NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
שיעור בוקר 12.04.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
פסח – קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו ממשיכים את עניין פסח. זהו עניין ארוך מאוד, אפשר להגיד שהוא הנושא העיקרי, המרכזי שיש בחיים הרוחניים כאן בעולם הזה. גם בתורה ובכל הספרות שמדברת על האדם, על תיקון האדם, על ההיסטוריה של בני אדם, הכול הוא סביב יציאת מצרים.
מרגע זה והלאה, כשאדם מתחיל להתנתק מהאגו שלו ולהתכלל בסביבה וכך משתדל כל אחד ואחד, הם בונים ביניהם יחס חדש, מושכים אור עליון, מאור המחזיר למוטב, ומתחילים להרגיש שדווקא ביניהם נוצר עכשיו כוח חדש שנקרא כוח עליון, כוח השפעה, כוח חיבור מעל הכוח האגואיסטי, כוח הפירוד, והם כבר מתחילים להיות מה שנקרא “בני העולם הבא”. הם רוכשים עוד ועוד כוח בינה מעל כוח המלכות שהיה להם, כוח המלכות גם עולה, גדל, היצר הרע גדל כדי לחייב את האדם להתעלות מעליו, ושני הכוחות האלה פועלים יחד. הנטייה של האדם היא לרכוש יותר כוח השפעה, כוח אמונה למעלה מהדעת, למעלה מהמלכות, למעלה מכוח הקבלה, וכך בשני הכוחות האלה הוא מתקדם, הוא מבין שאי אפשר אחד ללא האחר.
על ידי זה שהם מחוברים יחד ואיש את רעהו יעזורו כולם מתקדמים. בעזרה הדדית הם מתעלים מעל הרצון לקבל הפרטי וגם מעל הרצון לקבל הכללי כך שמתנתקים ממנו, ואז עולה בהם יותר רצון לקבל והם צריכים לעלות יותר לרצון להשפיע – המלכות כשהיא גדלה היא מחייבת את כוח הבינה גם לגדול. זו התקופה שבה אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו וכך לגדול. ודאי שכוח הרצון לקבל יהיה גדול יותר כי “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”, ואנחנו נצטרך לעבוד ברצון להשפיע גדול יותר, בחיבור גדול יותר בינינו, המתגבר. כך אנחנו גדלים בשני הרצונות האלה, הולכים על שתי רגליים, שמאל ימין. זו בעצם העבודה שלנו.
נראה מה שאומרים על כך מקובלים. נשתדל להבין והעיקר להמחיש את זה, ואפילו לשחק בזה זה דבר גדול, כל שכן להיכנס לזה, אבל נשתדל לתת כוחות לכך שכביכול אנחנו נמצאים בזה, זה תרגיל הכרחי לפני שזה יקרה איתנו. התרגיל עצמו מכוון אותנו, מקרב אותנו ליציאה והעיקר הוא שהוא בעצמו תפילה. כשאנחנו עושים מאמצים לעלות בחיבור למעלה מפירוד, להתקרב זה לזה, לחשוב על פעולות השפעה למעלה מפעולות קבלה, מתוך זה אנחנו מפעילים את עצמנו, את הלב שלנו, את כוחות הנפש שלנו, וזו בעצם התפילה.
נראה מה שכותבים לנו המורים שלנו, נשתדל לבצע, ומתוך זה נבין למה הם מתכוונים.
קריין: הנושא שלנו הוא: משה, תת נושא: הרועה הנאמן. אנחנו בקטע מס’ 155.
“כל הכבדות בעבודת ה’ היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה’ כנר בפני אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה’ נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.”
(הרב”ש. מאמר 13 “מהו רועה העם הוא כל העם” 1988)
ככל שאנחנו משתוקקים להיות בהשפעה הדדית זה אל זה כמו לבורא, כך עלינו להשתדל לעשות פעולות אחד כלפי האחר. הפעולות יכולות פיסיות, או יכולות להיות פנימיות, נפשיות, במאמץ הפנימי, ובדרך כלל זה נקרא כוונה. כך עלינו להשתדל לכוון את עצמנו, כל אחד בליבו, לקרבה לחברים. זה לא חייב להיות סימן מבחוץ, אבל עלינו כל הזמן לשמור על נטייה מבפנים עד שנראה שבאמת יש כאן איזו הרגשה משותפת בינינו, שאנחנו נמשכים להיות יחד בלבבות. כך אנחנו מגלים שטח משותף שבו אנחנו נמשכים זה אל זה ושם אנחנו רוצים לחיות. השטח הזה לאט לאט מקבל מעמד עצמאי והוא נקרא “שכינה”, בו אנחנו מגלים אחר כך את הבורא, את השוכן, את מה שממלא את הנטיות שלנו לחיבור הדדי, וכך מתקדמים.
הנטייה של כל אחד להיות קשור עם החברים נקראת אמונה. ככל שהנטייה להיות קשור עם החברים היא יותר מהרצונות העצמאיים, האגואיסטיים, האינדיבידואליים של האדם, אז זה נקרא “אמונה למעלה מהדעת”. כך אנחנו צריכים להשתדל להימשך לחיבור בינינו למעלה מכוחות הפירוד. ודאי שכוחות הפירוד יגדלו עוד ועוד, זה מה שהבורא עושה לנו, זה מה שנקרא “הכבדת הלב”, ואנחנו את העזרה הזאת, את הכבדת הלב, את תגובת הנגד שלו, כוח הפוך, עוצר אותנו כביכול, אנחנו לא רואים כעצירה אלא דווקא כהכוונה. בכך הבורא מכוון אותנו לתת מאמץ לכיוון הנכון ולא סתם לכל הכיוונים, לאוויר.
לכן אם אנחנו רואים בעבודה שלנו בקבוצה איזו התנגדות, התנגשות, כבדות, עביות מה שנקרא בדרך כלל, אז זה סימן שאנחנו נמצאים במקום הנכון וצריכים דווקא בכיוון הזה להגיע לחיבור. אלו דברים שצריכים כל פעם לנסות לבצע בינינו ומתוך זה יהיה לנו ניסיון, הבנה, הרגשה, נהיה כבר בעלי מצב.
שאלה: הסברת שאנחנו מתחברים יחד ובונים את השכינה בינינו, ואמרת שהמקום הזה בינינו הופך למשהו עצמאי. מה זה אומר?
כשכולנו מתחילים להימשך לחיבור בינינו, אז קודם כל על ידי “איש את רעהו יעזורו” אנחנו מייצרים את הכוח המשותף. אנחנו בונים רשת חזקה, קשורה, שקושרת בינינו, שמצד אחד קושרת אותנו, ומצד אחר היא עוזרת, היא מושכת אותנו.
אנחנו בונים רשת מכוחות כביכול שליליים וחיוביים. הבורא כל הזמן מוסיף כוחות שליליים, כוחות התנגדות, זה נקרא “אני הכבדתי את ליבו” של פרעה, שהבורא כל הזמן מחזק יותר ויותר את כוח האגו שבינינו, ואנחנו מעל זה בונים את כוח החיבור שבינינו. על ידי זה שהבורא מעלה כל פעם את כוח הפירוד, זה מחייב אותו לקשור קשרים עוד יותר חזקים בינינו. ואז יוצא שזה לא פירוד אלא הבורא נותן לנו אפשרות לבנות קשרים כאלו שבהם הוא כבר יכול להראות את עצמו. וכך אנחנו עושים, זאת העבודה שלנו.
לכן צריכים להבין שכל הבעיות שמתעוררות בעשירייה, בקשר בין החברים, הן כולן באות מלמעלה, מהבורא, ולכולן יש רק מטרה אחת, סיבה אחת, שנקשור את עצמנו יותר ויותר חזק בכוח ערבות הדדית, עד שהקשר בינינו, רשת הקשר בינינו תקבל כזאת עוצמה, שבה יוכל להתגלות הבורא.
לפי כוחות הפירוד שנקראים “עביות”, ולפי כוחות החיבור שנקראים “זכות”, אנחנו נבנה פרצוף. מכל אחד ואחד ומכולם יחד ייבנה פרצוף, שבפרצוף הזה תהיה לנו כבר כוונה משותפת ופעולה משותפת בהשפעה הדדית ולבורא. ואז אנחנו נלמד, כמו שכתוב ב”תלמוד עשר הספירות” איך עובדים עם הפרצוף הרוחני. שיש מלכות, צמצום על המלכות, על הרצון לקבל לעצמו, ולמעלה ממלכות איך אנחנו בונים בהשפעה הדדית זה לזה ולבורא את הפרצוף הרוחני, ובתוך היחס הזה כלפינו וכלפי הבורא נגלה את העולם העליון.
זו כבר חכמת הקבלה פרקטית, מעשית. וכך נגלה כל מה שיש לנו באותה מציאות שהייתה קודם נסתרת כי לא היו לנו כוחות השפעה. עכשיו שאנחנו מגלים כוחות השפעה, אנחנו מגלים בהם כל מיני תופעות חדשות, עולם חדש, טבע חדש, שכל כולו בעצם תכונות הבורא, ואנחנו רואים שכל העולם שלנו, כל הרצון לקבל שלנו, נברא בכוונה בצורה מלאכותית.
כמו שכתוב בתורה, שיצר הרע לא קיים, ואחר כך אנחנו מגלים שהוא קיים אך ורק כדי שנבנה מעליו השפעה הדדית, חיבור, אהבה. כדי שנבנה את הבורא, כי הבורא לא נמצא, לכן הוא נקרא “בוא וראה”, אלא אנחנו בונים ומבינים אותו, מרגישים אותו.
שאלה: אמרת שצריך לשחק בעשירייה את המדרגה העליונה. איך אפשר לשחק אמונה למעלה מהדעת בעשירייה?
