TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. A Speech for the Completion of The Zohar
שיעור בוקר 11.04.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “מאמר לסיום הזוהר”, עמ’ 471
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 471 “מאמר לסיום הזוהר”.
אנחנו מתקדמים בצורה שאנחנו לומדים משהו אקטואלי להתקדמות הרוחנית שלנו, שכולנו יחד מתחברים עוד ועוד ובודקים, לומדים ומבצעים את החיבורים בינינו כך שיהיו בסופו של דבר יותר ויותר מותאמים לעלייה הרוחנית. שנתחיל להרגיש בשינוי היחסים בינינו, בשיפור היחסים בינינו את ההתאמה שלנו לבורא, לכוח העליון. עד שנתחיל להרגיש בזה לפחות משהו בעל מנת להשפיע, שזה כבר נקרא “יציאת מצרים”, כניסה לעולם הנאור, העולם העליון. לפני המצב הזה אנחנו נמצאים.
זה החלק הראשון של השיעור שלנו, ובו אנחנו לומדים את כל המצב הזה עם כל הפרטים שבו. ובחלק השני אנחנו עוברים על כל החומרים של בעל הסולם שבכללות מסבירים לנו מי אנחנו, מה אנחנו, לאן אנחנו מתקדמים וכן הלאה.
עכשיו אנחנו מתחילים ללמוד מאמר מאוד חשוב, “מאמר לסיום הזוהר”. הוא לא ארוך מדי, אבל בכל זאת יש בו כמה דברים מאוד חשובים שאנחנו חייבים לעבור, כמו כל המאמרים של בעל הסולם.
קריין: “כתבי בעל הסולם”, “מאמר לסיום הזוהר”.
- מאמר לסיום הזוהר
- (נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש “הסולם”)
“נודע, כי התכלית הנרצית, מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק בהשם ית’, כמ”ש “ולדבקה בו”. ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשי”ת. הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל. אכן, כבר קדמוני חז”ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב “ולדבקה בו”, ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא”?
זאת אומרת, איך אני יכול להתקרב למשהו לגמרי הפוך ממני, אם ההתקדמות, אם ההתקרבות אליו היא לפי השתוות הצורה? אני לא יכול לשנות שום תכונה בי כך שתהיה דומה לבורא, אז איך זה נקרא שאני מתקרב אליו?
זה לא כמו בגשמיות שאנחנו יכולים להיות קרובים פיזית זה אל זה, ובדעות הפנימיות, בתכונות הפנימיות להיות לגמרי הפוכים. זה העולם שלנו ולכן הוא נקרא “העולם המדומה”. כי הוא לא קיים בטבע, אלא רק באותה בועה שאנחנו כביכול מתקיימים בה. אבל זה לא לפי חוקי הטבע האמיתיים ולכן העולם שלנו נקרא “העולם המדומה”, כי אנחנו נמצאים בו בדמיון שלנו, שכביכול מה שאנחנו חושבים כך קורה.
וברוחניות לא, ברוחניות הכול קורה לפי התכונות שלנו. לכן אם התכונות שלי קרובות לתכונות של מישהו אחר, אז אני קרוב אליו, אם יש בי תכונות אחרות, הפוכות מהתכונות שלו, אז אני רחוק או אפילו הפוך. ולכן כל התנועה הרוחנית שלנו היא בהשתנות התכונות, בהתקרבות או בהתרחקות זה מזה. לכן כל אחד ואחד בשליטה על עצמו יכול להתקרב לזולת או להתרחק ממנו, ובצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לכל מיני מצבים רוחניים.
רק בתנאי שאנחנו מתקנים, משנים את עצמנו, את התכונות שלנו, ואף אחד לא יכול לעשות כאן משהו כלפי האחר, אלא רק כלפי עצמו. זה עולם האמת, עולם הצדק, העולם הנכון. ולא כמו שבעולמנו, שאנחנו כביכול יכולים לעשות מה שבא לנו בכוחות האגואיסטיים שלנו.
