HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. The Love of God and the Love of Man

שיעור בוקר 30.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “אהבת ה’ ואהבת הבריות”

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”. מאמר “אהבת ה’ ואהבת הבריות”. כותרת “מצוה אחת”.

מצוה אחת

“וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז”ש: “בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם” וכו’. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?

ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו. ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: “תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם”. כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: “לגר אשר בשעריך תתנה”. ואכמ”ל בזה.

וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: “עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות”. וקשה מאד להבין, כי מהו ענין “כל העולם” לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו “חצי חייב וחצי זכאי” וכל העולם “חצי חייב וחצי זכאי”, שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם “חצי חייב וחצי זכאי” – על עצמו הוא יכול לראות שהוא “חצי חייב וחצי זכאי” אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ”פ היה צריך לומר “כל ישראל כולו”, ומה ענין “העולם”, שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?

יש להבין שחז”ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: – “ואהבת לרעך כמוך”, אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא – הדביקות באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.

ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב “את חברך כמוך”, שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות.

ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו.”

כל מה שבעל הסולם כותב כאן זה לא מאמר שלם אלא טיוטה שכתב לעצמו, כנראה שרצה אחר כך לחבר את זה למשהו יותר גדול, לכן לא פירש כאן הרבה דברים. הסיכום הוא פשוט, אנחנו כולנו, לא חשוב מאילו אומות, למי שייכים, לאילו תרבויות, כולם צריכים להתעסק ב”ואהבת לרעך כמוך”, כולנו צריכים להתחיל בעבודה הזאת ורק בזה להתעסק.

אתם יכולים להיות בדתות שונות, בכל מיני דברים שאתם רוצים, בבקשה, רק העיקר זה חיבור בין כולם לקבוצה אחת שאין שם שום הבדל בין בני אדם אלא כולם נמצאים בחיבור ביניהם ומגלים את הכוח העליון האחד השווה לכולם.

שאלה: ניתן להוציא מכאן שיש להשתוקק לחיבור וזה צריך לבוא לידי ביטוי בזה שעליך להרגיש את כולם כמו את עצמך?

כן ודאי. אנחנו בסופו של דבר מתחברים ברצונות שלנו ואין דבר חוץ מהרצון. הבורא ברא רצון אחד, ואת הרצון הזה הוא שבר בכוונה להמון חלקים כדי שאנחנו נחבר את החלקים האלה שוב לרצון אחד ואז תהיה לנו מזה הרגשת המציאות, הרגשת החיבור שבינינו שזה הבורא, אחרת לא היינו יכולים לגלות אותו. זה שרצונות שונים מתקרבים ומשתדלים ומתחברים ביניהם, זה נותן להם את הרגשת הכוח שיצר אותם ושבר אותם ואחר כך קירב אותם.

על ידי זה הם משיגים דבר והיפוכו, גם ניתוק וגם חיבור וזה מספיק להם כדי לדעת את יחס הבורא אליהם, לגלות את הבורא. ככה הם מגעים אל בורא, בוא וראה. זה מה שעלינו לעשות, וזה לא שייך לשום דבר שאנחנו פיתחנו כאן בעולם הזה בכל מיני דתות, אמונות, מדע, שום דבר לא שייך לזה. אתם יכולים לעסוק במה שאתם רוצים. העיקר שתתעסקו בחיבור בין כולם כי על ידי החיבור בין כולם אתם מגלים את הבורא, את הכוח שלמעלה מכם. זו כל התורה כולה.

תלמיד: בהרגשה הכללית הזאת, איך הכוח היותר עליון צריך לבטא את עצמו?

בזה שאתה מתחבר עם האחרים, לאט לאט במידה שאתה מתחבר איתם באמת, אתה מגלה “נפש”, “רוח”, “נשמה”, “חיה”, “יחידה”, חמש דרגות של האור העליון, של האלוקות עד שאתה משיג את כולו.

שאלה: מה זה חמש דרגות של האור שאנחנו מגלים בעשירייה?

זה בהתאם לעביות שמתגלה בינינו שאנחנו עושים עליה צמצום, מסך ואור חוזר, ומשיגים את האור העליון, את הכוח העליון, את הבורא, והוא מתגלה בנו כאור פנימי.

תלמיד: אנחנו עשירייה, עובדים בינינו כל יום. מהי אותה עביות שמתגלה בינינו?