השפעה למעלה מהקבלה, זה נקרא אמונה למעלה מהידע. אנחנו צריכים להתחיל להתייחס כך זה אל זה. שעל אף שכל אחד נמצא בכוחות הקבלה אנחנו רוצים לקבוע בינינו יחסים של השפעה. תנסו לעבוד כך זה עם זה. אתם תגלו שבכל עשירייה יש חברים שקל להם להבין את העיקרון הזה ויש כאלה שקשה להם יותר, ויש כאלה שלא שומעים, אבל הם נמצאים בעשירייה ומוכנים להיות עם כולם, רק אין להם עדיין אוזן ולב לשמוע מה שכותבים מקובלים.
אנחנו צריכים לדאוג לכולם ולסבול כל דבר ודבר שקורה, העיקר שהאדם מסכים להתקדם ולא חשוב באיזה קצב. וכך בעזרה זה לזה נגיע למצב שאחד נותן עביות, השני השתוקקות, השלישי ביאורים וכן הלאה, וכך יחד נגיע בסופו של דבר לבירור הכללי.
שאלה: אני שואף, אני מרגיש שאני רוצה להשפיע, אני רוצה לבטל את כל המהות שלי בפני כולם, אני רוצה להיות עבד של השפעה כלפי החברים, אבל לא ברור לי באיזה אופן אני יכול לאתר את עצמי בתוך השטח המשותף הזה של ההשפעה, באיזו מדרגה, באיזה עולם. אני בכאב, אני לא יכול למצוא את עצמי בתוך המקום הזה, בתוך הכוח הזה.
מתוך זה שאתה משתוקק למטרה, אתה משתוקק יחסית לחיבור עם החברים כדי לאתר את המטרה ולהרגיש אותה בצורה יותר ממשית, ואז תמצא באיזו צורה אתה יכול להיות קשור עם החברים ועם הבורא במעשה, במה אתה יכול לעזור להם, במה הם יכולים לעזור לך, “איש את רעהו יעזורו”, וכך בצורה הדרגתית מגיעים כולם למצב שמתחילים לראות שהופכים למערכת אחת.
העיקר להיות בכל זאת קשור עם החברים, כי ביניכם אתם מגלים את הבורא, לא באף אחד. מה זה נקרא שהעולם הרוחני נמצא מחוץ לנו? זה בינינו, לא ברצון של כל אחד ואחד אלא מעל הרצון שלו, בנטייה שלו להתקשר לחברים. דווקא בנטייה הזאת שנגלה אותה אחר כך כצמצום, מסך ואור חוזר, בה נגלה את הכוח העליון לפי ההשתוות. זה נקרא “אני לדודי ודודי לי”, ככל שאני רוצה להשפיע לחברים, ודרכם אני רוצה להשפיע לבורא, כך אני מגלה ששם הבורא רוצה להשפיע לי.
תלמיד: אני לא יכול להיות רגוע, אני לא יכול להיות שליו, אין לי סבלנות. הבורא מאיר עלינו בכזאת צורה שהיכן שאני מסתכל אני רואה אותו, אני לא יכול לחשוב על שום דבר אחר, אני לא יכול לראות, להרגיש שום דבר אחר, אני לא יודע לאן לפנות.
אני חושב שכדאי לך להתרכז יותר בקשר עם החברים. כי הבורא צריך להיות כתוצאה מזה, אתה מגלה אותו כאוסף היוצא מההתקשרות שלך עם החברים. אתה לא יכול להגיד משהו על הבורא, אלא בתכונות, בסוג הקשר שאתה מגלה בינך לחברים, שם אתה מאתר את הכוח הזה שנקרא בורא.
תלמיד: אז אני צריך להידמות לו בחיבור עם החברים? אני צריך להידמות בתכונות שלי לתכונות הבורא.
אתה לא יודע מה זה להידמות לבורא, הוא לא נמצא כדוגמה שאתה מסתכל עליה ועושה כזאת דוגמה מעצמך. אלא כמו שכותבים לנו מקובלים, אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, להגיע למידת ערבות מסוימת בינינו, לפחות לפי הדרגה שלנו, לפי מה שאנחנו מסוגלים, ואז אנחנו מגלים בינינו את התכונה של השפעה הדדית שהיא נקראת בורא.
אתה לא יכול לתאר את הבורא לפני שאתה מתחבר עם החברים, כי הבורא בעצמו לא נמצא, לכן הוא נקרא בורא, “בוא וראה”. כשאתה בונה כאלו יחסים עם החברים, יחסים ביניכם, כלומר קיימים כוחות בך ובחברים ואתם מחברים את הכוחות האלה בצורה נכונה, באיזו מידת השפעה ביניכם, אז מהות הקשרים האלה שמתגלה ביניכם, מתגלה ככוח מיוחד, כתוצאה מהיחסים ביניכם שנקראת בורא. זאת אומרת, במאמצים שלכם להתייחס זה לזה למעלה מהאגו, למרות ההתנגדות, היחסים האלה נותנים לכם הרגשת הבורא. לכן הבורא אומר “אתם עשיתם אותי”.
לאט לאט, אנחנו לא ממהרים, זאת הנקודה שבה אנחנו עומדים וחייבים לממש אותה ככל האפשר.
תלמיד: משחקים בי מלמעלה.
כן. לכן כתוב, “אתם עשיתם אותי”, כך הבורא אומר. זה משחק. משחק זה דבר רציני ביותר. משחק נקרא דבר שלא היה קיים קודם, ועכשיו ביחסים החדשים בינינו אנחנו בונים אותו. על זה מדובר בהרבה מקרים בתורה, “צחוק עשה לי אלוהים” וכן הלאה. עוד נראה מה זה משחק וצחוק.
כתוב, “הבורא משחק עם לוויתן”, שכל הבריאה היא משחק עם הרצון לקבל שנקרא לוויתן. אז נשחק, אנחנו כבר מתחילים במשחק החיים.
שאלה: למה העבודה על הכוונה שאנחנו עושים בעשירייה משנה לגמרי את תפיסת המציאות וגורמת לנו להיות מאוד רגישים לסביבה שעוטפת אותנו?
למה הכוונה שלנו משנה את המציאות? אני מסתכל על חבר או על מישהו אחר, והאופן שאני רואה אותו תלוי בכוונה שלי. פעם אני אוהב אותו והוא נראה לי יפה וטוב, פעם אני שונא אותו והוא נראה לי מכוער ואני לא יכול לסבול את הצורה שלו. הכול תלוי בכוונה. אחר כך נראה איך זה קורה. אנחנו לא רואים בני אדם, אנחנו רואים רק את הכוונות שלנו. לכן מהו העולם הרוחני? הוא קיים, רק אין לי כוונה מוכנה אליו ולכן אני לא מזהה אותו. ברגע שאני אבנה כוונה, אני אזהה, אני אראה.
זה כל מה שאנחנו עושים בחכמת הקבלה, אנחנו לומדים איך לבנות כוונות, יחסים בינינו. יש לנו יחסים טבעיים, זה הרצון לקבל שלנו, אבל אלו דרגות דומם, צומח, חי. כשאנחנו בונים במאמצים שלנו כוונה לזולת ואני רואה את הזולת לפי הכוונה שלי שזה נקרא שאני מגלה אותו לפי האור החוזר שלי, יוצא שכך אנחנו בונים את עצמנו, את ההסתכלות שלנו. ואז אני בונה את העולם, כי ללא הכוונה שלי אין עולם עליון, בכלל אין עולם, אין מציאות, אלא במידה שאני בונה את היחס שלי אליו, אז אני מצייר אותו.
תלמיד: אם יש לי בעיה עם חבר בעשירייה, באותו רגע מתחילה להידלק בי אש, אני רוצה כביכול להרוג את החבר. אני מחכה כמה ימים והמצב הזה נרגע ובשבילי הוא נהיה פשוט יותר. מה העבודה שאני מפסיד בימים האלה?
אתה לא מפסיד. יש מקרים כאלה שאנחנו לא מסוגלים להתגבר על עצמנו, אז בצורה כזאת אנחנו מתרחקים מהתיקונים ועושים אותם אחר כך כשהמצב נרגע. אבל העיקר להמשיך בחיבור ככל שניתן ואחר כך נלמד איך לעשות זאת בכל מיני מצבים.
ראיתי זאת על הרב”ש, זה היה ממש פלא בשבילי לראות, עד כמה אדם שנמצא ברגשות חמים כאלה, בדחייה, בשנאה, בהפרעות גדולות מאוד גם מצד האנשים הקרובים, גם מצד האנשים הרחוקים, עם כל זה הוא יכול היה להחזיק את עצמו ומעל האש הבוערת בו לסדר יחס נכון.
זה עדיין לא עלינו. זו העבודה שלנו וזו לא פסיכולוגיה, זו ממש עבודה רוחנית.
שאלה: האם הבורא שולח לנו את החושך כי אנחנו לא מסוגלים לתפוס את האנרגיה הנקייה שהוא שולח לנו כל יום?
“אנרגיה נקייה” היא כנראה האור העליון שממלא את כל המציאות שזה הבורא עצמו, ואת החושך הוא לא שולח, אלא נותן לנו מתוך הרצון לקבל שלנו לעשות התאמה הדרגתית לאור. אני ממליץ לך לקרוא יותר את המקורות שלנו כדי שיהיו לך יותר מילים מחכמת הקבלה.
שאלה: אם נראה לי שאנחנו מתרחקים זה מזה בקבוצה, האם זה אומר שאנחנו למעשה מתחילים לברר את התפקידים השונים שיש לנו בקבוצה?
כן. אבל אנחנו צריכים להשתדל להתגבר על ההתרחקות בינינו, על הבעיות, על הדחיות, ולהשתדל להתקרב על פניהם. נשארים כל מיני בעיות, דחיות, חוסר התאמה בינינו, אנחנו משאירים זאת, ולמעלה מהם עלינו לבנות קשרים, לבנות חיבורים. לא מוחקים את מה שהיה, את מה שמתעורר, אלא ההיפך, שומרים על הרע ומעל הרע בונים קשרים טובים.
שאלה: אני צריך לראות את החברים מתוקנים כבר, אבל גם הם נמצאים בגלות.
