NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 1, Histaklut Pnimit, chapter 4, item 18

שיעור בוקר 02.05.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’,

חלק א’, עמ’ 19, דף י”ט, “הסתכלות פנימית”, פרק ד’,

אותיות י”ח- י”ט

קריין: “כתבי בעל הסולם”, “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק א’, עמ’ 19, “הסתכלות פנימית” פרק ד’, אות י”ח.

אנחנו ממשיכים כרגיל ועם כל מה שקרה לנו בזמן הכנס ואחריו. זו אולי רמה חדשה, פלטפורמה חדשה, אבל עלינו להמשיך וממשיכים באותו חומר. כך גם רב”ש נהג, אחרי כל אירוע שהיה ביום הקודם למחרת היינו ממשיכים. ודאי שלא כרגיל כי יש תנאים חדשים לכל אחד בפנים ובינינו והחומר בעצמו חדש, אבל ממשיכים, זאת אומרת המסגרת נשארת אותה מסגרת.

אות י”ח

“כל המציאות כלולה בא”ס ב”ה, ונמשכת יש

מיש, ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש,

ונמשך יש מאין.”

“ודע, דכל ענין החידוש, שהמציא הבורא ית’ בזו הבריאה שאמרו ז”ל, שהוציא אותה יש מאין, אין זה החידוש נופל, זולת על הצורה של הרצון להנות, המוטבע בכל נברא. שיותר מזה, לא נתחדש כלום בסוד הבריאה. שז”ס יוצר אור ובורא חושך, ופי’ הרמב”ן, דמלת בורא, מורה על חידוש, דהיינו מה שלא היה מקודם זה. והנך רואה שלא נאמר ובורא אור, והיינו משום שאין בו חידוש, על דרך המצאת יש מאין, כי האור וכל הכלול באור, שהוא כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם, כל זה נמשך, יש מן יש, כלומר שכבר כלולים הם בו ית’, וא”כ אין בהם בחי’ חידוש, וע”כ נאמר יוצר אור, להורות שאין בו בחי’ חידוש ובריאה, אבל על החושך, שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, עליהם נאמר, ובורא חושך, כי המציא אותם יש מאין ממש. כלומר, שאין זה ח”ו במציאותו ית’ כלל וכלל, אלא שנתחדש עכשיו, אשר השורש לכולם, הוא הצורה של “הרצון להנות”, הכלול באורותיו המתפשטים הימנו ית’. אשר מתחילה היא רק כהה מן האור העליון, וע”כ נקראת חושך בערך האור, אבל לבסוף, משתלשלים ויוצאים מחמתה הקליפות, ס”א, והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים. שז”ס הכתוב ורגליה יורדת מות, פי’, רגליה, מורה על לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות, שהיא בחי’ הרצון להנות, שישנו בהתפשטות אורו ית’, בסוף משתלשלת הימנה בחי’ המות לס”א, ולהניזונים ונמשכים אחרי הס”א.”

אות י”ט

בהיותנו ענפים נמשכים מא”ס, לכן הדברים

הנמצאים בשורשנו, הם לנו לתענוג, ושאינם

בשורשנו, יהיו לנו לטורח וליסורין.

“אמנם אפשר להקשות, כיון ששינוי, הצורה הזה של הרצון לקבל מחויב להמצא בבריות בהכרח, דאם לא כן, איך תהיינה נמשכות הימנו ית’ ותצאנה מכלל בורא לכלל נברא, שלא יצוייר זה, אלא על ידי שינוי הצורה כנזכר לעיל. ועוד, הרי שצורה זו של הרצון להנות, היא עיקר טיב כל הבריאה, אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה, והיא ג”כ מדת כמות הטוב והעונג, כמו שהארכנו לעיל, שע”כ נקראת מקום, ואיך נאמר עליה, שנקראת חושך, והיא נמשכת עד לבחי’ מות, כי עושה במקבלים התחתונים, בחי’ הפסק ופירוד מחי החיים ח”ו. ועוד צריכים להבין, מה ענין החרדה הגדולה הזאת המגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה מעצמותו ית’, ולמה חרי בה, האף הגדול הזה.