דחייה, שנאה, חוסר רצון, חוסר הבנה, חוסר יכולת להתחבר, זאת העביות, מאיפה היא מגיעה? מתוך זה שאנחנו באנו משורש אחד, ואחר כך על ידי השבירה אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו שונים, זאת אומרת אותה דבקות שיש בשורש מגלה בשבירה עד כמה שאנחנו מרוחקים, אותה נקודת האיחוד התגלתה בכל מיני צורות מנוגדות שבינינו ואם אנחנו עכשיו רוצים להתחבר למרות הניגוד, אנחנו משיגים את השורש העליון, אנחנו כביכול בונים אותו בנו.

תלמיד: אם להסתכל מעשית על העבודה שלנו בעשירייה, יש זמנים שמתחברים, יש זמנים ששוכחים או לא השקענו מספיק כוחות, אבל תהליך מצטבר כלשהו של עביות לא קיים.

אל תגיד, אם אתם מתקדמים אתם צריכים להרגיש שיש לכם עביות יותר גדולה יחד עם זה שיש לכם גם השתוקקות יותר גדולה ויש לכם אכזבות יותר גדולות ויש לכם גם יותר נטיות לבורא וככה זה מתגלה, גם כך גם כך, עדיין זה בצעדים הראשונים אבל זה יקרה עוד מעט בצורה יותר ברורה.

תלמיד: אגב, במיוחד עכשיו בזמן החגים, בזמן פסח מורגשת עוד איזו הכבדה נוספת, כבר לא כל כך קל ופשוט להתחבר עם החברים, להתרכז בזה, האם זאת עביות נוספת?

ודאי שכל פעם מתגלה לנו עביות יותר גדולה, זה לאו דווקא שייך לפסח אבל נניח שכן, זה לא חייב להיות, זה יכול להיות גם בזמן אחר בעולם הזה, על אף שיש איזו תמיכה כללית מהעולם על הפנימיות שלנו.

תלמיד: בהתחשב באורות יחד עם ההכבדה הנוספת, מה זה נקרא לגלות את האור?

עד כמה שיש עביות יותר גדולה ואנחנו רוצים למרות העביות הזאת להיות מחוברים ולהגיע לדבקות בבורא, אנחנו מעוררים על זה אור יותר גדול ממנו שמשפיע עלינו ומקרב בינינו ואז אנחנו מרגישים את עצמנו יותר נעלים. ואחר כך שוב מגיעה עביות יותר גדולה ומרחיקה בינינו ואנחנו שוב עובדים על הפירוד שבינינו ומזמינים את המאור המחזיר למוטב או בכוונה או אפילו ללא כוונה וכך אנחנו גדלים.

שאלה: האם נכון לחשוב שאם יש 612 מצוות, ואת המצווה האחת שהיא מצווה 613, אז אותן 612 המצוות הן ביטול עצמי?

לא, למה אתה מיד מתחיל לבנות איזו מערכת משלך?

תלמיד: נאמר בהתחלה “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך” וזה מורגש כביטול עצמי.

ומה הלאה?

תלמיד: והלאה דרך ביטול עצמי מגיעים ל”ואהבת לרעך כמוך”, כלומר קודם עוצרים, הופכים את עצמנו ב-180 מעלות ואז עושים פעולה. בכל צעד מורגש שיש דרך נכונה לבצע ודרך לא נכונה, בהתחלה לא יודעים מהי הדרך הנכונה ודרך העבודה הבורא, העשירייה מראים לנו שזה לא נכון וזה לא נכון אבל את המצווה ה-613 בכלל לא ניתן לתאר, איך מגיעים לכלל הזה?

אני לא רוצה לבלבל אותך. משהו ממה שאתה אומר הוא נכון, שזה שיישאר, ואת מה שלא נכון נעזוב, תגיע לזה ותתקן את זה אחר כך.

שאלה: מה זה אביונים במשפט “אביונים באחרים ולא בכם”?

אביון זה אדם עני שאין לו כלום.

שאלה: יש תרי”ג מצוות עם המון פרטים, אבל אם יש רק מצווה אחת, אז בשביל מה צריך את כל הריבוי הזה?

כדי לפרש את המצווה האחת הזאת. יש בטבע פלוס ומינוס, אלקטרון ופוזיטרון, אולי גם נויטרון, אבל תראה כמה דברים יש לך מזה. כי הכול תלוי בהתחברות בין הדברים אבל כדי שתהיה התחברות צריכים להיות שני דברים שונים. לכן יש רצון לקבל ורצון להשפיע ומשהו ניטרלי ביניהם, ומשני ההפכים האלה הכול מורכב.