זה לא חשוב שהם נמצאים בגלות, אתה צריך להשתמש עם מה שמראים לך. אפילו שנראה לך שהם לא כל כך צודקים ונכונים וכן הלאה, אתה בכל זאת רוצה להתקרב אליהם.
שאלה: איך לעבוד אם אתה רואה שככל שאתה רואה שאתה משקיע יותר מאמצים ביחס לחברים, אתה מגלה שאתה אוהב רק את עצמך?
זה בסדר גמור, כך הבורא מראה לך. זה סימן של התקדמות, שככל שאתה משקיע יותר כוחות בחיבור עם החברים, אתה מגלה שאתה יותר אגואיסטי, ובכך נותנים לך הזדמנויות לעבוד עם עצמך. זה נכון, כך צריך להיות. רק עליך להבין את התהליך הזה בצורה נכונה ותראה שזה יחס יפה מאוד של הבורא אליך.
תלמיד: האם אין מה לחשוש משנאה לעצמי? מה בונה את השנאה הזאת כלפי עצמי?
לא צריכים לפחד משום דבר. אם אתה נמצא בעשירייה ואתם תמיד נמצאים בשיעורים ובעוד כל מיני חיבורים ביניכם, אז מה שלא יהיה, עליות, ירידות, בלבולים, אכזבות, אתה בכל זאת נמצא בתלם, נמצא בדרך.
שאלה: תהליך הבריאה כמו שמתואר הוא באוקיינוס של אור, הבורא הוציא את עצמו מנקודה אחת וכך ברא הכול. ויש הרגשה שעכשיו אנחנו עוברים אותו תהליך. אפשר להגיד שהבורא מגלה שנאה, אפשר להגיד שהבורא מוציא את עצמו קצת מהמערכת שאנחנו נמצאים, והוא מגלה את המקום של החושך, וזה מה שאנחנו מרגישים בעצם, שפתאום מגלים יותר שנאה?
אני הייתי אומר את זה כך, הבורא קצת מטשטש את עצמו, מוריד את עצמו, מכבה את עצמו, על מנת שאנחנו נשלים אותו, על ידי המאמץ שלנו.
תלמיד: זה בדיוק, אבל השאלה היא אחרת. יש הרגשה שהכול קורה בגבול הזה בין אור וחושך, ואנחנו צריכים לפצות את החושך שנגלה אחרי מסך ואור חוזר. אז איך אנחנו יכולים לסגור את מה שהוא מגלה ובגבול בין אור וחושך לבנות מסך ואור חוזר?
על זה נדבר אולי בעוד כמה ימים, איך בצורה פרקטית אנחנו מגיעים לבניית הצמצום מסך ואור חוזר. זה לפנינו. טוב שאתה כבר משתדל איכשהו להמחיש את זה. אבל רואים את התהליך שאנחנו עוברים, ויש כאן בעיה. אנחנו מסה גדולה של אנשים, וצריכים לדאוג שפחות או יותר כולם יבינו וישתמשו בזה ויוכלו לקשור את זה למקורות, למה שדיברנו קודם. אבל זה יקרה.
שאלה: מה ההזדמנויות שיש לנו להרגיש את התולדה הזאת ממצרים. אנחנו צריכים לעשות איזשהם תרגילים יומיומיים?
תעשו מה שאנחנו עושים, אל תחפשו שום דבר אחר. אם יש לכם זמן, תעברו כמה פעמים על הפסוקים האלו, תדברו על זה ואתם תראו עד כמה שזה יקדם אתכם נכון. לא לקפוץ לחומר מחוץ למסגרת שלנו. לא שזה חומר לא נכון חס ושלום, אבל זה יבלבל אותנו, זה ייתן לנו יותר מידי חומר למחשבה ורצון שלא נוכל לסדר אותו.
זה כמו עם ילדים קטנים, נותנים להם משהו לעשות וצריכים לשמור שהם יעשו בדיוק את זה ולא משהו אחר, שילמדו בצורה הדרגתית.
שאלה: יכול להיות מצב בעשירייה, שחבר מחובר אליי ואני לא מרגיש את זה?
ודאי שכן. אני חושב שכך כולם.
תלמיד: אז איך אני מרגיש שאני מחובר לחברים?
תעשה מאמץ להתחבר אליהם, עד שאתה מרגיש שאתה מחובר אליהם, ובאותה מידה תרגיש שהם מחוברים אליך. הכול תלוי בך. בינך לחברים נמצא הבורא והוא מסדר ביניכם הרגשה משותפת.
שאלה: מה זה מחשבות ורצונות של צדיקים?
צדיקים זה מי שרוצה להצדיק את הבורא, את הבריאה, ועושה את כל הפעולות כדי להיות צדיק. זאת אומרת, להצדיק מה שקורה לו, לעשות מאמץ להיות שותף עם הבורא.
תלמיד: אמרת שאנחנו נכנסים לתוך משחק מסוים, אבל אני מרגיש שהמשחק הזה כבר לא משחק, הוא אמיתי. הקשר שאנחנו יוצרים בינינו, המצבים שהבורא מביא לנו, זה נהיה אמיתי, אתה מרגיש שאלה תחושות אמיתיות מבפנים.
נכון, זה אמיתי, זה החיים שלנו עד שאנחנו נגלה שאנחנו כל הזמן נמצאים בעולם של הבורא והוא מסדר בינינו הכול, כולל כל הדברים בעולם הזה בין האנשים, הכול. אין חוץ מ”אין עוד מלבדו”.
שאלה: לפני פסח הלימודים מאוד אינטנסיביים ויש חלק בעשירייה שנמצא בקצב אינטנסיבי וחלק שקשה לו לעמוד בקצב. ויש נטייה לאלו שעומדים בקצב, לשכוח ולוותר על אלו שלא עומדים בקצב. מה מומלץ לעשות?
קודם כל לא מוותרים על שום דבר, לוקחים לדרך שלנו את כולם. אפילו שיש להם צורה לא של גברים שמתגברים, אלא של נשים וילדים וזקנים, ואפילו שנמצאים בדרגות צאן ובקר, את כולם כולם מוציאים ממצרים. לכן לא לעשות חשבון מי מתקדם יותר ומי פחות, אנחנו רוצים את כולם, וכולנו בכוח הערבות נצא מהמצב שלנו לגילוי הבורא, לדבקות בבורא.
קריין: 156. כותב רב”ש.
“אם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה חלקית, כנ”ל (כמו שכתוב בתע”ס אות י”ד), “ממילא כל העם אינם זוכים”, שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו אמונה.
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה.”
(הרב”ש. מאמר 13 “מהו רועה העם הוא כל העם” 1988)
זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתוקק לעשות כמה שאפשר פעולות דומות לפעולת משה, וכל אחד מאיתנו חייב לתאר לעצמו שהוא המוליך, הוא הראשון בתוך אותה הקבוצה שהיא רוצה לצאת מהאגו, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. כל אחד צריך להרגיש את עצמו שהוא המוליך, שהוא המקדם, הפורץ את הדרך, ואז אנחנו נצליח.
בכל אחד יש אותו ניצוץ, אותו הכוח שנקרא “משה” שיכול למשוך את כולם מהאגו של כל אחד וכך אנחנו יכולים לברוח מהרגשת העולם הזה, העולם המדומה שנראה לנו גדול – ולצאת לעולם הנאור, לעולם הנצחי, השלם.
זה הכול לפנינו, וזה תלוי במאמץ של כל אחד, וכל אחד צריך להרגיש עד כמה שהוא הראשון ומושך אחריו את כולם. זה שייך לגברים, לנשים – לכולם. ברוחניות אין מין גברי ונשי, הכול תלוי בתפקיד.
שאלה: רועה העם שמדובר עליו מדובר, זה משהו בתוך האדם או שזה האדם?
מה שיש בכל אדם. בכל אדם נמצאת נקודת משה, והנקודה הזאת מושכת את האדם מגשמיות לרוחניות.
תלמיד: מה זה אומר שהנקודה הזאת היא לא באמונה שלמה?
תעבוד עליה אחר כך נראה.
שאלה: אמרת, שכל אחד צריך להיות המוביל והוא צריך להרגיש את זה. האם המוביל זה מי שמוריד את עצמו לדרגה הנמוכה ורואה את כל הקבוצה כגדולה, או שהוא מראה שהוא לוקח את כולם איתו?
קודם הוא מתבטל כל כלפי הקבוצה ועושה כל מה שאפשר כדי שהם יהיו מחוברים. ובמעשה שלו הוא משרת את כולם.
שאלה: בעצם כל מה שאני רואה זה תלוי בי, ככל שאני מחזיק בתפיסה, במחשבה, בלב שלי שהכול נפלא ומושלם. איך אפשר לאחוז בזה כל הזמן וכמה שפחות לרדת מזה ושכולם ייראו לי כך?
אתם צריכים לדבר ביניכם מנקודת משה, ובכל אחד לבנות את דמות משה, שמושך אתכם, מעביר אתכם הלאה דרך קריעת ים סוף, כל הדרך עד ארץ ישראל, עד לרצון שהוא כולו כבר מחובר מהחלקים וכולו מכוון לבורא. ואז משה הזה נעלם מכם ואתם ממשיכים הלאה.
עוד נראה באיזה כוחות ודרגות, אבל בינתיים עכשיו אתם צריכים יחד לייצב את הכוח הזה שמושך אותכם, ויחד אתם בונים את דמות משה.
תלמיד: זה נכון שיש מצבים של יציאות וכניסות, אפשר לצמצם את היציאות כביכול ולחזור בחזרה למצב הטוב הזה של “לעשות אותו”?
תנסו. אתם נמצאים במצב שאתם באמת יכולים. בריכוז ביניכם יש כבר את כל הכוחות שאתם צריכים כדי לצאת ממצרים, לעבור את כל המכשולים, להגיע לקבלת האור שנקרא “קבלת התורה”, והכול לפניכם. אנחנו באמת מוכנים לעשות את הדבר ואם נממש את זה בצורה מעשית בינינו, זה תלוי רק בכם.