ולכן כל הפעולות שלנו מגיעות למצב של השתוות הצורה עם הבורא, “לדבקה בו”. אנחנו צריכים לבוא למצב של דבקות, השתוות הצורה השלמה עם הכוח העליון השלם, ואז אנחנו מגיעים לאותו המצב השלם שנקרא “גמר תיקון”, וזו בעצם תכלית כל הבריאה.
“בריאה” זה “בר” מהבורא, חוץ מהבורא, הפוך מהבורא. וכשכל הבריאה מתקנת את עצמה, היא מגיעה למצב שכולה דומה לבורא. להידמות לבורא זה נקרא “אדם”, הדומה לבורא, ורחוקים ממנו, הפוכים ממנו, אלו כבר אנחנו השבורים.
שאלה: אנחנו אומרים שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע לדבקות, להשתוות מלאה עם תכונות הבורא. איך לעשות זאת עם הכלים שעומדים לרשותנו, קבוצה, בורא?
מה חסר לנו?
תלמיד: יש לנו פעולה אחת למעשה, כל פעם להתקרב אל החבר, אבל אנחנו מדברים על דבקות מלאה עם הבורא בכל התכונות.
אתה עוד לא גילית את כל התכונות שלך. במידה שתוכל לשלוט עליהן, הן יתגלו לך עוד ועוד, ואז תוכל לשנות אותן יותר ויותר עד שתגיע להשתוות הצורה השלמה עם הבורא.
תלמיד: מהי בדיוק ההתקרבות פה לתכונות הבורא? אנחנו מתחברים עם החברים יותר ויותר כל פעם מתוך פעולה אחת.
זה אותו דבר, אין הבדל בין להתקרב לחברים או להתקרב לבורא. רק לפי התנאים שבהם אנחנו קיימים, התנאים האגואיסטיים, ההתקרבות לחברים מראה לנו איפה אנחנו נמצאים בהתקרבות לבורא. בסך הכול ההבדל הוא בזה שאנחנו יכולים לשחק. כמו שהילדים משחקים, בונים בניינים מקוביות או מחול, אבל בעצם זה מפתח אותם להיות גדולים. אותו דבר אנחנו.
תלמיד: איך אני צריך להתחבר, להתכלל עם החברים בעשירייה כדי להידמות, כדי להשתוות עם כל התכונות לבורא?
כשאתה רוצה להתחבר עם העשירייה שלך, אתה בעצם בונה בך בפנים העתקה שלה, אתה מתחיל להרגיש שהיא נמצאת בך. ועם התכונות האלה, עם המצבים, עם הרצונות, עם התוכניות, עם כל מה שיש להם, אתה מתקרב אליהם ומתחבר איתם. ובזה יוצא שאתה עם הכוחות שלך צריך להתאים את עצמך לעשירייה. ואחר כך, כשאתה עובד על זה, אתה מתחיל לגלות שהעשירייה היא מכלול מיוחד של רצונות, מחשבות, פעולות שיש בהם בסך הכול תכונה מיוחדת, תכונת ההשפעה.
לא שהתכונה הזו נמצאת בעשירייה, אלא כמו בדוגמת רבי יוסי בן קיסמא ותלמידיו, היחס שלי אליהם הוא שמצייר בהם כלפיי את תכונות הבורא, תכונות ההשפעה, תכונות האהבה. ככה אני מתייחס אליהם, לא שהם בעצמם כך.
הם יכולים להיות כמו שהם. אלא התיקון הוא עליי, אני משנה את עצמי לאהוב אותם. וככל שאני מתקרב אליהם לאהוב אותם, כך אני מגלה שזו לא עשירייה, אלא זה אוסף תנאים, תכונות, כוחות שבהם אני מתאר את עצמי כבר במציאות חדשה, מציאות של השפעה. ולכוח שמתגלה בי אני קורא “בוא וראה”, “בורא”, וזו מציאות חדשה.
תלמיד: לפי ההסבר שלך עכשיו אני מתאר לעצמי את התמונה הזאת, את המודל הזה של העשירייה בי. אחרי זה אני נכלל באותה התמונה, ושם אני מתחיל להבחין, לגלות את תכונת ההשפעה, במה אני דומה לבורא, איך אני משתווה לו. כי בעל הסולם כותב פה שאני הופך להיות כמו הבורא, אם הבנתי נכון.
