HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
שיעור בוקר 30.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
פסח – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא פסח – קטעים נבחרים מהמקורות, כותרת – בוא אל פרעה.
אנחנו לומדים שיורדים למצרים, נכנסים למצרים, להכרת הרע, להכרת האגו שלנו, הטבע שלנו. וודאי שזו תקופה מאוד חשובה, כי לאחר מכן אנחנו רק מתקנים את מה שקיבלנו ממצרים. עם כל הרצונות, המחשבות שאנחנו רוכשים בזמן מצרים, כשאנחנו מכירים את היצר הרע, את הטבע שלנו כולו, את היכולת להתחבר, את חוסר היכולת להתחבר, עם כל הכלים האלו, עם כל ההבחנות הללו אנחנו יוצאים ומתחילים את העלייה הרוחנית שלנו. אבל קודם כל עלינו להרגיש באיזה רצון אנחנו נמצאים ואיך אנחנו יכולים להפוך את הרצון שרוכשים מהמצב שנקרא “מצרים”, או פרעה, ולסדר אותו כדי לקבל אחר כך בתוך הרצון הזה תגמול, תשלום, מילוי, השגה, גילוי.
לכן התקופה הזאת היא תקופה מאוד חשובה, אנחנו צריכים להשתדל להבין אותה, להרגיש אותה, לעסוק בה. ואתם רואים איך אנחנו מתקדמים לאט, זו לא סתם קריאה, כי בכל פסוק ופסוק יש הרבה מאוד פנימיות, הבחנות שאנחנו צריכים לגלות אותן, שיהיה לנו מקום ממש לגילוי האור.
לכן ניגש לפסוקים ונלמד מהם פרטים ככל האפשר, נשתדל לא לשכוח אותם, ומי שרוצה, מי שיכול שיכתוב סיכום על מה שאנחנו מדברים, זה אחר כך יעזור לו.
קריין: קטע מס’ 58.
“כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר”. כבר במשפט הראשון הוא כותב שעלינו לעבוד לא כדי להשיג משהו אלא כדי שיהיה לנו רצון להשיג. זו הבעיה. זה כמו שיש לפניך שולחן ערוך ואין שום בעיה לקבל את המזון, אבל זה תלוי בחיסרון שלך. לכן אנחנו צריכים לעבוד על החיסרון הנכון גם בכמות וגם באיכות.
שוב.
“כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, שצריכים עבודת האדם, בכדי להשיג צורך, שה’ יעזור לו, שזה נקרא רצון שלם”. 454″רצון שלם” הוא שרוצים את עזרת הבורא, כי מבינים שבעצמנו לא מסוגלים ואין לנו בכלל רצון נכון. אלא מה שאנחנו צריכים זה לקבל אותו רצון מלמעלה, מהבורא, שיהיה לנו חיסרון לחיסרון הנכון. “זאת אומרת, לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא להשיג את החסרון והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה נקרא “כי אני הכבדתי את לבו”. נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ”ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת.”
(הרב”ש. מאמר 17 “מהו הסיוע שהבא לטהר מקבל, בעבודה” 1990)
לא חסר לנו כלום, רק דבר אחד, שיהיה לנו חיסרון אמיתי ונכון לפי כמות ואיכות. כי האור העליון נמצא בשפע, הוא ממלא את כל המציאות, ורק כלי, היינו חיסרון נכון אנחנו צריכים. ואנחנו בדרך כלל צועקים, “איפה האור, איפה המילוי”, אין מילוי מפני שאין מה שיגלה את המילוי, החיסרון עדיין לא מיוצב בנו נכון, זו כל הבעיה, לכן אנחנו צריכים לעבוד על הכלי.
לכן רק יחד, רק בתפילה, כדי להתחבר, כדי שתהיה בינינו יצירת הכלי הנכון, לזה אנחנו צריכים להשתוקק.
תקרא שוב.
קריין: שוב קטע 58.
“כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, שצריכים עבודת האדם, בכדי להשיג צורך, שה’ יעזור לו, שזה נקרא רצון שלם. זאת אומרת, לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא להשיג את החסרון והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה נקרא “כי אני הכבדתי את לבו”. נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ”ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת.”
(הרב”ש. מאמר 17 “מהו הסיוע שהבא לטהר מקבל, בעבודה” 1990)
אנחנו צריכים את כוח פרעה הגדל בליבנו כדי להשתוקק בכוח הנכון לדבר הנכון. השפע נמצא במנוחה מוחלטת בכול, רק חסרים לנו כלים.
שאלה: מה זה חיסרון לחיסרון?
שיהיה לי חיסרון לחיסרון לעזרת הבורא, למילוי, לכלי הנכון. גם המילוי שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים אור חוזר, אנחנו רוצים שתהיה לנו כוונה על מנת להשפיע שבה נוכל לקבל הכול מהבורא, ואז כל הקבלה שלנו תהיה כהשפעה.
תלמיד: האם זו תוצאה או שעל זה אנחנו עובדים?
זו התוצאה מהבקשה שלנו שיהיה לנו חיסרון לחיסרון.
תלמיד: אנחנו מבקשים חיסרון?
אנחנו צריכים לבקש את החיסרון הנכון, שיחסר לנו הכלי הנכון שהוא כלי דהשפעה, לא לקבל אלא להשפיע, לתת.
תלמיד: אני אגיד למה אני מתבלבל, כי אנחנו אומרים שאנחנו עובדים על החיבור והתוצאה היא גילוי החיסרון. אז מה הסדר? על מה עובדים ומה התוצאה?
התוצאה היא גילוי החיסרון, ויותר מזה אנחנו לא צריכים. המילוי נמצא בשפע בכל מקום, הוא ממלא את כל המציאות. אנחנו נמצאים באור העליון, הבעיה שלנו שאנחנו לא מגלים את הכלי הנכון אליו.
תלמיד: הרב”ש אומר שהסיוע הוא הכבדת הלב.
הסיוע כדי להביא אותנו לחסרון הנכון הוא הכבדת הלב.
תלמיד: הכבדת הלב בעצמה היא עדיין לא החיסרון.
לא, היא אמצעי, “בוא אל פרעה כי הכבדתי את לבו”. תשמע ותחבר את כל הדברים יחד, תחשוב טוב, תחזור ותתבלבל, תחזור ותתבלבל וכך תגיע למשהו חדש. תברר למה אתה רוצה להגיע – רק לרצון הנכון, כי המילוי נמצא. זה כמו שאתה מסובב את הכפתור של מקלט הרדיו וקולט את הגל, הגל נמצא, רק אתה צריך בדיוק להתקשר אליו.