תלמיד: האם נגיע להשתמש בפרטים האלה או שמספיק להשיג רק את המצווה האחת הגדולה הזאת וזהו?

מספיק להשיג מצווה אחת.

תלמיד: אז בשביל מה קיים כל הריבוי הזה, כל הספרים, כל העומק הזה?

אם אתה רוצה להשיג את כל הפרטים בדרך, לא להיכנס בהם בצורה רוחנית אלא גשמית, אז בבקשה.

תלמיד: לא בצורה גשמית, בצורה רוחנית.

בצורה רוחנית אין לך מה לעשות חוץ מ”ואהבת לרעך כמוך”. זה נקרא לעמוד על כלל אחד, על רגל אחת, “אל תעשה חברך מה ששנוא עליך” כמו שלימד הלל.

תלמיד: ומה לגבי כל שאר המצוות הפרטיות?

כל שאר המצוות מסבירות לך איך אתה צריך לקיים את הכלל הזה בכל מצב פרטי, אם אתה מפרש אותו נכון. אם אתה נוטל ידיים, אז אתה צריך לדעת שידיים זה כלי קליטה, כלי קבלה ואתה צריך לנקות אותם לפני שאתה עושה איזו פעולה. מה נקרא “נטילת ידיים”? אתה לוקח, נוטל אותן מהקבלה ועושה בהן רק פעולות השפעה.

בעולם שלנו המקובלים ביטאו את זה בצורה של נטילת ידיים, לוקחים ספל עם מים, שופכים שלוש פעמים על ימין ועל שמאל, לסירוגין, ומברכים. הכול כדי לתת לאדם אפשרות לעשות איזו פעולה גשמית מפני שלפעולה רוחנית הוא עדיין לא מגיע.

תלמיד: הפנימיות של תרי”ב המצוות האחרות מתגלה אחרי השגת “ואהבת”?

אם אתה מדבר על גילוי, כל המצוות מתגלות רק בתנאי שאדם עושה אותן בצביון הרוחני. בצורה גשמית, ככל שתקיים אותן, שום דבר לא יתגלה.

ולדבקה בו

“אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה – “ולדבקה בו יתברך ויתעלה”. היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?

ואפשר לתרץ ע”פ מה שמובא בחז”ל: “מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה”. פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית… ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.

אולם עכ”ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש”כל ענף טבעו וחוקו כשרשו”. וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.

ומכיון ששורשינו הוא השי”ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.

עתה מבואר לנו דבר התכלית של – “ולדבקה בו”, אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי”ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים “שלא לשמה”, דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות – לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות “לשמה”. דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.

ובאמור נוכל להבין דברי חז”ל שהקשו: – “וכי מה איכפת ליה להקב”ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות”.

אך עדיין אין אנו יודעים “צירוף” זה מהו? ובנ”ל מובן היטב. – כי “עיר פרא אדם יולד”, ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה.

וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת – רק “בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית” מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו”ש חז”ל: “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין”.

ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע – או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז”ל: “לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות”. ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: – “ולדבקה בו”.”

שני חלקים בתורה: בין אדם למקום – בין אדם לחברו

“ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם – אחד הם “לשמה”. ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי”ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב”שלא לשמה”, כמו”ש הרמב”ם: “ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה”.

…הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי”ת ובהשפעת נחת רוח להשי”ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו – דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזה ששיער הלל הנשיא, אשר “ואהבת לרעך כמוך” הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה – “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”. כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה “כמוך”. כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי”ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.”

אין שאלות, תיארתי לעצמי שהדברים האלה הם דברים ברורים. הם לא ברורים לפעולה אבל לפי מה שכתוב, קראנו ודיברנו על זה המון.

שאלה: בהרבה מקומות בעולם יש עכשיו הרגשה של חוסר ביטחון, באוקראינה יש מלחמה, בישראל התחיל גל טרור. איך להתמודד עם הפחד שמורגש ברחובות?