שאלה: יש לי אמונה חלקית, יש לי קצת אמונה, מה אני יכול לעשות כדי שתהיה לי אמונה שלמה, שכל המחשבות שלי, כל הרצונות שלי יהיו בנתינה, בהשפעה?
אתה יודע מה צריך להיות, כל היתר תלוי בקשר שלך עם החברים. אם אתם מממשים את הקשר ביניכם ככול הניתן, אם אתם לומדים יחד, משתדלים לברר את כל הדברים האלה, אז קדימה, הזמן מאוד מוכשר לזה.
שאלה: איך נשים, ילדים וזקנים משתתפים בערבות בעשירייה?
אין זקנים, צעירים, נשים, גברים, ילדים, הכול מדובר על האדם. לא חשוב מאיזה מין הוא, מאיזה גיל הוא ובכלל, אלא מדובר על הרצון. הרצון לפעמים מופיע כאישה, לפעמים כגבר, לפעמים כמו תינוק, לפעמים כמו גדול, זקן וכן הלאה. זה הכול רצונות שעליהם אנחנו מדברים.
שאלה: איך אפשר בו זמנית להתבטל בפני כולם וגם להיות מוביל בשביל כולם?
זה מה שצריך להיות. משה, הדמות שלו, נותן לנו דוגמה של מנהיג העם. אם אתה רוצה להיות מנהיג העם אתה חייב להתבטל כלפי העם, להתכלל עימו. אתה חייב להרגיש את התשוקות שלו, יכולות שלו, הגבלות שלו, נטיות שלו, ואז לממש, לממש בקשר עם העם, לטובת העם. ואתה רק אוסף את הדברים האלה יחד, כדי לממש אותם בצורה הרציונלית הנכונה האפשרית, זה מנהיג. אין למנהיג שום דבר מעצמו חוץ מהיכולת לספוג את כל התשוקות של העם, את כל הכוחות מהבורא, ולקשור את העם עם הבורא, ובצורה כזאת הוא מקדם את העם לבורא, זה נקרא מנהיג.
תלמיד: בדרך כלל מי שמוביל, או מנהיג, הוא דווקא אדם שמדכא, הוא מוביל אחרי עצמו.
אבל אנחנו לא מדברים על מה שקורה בעולם שלנו. אם אדם לא יוצא מהאגו שלו, אז הוא לא יכול להיות מנהיג, אז מהשמיים מנהלים אותו. להיות מנהיג זה שהוא מתעלה מעל האגו שלו, ואז הוא קשור עם הבורא ועם העם ויכול להיות המקשר ביניהם, זה מנהיג. רק בצורה כזאת, הפוך ממה שיש בעולם שלנו. כאן חוגג האגו, לכן אנחנו רואים מה קורה עם כל המנהיגים האלה.
קריין: קטע 157. כותב רב”ש.
“כתוב “כבד פה וכבד לשון אנכי”, הנאמר אצל משה רבנו עליו השלום. היות שמשה נקרא “רעיא מהימנא”, היות שבחינת משה נקראת “אמונה”. ובאמונה אין שם “פה ולשון”, כי “פה ולשון” משמע, שמסביר את הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת”.
(הרב”ש. מאמר 25 “כובד ראש בעבודה מהו” 1987)
משה מלמד את העם איך להגיע לאמונה, איך כל אחד ואחד ינהיג את עצמו ואת כולם יחד בחיבור לאמונה, כלומר לכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה. שאף אחד לא עובד עם הכוחות האגואיסטים שלו אלא ההפך, עד כמה כל אחד יכול להתעלות למעלה מהאגו שלו. ובהתעלות הזאת כולם מתחברים, ואז מייצבים שם את כוח משה המשותף ביניהם והכוח הזה מנהיג אותם, זה נקרא שמשה מנהיג את העם.
קריין: קטע 158. כותב רב”ש.
“מדרגת משה, היינו שהוא בחינת חסדים מכוסים, שזה בחינת “עין לא ראתה”, היינו חסדים מכוסים, “אלקים זולתך”, היינו שכל עבודתו הוא בבחינת רב ושליט, שאינו צריך שום תמורה, רק זולת אלקים, בזה כל חיותו, במה שהוא משרת את ה'”.
(הרב”ש. 900. “שתי מדרגות”)
שאלה: איך בודקים שאנחנו מתעלים מעל כל הדחיות ולא עושים ויתורים פסיכולוגים, כדי שלא יהיו התנגשויות וסתירות חיצוניות?
אם המטרה הרוחנית היא יותר חשובה ממטרות גשמיות למיניהן, אז אנחנו יכולים להתעלות לכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה, ולראות בפעולות שלנו הזדמנות יחידה ובלתי חוזרת להתרומם מהעולם הגשמי ולהגיע לעולם הרוחני, לגלות את העולם הרוחני. זה מה שיש לפנינו, רוצים לעשות – נעשה, לא רוצים – נלך הביתה.
שאלה: אתה יכול להסביר קצת יותר איך זה שכולם מחוץ לנו הם רצונות?
אנחנו נמצאים בעולם שכולו רצון, הבורא לא ברא שום דבר חוץ מרצון. והרצון הזה שמתחלק להרבה מאוד חלקים נקרא “שבירת אדם הראשון”. אז הרצונות האלו שונים, הם נמצאים בשוני זה מזה, בהתנגשויות למיניהן ביניהם, זאת כל המציאות שאנחנו נמצאים בה. וכל העבודה שלנו היא להחזיר את המציאות הזאת למערכת אחת, להרמוניה, לחיבור, להדדיות, שוב לעולם שהוא לא מחולק ושבור אלא מערכת אחת שבה פועל רק כוח אחד, הבורא.
והמערכת הזאת היא רצון שהוא אחד, אומנם הוא כלול ממאות, מאות רצונות, אבל כולם, כל הרצונות האלה מוכנים להיות מחוברים, כדי בקשר ביניהם לגלות את הכוח שפועל בהם, כוח אחד.
שאלה: מדוע במקום שיש אמונה אין מקום לדעת ולידע?
יש מקום לדעת ולידע אבל הכול מתבסס על כוח השפעה, כי העולם הרוחני הוא כולו פועל לפי כוח השפעה. וכוח הקבלה שכביכול כאילו קיים בעולמנו הוא מדומה, לכן העולם שלנו נקרא העולם המדומה, כי אין לעולם הזה שום ממשיות, אין כוח קבלה בעולם, הבורא ברא את כוח הקבלה כדי שהוא יתקיים ותהיה לנו הזדמנות לעצמאות מהבורא. אבל כשאנחנו מתפתחים, אנחנו מגלים עד כמה כוח הקבלה הזה מלאכותי, שהוא ניתן לנו כדי שמעליו אנחנו נבנה יחסים של השפעה, וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות.
שאלה: שמעתי ממך שאדם מגלה את השכינה ורק אז מתגלה שם הבורא. איך אני יכולה להיות בשכינה בלי תכונת ההשפעה?
את לא יכולה. כל מה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים לפי חוק השתוות הצורה. בינתיים לפי השתוות הצורה אנחנו מגלים את מה שנקרא העולם הזה. כשאנחנו נעלה למעלה מכוח הקבלה לכוח השפעה אז אנחנו נגלה את העולם העליון, העולם האמיתי, ואז נחקור אותו, נגלה אותו, נחיה בו. עולם ההשפעה הוא העולם הנצחי, העולם שלנו הוא העולם המקרי, זמני, מפני שאנחנו קיימים בו רק מכוח השבירה.
שאלה: איך אנחנו יודעים מה התפקיד שלנו ברוחניות, מה התפקיד שלי כפרט?
התפקיד שלנו ברוחניות זה לעזור לכל הרצונות הנפרדים, המרוחקים, להגיע יחד על ידי כוונה אחת למערכת אחת. לפי הרצון כולנו נפרדים, לפי הרצון כולנו מנוגדים, ולכן כל אחד חי באגו שלו. אבל אם אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהרצון ולהשתתף בנטייה טובה זה אל זה, אז אנחנו מגלים בינינו קשרי חיבור, ובקשרי החיבור האלה אנחנו מגלים כוח עליון. החיבור בינינו כבר הופך להיות חוש חדש, חוש רוחני, כלי רוחני, ובו אנחנו מגלים את הכוח העליון.
תלמיד: איך לדעת מה התפקיד שלי בעשירייה?
התפקיד של כל אחד ואחד בעשירייה הוא לגרום לחיבור העשירייה כאחד. להחזיר את העשירייה למצב כמו שכנראה היא הייתה לפני השבירה.
שאלה: לפעמים חברות בעשירייה מתארות כמה כבדות הן מרגישות. האם זה נכון לשתף?
אפשר קצת, אבל במידה מאוד מאוד זעירה.
שאלה: כמה המשחק מחייב את כולן בעשירייה?
משחק זה דבר רציני שאנחנו משחקים כאילו רוצים להיות גדולים, כמו ילדים, ועל ידי זה אנחנו באמת גדלים. כי על ידי משחק אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב והוא שמתקן אותנו.
לכן כמה שאני מתאר את עצמי שאני גדול, מתוקן, חזק, מחבר את כולם, משפיע, כך אני באמת מושך אור והאור עושה אותי לגדול ולמשפיע.
שאלה: למה אני מתקשה לפעול ולשחק בתוך העשירייה?
בגלל הגאווה שלך.
שאלה: אם כל אחד מאתנו מנהיג אז איפה העם?
אין עם. כולנו נהיה כמשה. אז מה?
שאלה: בקטע נכתב, “מדרגת משה, היינו שהוא בחינת חסדים מכוסים, שזה בחינת “עין לא ראתה, היינו בחינת חסדים מכוסים, אלקים זולתך”, אם תוכל להסביר קצת יותר את הקטע?