שאלה: אם אנחנו מסירים את המבט האגואיסטי שלנו ורואים את עצמנו בגודל האמיתי שלנו, אז האם החיסרון נבנה בנו אוטומטית?
אנחנו צריכים לעבוד על החיסרון הנכון. החיסרון הנכון הוא מה שאנחנו צריכים שיחסר לנו, חיסרון לחיסרון. כמו שהוא אמר, שהעזרה מלמעלה היא “בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה נקרא “כי אני הכבדתי את לבו”. נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ”ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת.”
שאלה: הבנתי שיש ארבעה שלבים, שלב ראשון שאין חיסרון לחיסרון בכלל, שלב שני שיש חיסרון לחיסרון, אחר כך החיסרון עצמו ואז מילוי החיסרון, לעבור למצב של השפעה. האם זה המבנה?
שיהיה כך בינתיים, אחר כך אתה תהפוך אותו. אתה מדבר בשכל ואני מעדיף שתגיע לזה ברגש.
שאלה: חסרה ההרגשה בעשירייה בזמן השיעורים, במפגשים במהלך היום. מהו החיסרון האמיתי?
להשפיע לבורא אנחנו יכולים רק חיסרון, “אם צדקת מה תתן לו”1, זאת אומרת אנחנו צריכים רק חיסרון כדי לתת אותו לבורא, לכן זה נקרא “חכמת הקבלה”.
שאלה: במה תלויה ההצלחה של אדם לחבר בין הכבדת הלב שהוא מרגיש, לבין זה שזה מגיע מהבורא שעוזר לו?
זה תלוי גם בתמיכה הכללית של הכלי הכללי, גם בתמיכה של הקבוצה וגם שהאדם עצמו ישים לב, וכך יתקדם. ו”מה שלא עושה השכל עושה הזמן”, כלומר מי שנמשך וממשיך, מבין שכל החיים שלו הם בזה שהוא מגיע לבורא עם החיסרון הנכון, הוא מצליח.
תלמיד: איך יודעים שעושים את עבודת האדם עליה הוא כותב, ולא עושים עבודה אחרת שהיא לא בשביל הבורא?
אם אתה נמצא בשיעורים, בחיבורים עם הקבוצה הכללית, עם העשירייה, אם אתה דואג ומברר, אז בסופו של דבר אתה צריך להרגיש ביומיום שאתה מתקדם. מתקדם בידע, ברגש, בשכל וגם בחיבור עם החברים, פעם יותר, פעם פחות כדי להבדיל, וכך מתקדמים. אנחנו נמצאים עכשיו דווקא בזמן חשוב, מבררים ממש כלים, צורך לגילוי הבורא, זה לא כמו בעולם שלנו, אנחנו צריכים חיסרון לחיסרון. אני רוצה שיחסר לי מה שצריך לפעולה רוחנית, למטרה זו אני מבקש עזרה. לכן הוא כותב, “עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה”. זאת אומרת, כמה שיותר ויותר חסר לי וחסר לי הדבר הנכון, חסרה לי עזרה, לפי זה אני מרגיש שאני יותר מתקדם ולא מתייאש והולך. העבודה שלנו היא דווקא בהתגברות החיסרון בנו יותר ויותר.
שאלה: הבורא ברא אותנו כרצון לקבל. באיזו צורת השפעה ניצור את הכלי ואיך נתפוס אותו?
קודם כל אנחנו צריכים להגיע לחיסרון שצריך להיות בכלי הרוחני, ולאחר מכן נדע איך לעבוד עם החיסרון הזה. אבל קודם כל שיחסר לנו מה שחסר לכלי הרוחני, זאת אומרת השפעה. את החיסרון להשפעה אנחנו מקווים לקבל מלמעלה, זה חסר לכל אחד ואחד.
שאלה: האם תוכל לפרש מה היא “הכבדת הלב” כאן?
הכבדת הלב היא, שאנחנו מבקשים מילוי ולא מבקשים את החיסרון הנכון.
קריין: קטע מס’ 59.
“הכבדת הלב, מה שכתוב “כי אני הכבדתי את לבו”, היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע”י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה’.” בואו נשמע מה הוא אומר, אני רוצה להגיע לחיסרון, שיהיה לי צורך לעזרת ה’. “כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה’ יעזור לו.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)
קריין: שוב קטע 59.
“הכבדת הלב, מה שכתוב “כי אני הכבדתי את לבו”, היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע”י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה’. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה’ יעזור לו.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)
אנחנו רואים שהרוחניות דורשת מאיתנו חיסרון, רצון אמיתי, זה מה שאנחנו צריכים ואת זה צריך לבקש, לפי זה להשתוקק ולבנות את עצמנו בעשיריות, בקבוצה, בכל הכלי העולמי, כי חוץ מכלי אנחנו לא צריכים כלום. אנחנו נמצאים באוקיינוס של אור, ים של אור, בלי סוף, אור אין סוף, ורק לכלי אנחנו זקוקים. שתהיה לפחות כפית, שיהיה ספל, דלי, חבית, לא חשוב, אבל שיהיה משהו שדרכו אדע איך להגיע לכלי, להשיג אותו ולהשיג בו מילוי. המילוי בכלי זו מידת ההשפעה שלי לבורא, על מנת להשפיע, אפילו בכפית, אבל זה מה שאני יכול לתת, להשפיע. אחר כך בכוס, בדלי, אולי בחבית וכן הלאה. זאת אומרת לפי כמה שאני מסוגל להכין את עצמי כדי להשפיע לבורא.
לא מדברים על קבלה אלא על השפעה, שיהיה לנו חיסרון להשפיע. ולכן הרצון לקבל שגדל בנו כל פעם ומבלבל אותנו, מכוון אותנו שנכוון את עצמנו נכון לבורא.
שאלה: האם כשאנחנו מבקשים חיבור, ערבות, כדי לתת לבורא מקום להתגלות, לתת לו נחת רוח, אנחנו מבקשים בעצם מילוי?