אני חושב שהפחד הוא כדי לנענע את האנשים. מהשמיים עושים כך לפי המצב הכללי, לפי הזמנים, לפי איזה חשבונות, עד כמה אנחנו מגיבים או לא מגיבים, ולכן מוסיפים לנו את כל הדברים האלה. נגיד עכשיו יראו שאנחנו לא מתעוררים מספיק אז יגרמו שוב להתפשטות הקורונה ועוד משהו, וכך יהיה. הרי אנחנו צריכים לנענע את עצמנו ולהגיע לחיבור שבו מתגלה הבורא, וכך לחיות כאיש אחד בלב אחד בין כולנו. לכן כדי להרגיש שאנחנו לא נמצאים במצב כזה, אז מגיעים אלינו כל מיני ייסורים, והם בעצם מקדמים אותנו לזה.

תלמיד: למה התגובה מהשמיים היא באבדות, ברציחות, בפחד?

אלא מה אתה רוצה, שייתנו לך סוכריות כדי שתתקרבו זה לזה? אם כל העניין של להעלות אותך לחיבור עם האחרים הוא כדי להעלות אותך לכלים רוחניים, כדי שאתה תרגיש את הנצחיות והשלמות שבבריאה, ולא לסתום לך את הרצון לקבל כמו שנותנים לתינוק איזה ממתק והוא שותק, אז איך אתה רוצה שיגיבו?

תלמיד: האם אפשר להפוך את הפחד לפנימי יותר ולא שיהיה לו ביטוי גשמי של הרג?

אני לא חושב שאפשר כי אתה מתייחס ברצינות לפחד חיצון, לאפשרות חס ושלום להיהרג או להיות חולה או אפילו למות, לעומת קבלה והשפעה שאתה לא רואה בהם כל כך הפסד או רווח אפילו. אם היית מתייחס לקבלה כמו למיתה ולהשפעה כמו לחיים, אז ודאי לא היית צריך לעבור את כל הלימוד הזה על ידי מכות.

תלמיד: העניין הוא שאנשים לא יודעים מה יקרה בעוד רגע, כי הכול יכול להתפתח בשנייה אחת.

מצוין, זה מה שטוב, הם מרגישים באמת את המצב שבו הם נמצאים. לנו חסר אולי להרגיש שאנחנו נמצאים בטיפול העליון, שבכל רגע ורגע יכול להפיל אותנו ולהעלות, ולעשות כך וכך, כדי שנבטל את האגו שלנו ונפסיק לשלוט בחיים שלנו, ומה שעושה הבורא הכול לטובה, שיעשה.

תלמיד: לקראת מה מנענעים אותנו בדיוק משמיים?

לקראת זה שניפטר מהרצון לקבל ונהיה תלויים רק בבורא. כמו תינוק שתופס את אימא וכשהוא מחזיק אותה חזק, הוא מרגיש את עצמו בביטחון שלם ולא חשוב לו מה יקרה.

תלמיד: אז מה הפתרון?

הפתרון הוא להגיע לאחוז בעליון כמו שקוף קטן מחזיק בקוף הגדול, ואז הקוף הגדול עושה מה שהוא צריך והקוף הקטן רק מחזיק בו, רואה רק בזה את החיים שלו.

תלמיד: איך היית מסביר לכל אדם מה זה לתפוס בעליון?

לתפוס בעליון בכל החושים, בכל הרצונות, בכל המחשבות, בכל דבר אני רוצה להיות תלוי בו. ואין כאן מה שיכוון אותי נכון לזה אלא הפחד.

תלמיד: לתפוס בעליון זה פתרון למקובלים או זה פתרון לכל אדם בעולם?

לכל אדם בעולם. העליון זה העשירייה, דרך העשירייה תופסים בבורא, וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בטוחים שלא יקרה לנו כלום.

תלמיד: מה זה העליון בשביל אדם שאין לו עשירייה, איך הוא מתקשר לעליון?

הוא ימצא, הבורא יסדר לו את העליון שלו.

שאלה: איך להרגיש ולוודא שבזמן העבודה עם הזולת אתה בהחלט פועל למען הבורא?

אין הבדל, אם אני פועל למען הבורא או אני פועל למען האנושות, אם העבודה שלי היא בלהשפיע אז הבורא או האנושות זה אותו דבר. אני לא יכול להיות מכוון לבורא, אני יכול להיות רק מכוון לכלי שזו בעצם האנושות.

שאלה: מה זה אומר ליזון מעמלם של אחרים ולמה זה מביש לאדם להסתכל על עצמו?

זה שהוא רואה את עצמו שהוא פחות מכולם שהוא תלוי בכולם, שהוא מקבל לחם חסד שכולם מסתכלים עליו כמו על אדם שאין לו מעצמו כלום. הטבע שלנו בנוי בצורה כזאת שאנחנו מרגישים בושה.

