה. אתה רואה מה אתה כבר יכול לעשות ומה עוד לא, אבל תשתדל, זה המסלול. אין כאן שום דבר, אין כאן סודות, אפילו אין כאן משהו שצריך להגיד אחד לשני, כי הכול כתוב לפנינו, במה שהם כתבו.

תלמיד: פשוט עכשיו העשירייה לא מתכננת את ההתפתחות שלה קדימה, אלא אנחנו כמו מבנה שמגיב כלפי מה שמגיע, המשימה יומית, תוכנית הלימודים, לו”ז של אירועים צפויים, וכן הלאה, העשירייה מגיבה לכל זה. האם אנחנו מסוגלים בעשירייה, לפחות עבור עצמנו לתכנן תוכנית, ואיך לעשות את זה נכון?

על זה בדיוק אני מדבר, על עשירייה עליונה שתקבע לכולם את שלבי ההתפתחות, מה לומדים, איך לומדים, באיזו צורה וכן הלאה. שהם ירגישו בנטייה הבלתי פוסקת שלהם לחיבור איך להביא את הארגון לחיבור יותר נכון.

תלמיד: זה מה שאני רוצה, אני לא מדבר עכשיו על כל בני ברוך, אבל בעשירייה הקטנה שלי, איך אנחנו יכולים ביחד לקבל החלטה כזאת, להרגיש שאנחנו מבינים הנה זה הצעד הבא הנכון שלנו מבחינת ההתפתחות, ואחר כך, זה הצעד שנצטרך לעשות בהתפתחות שלנו. אנחנו יכולים להבין את זה, להרגיש את זה ביחד?

רק לפי הרגשת הלב, אני לא יכול להסביר לך יותר, אני לא מבין למה אתה שואל דברים כאלה, דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים, זה לא כתוב בשום מקום, ואי אפשר למסור את זה מפה לאוזן, אי אפשר, זה רק מפה לפה, לפי מה שהאדם עושה, אז מתגלים בו הדברים האלה והוא מבצע.

שאלה: כל מה שעכשיו קורה נשמע כאילו אנחנו יחד איתך צריכים עכשיו לבחור איזו הנהגה חדשה, שתהיה הממשלה החדשה של בני ברוך שתפעל לפי אותם חוקי השפעה. איך אנחנו צריכים בצורה מעשית לדאוג זה לזה באותה הנהגה, זה פשוט פרוייקט אדיר.

אני מסכים איתך ב-100% אתה צודק, זה מה שאנחנו צריכים לעשות ולא רק לארגן את זה על נייר או בדיבורים, אלא לממש את זה בחיים שלנו, לפחות במסגרת הארגון שלנו, בתקווה שזה יתפשט לכל האנושות.

תכתוב על זה, דווקא אתה תדע איך לכתוב על זה נכון, ותשלח אלי.

שאלה: מטבע הדברים עד היום מרכז הכוח הארגוני והרוחני יצא מפתח תקווה, והפוקוס של כל העולם היה לכיוון פתח תקווה. האם אתה חושב שכך צריך להיות גם בהמשך או לחילופין הנציגות של אותם עשרה חברים צריכה להיות פזורה על פני כל העולם?

זה לא שייך לרוחניות, כי ברוחניות אין מקום, אז זה יכול להיות פזור בכל העולם, אבל מטבע הדברים בינתיים מי שנמצא בפתח תקווה יותר קשור לחיים הפנימיים של הארגון מאשר האנשים הרחוקים פיזית. יחד עם זה אני רואה שזה מתחיל להיטשטש ואני מקווה שעוד מעט זה יימחק.

תלמיד: אז כשאנחנו עושים את הבחירות, האם הן צריכות להיות כלפי כל החברים בעולם, או לחילופין אחרת, מה המלצתך בנושא?

לא חשוב איפה האדם חי, חשוב רק עד כמה הוא מכוון למטרה, עד כמה הוא מסור למטרה, עד כמה הוא נמצא בקשר עם החברים הקשורים לעניין, זה החשוב, ולא שום דבר אחר. אבל בכל זאת תסתכלו עד כמה האנשים האלה מסוגלים להפעיל ולפעול.

קריין: רב ביקש שנמשיך לדון ולברר בינינו את מה שדיברנו עליו במהלך השיעור. אז בואו נתכנס עכשיו בתוך העשיריות שלנו ונדבר על אותה עשירייה אידיאולוגית שהרב דיבר עליה לאורך השיעור. מה הקריטריונים לפיהם צריך לבחור חבר, בואו נסכם את הדברים ששמענו, נעזור אחד לשני ללבן, להבין, לברר, וללעוס את מה שקיבלנו בשיעור.

בנוסף נעדכן שבמהלך היום יצא שאלון שבו כל חבר ימלא את עשרת שמות החברים שהוא ממליץ עליהם לאותה עשירייה, בהמשך לדברי הרב. אז ניכנס עכשיו לסדנה ונברר את המהות של העשירייה האידיאולוגית.

(סוף השיעור)