אנחנו מבקשים חיסרון, וחיסרון לא יכול להיות אלא כשמתחברים אנשים שונים, מנוגדים, לכן כתוב “מיעוט הרבים שניים”, אפילו שניים שמתחברים כבר מייצבים ביניהם כלי, כי הם מתחברים למעלה מהרצון לקבל הפרטי של כל אחד. האור נמצא במנוחה, ממלא את כל המציאות ואנחנו צריכים רק כלי. וכלי מיוצב משני רצונות מנוגדים, הם לא יכולים להיות אחרת, הם תמיד שונים, ולאיזה צורך אנחנו מאחדים אותם? תחת איזו מטרייה? כדי להשפיע לבורא. אין שום סיבה ושום אפשרות אחרת. לכן אם אנחנו מתחברים בינינו כדי להשפיע לבורא, כבר בכך שאנחנו כן יכולים להתחבר יש לנו עזרה מלמעלה, ואז שני רצונות שונים מתחברים על ידי השפעת הכוח העליון, הבורא, ואז בפער ביניהם הם יכולים להתחיל להרגיש מה מחבר אותם, להרגיש את השורש שלהם, שהוא אחד לשניהם, איך השורש הזה השפיע וברא אותם שונים. וכשהם רוצים להתחבר הם כאילו חוזרים לאותו השורש ומתחילים להרגיש אותו. זו העבודה שלנו. לכן האור נמצא במנוחה מוחלטת וצריכים רק כלים.
שאלה: חוץ מהכבדת הלב, מה הם הדרכים לקבל חיסרון?
רק את זה נותנים לנו מלמעלה ולא צריך יותר. הכבדת הלב היא גילוי החסרונות. זה גילוי כמה אנחנו שונים, אם אתה אומר שיש לנו שורש למעלה והוא בורא אותנו, אז הוא מגדיל בינינו את הרגשת הפער, זה נקרא “גילוי פרעה בינינו”. וככול שהוא גדל וגדל אנחנו מרגישים יותר ויותר בחוסר מנוחה ומחפשים מה לעשות. עד שמגיעים לתיקון.
תלמיד: הכבדת הלב היא מה שמתגלה כמפריד בינינו?
כן.
תלמיד: וזו דרך רצויה או לא רצויה?
מה זאת אומרת לא רצויה?
תלמיד: אולי יש דרך אחרת?
לא, אין. עד שנרגיש בעיות, שאנחנו מנוגדים, מרוחקים, נמצאים במלחמות, שאי אפשר להשלים בינינו, ואז בסופו של דבר נגיע להחלטה שאין ברירה צריך לעבוד על החיבור. יש נשמות קלות שמרגישות ומבינות את זה מהר, ויש נשמות מאוד קשות, כבדות, שנמצאות אפילו בינינו, אבל עד שזה מגיע אליהן זה לוקח זמן.
תלמיד: האם כשאנחנו משתדלים להתחבר ולהעלות תפילה זה כתגובה להכבדת הלב, או שזה בעצם לחסוך מאיתנו את הכבדת הלב?
את השאלה הזאת אתה צריך להפנות לאדם שמעלה את התפילה ולא אליי. כל אדם שמעלה תפילה, לצורך שהוא מכוון זו התפילה שלו. יש כאלה שמחפשים כסף, כבוד, מושכלות, יש כאלה שרוצים להרוויח, להצליח בכל מיני דברים אחרים, רוחניים אפילו.
תלמיד: השאלה היא, האם אפשר לחסוך את הרגשת הכבדות?
אנחנו צריכים את הכבדת הלב, בלעדיה אין לנו עם מה להגיע לבורא. מתי מגיעים לבורא? כשפרעה כול כך לוחץ ומבלבל ועושה מאיתנו כל מה שהוא רוצה, עד שאין לנו ברירה. כשאנחנו פונים לבורא אחרי שפרעה סידר לנו מכות, אנחנו נראים כמו תינוק הרץ לאימא ובוכה לפניה שמישהו פגע בו.
שאלה: כל העבודה שלנו היא ביצירת צורך?
כל העבודה שלנו היא ביצירת הצורך, צורך נכון לעזרת הבורא.
תלמיד: ובתהליך שעוברים במצרים אנחנו בונים כלים?
כן. אנחנו מגלים שבלי עזרת הבורא אנחנו לא יכולים לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל, וזו בעצם הבריחה, שאין לנו ברירה מלבד לצאת מהשליטה שלו.
תלמיד: אז למה לצאת אם במקום הזה אתה משיג כלים לבורא?
במצרים, באותם הכלים ששולט היצר הרע, אתה לא יכול לבנות שליטה על היצר הרע, אתה צריך להתעלות מעליו ולהתחיל להיות בין הבורא לבין היצר הרע ואז להתחיל לשלב ביניהם כדי להגיע ל-להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך ל-לקבל על מנת להשפיע. אתה צריך לעבוד עם שניהם.
תלמיד: הצורך הזה שאנחנו בונים מהו בדיוק? מהו הכלי הזה? מה חסר לו? מה הוא צריך?
הכלי הזה רוצה רק דבר אחד, שיהיה לו חיסרון לעזרת הבורא.
תלמיד: ובמה העבודה של העשיריות יוצרת את הדבר הזה?
עלינו לגלות שבלי עזרת ה’ אנחנו לא מתקדמים למטרת הבריאה ולשום דבר, לגלות צורך בעזרה. כשאדם מתחיל את הדרך שלו הוא בכלל לא חושב על עזרת הבורא, הוא חושב שהוא השיג את זה בעצמו, כמו שאנחנו רגילים מהחיים שלנו, והוא מתקדם בשכל, ברגש, בכל מיני דברים. אחר כך אומרים לו, “אתה צריך להתכלל בעשירייה”, “בסדר, אז אומרים כך”, הוא גם לא מבין, אפילו כשהוא לומד שכך הוא בונה את הכלי הרוחני שלו, עשר ספירות, פרצוף. ובאמת הצורך בעזרת ה’ זה מה שאנחנו צריכים בגלות מצרים, זה מה שאנחנו רוכשים בגלות מצרים. כי בלי שהבורא עושה עלינו את פעולות התיקון, אנחנו לא מסוגלים להגיע לשום דבר, אנחנו נישאר תמיד בשליטת פרעה.
שאלה: במה תלויה היכולת שלנו לשנות את המרדף אחרי המילוי למצב שיהיה לנו כל הזמן את הצורך הזה לעזרת הבורא, שהוא יוביל אותנו בכל שלב?
איך מחליפים את המטרה? בכך שאנחנו לומדים ומדברים על זה ולאט לאט קולטים יותר את ההתקדמות הרוחנית. זו בעצם העבודה שאנחנו עובדים במשך גלות מצרים. בשביל מה אנחנו צריכים להיות ארבע מאות שנה בגלות, כלומר שארבע דרגות הרצון לקבל כולן יעברו דרך הרגשת הגלות, כשאנחנו מנותקים מהבורא, מהדבר הטוב, ונמצאים בדבר הרע, הבלתי נסבל? זה כדי שנרצה את עזרת הבורא, זה הדבר הראשון, ואחר כך שכל המילוי שלנו יהיה ברצון להשפיע.