זו דרגת בינה. בסופו של דבר, אחר כך, משה נעלם. כשמגיעים לארץ ישראל משה לא ממשיך איתם. הוא נשאר מעבר לירדן. ואנחנו ממשיכים לארץ ישראל, לרצון ומעבדים את הרצון הזה שיהיה כולו כולו לעל מנת להשפיע. זה כבר לא עבודת משה, זו עבודה שלנו. משה אמנם נמצא בנו ואנחנו מממשים אותו כבר עם הכלים דקבלה. משה הוא רק כלים דהשפעה.
קריין: “משה פונה אל העם”. 159 כותב רב”ש.
“מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה’, שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה’, אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו”. אלה המצבים שלנו לפני שאנחנו מתחילים ברצינות לעבוד על כוח ההשפעה. נגיד כמו שהיה עד היום. “והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת.
ומשה בא לעם ישראל”, זאת אומרת שאנחנו מרגישים שמתעורר בנו איזה כוח חדש, מחשבה חדשה, רצון חדש. “ואמר להם שה’ רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד”. (הרב”ש. 877. “ג’ תפילות – ב'”)
זאת אומרת, האדם מתחיל להרגיש שיש לו נטייה להתעלות למעלה מהאגו שלו. זה נקרא שמתחיל לגלות את משה הפרטי שלו.
קריין: 160. כותב רב”ש.
“כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם”. היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה.
זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות.”
(הרב”ש. מאמר 16 “מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה” 1990)
כאן רק משפט אחד מהמאמר של רב”ש, אבל באמת אנחנו לא יכולים להאמין ולהבין ולהרגיש איך זה יקרה. אבל צריכים להבין, להאמין, במשהו להרגיש שאותו כוח שעכשיו מתעורר בנו שאנחנו כולנו מרגישים שיש משהו, אותו הכוח הקטן אנחנו צריכים כל הזמן לגדל אותו, לטפח אותו.
וכך על ידי טיפול נכון בו אנחנו יכולים להגדיל אותו, לחזק אותו. ודווקא על ידי הכוח הזה שמלמעלה התעורר בנו – אנחנו מלמטה ניתן לו את כל הכוחות שלנו וכך נגדיל אותו על ידי ההשתתפות שלנו. ומכוח משה שנשלח מלמעלה אנחנו נגיע למצב שנחזק אותו מלמטה. וכך על ידו נעלה.
שאלה: האם אני צריך לתאר לעצמי עכשיו שאני מושך אור לעשירייה או שזה קורה בפני עצמו?
אני צריך לתאר לעצמי כל הזמן שאני מושך אור מהבורא דרך העשירייה, ועל ידי זה אנחנו כולנו עולים. זו העבודה שלי. בלי בורא ובלי עשירייה אין לי מה לעשות. אני המקשר בין שניהם. זה נקרא שאני נמצא ב”תפקיד משה”.
שאלה: במה כאן מתבטאת דווקא תכונת משה והיכן תכונת העם בעבודה הזו?
הקבוצה שלך זה העם ומשה זה אתה. אתה צריך להיות הנציג של הבורא כלפי הקבוצה.
תלמיד: מה זה אומר שצריכים להאמין לי, להאמין למשה ולעלות?
אתה צריך להתנהג איתם כך שהם יאמינו לך שיש לך כוח להתקדם לדבקות בבורא ושאתה מושך אותם. וכך כל חבר וחבר בקבוצה. כל חבר בקבוצה כך צריך לעשות.
תלמיד: אבל לפי הקטע, מה המשמעות שמלכות עולה בחשיבותה?
כך אנחנו מעלים את עצמנו, את הרצון לקבל שלנו. הוא תומך בזה שאנחנו מעלים את עצמנו כלפי ההשפעה, כלפי החיבור. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות. משה לא מביא איזו שיטה חדשה. הוא רק נותן כוח חדש בין הרצון לקבל לבין הבורא, לרצון להשפיע.
שאלה: בקטע הקודם כתוב, “ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה’ רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה,” בדרך כלל, הגישה שלי שהרצון כבר קיים בתוכי מעצמו כלומר, לא מורגש שהבורא הוא זה שמניע. איך אפשר לעורר יותר את ההרגשה שזה בא ממנו, שזה לא בא מתוך עצמי?
פשוט להמשיך. אני לא יודע בדיוק באיזה ספקות אתה נמצא ולא רוצה להכניס את כולם לזה, אנחנו צריכים לעבוד כמו שכתוב כאן בפסוקים האלה והם יכוונו אותנו. יותר נכון אם כולנו נתאסף בעשיריות ונדבר על מימוש הפסוקים, ואז ייצא לנו נכון.
לא חשוב מה קורה. אם תדברו ותסכימו ביניכם, אבל תסכימו, לא שכל אחד נשאר בשלו, אלא לברר במה אנחנו מסכימים, במה לא, מה הבעיה שלנו, למה אנחנו נמצאים בשינויים האחד מחברו, זה יעזור לכם להתקרב. כי חייבת להיות בכל זאת הסכמה אחת, כוח אחד מאתנו לבורא.
שאלה: אומר הרב”ש “אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות.” מה זאת אומרת להאמין באמונה?
אם היו מאמינים שבכוח ההשפעה יכולים לעלות למעלה מכל הבעיות, לגלות את הבורא ולהשיג את העולם העליון, אז היו עושים את זה. אלא שהם עדיין מחזיקים ומכבדים את כוח הקבלה שלהם, לכן נשארים עדיין בעולם התחתון.
תלמיד: ניתן להאמין בלי להרגיש?
עושים פעולות השפעה, ואז מגלים כתוצאה מזה את כוח האמונה בפועל.
תלמיד: ולא להאמין סתם כך, “אני מאמין”.
לא קיים ברוחניות “סתם להאמין”.
תלמיד: אתה אמרת, “אל תאמינו עד שתשיגו”.
כן.
צריך להיזהר מלבלבל אותנו, בלי לנסות להראות שהאמונה של מישהו היא לא כמו שאנחנו מגדירים אותה לפי חכמת הקבלה? אמונה זה כוח השפעה. עליה אנחנו מדברים. את זה צריכים לחזק.
שאלה: אמרת קודם בשיעור שמנהיג ברוחניות משרת את אלה שהוא מנהיג.
מנהיג ברוחניות זה נקרא שהוא מקבל חסרונות ממלכות, וחסרונות מכתר, הוא נמצא בדרגת בינה, בדרגת משה, ומקשר את מלכות עם כתר, וכתר עם מלכות, זה נקרא מנהיג. מה יש לו מעצמו? כלום, חוץ מהיכולת לספוג חסרונות מהכתר, וחסרונות מהמלכות, ולקשר ביניהם, זה נקרא “מנהיג”, אחרת מה זה נקרא מנהיג, הבורא הוא המנהיג, אבל הבורא לא יכול להשפיע על המלכות בצורה ישירה, אלא רק על ידי תכונת הבינה.
לכן המקשר בין הכתר למלכות זו הבינה, דרגת משה, שהוא מבטל את עצמו גם כלפי הבורא וגם כלפי המלכות, הוא עושה את הכול לטובת המלכות ולטובת הכתר, וזו דרגת הבינה, דרגת משה.
תחשבו על זה, זה הדבר היחיד שיכול לעזור לאדם להצליח. גם המנהיגים שלנו בכל מקום שיהיו, בעולם הזה, אם הם יבינו את זה, יצליחו, אחרת יהיו כמו עכשיו.
שאלה: אמרת שאני צריך לתאר לעצמי כל הזמן שאני מושך את האור דרך העשירייה וקושר אותם יחד, אז איך זה אמור להיות, בורא עשירייה ואז אני, או בורא אני ואז עשירייה? ואיפה העולם בכל התמונה הזו?
העולם נמצא אחרי העשירייה, ובמה שאני רוצה לממש בעשירייה, אחר כך גם כל העולם נכלל בעשירייה.
שאלה: כדי לראות בעשירייה ובעבודה שלנו שמשה נמצא בכל אחד מאיתנו אנחנו צריכים לכוון את התפילה שלנו במדויק להתעוררות הזו, לכוח הזה שישלחו לנו מלמעלה?
כן.
שאלה: שמעתי אותך נותן כרגע המלצה לדון בקטעים ולברר במה אנחנו מסכימים ועל מה אנחנו לא מסכימים.
לא שמסכימים או לא מסכימים, אלא איך אנחנו מממשים את הקטעים האלה, על זה לדון.
תלמיד: ומה לעשות במקרים שמרגישים שאין אחיזה בקטעים?
לקרוא עוד ועוד פעמים חמש, שבע, עד עשר פעמים אתה קורא את הקטע, חוזר עליו עד שפתאום אתה מגלה שזה מובן לך, אולי לא על ידי השכל והחזרה אלא על ידי ההתמדה.
שאלה: אנחנו מיחסים את הכול לבורא, זו כנראה מידה או תכונת האמונה, וכשאני אומר בעצם “אני רוצה שהחברים יהיו יותר מחוברים, אני רוצה יותר אמונה לחברים”, איך אני יכול לדעת שהבקשות שלי לא אגואיסטיות?
אתה מקבל אותן ומממש אותן, תדונו בזה יחד.
קריין: קטע 161.
“כתוב “וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה”,” משה מדבר על הגאולה, על לצאת ממצרים, לצאת מזה ולא שומעים.“שאומר “שקוצר רוח, היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל”, שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר האר”י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם “בגין דאיהו רב ושליט”, היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות. היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא “שכינתא בעפרא”.”
(הרב”ש. מאמר 16 “מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה” 1990)
מאוד יפה.
הכול תלוי עד כמה מתגלה לאדם, לכל אחד מאיתנו, גדלות וחשיבות של משהו. אם מתגלה לי חשיבות באיזו פעולה או באיזה אובייקט, אז במידה הזאת אני מתקשר לזה. כי אני הרצון לקבל, כי אז הרצון לקבל שלי מתחיל לפנות לזה, להסתכל על זה, להימשך אחרי זה. הכול תלוי בחשיבות. ובזה שאנחנו נמצאים במצרים, לא חשובה לנו הרוחניות.