אתה מתייחס לעשירייה בכוח השפעה שאתה רוצה לגלות בך, ואז אתה כלפי העשירייה מדמה את עצמך לבורא. יש כאן הרבה פרטים ודאי, אתה להם והם אליך, ובכלל, מי שמבשל כאן את כל התהליך שזה הכוח העליון שמשגיח מלמעלה על כולנו, אבל זה מה שקורה. כי אין לנו עם מה עוד לעבוד מלבד היחס שלנו לעשירייה, ואף פעם לא יתגלה יותר. רק בתוך העשירייה הזאת אנחנו נראה עולמות, מצבים, כל מיני הזדמנויות, תכונות. וזה נקרא “השגת העולם העליון”, בצורה כזאת הוא יתגלה.
אין לו מקום, אלא הכול ביחס שלנו כלפי החברים, ביחס שלנו כלפי העשירייה, ובתוכה נגלה את כל המציאות.
שאלה: מה ההבדל בין אדם לנברא?
בעולם שלנו “אדם” נקרא חיה על שתי רגליים, רק רב”ש היה אומר “איזה הבדל יש בינו לתרנגול”? גם לתרנגול יש שתי רגליים. “אדם” נקרא המידה שבה היצור, הרצון לקבל רוצה לדמות את עצמו לבורא. לא חשוב אם הוא נראה אדם או לא, זו הצורה החיצונה שאנחנו תופסים, אלא הרצון לקבל שרוצה לדמות את עצמו לבורא, ובמאמץ שלו מגיע לאיזו הזדהות עם הבורא, להידמות לבורא, אז הדמות הזאת, הצורה הזאת שהשיג היא נקראת “אדם”.
לכן כתוב “אדם ובהמה תושיע ה'”. זאת אומרת אם שיש לו קצת צורת אדם, או שעדיין אין לו צורת אדם, הוא עדיין בהמה אבל רוצה להגיע לצורת אדם, אז הבורא מושיע אותם, מציל אותם.
קריין: פסקה שנייה.
“והשיבו: “הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון””. כלומר, להתקרב לבורא אנחנו לא מסוגלים לפי התכונות שלנו, אבל יש לנו תכונות הפוכות ממנו, ואם אנחנו משתדלים ונהפוכו, לשנות בהן את השימוש מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, משנאה לאהבה כלפי הזולת, שזה בעצם המימוש האמיתי הפרקטי, אם כך, אנחנו צריכים לדבר על המידות. הבורא רחום, הבורא חנון, גם האדם צריך להשתדל להגיע לאותה התכונה.
“ולכאורה קשה: איך הוציאו חז”ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב במפורש: “ולדבקה בו”. ואם היה הפירוש “הדבק במדותיו”, היה לו לכתוב “ולהדבק בדרכיו”. ולמה אומר “ולדבקה בו”?
והענין הוא, כי בגשמיים, התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם, בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל.
אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן, מחתך ומבדיל בדבר גשמי, לחלקו לשנים, ע”י שמרחיק החלקים זה מזה, כך שינוי הצורה, מבדיל את הרוחני, ומחלק אותו לשנים.
ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט.
ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה.
ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.
למשל, כשב’ אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב.
ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד.
ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשואת הצורה או בשינוי הצורה.
כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.
אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.
ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב.
והנך מוצא, ששינוי הצורה פועל ברוחניות, כמו גרזן המפריד בגשמיות. וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת שינוי הצורה שביניהם. ומדת הדביקות שביניהם, תלויה במדת השוואת הצורה שביניהם.”
שאלה: איך השתוות הצורה באה לידי ביטוי בפועל בעבודה בעשירייה?
הוא כותב שזה נראה לנו כך גם בעולם הזה. תקרא מה שכתוב ותנסה לראות את זה גם בעולם הזה, הוא לא כותב מהעולם הרוחני. הוא אומר שאם האנשים חושבים אותו הדבר, אז הם מרגישים קרובים זה אל זה, וככול שהם הפוכים בדעותיהם, במחשבותיהם וברצונותיהם, כך הם רחוקים זה מזה. לפי זה אנחנו אומרים קרובים או רחוקים ברוחניות. זה לא לפי שהם קרובים או רחוקים בקשרי משפחה או אומה, אלא לפי הדעות.