שאלה: האם המילוי שלנו הופך להיות הצורך? עצם זה שאנחנו צריכים את עזרת הבורא זה מה שממלא אותנו?
כן. אם אני נמצא בערגה, בהשתוקקות לעזרת הבורא, אני לא רוצה כלום, זו בינתיים מידת הדבקות שלי בבורא.
קריין: קטע 60.
“כל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.
וכמו המשל שנתן אאמו”ר ז”ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב’ אפסים, ובג’ שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים.
אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו “למען שיתי אותותי אלה בקרבו”.”
(הרב”ש. 926. “בא אל פרעה”)
אלה דברים עמוקים. אפשר להבין אותם בצורה כזאת, שככול שאני מקטין את עצמי, אז אני נמצא באור העליון, ואני מרשה לאור העליון להיכנס בי ולצייר בי את צורת הבורא. לכן, ככל שאדם עושה מעצמו אפס, כך הוא גדל.
שאלה: הלב שלי לא מרגיש ולא שומע, הוא כמו קיר בטון, אני צריך עזרה. מה אני יכול לעשות אם אני לא יכול להתפלל?
זה שאתה מרגיש שאתה לא מרגיש, שהלב שלך קיר בטון ואתה כזה אטום, זה כבר אומר שאתה מרגיש את האטימות הזאת וזה דבר גדול מאוד. עכשיו אתה צריך רק לחשוב איך דרך האטימות הזאת של הלב אתה מביא ללב שלך איזו התפעלות, לא מהרצון לקבל, שזה הדבר הרגיל שבלב, אלא מהרצון להשפיע. איך אתה משתדל להיכנס עם הלב שלך ללב של החבר. תעשה פעולות פרקטיות, בלי הרבה שכל, ומתוך הפעולות האלה אתה תשיג את השכל והרגש. על זה כתוב “מה שלא עושה השכל עושה הזמן”. תנסה כך ותראה.
שאלה: אמרת שאני מבטל את עצמי ומוסר את האפשרות לבורא להיכנס לתוכי. מה זה אומר?
אם אנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל שלנו, אז אנחנו כמו איזה כדור שבו הרצון לקבל בלבד, והבורא, האור העליון נמצא סביבנו. ואז אני מרגיש שלוחץ לי, חסר לי משהו, בצורה כזאת אני מגלה רק יותר ויותר חסרונות.
ואם אני עובד כדי להתחיל להתקשר לאותו הכוח העליון שנמצא מחוץ לי, איך אני יכול? הכוח העליון הזה שמחוץ לי הוא כולו להשפיע, אין לי שום אפשרות להבין אותו, להרגיש אותו, לתאר אותו, הכול יהיה אצלי כתיאור הרצון לקבל שלי. לכן ניתנה עשירייה, קבוצה, כי הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון, ובמידה שאני מתחבר אליהם, כך אני בונה בי מערכת שיכולה לקלוט את התכונות האלה של השפעה, של חיבור, שהן כבר תכונות הבורא, תכונות העולם העליון. ובעולם שלנו אין אותן, אנחנו רואים מיום ליום איך העולם שלנו כולו יותר ויותר מקבל.
שאלה: איך כתוצאה מזה הבורא נכנס בתוכי?
הבורא יכול להיכנס בי במידה שאני מתערבב עם החברים. ובמידה שאני מקבל את הרצונות, את התכונות, את המחשבות של החברים, בהם אני מקבל את תכונת הבורא, כוחות הבורא. לכן אין לי שום אפשרות להגיע לבורא, למלאות את עצמי – עימו, אלא רק על ידי החיבור עם החברים.
תלמיד: אני מנסה להתכלל במחשבות החברים, בחברים, לכלול את זה בתוכי, אבל איך בתוכם אני מבחין בתכונת הבורא?
לא בהם אלא בך. כשאתה נכלל מהחברים אז בכל הדברים שאתה מקבל מהם אתה רוצה להרגיש את הבורא, לגלות את הבורא. זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.
קריין: קטע 61.
“תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: “בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו” – נמצא לפי זה שהקב”ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו?
ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב”ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”, נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב”ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז”ל: “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו”, לכן כשהקב”ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.”
(הרב”ש. אגרת ל”ט)
זה העיקר. זאת אומרת הבורא תמיד משחק עם הלב שלנו, עם הרצונות שלנו, מעלה אותם יותר ויותר בצורה אגואיסטית בכמות, באיכות והכול כדי להביא אותנו למצב שתהיה דרגת הכבדת הלב כזאת שאדם כבר יתפוצץ. הוא חייב לפתור את הבעיה ואז הבורא עוזר לו.
לכן כתוב “בוא אל פרעה כי הכבדתי את לבו”. הבורא משדך, כביכול, בין האדם לפרעה, ליצר הרע. מכניס את היצר הרע יותר ויותר, מגלה את היצר הרע יותר ויותר בליבו של האדם, עד שהאדם צועק “הצילו. לא יכול יותר”. נמצא שעל ידי היצר הרע שגדל בתוך האדם, האדם מתחיל לקבל רגש ושכל שרק הבורא יכול לעזור לו, וזה נקרא ש”פרעה מקריב את האדם לבורא”.
שאלה: אם הבחירה היא בין הכבדת הלב לבין לפנות לבורא, למה זה בחירה? הרי ברור שהכבדת הלב זה לא משהו שמישהו רוצה.
לא. אני לא בוחר בהכבדת הלב. הכבדת הלב מגיעה אלי מתוך עד כמה אני נמצא בקבוצה, בהפצה. עד כמה אני משתדל. אז הבורא בהתאם לזה יכול להעלות לי את הרצון האגואיסטי יותר ויותר כי אני כנגד זה עושה פעולות שיכולות איכשהו לאזן את הרצון לקבל המוגבר.
תלמיד: איפה פה הבחירה? הרי, הכבדת הלב מובילה לפנייה לבורא. למה זה נקרא “בחירה”?
הכבדת הלב רק מביאה אותנו למצב שאנחנו מתחילים לצעוק. הצעקה הזאת מגלה את העזרה מלמעלה. אני מתחיל לראות שהעיקר בשבילי שהבורא יסביר לי מה אני עושה עם אותו פרעה, עם אותו האגו הגדול.
והבחירה שלי היא בזה שאני ממשיך, למרות הכבדת הלב, ושבסופו של דבר אני רואה שאין לי שום אפשרות לעשות כלום, אלא לברוח. ולמרות שזה חושך, וחוסר וודאות, כלום, אני מעדיף רק לא להיות תחת שליטת האגו, שליטת היצר הרע, שליטת הפרעה. בצורה כזאת בורחים ממצרים.