אחר כך מתחיל להאיר לי יותר, אני מתחיל להסתכל, לחשוב על רוחניות. מה זו רוחניות? הקשר שלי עם הבורא. אחר כך מסבירים לי שהקשר שלך עם הבורא, יכול להיות רק דרך הקשר שלך עם החברים, או אולי בני אדם בכלל. אז אני מתחיל להסתכל עליהם, לא מיד, אלא כעבור זמן, כי אני רוצה להגיע לגילוי הבורא, לגילוי הרוחניות, זה מתחיל להיות אצלי חשוב.
במידה שזה חשוב, אני מוכן לוותר על משהו וכך אני מגיע לאיזו התעלות למעלה מהאגו שלי, מעל הרצון שלי, כי כדאי לי לעסוק בעבודה רוחנית כדי לקבל שכר רוחני. יותר מאוחר אני מתחיל להבין מתוך שאני עוסק בזה, שמאיר עלי המאור המחזיר למוטב כל פעם יותר ויותר, זה נקרא, “האורות המקיפים”, אז אני מתחיל לקבל יחס כלשהו להשפעה, שמידת ההשפעה דווקא יכולה להיות מידה טובה. ואם אני משפיע לאחרים בזה, אולי מהצד האגואיסטי, אני שוכח על עצמי, אני נמצא מצב רוח טוב, ובזה אני מקבל איזה רווח, אפילו שאני חושב על הזולת ומשפיע להם. וכך מתחיל להתקרב ודאי ל”להשפיע על מנת לקבל”, ולהעריך כבר את צורות ההשפעה.
ובהמשך, מתוך שלא לשמה בא לשמה מה שנקרא, כי כל הפעולות שלנו, אפילו שאנחנו עושים אותן מפני שמחייבים אותנו, המורה מחייב אותי, החברה מחייבת אותי, אני עושה את זה מאין ברירה, אבל הפעולות האלה הן כבר מעוררות עליי את השפעת האור העליון, כוח ההשפעה. וכשהוא משפיע עליי אני מתחיל להרגיש שאני פעם יותר, פעם פחות, פעם בעד ופעם נגד, אבל אני מתקרב לתכונת ההשפעה, וכבר יש לי אליה יחס כלשהו, וכך מתקדמים.
ואז אני מתחיל אפילו לשמוע שעכשיו אני נמצא בגלות. מה זאת גלות? גלות מהשפעה. אני חושב שזו גלות? אני רוצה את ההשפעה הזאת? ככל שאני שומע שההשפעה זה טוב, יפה, נותן הרגשת העולם העליון, נצחיות, שלמות, זה טוב. בינתיים הכול ברצון לקבל כמו שאתם שומעים, זה קורה בי, אבל אני כבר מתחיל איכשהו לחשוב על הפעולות שמחוצה לי כביכול, להשפיע, לתת, כי יכול להיות שעל ידי זה שאני משפיע ונותן, אני מרוויח משהו גדול.
וכך אנחנו מתקדמים למצב שיש לנו שאלה. האם אני רוצה שישלוט בי רצון לקבל, שכל הזמן ויסגור אותי בצורה קצרה, נמוכה, חשוכה, או שאני רוצה להיות גם ברצון להשפיע. ואז מספרים לי שאני נמצא במצב שאני לא מכיר עדיין, אבל בזה אני מגיע למצב בלתי מוגבל, שכולו יפה טוב, נותן לי הרחבת הדעת, הרגשת הנצחיות והשלמות, זה מחוצה לי, שאני בעצמי מרגיש עד כמה אני מוגבל וקטן.
וכך אנחנו לאט לאט מתקדמים מההבנה שאני נמצא בגלות, ושהגאולה הזאת היא עלייה מהרצון לקבל לרצון להשפיע. יש איזו מציאות ברצון להשפיע, שאני יכול לחיות בו, להתקיים בו, לא סתם לעשות פעולה חיצונית כאילו שאני נותן למישהו. זה שקר, בעולם שלנו מכירים את הדברים האלה. לכו לראות את האנשים שנואמים לפני מאסות של אנשים, תראו, כולם משקרים, כולם מדברים על פעולות יפות, כוונות יפות, אנחנו מבינים שזה הכול שקר.
אבל כאן מדובר על משהו אחר, כאן מדובר על אדם לעצמו. אני שומע שאם אני באמת רוכש את תכונת ההשפעה, לא כמוהם, שם זה הכול שקר, אבל אם אני בעצמי, אולי אני במקצת מוכן לתת ממני, מתוכי, מכל הרצונות שלי איזה איזור קטן, רצון קטן, שהוא יהיה על מנת להשפיע, שבאמת לא רוצה לקבל בו כלום. יכול להיות שבתוך אותו רצון אני ארגיש איזו תופעה חדשה, אחרת, וזה לא יהיה לי כרגיל. ומה שאני ארגיש בו, זה נקרא שאני ארגיש את הבורא, תכונה חדשה, תכונת השפעה, אהבה, תכונת הזולת.
וכך אנחנו מגיעים למצב שאותו כוח שנמצא בכל אחד ואחד, כוח קטן מאוד, נקודה קטנה, שנקראת משה, ממש בנקודה אחת, מושכת אותי בחוט דק מאוד להשפעה ורוחניות, לעולם הנאור הגדול, שזה באמת עולם אין סוף, במקום העולם שלנו, שדומה למשהו כמו שמסופר על הצנון הקטן והרקוב, שאני יוצא ממנו לשמש, לאוויר, לעולם. כך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכל זאת, כל אחד בסגנון שלו איך שאנחנו יוצאים ממצרים לגאולה.
שאלה: האם בגלות עבודה שהייתה אמורה להיות תענוג גדול לא התממשה ונעשתה בקוצר רוח וכעבודה קשה.
אנחנו לא צריכים לעשות שום עבודה בעצמנו. כל מה שאנחנו צריכים זה לחייב את הבורא שיעבוד. אנחנו לא עובדים. מי זה האדם, איזה כוחות יש לו, איזה מחשבות. כולו רקוב, כולו כלום, לאדם אין מה לעשות מלבד לאתר בכל פעם בכל המחשבות והרצונות איפה נמצא כאן הכוח העליון שיעשה עליי את העבודה. זה הכול. לכן העבודה שלנו היא בירור, העיקר הבירור, אם אני יודע לברר אז אין שום בעיה, אני לוחץ על כפתור או מושך איזה חוט וזה מתבצע.
כאילו העבודה היא להפוך ולהעביר טונות של אדמה ממקום למקום בתוך האדם ולעשות כל מיני פעולות, תיקונים. זה לא כך, מי אנחנו בכלל. אנחנו רק מבקשים כמו ילד קטן, תינוק, המגיע לאמא ומקסימום, בלי לדבר, רק מצביע על מה שהוא רוצה, ואם זה לטובתו, ודאי שאמא תיתן לו. לכן אצלו זו עבודת בירור. וגם בעבודת הבירור הוא מצביע על מה שהוא רוצה, ועל מה שאמא מסכימה זה סימן שיצליח בבירור וכך יקבל. זאת אומרת במה הבירור שלו? בכך שכל הזמן יפנה לאמא ויבקש, והוא כול הזמן מקבל, תלוי רק האם הרצון שלו מדויק או לא מדויק, אבל זה לטובתו.
שאלה: לפי הקטע, הם לא שמעו למשה, אבל משה זו תכונה, האם זה אומר שלא הצלחנו לגלות את התכונה הזאת בנו?
הכוח שבנו שמושך אותנו לצאת מהרצון לקבל נקרא “משה”. אנחנו לא כל כך רוצים לצאת מהרצון לקבל. אם מתחילים לחפש איך לצאת, אז לאט לאט אנחנו מגבשים את הצורות האלה בנו ויכולים כן לצאת. זה כוח משה. ואחר כך זה כוח שאנחנו מפתחים, יוצאים על ידו ממצרים ועוברים את כל הדרך עד מה שנקרא ארץ ישראל, עד הרצון השלם כבר שנמצא בעל מנת להשפיע. אנחנו עוד צריכים לתקן אותו, זה לפני הכניסה לרצון הזה, לארץ ישראל, אבל זה בעצם כבר גילוי. גילוי משה.
שאלה: כל התהליך שאנחנו עוברים ברוחניות מלווה במצבים של הרגשת “צל מוות”, גם בבריחה ממצרים, גם בגזירת ים סוף, אפילו בקבלת התורה. כול עוד אין לך את החשבונות האלה אתה לא יכול לעשות שום דבר, תמיד יש חשבון, מתי מתחברים? כשיש צרה ואז מוצאים פתרון, כאילו ומתחברים, כל עוד אין צרה הכול בסדר ואנחנו לא מצליחים להתחבר, להתעלות מעל האגו.
אתם צריכים לקחת את הכוח השלילי כמרכיב הכרחי כדי לכוון לאותה מטרה, כי באותה מטרה שני הכוחות, החיובי והשלילי מתחברים יחד ואז בזכות החיבור שלהם תראה את המטרה. ברוחניות זה לא כמו בגשמיות שאתה רואה את המטרה ויש לך בעיה איך להשיג אותה, ברוחניות אין דבר כזה, ברוחניות אם אתה מאתר נכון איך לגשת למטרה אז אתה רואה שהיא נמצאת לפניך. הוא מסביר שברוחניות אתה רואה תמיד קיר וברגע שאתה מוצא את הפתרון אתה רואה שבקיר הזה יש דלת.
תלמיד: אז מהו הפתרון?
הפתרון הוא לא בחיפוש מה מפריע ומה לא מפריע לנו, הפתרון הוא בחיבור יחד של כל הנסיבות שהן ישלימו זו את זו, ואז לא יהיה שום דבר מיותר. לכן כל פתרון ופתרון הוא השגת שלמות כלשהי ובשלמות אין טוב ואין רע אין שלילי ואין חיובי כולנו משלימים זה את זה.