יש קירבה לפי הרגלים, אחד שונא בשר וגם האחר שונא בשר, אחד אוהב כך וגם האחר אוהב כך. כלומר, האנשים לפי הרצונות שלהם נמצאים בריחוק או בקירוב, זה מה שהוא רוצה כאן להעביר לנו, על זה הוא מתבסס אחר כך איך אנחנו מתקרבים או מתרחקים מהבורא.
שאלה: רציתי לחדד את המושג “צורה”. למה בעל הסולם מתכוון בצורה, אנחנו לומדים רק על צורה אחת, רצון לקבל?
ברצון לקבל שיש בנו יש הרבה מאוד צורות, תלוי מה אנחנו רוצים, איך רוצים וכולי. ככול שהאנשים בצורות האלה דומים זה לזה, כך הם מרגישים שיש ביניהם קירבה, הם מבינים זה את זה. זה ברור, אנחנו רואים כך בכל העולם שלפנינו, כל אדם ברחוב יגיד לך אותו הדבר.
מה אתם מחפשים כאן? אין כאן מה לחפש, הוא אומר על נתון מהחיים שלנו.
שאלה: איך אנחנו יכולים לפצות על אותו מרחק שמתגלה כתוצאה מההתקרבות, כי נראה שאנחנו אף פעם לא רואים תוצאה, גם אם אנחנו עובדים נכון אף פעם לא נותנים לנו לשמוח מאיזו תוצאה, במיוחד בדרך שלנו. איך אנחנו יכולים איכשהו לפצות על זה, למלא? במה בדיוק צריכים למלא את זה שלא נותנים לנו לראות תוצאה מההתקדמות שלנו?
אנחנו עכשיו לומדים מה כותב בעל הסולם, לכן לא נצא למעלה מחוץ למסגרת שהוא כותב. הוא מסביר על תופעות שיש בעולם שלנו, בטבע שלנו, בחברה שלנו. הוא אומר שאם יש קירבה בהסתכלות של אנשים על משהו, והם מבינים זה את זה, מרגישים זה את זה, נקרא שהם “קרובים”. במידה שהם לא חושבים כך על תופעות שונות, אז הם “רחוקים”. יותר מזה הוא לא אמר. על שני המשפטים האלה שקראנו אני לא רוצה לעשות איזו פילוסופיה חדשה, אלא בצורה פשוטה מה שברור.
הוא אומר כך “כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.
אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה” . הוא רוצה להסביר למה אנחנו כל כך רחוקים מהבורא עד שאנחנו לא מרגישים אותו, הוא לא קיים. איפה העולם הרוחני הזה שאנחנו לא מרגישים אותו? הוא נמצא כאן אבל הוא לא נמצא בתפיסה שלי, למה? כי הוא הפוך ממני, ואפילו את ההופכיות הזו אני לא מגלה. זה מה שהוא רוצה להסביר לנו.
שאלה: אם אנחנו מתקרבים למשהו, צריכה להיות לנו איזו השתוות הצורה, אז למה נראה שאנחנו לא מרגישים את זה, אלא אנחנו מרגישים ההיפך, אפילו התרחקות, וככל שמתקדמים כך מגלים יותר ויותר את ההתרחקות הזאת. למה מה שאנחנו עושים לא מקרב אותנו, כמו שני אנשים שמתקרבים להבנה הדדית?
זה צריך להיות לא מובן, זה נקרא “חושך מצרים”. שלפני היציאה מהמצרים, זאת אומרת יציאה מעולם הקבלה לעולם ההשפעה, החושך במצב הוא יותר גרוע וגם כל היציאה היא בתוך הלילה, באמצע הלילה. תיכף נבין את זה מתוך המאמר.
כל מה שאתה אומר נכון, אנחנו צריכים להגיע למצב בחיים שלנו שאנחנו רוצים לגלות את הכוח שמחזיק את כל המציאות, מנהל את כל המציאות, איפה הכוח הזה? אני לא מבין בחיים שלי כלום, אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי, מה קורה כאן בכלל, אנחנו נכנסים לכל מיני מערבולות כאלה של המציאות, איפה מה שמנהל את החיים שלי?