תלמיד: זה לא כמו שזה נשמע כאילו לרצון לקבל. זה משהו הרבה יותר עדין.
נשמע כך, נשמע כך, אבל זה מה שיש.
שאלה: להצדיק את פעולות הבורא, לפעמים זה מצליח רק זמן מה לאחר הפעולה. האם נגיע פעם למצב שנוכל להצדיק את הפעולות שיתרחשו?
איך אפשר שאנחנו נצדיק פעולות שעוד לא היו בנו, אלא שיהיו. מאיפה אתה לוקח את זה, איך אתה עושה עליהם תיקונים? אני לא מבין בכלל את השאלה. איפה זה יכול להיות בהמציאות?
אנחנו עובדים עם מה שיש לנו, מה שמתגלה בתוך הכלים. זה מה שאנחנו יודעים. מתגלה יותר אור – מתגלה יותר חושך. זה מה שיש. אתה שואל על פילוסופיה, “איך אנחנו מראש..” מאיפה יש לך מראש? אין אף פעם בכל הבריאה. מהשכל שלך?
זה לגמרי לא דבר רציני ולא חכמת הקבלה. להאמין במה שכתוב? גם לא. אנחנו כל הזמן לומדים שאנחנו לא מבינים מה כתוב אלא לומדים רק הדרכה בתוך החיבור בינינו. מתוך ההתקדמות אנחנו משיגים הבחנות חדשות ואיתן אנחנו לומדים.
שאלה: איך נראית עשירייה שנמצאת בבריחה מפני פרעה?
אנחנו עוד לא הגענו לזה. עוד מעט נגיע ואתה תראה.
שאלה: איך הגדלת שליטת פרעה קשורה לבחירה החופשית שלנו?
פרעה מביא את האדם לבחירה והוא בעצם מכוון אותנו קדימה.
שאלה: איך אנחנו מזהים הכבדת הלב בעשירייה?
אתה לא רואה ביחס בין החברים?
תלמיד: הכול רגיל. כל הזמן אותו דבר.
סימן שאתם בכלל לא עובדים על הקשר ביניכם, על הקשר המתגבר. אף אחד לא רוצה לרכך את הלב שלו, להכניס בו את החברים. אף אחד לא חושב להחליף את המחשבות והדעות של החברים על המחשבות ודעות של עצמו. זה רע מאוד.
תלמיד: איך פורצים את זה, איזו מהפכה צריך לעשות?
קודם כל להבין שזה הכרחי אחרת אם אני לא עושה את זה אני לא משיג כלי רוחני. אני לא משיג כלי רוחני אם אני לא מחליף את הרצונות והמחשבות שלי ברצונות ובמחשבות של הקבוצה. לא מיד ולא במאה אחוז, אבל עד כמה שניתן – בהדרגה.
תלמיד: מה צריך לבקש מהבורא עבור החברים שהכי יעזור להם?
שיצלחו להתחבר בלב שלהם כך שהבורא יתגלה שם וישמח מהעבודה שלו. אנחנו סך הכול צריכים לסייע לבורא בעבודה שלו. לכן הפעולות שלנו נקראות “עבודת ה'”. אנחנו רק שואלים או מבקשים, מתפללים לבורא שיעשה, כביכול מרשים לו לעשות. זה נקרא “נצחוני בניי”, בזה הוא שמח. אבל את כל העבודה הוא עושה, עלינו רק לרצות שיעשה.
שאלה: שמעתי שאמרת לפני כן שהכבדת הלב מתרחשת כתוצאה מפעולות נכונות בעשירייה. יוצא שעם הכבדת הלב נוסף גם רצון לקבל והרצון להשפיע גם מתווסף?
לא. יש רק רצון לקבל שגדל ועם זה אנחנו מרגישים על הרצון לקבל הזה לחץ מהאור המקיף, מהבורא. ישנה תופעה פנימית שגדל הרצון לקבל וישנה תופעה חיצונית שלוחצת עלינו בהתאם לזה מבחוץ – הרצון להשפיע. אז אנחנו נמצאים בין שני הרצונות האלה, לכן אנחנו מרגישים את עצמנו כל כך לא בנוח.
תלמיד: אנחנו מקבלים הכול מתוך קצוות, מתוך הרגשת ההבדל. איך לקבל את הרצון לקבל כנגד הרצון השפיע?
אתה מגלה את זה מתוך הכלי עצמו שנמצא בין האור הפנימי לבין האור המקיף – שני האורות האלה פועלים עלינו והם מעוררים אותנו. אתה תראה איך זה קורה, “אין חכם כבעל ניסיון”.
קריין: קטע 62.
“נאמר “בא אל פרעה”, היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז”ל (סוכה נ”ב) “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו”.
אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל “אין אור בלי כלי”, זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה’.”
(הרב”ש. מאמר 19 “בא אל פרעה – א'” 1985)
לפי הבקשה שלו, אם היא בקשה אמיתית, אז הוא מודה בזה שהוא ישמור על האור העליון ולא ייתן לנו לברוח לכל מיני כיוונים אחרים. זאת אומרת, הוא בזה משיג ומראה את מידת החשיבות שלו בהשפעה. זה העיקר.
שאלה: מה זה נקרא שעשירייה הולכת לפרעה?
ככול שהחברים בעשירייה משתדלים להיות מחוברים ביניהם לקראת המטרה, זה נקרא שהם הולכים יחד לפרעה ולבורא. פרעה ובורא זה בעצם אותו דבר, זה תלוי איך אנחנו פונים. אבל בעצם פרעה מזמין את הקבוצה לבורא והבורא מזמין את הקבוצה לפרעה, כך זה עובד עלינו. אנחנו כביכול גוף ניטרלי, ואנחנו חייבים להתכלל מרצון לקבל אמיתי שזה פרעה, ולהביא אותו לעל מנת להשפיע שזה הבורא.
תלמיד: מהי ההליכה עצמה, מה צריך לקרות?
כל הזמן להיות בקשר יותר ויותר פנימי בינינו.
שאלה: “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום”, גם אם פעם אחת אנחנו מצליחים לקבל עזרה מהבורא כמו שכתוב “בוא אל פרעה”, הרי שבפעם הבאה אנחנו מקבלים עוד הכבדה ונראה שאנחנו עובדים כנגד אותו מצב.
נראה לנו כל פעם שחזרנו, שזה אפילו יותר גרוע?