שאלה: אמרת שכל העבודה שלנו היא בבירור, האם צריך לברר את מה שהבורא רוצה?
כן, נכון.
שאלה: איך הלימוד בחלק השני של המאמרים של בעל הסולם יכול לחזק את העבודה שלנו ביציאת מצרים ביחד?
אנחנו כל הזמן מכינים את עצמנו ליציאת מצרים.
תלמיד: אולי אני טועה, אבל אני מרגיש שהמאמרים בחלק השני מוציאים אותי מעיקר העבודה, זה חלק יותר שכלי.
זה נכון כי בחלק השני אנחנו קוראים מאמר והוא לא כמו החלק הראשון של השיעור. אם זה מפריע כל כך הייתי ממליץ לא לשמוע את החלק השני, ממש לא. אולי לשמוע אותו אחר כך באמצע היום. אין מה לעשות אבל אני מבין את הבעיה, בחלק הראשון אתה נמצא בכיוון מיוחד, בהשקעה והקשבה ופתאום בחלק השני עוברים למשהו אחר. אתם צריכים להבין שאני רוצה להביא לכם את שיטת בעל הסולם, איך להשיג את הרוחניות, את הבורא בחושים שלנו בהרגשה, בהשגה שלנו. ולכן מחד אני צריך לקדם אתכם בבניית הכלי הרוחני ומאידך להכיר לכם את כל החומר שהוא כתב, כי בכל הדברים האלה יש גם יסודות שצריך אותם לרוחניות, ואפילו שהעבודה והלימוד בחלק הראשון הם מאוד חשובים, החלק השני מוסיף לנו הגדרות, ידע, הסתכלות כללית וגם זה עוזר לנו מאוד, בלתי אפשרי שהאחד יהיה ללא האחר.
אבל אם זו בעיה וזה מבלבל, שמעתי שלפעמים החלק השני מוחק כאילו את ההתפעלות מהחלק הראשון, אז אל תשמע אותי בחלק השני, תשמע אותי אחר כך במשך הזמן בעוד חמש שעות נניח. אתה יכול לשמוע את זה באוזניה בכל מקום שאתה נמצא. ודאי שהחלק השני הוא הרבה פחות חשוב מהחלק הראשון אבל גם הוא מוסיף לנו יסודות בידע הכללי, בהתייחסות הכללית לבריאה.
קריין: אגרת כ”ו של בעל הסולם.
“במקום הדלת שם הפתח,” ברוחניות זה כך שאין פתח ודלת אלא קיר “בשעה שסגור. בגשמיות, אפשר לראות הדלת, כמו שאפשר לראות את הפתח,” סגורה אבל נמצאת. “אבל ברוחניות, אינם רואים זולת הפתח. ואי אפשר לראות את הפתח כלל, זולת באמונה שלימה וברה רואים את הדלת, וברגע הזאת מתהפך לפתח, כי הוא אחד ושמו אחד.” עד שלא משיגים שיש קיר ועד שלא עומדים מולו וגם רוצים שייפתח, זה לא נפתח, ואפילו לא מאמינים ולא רואים שום סימן שייפתח. אבל אם מאוד רוצים זה נפתח. בגשמיות רואים מראש סימן שיש דלת והיא סגורה וצריך לפתוח. ברוחניות אין דלת, או שיש פתח ואתה עובר או שאין פתח, כמו באיזו אגדה או בסרט מצויר.
שאלה: אבל מה זאת אומרת שבאמונה שלימה וברה רואים את הדלת וברגע שאתה רואה את הדלת זה מתהפך לפתח?
שאין משהו המבדיל בינך לבין מי שנמצא בצד השני. אתה צריך להגיע לזה בתכונה שלך ואז מה שמפריד נעלם.
שאלה: כשאנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים, האם הכוונה במילה “עול” לאחריות שאנחנו לוקחים על עצמנו?
זה כולל גם אחריות. אחריות היא מושג גדול מאוד, עוד נגיע אליו. אני לא רוצה לענות במשפט אחד, כי קשה להסביר זאת בקצרה.
שאלה: לגבי מה שעכשיו אמרת לחבר, שאם מבלבל אותו החלק השני והמאמר מפריע לו או מסיח את דעתו מהחלק הראשון שהיה מאוד פנימי ומיוחד, הוא יכול להתנתק ולשמוע את זה באמצע היום.
תעשו על זה משאל ונראה מה לעשות. יכול להיות שבאמת בינתיים כשאנחנו עובדים על חומר כל כך חשוב ורגיש, כדאי לנו לקחת רק נושא אחד ולהיות שקועים בו שעתיים וחצי וכך להתקדם.
תלמיד: אם כך, נלמד על פסח כל השיעור כדי לא להכניס עוד נושאים ולהתבלבל בהם.
זה מה שאנחנו עושים, אנחנו עכשיו לומדים את נושא פסח.
תלמיד: אין עצה להתנתק ולעזוב באמצע השיעור כי זה מבלבל אותי. השאלה היא עקרונית, אם עכשיו כל אחד יגיד שחלק מסוים בשיעור לא מתאים לו והוא יתנתק, אז לאן נגיע?
לא. לפי מה שאני מרגיש ולפי מה שנראה לי ממשיכים באותו נושא עד סוף השיעור.
שאלה: איך אני יכול להתפלל כדי להגביר את החשיבות מבלי שזה יהיה אגואיסטי?
על ידי חיבור עם החברים. כשאני רואה כמה חשובה להם ההשגה הרוחנית ואני נכלל מהרצון שלהם, אז בטוח שההתקדמות שלי היא בזה.
שאלה: כתוב “וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה”. השאלה, אם אני כמו משה מנסה לדבר ולא שומעים אותי, מה עלי לעשות?
סימן שאתה צריך לבדוק את עצמך באיזו מידה אתה קשור לעם, זאת אומרת לעשירייה ולבורא, ויכול להיות המקשר ביניהם. זה תפקיד משה.
שאלה: מה זה לחיות בתוך החברים למרות ההתנגדות הטבעית?
אתה רוצה לחיות בתוכם, להתקשר אליהם, לעזור להם, לתמוך בהם בכול, כמו אימא כלפי התינוק, וזה התפקיד של כל אחד ואחד כלפי הקבוצה.
שאלה: מה ההבדל בין חישוב להבחנה? מי מהם מועיל לי ביותר ואיך כל אחד מהם עוזר או משפיע עלי?
אני לא רואה הבדל גדול בין חישוב להבחנות כי חישובים הם גם הבחנות, לא הייתי מבדיל ביניהם.
קריין: קטע 162. כותב רב”ש.
טענות העם אל משה
“בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל “מי ה’, אשר אשמע בקולו”,
ב. ואח”כ באה שאלת הרשע, ששאל “מה העבודה הזאת לכם”.”
(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה” 1990)
משה שמסביר מה ההבדל בין קבלה להשפעה, מה זה על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, מה ההבדל בין רוחניות לגשמיות, בזה הוא באמת קלקל את האנשים. הם התחילו להבין שעל מנת להשפיע זה מאוד קשה וחייבים לעלות לזה אם רוצים או לא, אין ברירה, ויש לפניהם עבודה גדולה להרגיל את עצמם להשפעה.
אומנם משה אמר להם “אם תבקשו מהבורא תקבלו כוחות השפעה”, אבל לפנות לבורא, לבקש ממנו, לקבל ממנו, לעשות פעולות של השפעה, להתחבר על ידן, אלו דברים שאנשים לא רגילים אליהם, הם לא מבינים בשביל מה, למה, אין לזה חשיבות בעיניהם. כך הפעולה הזאת נעשתה מאוד קשה וכמעט ובלתי אפשרית.
לכן כל העם כביכול התחיל להתנגד למשה “מה עשית לנו? מה התחלת לדבר על העבודה נגד פרעה? חיינו טוב עם האגו שלנו ועכשיו לא”. אלו טענות העם, זאת אומרת הרצונות למיניהם שיש באדם, למשה. ואת זה הבורא מסדר בכוונה כך כדי שתהיה התנגדות, התנגשות גדולה מאוד בין הרצון להשפיע שזה משה לבין הרצון לקבל שזה כל אדם ואדם. ומתוך ההתנגשות הזאת יהיה אפשר אחר כך לבנות מערכת פרידה, יציאה, ריחוק ואחר כך תיקון.
שאלה: מה זה אומר שמשה מגיע ומסביר לעם ישראל? קודם אמרת שעם ישראל הוא העשירייה שלי.
כל אחד ואחד צריך להתנהג בעשירייה כאילו שהוא משה ומעביר להם דוגמא מה לעשות, למי להשתוקק ואיך להתקדם. כמו שאנחנו קוראים על מה שעשה משה, שמשך את כולם מעל מנת לקבל החוצה אל מחוץ למצרים.
תלמיד: מה זה אומר שמשה מגיע ומסביר מה זה להשפיע ולא לקבל כלום?
הוא מסביר להם מה זה נקרא “להשפיע”. כשאני חושב על האחר, כשאני משתדל להרגיש את הרצונות של הזולת, וככל שאני מסוגל ויותר מזה אני רוצה למלאות את הרצונות של הזולת, זה נקרא השפעה וזה מה שמשה מסביר להם. ואנחנו צריכים בתוך הקבוצה להשתדל לתת דוגמאות כאלה אחד לאחר.
תלמיד: כתוב שעם ישראל דווקא נחלש, מה ההסבר לזה?
בטח, כי בעל מנת לקבל יש כוחות ובעל מנת להשפיע אין כוח. לכן מי שמתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע הוא עושה פעולה אחת, שתיים ומפסיק, אין לו כוח, אין לו חומר דלק, והוא לא רואה מטרה, לא רואה שהוא מקבל מזה משהו, כי כולו עשוי מכלים דקבלה.