כולם נמצאים במבוכה ומתקדמים לבלגן יותר ויותר גדול, לבלבול יותר גדול בחיים שלנו. מצד אחד יש לנו שכל, רגש, כוח, מדע, ומצד אחר אנחנו לא יכולים לשלוט בשום דבר, אנחנו לא מבינים איפה הכוחות האלה שמנהלים אותנו. זו הבעיה, וכך המציאות הרוחנית מקדמת אותנו להרגשת החושך, לכך שאנחנו לא יכולים לשלוט בנו, בחיים שלנו, במציאות שלנו, בכלום. אלא אנחנו צריכים רק להבין שכל עוד לא נרצה לגלות את המציאות הרוחנית, זה לא יקרה.
תלמיד: זאת אומרת זה עוזר לנו שדברים מסביב נסתרים מאיתנו כדי שנוכל לעבוד באמונה למעלה מהדעת?
אנחנו צריכים להגיע למצב של ייאוש. מה זה נקרא “וייאנחו בני ישראל מהעבודה1” שבמצרים? למה הם צועקים שלא יכולים לעשות כלום, מה הצעקה שלהם? הצעקה היא פשוטה, אני לא יודע מה לעשות, אין בי שום אפשרויות לתקן את העולם, ואם אני לא מבין ולא מרגיש ולא מסוגל לעשות את זה, אז אני נכנס כל פעם לטעויות, לבעיות גדולות יותר ויותר, אני לא יודע מה לעשות. זה מה שצועקים אלו שרוצים לצאת ממצרים, שרוצים לגלות. מה הם רוצים לגלות? הם רוצים לגלות את מהות החיים שלהם, מי מנהל לי את החיים? איפה אותו הבורא או מישהו שאני אתפוס אותו ואנענע אותו כדי להבין מה קורה. זו העבודה שלנו.
שאלה: למה “אין מחשבה תופסת בו כלל”?
כי כל המחשבות שלנו הן תוצאות מהרצונות. הרצונות שלנו מולידים את המחשבות, את התכונות וכן הלאה. ולכן אנחנו לא מסוגלים לתפוס את הבורא מפני שהרצונות שלנו הם כולם על מנת לקבל, והבורא הוא כוח להשפיע, הפוך, ולכן אנחנו לא מגלים אותו. יש הרבה תופעות אפילו בעולם הגשמי שלנו שאנחנו לא תופסים אותן, לא מגלים אותן. אז מה אפשר לעשות? אין מה לעשות, אנחנו צריכים להמשיך, לפי עצת המקובלים אנחנו נגלה כאלו פעולות שבהן נתחיל להרגיש כוחות רוחניים. זה יקרה.
שאלה: כתוב “ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא?”. מה המשמעות של “אש אוכלה הוא” ולמה זה מפריע לדביקות עם הבורא?
כך המקובלים אומרים, כשנגיע לרוחניות אז נראה מה זה, “אש אוכלה הוא”. המקובלים רוצים להגיד בזה שאנחנו לא יכולים להרגיש, לגלות שום כוחות, תכונות, פעולות רוחניות, מפני שאין לנו כלים כדי לזהות אותם. אין לנו כלים כאלו, הכוחות האלה עוברים בין האצבעות, אני לא תופס אותם. כמו שאני לא תופס גלי רדיו, יש גלים באוויר ואני לא תופס אותם כי אין בי מקלֵט שעל ידו אני יכול לתפוס אותם. זה מה שקורה לנו.
שאלה: כתוב “והשיבו: “הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון”.”, מה ההבדל בין רחום לחנון?
נגיד שאין הבדל, כך אומרים, לא ניכנס לזה. אבל מה הם רוצים להגיד? שאם אני רוצה לתפוס איזה כוח שקיים בטבע, אני חייב להיות בהתאם לכוח הזה. לכן אם אני רוצה לתפוס את אותו גל רדיו, אז אני צריך לבנות מקלֵט שקולט אותו הגל, ואז אני אגלה שהגל הזה קיים, נמצא באוויר. אם כך הכול תלוי במקלֵט.