תלמיד: בדיוק. מאוד קשה להתגבר על זה, ולעשות כל פעם עבודה מחודשת באותו מקום. איך פועלים עם הטענה של פרעה שאומר כבר ניסית, כבר עשית, ואתה רואה שנשארת עדיין באותו מקום?
“בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”, כל יום האדם חדש. אנחנו צריכים להבין שהעבודה הזאת היא לא מסתיימת, לא נגמרת, כמו שכתוב “צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא”, ולכן אנחנו כך צריכים מיום ליום להתקדם. בלי עשירייה, בלי תמיכה זה מאוד קשה, אדם נכנס לייאוש, אם הוא לא מחובר לעשירייה יש לפניו מכשול כזה שהוא לא יכול להתגבר עליו.
תלמיד: אנחנו מרגישים את זה ברמת העשירייה לא רק כאדם בודד, כעשירייה אנחנו מרגישים שעשינו מאמץ וקיבלנו עזרה, אבל ההכבדה הזאת גדלה באותו מקום.
סימן שהחברים בעשירייה לא מרגישים חובה לעורר את כל העשירייה, “איש את רעהו יעזורו”. איך יכול להיות שכך מתקיימים, לא עוזרים ועוזבים זה את זה, לא איכפת לנו, לכל אחד בעשירייה לא איכפת האם העשירייה מתרוממת או לא. אני מבין שכל אחד נמצא למעלה או למטה במצבים שלו, אבל בכל זאת, למרות זאת, הוא חייב לשמור על הדאגה שלו “מה אני עושה כלפי הקבוצה”.
תלמיד: האם ההתמודדות של העשירייה עם המצב החוזר, זה מה שבונה את החיבור בינינו בסופו של דבר?
זה בונה חיבור, זה בונה את הכלי הכללי, והעיקר זה מה שאנחנו צריכים להתקדמות למטרת החיים. מה אתם חושבים שאני קם ומגיע לשיעור כל פעם במצב רוח, בכוח, בידע, בשכל, אמרתי לכם איך ראיתי את הענק הזה הרב”ש ברגע שהוא קם, מתעורר, ממש אי אפשר להגיד שלאדם הזה יש רוח חיים. כי “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”, יהיה עוד יותר קשה לקום, להתעורר, להתאושש ולהגיע למצב שאתה מעורר את החברים ואתה תומך בהם. זה עובד בצורה מאוד רצינית עלינו.
תלמיד: איך מתגברים על הפחד הזה שאנחנו נישאר כל הזמן במצרים?
אחריות. קודם כל, כל אחד חייב להיות אחראי, אני בא עכשיו לקבוצה לפני השיעור כמה דקות לפני שאתם מתאספים. אתם מתאספים עשרים דקות לפני השיעור, תתאספו עוד 20 דקות לפני זה או פחות, תראו, ותתחילו לעורר זה את זה. שאתם תגיעו להתעוררות הכללית של כל הקבוצה, לעשירייה שהיא כולה ממש נמצאת בהתרוממות. התרוממות מודדים לפי חשיבות המטרה, ואת זה אפשר להעביר אחד לשני, “איש את רעהו יעזורו”.
שאלה: בתוך העשירייה וגם בעולם החיצון, רואים שהבורא מפזר את האנשים, מפריד ביניהם, אנשים מתחילים לשים לב שהקשרים ביניהם מנותקים, שבורים, והם רוצים להתחבר יותר כדי שזה לא יתפרק לגמרי. אז כשאנשים רוצים להתחבר, להתאחד במצב כזה, זאת לא השפעה?
מה פתאום, זה האגו שלהם כך עובד. רק אם אני לוקח בחשבון את המטרה וכלפיה אני רוצה לסדר את עצמי, וכלפיה אני רוצה לסדר את היחס שלי עם החברים ולכוון אותם לזה, וככול שאני נכלל בתוכם כך אנחנו מתקדמים למטרה, לפי זה אני יכול להגיד שאני קיים ומתקיים בתוכם לקראת הדבקות בבורא.
תלמיד: זה באמצע בין החיבור לפירוד, באמצע בין שניהם שם הוא המצב של ההשפעה?
נגיד שכן.
שאלה: כשאנחנו מבקשים מתוך צורך זה ברור, אבל בעבודה היומיומית שלנו אנחנו עובדים עם התפילה לפי לוח זמנים, האם זה מוריד את האיכות?
תפילה ופעולות צריכות להיות לפי הלוח של הטבע הכללי, כמו יום, לילה, בוקר, ערב, כמו שאנחנו מתקיימים לפי שעון אסטרונומי. ואנחנו גם מתקיימים לפי איך שאנחנו קובעים את סדר היום, לוח זמנים, ולכן יש לנו חלוקה גם כך וגם כך. אין ברירה, העיקר בשבילנו הוא מה שאנחנו קובעים.
שאלה: פעם אמרת שהבורא צריך לרצות לשנות את התכונות שלי, ואני צריך לאפשר לו לעשות את זה, איך זה קורה?
לפי הבקשה שלנו, אנחנו צריכים לבקש מהבורא שהוא ישנה את התכונות שלנו, זה מה שעכשיו אנחנו לומדים.
קריין: קטע 63.
“בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה’, אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה’ יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה’ נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה, ובזה מובן, שרק אח”כ ה’ הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה’, אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה'”.
(הרב”ש. מאמר 17 “מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה” 1991)
כך בסופו של דבר אנחנו מגלים, שכל הכבדת הלב, כל הבעיות, ניתוקים, אכזבות, כבדות שאנחנו מרגישים, כל זה כדי להביא את הלב שלנו למצב שנוכל לגלות בו בורא.
קריין: קטע 64.
“האדם צריך להאמין, שכל מה שהוא מרגיש עכשיו, שהוא יותר מרוחק מה’, זה בא מלמעלה, היינו שזה הוא ענין הכבדת לב, שה’ נותן בכדי שהאדם יגלה את החסרון אמיתי, היינו שירגיש איך שבלי עזרת ה’ אין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור”.
(הרב”ש. מאמר 17 “מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה” 1991)
שאלה: מה ההבדל בין חיסרון של חבר יחיד לבין חיסרון של קבוצה?
לחיסרון של יחיד הבורא כמעט ולא מקשיב, זה לא פועל על האור העליון, כי האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת והוא דורש את הכלי שיהיה מתאים לו וזאת עשירייה, זה ההבדל. ככול שאנחנו מתפללים עבור עשירייה או נכללים יחד עם עשירייה, כך בטוח שאנחנו נכנסים למגע עם האור העליון, כי אז הרצון שבעשירייה והרצון שבאור העליון במשהו זהים. מה שאין כן אדם בעצמו, זה נקרא צעקה במדבר, שאין לזה תוצאה, כמעט ואין.