וכדי להסביר לך די באר את הענין הדק הזה, צריך לבאר מקודם, מוצא כללות התענוגים והיסורים, המורגשים בעולמנו. ותשכיל זאת, בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם, וכל הענינים שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם, לא יסבול אותם, וישנא אותם, והנה חוק זה, נוהג בכל שורש עם הענף שלו, ולא יעבור. ומשום שהוא ית’ וית’, הוא שורש לכל בריותיו אשר ברא, וע”כ כל הענינים הכלולים בו ית’, ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושם לנו, ויונעם לנו, משום שטבענו קרוב לשורשנו. וכל הענינים שאינם מצויים בו ית’, ואינם נמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלו נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסבלם. דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאד את ענין התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל, וע”כ הוא ג”כ נגד טבענו והיא שנואה, עלינו, ועד”ז, אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות הטובות, היינו משום שהמה כלולים בו ית’, שהוא שורשנו, ושונאים אנו מאוד את הפוכם, כמו הסכלות, החולשה, העניות, והבזיונות, וכדומה, היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, וע”כ הם מאוסים ושנואים עלינו עד אין לסבול.

אמנם צריך לחקור, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה, ולא תהיה ישר ממנו ית’, כי אם מקוטבה של הבריאה עצמה. אלא למה דבר זה דומה, לעשיר אחד שקורא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום ויום, וכל יום מרובה משל חברו, ותבחין שהאדם הזה טועם במתנותיו העצומים של העשיר, ב’ טעמים, משונים זה מזה, בבת אחת. כי מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו, ומהצד השני קשה לו לסבול ריבוי ההטבה, ומתבייש בעת קבלתו, שהדבר מביא לו אי סבלנות, מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם. וזה ודאי שהתענוג שיש לו מן המתנות, נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, אמנם קושי הסבלנות, שהוא טועם במתנות, אינו נמשך לו מן העשיר הנותן, אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, שמתעוררת בו בושה, מחמת הקבלה, ומתנת החנם, ובאמת שגם זה מסבב לו העשיר כמובן, אבל באפן בלתי ישר.”

שאלה: החוק שמתאר בעל הסולם הוא שכל מה שיש בשורש צריך להיות בענף, אבל אנחנו יודעים שהנתינה לא תמיד נעימה בענף כמו שכתוב, אז איך להבין את דבריו?

אתה צודק, אנחנו עוד נדבר על זה. יפה מאוד.

שאלה: מה הפירוש של “יש מאין”? הרי אין נמשך בלי גורם.

הגורם הוא הבורא, הוא הגורם לכל התופעות והכול נמשך ממנו, גם דברים ישרים וגם דברים הפוכים, אין לך מקור אחר. אבל כלפי האדם המקבל יש הבדל אם הוא מקבל את זה בצורה ישירה, כלומר לפי השתוות הצורה, או בצורה הפוכה, כלומר לא נמצא בהשתוות הצורה עם הנותן אבל בכל זאת זה מגיע אליו רק בצורה הפוכה. זה מה שבעל הסולם אומר, שהבושה הזאת שמגיעה אליו מזה שמקבל מהעשיר, העשיר לא שולח אליו את ההרגשה הזאת בכוונה, אלא ההרגשה הזאת מלווה את הפעולה עצמה בצורה בלתי ישרה. רוצים או לא רוצים, הבורא עשה כך שנרגיש את זה.

נרגיש כל כך את הבושה עד שרק בשבילה נעבוד, אחר כך היא תהפוך לכבוד. ההרגשה שמלווה את הנתינה או את הקבלה, ההרגשה הזאת של הבושה או הכבוד היא שדוחפת אותנו לתיקונים.

תלמיד: אפשר להגיד שהרגשת הבושה לא נמצאת בבורא והוא יצר משהו שאין בו, יצר יש מאין?

יש בזה הרבה דברים, אני לא רוצה לחתוך את זה בקלות כך שזה בא מהבורא או לא בא מהבורא. אומנם זה מה שהוא כותב, אבל צריכים עוד לעטוף את זה בצורה כזאת שנבין את מקור העניין. עוד מעט, עוד כמה מילים אתם תראו את זה.

שאלה: למה זו הרגשת בושה ולא הרגשת חוב, שאני חייב?

הרגשת בושה היא לא הרגשת חוב, זו הרגשה שאני לא שווה לו. אתה יכול להרגיש את זה כחוב, אבל זה חוסר שוויון בין הנותן למקבל. הפער הזה במצבים, במדרגות, במעמד, זה מה שמזמין בנו את הרגשת הבושה, והיא נובעת מהרצון לקבל, מהאגו שלנו שלא יכול לסבול את השפלות.

שאלה: כתוב ש”השורש שלנו אינו בעל תנועה ואין התנועה נוהגת בו כלל היא נגד טבענו והיא שנואה עלינו”. האם זה משהו שהוא נכון גם אחרי שהמקובל מגיע להשגה?