הבורא ממלא את כל המציאות, יש לו אינסוף גלים בתדירויות ובצורות שונות, זה הגל הכללי שממש מייצב ומחזיק את כל המציאות. איך אני תופס אותו? אומרים לי מקובלים, חסר לך מקלֵט, כדי לקלוט אותו, לגלות אותו. והמקלֵט הזה, אחר כך תראה, עד כמה הוא קולט בתוכו הרבה מאוד אפשרויות, כמו שבמקלֵט רדיו אתה מסובב לגל שבתוך הרדיו ובהתאם לזה אתה קולט גל שנמצא מחוץ למקלֵט.
כך תוכל לקלוט את הבורא בכל מיני אופנים, בכל מיני צורות שלו. כמה צורות יש לו, כמה אופנים? מאה עשרים וחמש מדרגות בקליטה ובכל מדרגה ומדרגה יש לך עשר ספירות של אור ישר ושל אור חוזר ועוד כל מיני תופעות, וכך אנחנו מגלים את הבורא לאט לאט. השיטה שמגלה את הבורא כלפי האדם, לפי האדם שמשנה את עצמו, כי האדם כאן צריך להיות מקלֵט, השיטה הזאת נקראת “חכמת הקבלה”, חכמת הקליטה.
אנחנו לומדים על גילוי הבורא בתוך האדם, איך שהוא מתגלה בנו. והוא לא מתגלה באף מכשיר אחר, אבל את המכשיר הזה כל אחד בונה בתוכו. על ידי מה אני בונה? על ידי זה שאני נכלל עם העשירייה ואני קולט מהעשירייה את התכונות שלהם וממש סופג אותן בפנים, ואז כל העשירייה נמצאת בי ובזה אני מגלה את הכוח הפנימי שקושר בין כל עשרת החלקים, וזה נקרא “בוא וראה”, “בורא”. זה מה שאנחנו עושים.
אז תחילת בניית הכלי שבו מתגלה הבורא נקראת “יציאת מצרים”. שאני מתחיל לבנות מהרצונות לקבל שלי, השונים, הזרים זה לזה, אני מתחיל לבנות למעלה מהדעת, זאת אומרת בכוח הבינה, בכוח ההשפעה, בכוח החיבור, לבנות מעליהם קשר. וברשת הקשר שאני מתחיל לבנות למעלה מכוחות הקבלה, באותה רשת קשר אני קולט את הבורא, זה נקרא גילוי הבורא לנברא. לזה אנחנו מגיעים על ידי יציאה ממצרים במצב שנקרא “חג הפסח”. מה זה פֶּסח? פָּסח – שאנחנו עושים צעד קדימה מעבר לרצון לקבל שלנו.
שאלה: איך במצב לא מתוקן אני מתחבר לתכונות מתוקנות בעשירייה?
בהכנעה.
שאלה: איך הרוחניות מתבטאת בינינו, האם בתחושה? אם כן, איך לכייל את התחושה שתהיה נכונה כמו ברדיו?
שוב, על ידי החיבור בינינו. כשאני מגיע למצב שאני מתחבר לחברים, בזה אני משנה את עצמי ומביא את עצמי לנכונות לקלוט את הבורא.
שאלה: ברדיו מישהו משדר לי משהו, מה הטבע משדר לי שאני לא שומע?
זה נקרא “בתוך עמי אנוכי יושבת”, שככל שאני נכלל בחברים, כך אני תופס בזה את הבורא, מה הוא רוצה להגיד לי, מה הוא רוצה ממני.
אני מקווה מאוד שבעזרת נשים צדקניות אנחנו נצא ממצרים. “נשים צדקניות” זה נקרא מלכות שמגיעה לדרגת הבינה, זו המלכות שהופכת להיות צודקת, בהשפעה. אז נשים צדקניות הם הרצונות האגואיסטיים שלנו שמיתקנים על ידי כוח השפעה, ובזה אנחנו מתרוממים מהמצב האגואיסטי להשפעה הדדית, לחיבור הדדי שנקרא יציאה ממצרים.
(סוף השיעור)
- “ויאנחו בני-ישראל מן-העבדה, ויזעקו” (שמות ב’, כ”ג)↩