שאלה: האם רצון שלם מתקבל לאחר הכניסה למצרים, האם זה מה שמביא למצב של גלות?
אנחנו מעבדים רצון שלם בתוך מצרים, וכשיהיה לנו רצון שלם קטן, אבל שלם כבר, אז אנחנו כבר מסוגלים להתקדם ליציאה ממצרים, מהגלות.
שאלה: אם כל עבודתנו היא ליצור צורך בעזרת הבורא, האם זה אומר שהאהבה שאנו רוצים להגיע אליה היא הרצון לתלות מוחלטת?
נכון.
שאלה: האם צבירת אפסים רבים פרושה סבל רב?
תלוי במטרה של האדם, אם האדם הולך בקו שהוא כל הזמן מכניע את עצמו, משתדל לראות את עצמו כאפס, אז בזה הוא מגלה עד כמה הוא מתקדם ויש לו שמחה.
שאלה: מה זה אומר שבכל פעם מוסיפים לו את אותיות התורה?
שמבין ומרגיש בין החושך לאור כל מיני צורות, כל מיני צורות שמשלימות זו את זו, שהן בונות לו רגשות חדשים שנקראים “אותיות התורה”.
שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה בהשגת החיסרון הנכון?
פשוט לדבר יותר על מה שכתוב במאמרים, בחומר שלנו, אנחנו צריכים ללעוס את החומר שלנו הרבה פעמים. אני אומר לכם מתוך הניסיון שלי, אני כבר נמצא בלימוד הקבלה מעל 40 שנה, ואני מגלה בכל הפסוקים האלה דברים חדשים. זה בטוח, ואני רואה, יודע, ומרגיש שזה הרב”ש, במיוחד הרב”ש שתל בהם את כל המחשבות והרצונות שמתעוררים בי עד היום. אני ממליץ לכם לחפש את זה ולראות.
קריין: קטע 65.
“לעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה.
ובזה נבין את הפסוק “בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו”, כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר “ה’ הצדיק”, אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה’ יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה.
נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה.”
(הרב”ש. 815 “בא”)
שאלה: למה זה לא מספיק שהאדם אומר, ה’ הוא הגדול ואני הקטן, ומה שאתה רוצה תעשה איתי, למה צריך עוד בחירה אחרי זה?
הוא מוסר הכול לבורא, זה נקרא שהוא עובד במסירות נפש, מהפעולות הקטנות עד הפעולה הגדולה ביותר והסופית.
תלמיד: למה צריך להכביד עוד פעם את לבו, אם הוא כבר הגיע לזה שהבורא הוא השולט ו”תעשה בי מה שאתה רוצה”?
הוא לא מציב גבולות ולא מציב לבורא תנאים, “עכשיו תביא לי את גמר התיקון”, אלא הוא מוכן להמשיך, כי בשבילו חשובה העבודה עצמה, מבחירה, הוא בוחר מתוך כל האפשרויות להיות דבוק אליו, בקטנות, כנקודה, כטיפת זרע הדבוקה ברחם. הוא מוכן להישאר בזה ומתוך הנקודה הזאת לעשות את הכול.
תלמיד: הכבדת הלב היא מעין היענות של הבורא לבקשה שלו, ביקשת להיות ככה אז אני אכביד לך את הלב ותוכל באמת לראות שאתה במצב כזה?
כן.
שאלה: בקטע 63 כתוב שה’ נותן את הכבדת הלב כדי להגיע לחיסרון לעבוד בעל מנת להשפיע, ואחר כך כתוב “ובזה מובן, שרק אח”כ ה’ הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן”. קודם יש הכבדת הלב או אחרי שהוא נכנס בעבודה?
דווקא אחרי שהאדם גומר את העבודה, אז הוא רואה שהבורא סידר את הכול, גם את המצבים שלפני כן, גם את הכבדת הלב שהיתה במשך התהליך וגם את הצורה הסופית. הבורא עשה הכול והאדם רק מעביר כך את הרגשות האלה על עצמו כדי שהם יביאו אותו לגובה של הבורא.
תלמיד: אם האדם מגביר את הקצב ומתקדם אל הבורא, אז מורגש שהוא רץ ורץ, מתגבר עוד ועוד ופתאום הוא פשוט נתקע בקיר ונופל. ככל שהוא רץ מהר יותר, כך קשה לו יותר לקום אחר כך. בהמשך הוא רוצה לקום והוא יודע כמה זה קשה.
אתה תחשוב ותעבור כמה מצבים, תהיה בעל ניסיון ואז תשאל. בינתיים אתה שואל על דברים שלא ממש עברת.
שאלה: מהי הנקודה הזאת שאני מוכן לעבוד רק כדי להיות במאמץ לכיוון השפעה לבורא, הרי אנחנו תמיד משתוקקים לגילוי הבורא, לדברים גדולים?
אנחנו לא צריכים להשתוקק לגילוי הבורא, אנחנו צריכים להשתוקק למסירות נפש, להשפעה לבורא, וזה לא אותו דבר. דווקא ההיפך, אם אני משתוקק לגילוי הבורא אז אני נכנס ליותר חושך, ואני עוצר את עצמי. אני צריך להשתוקק לעבודה, להשפעה, לדבקות בבורא. דבקות זה לא גילוי, הגילוי מגיע בצורה שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו עכשיו מתוך האגו.
תלמיד: מה זה אומר דבקות בבורא אם זה לא גילוי שלו?
דבקות בבורא זו דבקות לפי הפעולה, לפי הכוונה, לפי התוצאה מהפעולה, שהכול להשפיע, לכיוון ההשפעה. אנחנו רוצים לפתוח ולדעת רק במה אנחנו יכולים להשפיע, במה אנחנו יכולים להידבק ולהגיע להשתוות הצורה. רק את זה אנחנו רוצים ואת כל היתר אנחנו צריכים לכסות. זו העבודה שלנו, גם בגילוי וגם בהסתרה אנחנו צריכים לשמור על הגבול הזה שאנחנו פועלים רק בעל מנת להשפיע.
תלמיד: בעבודה שלנו כלפיי החברים, בהפצה, בעשירייה, אני הרי רוצה להרגיש את אותו כוח שטמון בינינו, ולהידבק לכוח הזה.
במידה שאתה מרגיש צורך, שחסר לך להיות דבוק בחברים, שאתם יחד תוכלו להשפיע זה אל זה וגם לכל המציאות, כדי לעשות נחת רוח לבורא, במידה הזאת אתה זקוק לכוחות ואתה מתפלל שיהיו לך.