שאלה: למה חשוב לראות את עצמך חצי זכאי, חצי חייב?

כי זה הדבר הכי טוב שאני רואה את עצמי חצי חייב אז אני מרגיש את עצמי שאני חייב ואני חייב לעשות משהו כדי להעלות את עצמי קצת בעיניי אחרים. וחצי שאני זכאי שיש לי חלק באלוהות בקבוצה בחיבור ואני יכול משם לשאוב כוחות, זה מצב הכי פרודוקטיבי, הכי מועיל להתקדמות האדם. יש בזה עוד הרבה נדבר על זה.

שאלה: במה משפיעה תפילה של כאלף הנשים שמתאספות כל יום, על המצב בעולם?

זו פעולה הכי חזקה שישנה ויותר חזקה ממה שהגברים מתפללים, בבקשה תתחזקו ותתפללו וזה שאתן לא מרגישות את התוצאות זה כדי לתת לכן דווקא יכולת להתחזק ולהמשיך קדימה.

תודה לכן, אתן עושות עבודה טובה גדולה. אני בשם כל הגברים מאוד מעריך את זה, מכבד את זה ואומר לכולכן תודה רבה לנשים.

תלמיד: אנחנו מאוד נרגשים להיות פה מטעם צפון אמריקה והכלי דובר אנגלית להזמין אתכם באופן רשמי לכנס הקבלה העולמי שיקרה בעשרים ותשעה לאפריל עד ראשון למאי השנה תחת השם “בדרך לשלמות”. הכנס הזה הולך להיות באמת מדרגה חדשה מכל מיני בחינות.

אנחנו נעבור בו ארבעה שיעורים, השיעורים ייקחו אותנו בעצם דרך בירור מצב השלמות התנאים להגיע לשלמות, התפילה לפני התפילה שתחזיק אותנו בעצם כל היום ביום השני של הכנס ונסיים ביום השלישי בממלכת הכוהנים, המשמעות הפנימית להיות עובדי ה’ שתפילתם נענתה.

זה הולך להיות כנס מאוד מיוחד ומאוד מרגש ולא רק בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו בעולם, אלא בגלל שבכנס הזה בעצם רב ביקש מאיתנו לעשות משהו אחר. רב ביקש מאיתנו לקחת את הכנס הזה בידיים מההתחלה ועד הסוף, ובעצם לגדול. לקחת אחריות על המצב שלנו ועל מצב העולם ולראות איך אנחנו יכולים באמת לעשות כנס שיהיה כינוס, תוצאה של החיבור בינינו.

המשמעות בעצם, שאת השיעורים יעבירו החברים שלנו. רב יהיה איתנו נוכח בכנס, הוא יהיה לצידנו כל הזמן, אבל את השיעורים חברים שלנו יעבירו, והם יהיו בפורמט חדש. חלק ממנו אנחנו מכירים, יהיו קטעי מקור, יהיו שאלות סדנה, אבל יהיו גם דברי רב שאנחנו נכין מראש מהארכיון עם כל הנושאים, וגם תהיה דרך חדשה לברר שאלות בינינו, שבמקום להפנות שאלות לרב, אנחנו נזמין שאלות מהכלי העולמי, נברר אותם יחד בתוך הסדנאות בינינו, אחרי כן נשמע תשובות מכמה עשיריות ביחד.

בעצם ניקח את המנוע שבנינו כל השנים, מנוע הקשר בינינו, נמשוך עליו מאור ובעזרתו נברר את כל החסרונות שיעלו. ורב יהיה איתנו אם נצטרך משהו, נגיע לנקודה שבה נצטרך את עזרתו, הוא גם יתערב ויצטרף ויוסיף. אבל זאת הזדמנות שלנו לעשות באמת משהו אחר.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שאת השיעורים יובילו החברים שלנו, זה לא אומר בהכרח ששני חברים יעבירו את השיעור ואחרים יעשו את מה שהם עשו קודם, אלא הכוונה היא שהחברים מעבירים את השיעורים, הכוונה שכולנו מעבירים את השיעורים. אני מאוד מתרגש מזה בצורה שקטה, כי זה נראה לכאורה צעד קטן להעביר את השיעורים בינינו, אבל זו הזדמנות עצומה לחזק את האחריות ואת הביטחון שלנו בקבוצה העולמית. אנחנו מוכנים לזה.