כל הדברים האלה נשארים גם ברוחניות אבל מקבלים צביון חדש.

תלמיד: איך משתנה היחס?

אתה צריך להגיע לזה ולהרגיש. לי אין מה להגיד כאן, אנחנו לא מדברים על הרגשות רוחניות כי אין לנו יכולת להמציא אותן מבפנים.

תלמיד: לא הרגשות, אלא איך היחס משתנה?

יחס בין מה למה?

שאלה: אני שונא את התנועה מהשורש שלי ואילו למקובל יש יחס אחר לתנועה.

המקובל לא מתחשב בתנועה או במנוחה הוא מתחשב בנותן, במי שהוא נמצא איתו בקשר. הכול נעשה אצלו לפי הרגשת הנותן, או יותר נכון הרגשת גדלות הנותן שזה מה שהוא רוצה שיקבע את כל הפעולות שלו. גדלות הבורא היא העיקר.

שאלה: מהי הדרך הטובה ביותר בשבילנו לעבור יחד את כל המצבים האלה?

ככל שאנחנו משתוקקים לחיבור בינינו, זה אומר שאנחנו משתוקקים לעבור את ההבדלים, את הפער, את שדה המוקשים בדרך, את ים סוף, לא חשוב באיזו צורה זה קורה שכך אנחנו מרגישים. אבל את כל הדברים האלה אנחנו עוברים רק בהתגברות על חוסר החיבור. אין יותר. אתם יכולים לזרוק לגמרי את כל הדוגמאות של המדבר, ההרים, ים סוף ועוד מכשולים בדרך, כל אלו כוחות שמפריעים לנו לחיבור. אנחנו צריכים להתגבר עליהם וכך להגיע לכל מיני הישגים, מדרגות, שגם אותם לא צריכים לכנות בכל מיני שמות שמופיעים בתורה, אלא לפי הדרגות, אנחנו צריכים לציין אותם במספרים או אחרת.

לכן חכמת הקבלה מסבירה לנו את זה לפי הטבע שלנו – דרגות שורש, א’, ב’, ג’, ד’, דרגות העביות, דרגות המסך וכן הלאה. תנסו לתאר את זה בצורה יותר קונקרטית, שמדובר על מספרים, על מדרגות ברצון לקבל שלנו, בהתגברות על הרצון לקבל, במסך, באור חוזר ובהתאם לזה גילוי הבורא.

שאלה: כתוב “שהתענוג שיש לו מן המתנות, נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, אמנם קושי הסבלנות, שהוא טועם במתנות, אינו נמשך לו מן העשיר”. זה כביכול הפוך, כי התענוג של הקבלה לא צריך להיות מהבורא, גם לא הגדלות של הבורא, הרי אין מישהו מעל הבורא. יש פה כאילו היפוך, אומנם מדובר על ענף ושורש?

לא. תחשוב, איך יכול להיות שמשהו לא נמשך מהבורא? הכול נמשך ממנו, או בצורה ישירה או בצורה בלתי ישירה, אבל הכול מגיע מהבורא, אנחנו רק המקבלים. אנחנו לומדים איך אנחנו מקבלים, איך אני מאתר ממי אני מקבל, באיזה תנאים, מה אני מקבל, אבל תמיד אנחנו המקבלים. אתה רוצה לחפש חוץ מהבורא עוד מקום שמשם מגיע אלינו משהו – משום מקום, רק ממנו.

שאלה: הכנס הבהיר כמה חשוב החידוש, וכאן מדברים על עיקרון של חידוש. מה מזה מחייב את העשירייה ואיך לעשות את החידוש בה?

רק על ידי התגברות על החיבור החדש – עוד חיבור ועוד חיבור, ומתוך זה יהיו לנו הבחנות חדשות. בדרך כלל אחרי כנס יש מין ירידה כי לא יכולים להיות כל הזמן במתח כזה, יש יום ולילה. לכן נמצאים לפעמים, אולי רק חלק מהחברים, במצב של חוסר כוחות, חוסר מצב רוח, אין ריכוז כמו שהיה בכנס כך שכולם נמשכים ולכן הייתה אווירה כזאת שעזרה לכולם, אלא לאחר מכן מגיעה איזו הרפיה. זה נכון, וצריכים לדעת איך מתקדמים על ידי פעולות כאלה.