שאלה: איך לטפח את ההישג הכי גדול, החיסרון וההשתוקקות, בצורה מקסימלית בינינו?
רק על ידי חיבור ביניכם, משם תוכלו להוציא את כל הדברים, אבל מתוך החיבור ולא מחוץ לו.
תלמיד: למה אתה מתכוון בחיבור?
אתם לא מתכווננים למטרה הסופית, לחיבור הכללי, לדבקות הכללית של כל הכלי, דרך החיבור שלכם, דרך העשירייה. צריכים להסתכל על זה כמו שמסתכל אדם שיורה ברובה. אתה מסתכל על הכוונת שקרובה לעין ועל הכוונת שנמצאת כבר בקצה כלי הירייה. שני הקצוות האלה שנמצאים בתחילתו ובסופו של הקנה צריכים להיות מיושרים עם העין שלך, “ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא”, ואז אתה מגיע למטרה.
תלמיד: במאמץ הפרטי שלי בחיבור עם החברים אני צריך להחזיק את כל מטרת הבריאה?
כן, אחרת ההשפעה שלך היא לא אמיתית ולא שלמה.
שאלה: האם היחס שלנו להכבדת הלב צריך להיות כתשלום לעבודתנו בעשירייה?
זה לא תשלום, זה שכר. כשנותנים לי עבודה זה שכר, כשאני יכול לתת יגיעה כדי להגיע למטרה גם זה שכר. אין כאן עבודה, יגיעה, תשלום, הכול שכר וזה יהיה ברור לכל אחד אחר כך.
שאלה: איך יוצרים את החיסרון הנכון, את הכלי הנכון, וכיצד נמדד המאמץ שלנו?
אנחנו מייצבים את החיסרון הנכון על ידי זה שמדברים ביחד בתוך העשירייה ומבררים למה כדאי לנו להשתוקק כדי שההשתוקקות הזאת תהייה באמת באותו קנה כמו עם הבורא.
שאלה: איך אני מפנה מקום לחברים בלב שלי אם הוא אטום?
אני משתדל לפתוח את הלב שלי במחשבות על כך שלבד אני לא משיג שום דבר. רק אם אנחנו כולנו מתחברים, ועל אף שאני מאוד לא רוצה ולגמרי לא נמצא בזה, אבל ככל שאני בכל זאת רוצה לתת להם מקום בלב שלי, באותו מקום שאנחנו יחד נכנסים, בו אנחנו נגלה את הבורא.
שאלה: אנחנו מכוונים את עצמנו לחיסרון לעזרת ה’, איזו עזרה אנחנו צריכים ממנו?
אם אין לכם צורך לעזרת ה’ אז אין לכם תפילה, אז אין לכם למי לפנות ולמה לפנות. אתם צריכים קודם כל לברר, האם אתם צריכים עזרה, בשביל מה, למה להגיע, ואז תפנו. אבל להגיע כביכול לבורא ללא החיסרון המוצדק והאמיתי, זה לא עובד.
קריין: קטע 66.
“צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה’, שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב “קרוב ה’ לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע”.
(הרב”ש. מאמר 19 “בא אל פרעה – א'” 1985)
אנחנו צריכים להבין שהבורא שומע את כל התפילות האמיתיות שאדם מוציא ככל שהוא יכול מהלב שלו. והוא לא בורח אלא נודניק כזה, כמו ילד קטן שכל הזמן מנדנד ולא עוזב מפני שהוא יודע שהוא תלוי בך, ולכן הוא כל הזמן לא עוזב ויודע טוב איך לנצל אותך. אין לו שכל ואין לו כל כך רגש מפותח, אלא רק דבר אחד, הוא יודע שהוא תלוי בך ולכן הוא לא עוזב.
לא צריכים כאן רגש גדול של אדם גדול, ולא צריכים שכל גדול של החכם, אלא רק את הרגשת התלות. אם אני יודע שאני תלוי בו בלבד וזהו, אז אני לא עוזב וממשיך כמו שקורה בטבע. יש לנו את הדוגמה של התינוק והגדול, שהילד הקטן מנצח את הגדול והגדול מרגיש שהוא חייב לתת לקטן. כך גם אני צריך לפנות לבורא, אם יש לי חיסרון אמיתי אז אני לא עוזב את הבורא, ואני אבקש ממנו כל מה שצריך עד שיעשה.
אני צריך גם להאמין לחכמים שכל פעם שאני מבקש, אפילו שהבקשות שלי לא נכונות, אבל אם אני לא עוזב אותן, אז כל בקשה שלי בונה בי את הבקשה הבאה שהיא יותר אמיתית, יותר טובה, וכך עד שאני מגיע לבקשה כזאת שהבורא עונה.
שאלה : מה אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי לרכך את לב החברים?
לתת דוגמה, זה העיקר.
שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לרצון לקבל להבין שהוא צריך להירגע מהמרדף האין סופי של ההישגיות? האם רק המכות יוכלו לעזור לו להירגע?
אנחנו לא רוצים מכות. אנחנו רוצים שיהיה שלום בעולם, שכבר מהיום העולם ירגיש את עצמו שהוא נמצא בכלי אין סוף, בעולם הרוחני, ללא חיים ומוות וללא כל מיני ייסורים ובעיות, ושהכול נמצא בכל טוב השלם. לא צריכים בעיות וצרות, ולא צריכים מכות, הכול תלוי בפנייה שלנו לבורא. אתה חושב שהבורא לא יכול מיד להקפיץ אותנו. הוא יכול, אבל אנחנו לא מסוגלים לבקש וזו בעיה אחרת. אז נשתדל כולנו מעכשיו והלאה לבקש מהבורא גמר תיקון בצורה השלמה. אין שום בעיה ולא נבקש פחות מכך, כי אם מבקשים פחות אז אנחנו אומרים בזה שהבורא לא מסוגל. הכול תלוי בצעקה שלנו.
תלמיד: אם הבורא הוא גדול אז מה הוא עושה מהצד שלו? כי ביחסים של הורה וילד ההורה מבין את החיסרון של הילד.
הבורא, כמו שכתוב, משחק עם לווייתן. הוא משחק עם כל הבריאה ומביא אותה בהדרגה לחיסרון הנכון, ונותן לנו אפשרות לקצר את הזמנים, לקדש את הזמנים, כדי שאנחנו נבקש ממנו פתרון נכון, מיידי ובמקום. אם נוכל לעשות זאת, אז תיכף נקבל, ואם לא נוכל, אז נקבל בהדרגה.
(סוף השיעור)
- אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (מ”ג איוב לה ז)↩