חוץ מהנקודה שבלב, הדבר המרכזי המשותף לנו זה החומרים, הטקסטים, כתבי המקור. הם חולקים מחשבה משותפת שאולי עדיין עוד לא נמצאת בתוכנו אבל אנחנו צריכים לברר אותה יחד. זו הזדמנות להפוך את זה לחלק מדרך החיים שלנו. דבר נוסף לגבי השיעורים, שבדרך כלל אנחנו מתחברים בשיעורים או בסעודות, בכנס הזה אנחנו נבנה את החום הזה, את החיבור הזה, כדבר המרכזי בשיעור עצמו. בתוך השיעור עצמו אנחנו נשמע, אנחנו נקשיב, אנחנו נשאל, אנחנו נשקיע מאמצים, אנחנו ניתן יגיעה כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב לא כל כך כדי לקבל תשובות, אלא כדי לחזק את הקשר שאנחנו מייצרים, כדי לממש את הדברים שאנחנו לומדים עליהם, החיבור בינינו.

אנחנו נחשוב איך לעשות את זה יחד, וכדי להתכונן לכך, צוות התוכן שלח מייל עם הכנה בכל השפות, זה נשלח דרך קבוצות הוואטסאפ בכל מיני דרכי קשר, שם תמצאו קישור לחלק מפגישה שהייתה לנו עם הרב, שבה הרב ביקש מאיתנו לעשות את זה, הוא הסביר ונתן קווים מנחים למה שהוא חושב שצריך לקרות בתוך התהליך הזה. יש שם תרגיל חשוב שתעשו אותו בתוך העשיריות שלכם, תצפו בקליפ יחד עם העשירייה ותענו על שתי שאלות הסדנה כחלק מההכנה. אנחנו בטוחים שהרבה מאוד דברים יעלו מתוך העבודה הזאת, יש פה צעד עצום, צעד מיוחד, צעד חשוב, בואו נעשה את זה יחד ונמשיך לעדכן אתכם.

תלמיד: זו באמת הזדמנות לעשות משהו ביחד, שעוד לא עשינו אף פעם בצורה הזאת. אנחנו מאוד מתרגשים, אנחנו צריכים שגם כל הכלי יתרגש, שירגיש את האחריות, שירגיש את ההזדמנות, אנחנו נבקש עזרה בכל מיני דברים, אנחנו מבקשים באמת שתשימו לב להודעות, ותצטרפו, יש אימייל שאתם יכולים לכתוב אלינו הצעות, שאלות, בירורים. הרעיון הוא שאנחנו נברר את כל הדברים ביחד. אם יש לנו שאלות, הן לעצמנו, אם יש תשובות, הם יגיעו מהחיבור.

שאלה: יש לי שאלה לרב איך הוא מרגיש לגבי המדרגה הזאת? האם הוא מתרגש כמונו? כי אנחנו מאוד מתרגשים מזה.

גם אני מתרגש, זה ברור. אבל גם ברור שבלי זה אי אפשר. אתם חייבים להתחיל לתפקד לבד ואומנם אני אתכם, אבל יש גיל שהילד חייב ללכת לבית ספר ולתפקד שם לבד ולענות על השאלות ולשמוע ולהשתתף עם אחרים, ובצורה כזאת גם כן אתם צריכים.

ולכן אני מסתכל על כל התהליך הזה בצורה מאוד יפה וטובה, אין לי ספק שאתם מוכנים לזה ויותר ממוכנים, אנחנו כבר היינו צריכים להתחיל את זה מקודם. אני אהיה איתכם, אני מפקח, אבל העבודה שלכם היא להשתדל לתמוך כל אחד שנמצא בבית שבו הוא נמצא, בקצה העולם, הוא מחפש כל הזמן איך הוא יכול להשתתף בלב ונפש, בשכל ורגש, במה שקורה. במידה שהוא ישתתף הוא יקבל דרך הכינוס הכללי שגם בו אני נמצא, הוא יקבל גם את המאור המחזיר למוטב, שהוא צריך להיות מאוד חזק. לכן אני ממליץ מאוד לא לפספס כל רגע ורגע בכנס.

אני אשמור על הנוכחות שלי, אני אדע על הנוכחות של כל אחד ואנחנו צריכים לתת לזה את כל הרצינות האפשרית. בהצלחה לכם! אני בטוח שאחרי הכנס אתם תיראו אחרת לגמרי, ואני אספר לכם על זה. כל טוב.

(סוף השיעור)