זה כמו בגלגל, יש סיבוב קדימה אבל חלק ממנו מסתובב כביכול אחורה, כך אנחנו מסתובבים. כמו שכתוב “יש לך יום אף לך לילה”¹, שגם הלילה מצטרף ליום והם יממה אחת, שהחושך הוא מצב בלתי נפרד מהאור והוא חלק מהתיקונים. התיקונים מתחילים מהחושך, מהערב, מהלילה, ורק אחרי שהלילה עובר וסופגים את כל החסרונות, הבעיות, החשכות שיש בלילה, שאי אפשר להבין, להרגיש, אז מתחיל להיות כבר רצון לגלות את הכול, לסדר את הכול, מזמינים את המאור המחזיר למוטב ומתחיל להיות היום. כך אנחנו צריכים להבין את כל הזמנים שלנו. אבל מפני שאנחנו נמצאים בחברה גדולה, ובאמת ראינו בכנס איזו עוצמה גדולה יש לחיבור שלנו, גברים ונשים יחד היו ממש ברצון טוב להתקדם, לכן אנחנו מגיעים למצב שגם הלילה, גם היום, גם כל הזמנים שאנחנו עוברים, כולם נרשמים להתקדמות קדימה.

באותה הזדמנות אני רוצה להגיד שקיבלתי כל מיני פניות למה אני לא מופיע, לא עונה ולא משתתף, אז תבינו שזה לטובתכם כי אני כבר רואה עד כמה אתם מסוגלים בעצמכם להיות בזה. לכן אסור לי להיכנס, כי במידה שאתם יכולים לנהל הכול, יכולים להתקדם לבד, אז אין לי כבר מקום שם, אני צריך לעמוד בצד כל עוד אני נמצא אתכם. יבוא היום שאני כבר לא אהיה פיזית אתכם, ואז תדעו ותתקדמו לבד ללא שום בעיה. זה בעצם טבע הבריאה.

שאלה: להשפיע אפשר על ידי קבלה, אז איך לקבל נכון מהבורא בכל מצב שהוא נותן?

קודם כל ממנו יוצא רק טוב, ואני מקבל את הדברים האלה לפי התכונות שלי. אם אני נמצא בהזדהות, בהשתוות הצורה, אז אני מקבל זאת כטוב במידה קרובה או רחוקה ממה שמגיע מהבורא. אבל אם אני נמצא בחוסר השתוות הצורה או אפילו בהפכיות הצורה, אז אני מרגיש ההיפך, רע. הכול תלוי בהזדהות הרצונות שלי עם רצונות הבורא, כאן כל העניין.

הבורא הוא מערכת שגורמת לי להרגיש דברים בעד או ההיפך לפי מידת ההתפתחות שלי, לפי היכולת שלי להתגבר, לפי המצבים שאני צריך לעבור. הכול בא מלמעלה. לכן אני תמיד צריך להבין שמה שמגיע אליי מגיע רק טוב כדי לחנך אותי, לקרב אותי לבורא, וזה תמיד, מלכתחילה, הכול רחמים. אבל מה שאני מרגיש יכול להיות ההיפך, וזה רק מראה עד כמה אני צריך לתקן את עצמי, שכל התיקון שלי הוא עד שארגיש טוב בעולמו של הבורא בכל מצב ומצב.

שאלה: מה יש ברצון לקבל שהוא יכול להרגיש גם דברים לא נעימים מהבורא?

מהבורא לא מרגישים דברים לא נעימים.

תלמיד: העובדה היא שאנחנו מרגישים דברים לא נעימים, אז איך זה יכול להיות?

זה יכול להיות מפני שאתה מרגיש שאתה מקבל אותם מהבורא ואתה מלא טענות, לכן אתה צריך לשנות את כלי הקליטה שלך ואז תקבל מה שמגיע לך מהבורא. עכשיו אתה מקבל ההיפך, באינוורסיה.

תלמיד: מה הוא ברא ברצון לקבל שהוא יכול להרגיש דברים לא נעימים מהבורא?

הרצון לקבל ללא השתוות הצורה מרגיש מהבורא דברים רעים.

שאלה: מה זה אומר שהחידוש בבריאה הוא על הצורה של הרצון ליהנות?

כל החידוש בבריאה הוא צורת הרצון ליהנות. הרצון ליהנות יכול לקבל כל מיני צורות – רצון לקבל, רצון להשפיע, ועם כל מיני כוונות – על מנת לקבל, על מנת להשפיע. אנחנו צריכים לסדר את הדברים האלה כך שנהיה תמיד עם הפנים לבורא.

(סוף השיעור)

---

1. קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, רם הודע כי לך היום אף לך הלילה, שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה, תאיר כאור יום חשכת לילה, ויהי בחצי הלילה (הגדה של פסח)