תלמיד: איך כל אחד יכול לדאוג כמו משה שהחבר לא ייחלש?
נראה את הפסוקים הבאים, ונמצא תשובה מה לעשות הלאה?
קריין: 163, כותב רב”ש.
“מדוע כשמשה בא בשליחות ה’, נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע”י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב “מאז באתי לפרעה לדבר בשמך”, היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את עניין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה’, הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה’. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה’ ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז”ל “הבא לטהר מסייעין אותו”.”
(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה” 1990)
קריין: 164.
“יש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה’, אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה, והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה’, הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב אל משה, “אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה”, כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה’, מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע.”
(הרב”ש. מאמר 14 “הקשר בין פסח, מצה ומרור” 1987)
מצד אחד צריכים להסביר להם שלהשפיע זה המטרה הנעלה, היפה, הרוחנית, העולם החופשי, הפתוח לכול, ומהצד האחר, ברגע שהם מתחילים לעשות פעולות השפעה הם רואים שזה בלתי אפשרי, זה קשה, ויש בזה הרבה התנגשויות וניגודים, ואז איך לעשות ובמה להמשיך? אין הבנה, אין כוח, ממש סגורים מכל הצדדים, ומה עושים? זה המצב שלפני יציאת מצרים, ובסופו של דבר אין להם ברירה והם צריכים לברוח.
קריין: 165. רב”ש.
“היתה להם תרעומת על ה’, מדוע הם נעשו עכשיו יותר גרועים, משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה’, שהוא רוצה להוציא אותם מהגלות, ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר בגלות, שפרעה שולט על הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו להבין בכל פעם עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה’. אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט בשליטה גמורה על בני ישראל, כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, ומה היה, להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, כמו שכתוב, “אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה”, שהגוף היה אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.
והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו שבורחים מסרחון.”
(הרב”ש. מאמר 14 “הקשר בין פסח, מצה ומרור” 1987)
בצורה יפה כותב כאן הרב”ש. לא רוצים ואפילו לא מסוגלים לסבול, ואם אולי אפילו כן היו רוצים, אבל לא מסוגלים לסבול את המצב שעובדים נגד הרצון לקבל. וכל פעם כשהם מנסים, נעשה מזה רק סירחון. זאת אומרת זה דוחה, זה מגעיל ולא יודעים מה לעשות. המצב כל כך קשה שמתחילים לעבוד ברצון לקבל, ולא יכולים להתגבר עליו, לא לסבול אותו ולא שום דבר, אלא במקום חיזוק להמשיך בעבודה, מקבלים דחייה. מה עושים?
שאלה: זאת בדיוק השאלה, מה לעשות? נגיד התחלתי ללמוד לפני עשרים שנה ופתאום אתה מבין שהמטרה קרובה יותר, החברים מחוברים, אבל מיום ליום, משנה לשנה, אתה מתחיל להבין שאתה כל כך גרוע בעבודה כלפיי הבורא, והמטרה כל כך גבוהה ואתה כל כך רחוק ממנה, שאתה כמו אותו העם שמדבר על משה, ואתה לא מבין מה צריך לעשות כדי שהבורא יעשה את הנס הזה.
אני שמח מאוד מאוד שאתה מרגיש את עצמך בדיוק כמו שכתוב על בני ישראל במצריים. מצוין. זאת אומרת הגעת בכל זאת להבחנות נכונות, לא מן הסתם עברו עלייך עשרים שנה.
תלמיד: כתוב “הבא להיטהר מסייעין אותו”, איך אני יכול לדעת שבאתי דווקא להיטהר ולא סתם באתי, כי יש לי הרגל ויש לי קנאה בפני העשירייה או עוד משהו? צריכה להיות בי הרגשה שאני רוצה להיטהר?
אתה צודק, אבל הבעיה היא שעוד לא הגיע הזמן שנבין מה זה נקרא יציאת מצרים ואיך יוצאים ממצרים, על זה נמשיך מחר. עד מחר אנחנו חייבים לדון על המצב הנוכחי שלנו, בלי לברוח ובלי לצאת מהרצון לקבל, אלא, איך להכין את עצמנו ליציאה. מה זה בדיוק יציאה? מה עושים? איך מכינים את עצמנו? איך מגבירים את כוח משה שמוביל אותנו, מושך אותנו ממצרים, מהרצון לקבל שלנו? את כל זה אנחנו צריכים להכין.
שאלה: מה לעשות עם הרגשת הפספוס, של מה שהמורה רוצה להעניק לנו במאמרים של בעל הסולם?
פשוט להיות יחד. ככל שתהיו יותר יחד, לא תפספסו שום דבר, ויפתח לכן עוד חוש רוחני ואתן תקלטו הכול.
שאלה: למה כשפרעה נחלש האדם מגלה את הרע?
פרעה נחלש והאדם מגלה את הרע, מפני שהאדם נמצא עדיין ברצון לקבל. האמת שאנחנו צריכים גם פרעה חזק ושהכוח הרע יתגבר, ויהיה אחר כך כאחוריים בפרצוף הקדושה שאנחנו מתקנים – ובזה נבין ונכיר את הבורא. איפה הבורא מתגלה? בדיוק בכלים של פרעה המתוקנים.
שאלה: לגבי קטע 162, איך פרעה יכול לשאול שאלות כאלה כשאדם עם הנקודה שבלב מרגיש רע מאוד במצרים?
כי הוא מרגיש שכל האווירה במצרים היא הפוכה מהנקודה שבלב, הוא רוצה לברוח, כמו שהנקודה שבלב דורשת ממנו.
שאלה: משה נמצא בי והעם נמצא בי, מה יעזור להיות כל הזמן בתשומת לב לתכונת משה בתוך עצמי?
שאני אגדיל את כוח המשה עד כדי כך שהוא יוכל למשוך אחריו את העם שבי, את כל הרצונות שבי.
שאלה: איך נוכל לגלות את חשיבות הקדושה בעשירייה?
על ידי דיבורים בינינו נוכל להגדיל את כוח הבורא בעשירייה, או את חשיבות העשירייה.
שאלה: כיצד נוכל לקוות להצליח בעבודה הרוחנית הזאת עם תכונת משה כשאנחנו יודעים שהוא לא הגיע לארץ המובטחת?
זה לא חשוב, משה לא צריך להגיע לארץ ישראל, הוא נמצא לפני זה, אנחנו לוקחים רק את הכוח שלו ואז רוכשים את ארץ ישראל, נכנסים לגבולות ישראל, אם אנחנו מדברים כביכול על הגיאוגרפיה. כל סיפור יפה ונכון, בצורה כזאת אנחנו הופכים את הארץ שלא שייכת לנו לארץ ישראל, זאת אומרת מכוונת ישר-אל.
שאלה: דיברת קודם על הרגשת הנצחיות והשלמות למה שמחוץ לנו, שעלינו לצאת מהפרי הרקוב הזה ולנשום את האוויר, לדמיין איך אנחנו יוצאים ממצרים לגאולה. איך אנחנו יכולים לעורר את התחושה הגדולה הזאת בנו, בעשירייה?
אתם צריכים לדבר ביניכם ולשים לב שכל מה שאומרת החברה שלי או אומר החבר, את הכול אני כאילו שומע מהבורא. וכך אני מתרשם מה עליי לעשות, איך אני צריך להשתנות.
שאלה: האם מדובר בקטעים על מצבים לפני המחסום או אחרי המחסום?
לפני. הקטעים מדברים על כך שעם ישראל עדיין נמצא במצרים, שהוא מגלה עד כמה העבודה היא קשה, עד כמה הפרעה שולט, ועד כמה צריכים להתגבר על הפירוד. וככל שמתחברים יחד, כך מתקרבים ליציאה ממצרים.
שאלה: איך להתגבר על הרגשת הדחייה והפירוד ולא לתת להרגשה הזאת מקום לנהל אותנו?
יש בין העולם שלנו לבין העולם הבא חור קטן מאוד, זה נקרא “חודו של מחט”, מקום שהוא כמו חודו של מחט, חיסרון כזה קטן. אם אנחנו רוצים לעבור דרך החיסרון הזה, אנחנו צריכים להצטמצם ואז אנחנו עוברים דרך החור הקטן הזה מהעולם הזה לעולם הבא, לעולם הרוחני. הכול תלוי עד כמה נוכל להתקדם לזה, להבין שזה מקום ההצלה שלנו. אחרת כולנו נולדים וחיים ומתים ברצון האגואיסטי החומרי, ואין לנו יותר ממה שנמצא בגוף שלנו.
לכן אנחנו צריכים במקום זה להתחבר, ובחיבור שלנו, ולא חשוב עד כמה הוא קיים או לא קיים, בחיבור שלנו, כשאנחנו מתחברים בינינו אנחנו מוצאים אותו כוח החיבור שיכול להעביר אותנו דרך חודו של מחט. המחט עושה חור ואנחנו עוברים דרך החור הזה מעולם לעולם, מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. הכול תלוי עד כמה נרצה לעשות זאת. וזו לא בעיה, אלא רק בתוך הרצונות שלנו, האם אנחנו יכולים לחבר אותם, לכוון אותם להיות יחד, ואז זה יקרה.
שאלה: מה זאת המחט?
את המחט הזו נתנו לנו מלמעלה, זו אמונה למעלה מהדעת. אנחנו יכולים לחבר את עצמנו, יש בכל אחד ואחד יכולת להיות מחובר עם האחרים למעלה מהרצון לקבל שלו. זה אפשרי. אני חושב שאנחנו קרובים לזה, ובאמת זו לא כל כך בעיה, זה יקרה. אני רואה שהבורא מפרגן לנו ואנחנו נעשה. לי יש ביטחון שלם בזה. תראו כמה חברים יש לנו, נשים וגברים, ממש אין קבוצה כזאת בעולם. רק עוד יותר ועוד יותר להצטמצם, להתחבר והיציאה מחכה לנו.
(סוף השיעור)