BINAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Love of God and the Love of Man
יעור בוקר 29.03.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “אהבת ה’ ואהבת הבריות”
קריין: מאמרו של בעל הסולם, “אהבת ה’ ואהבת הבריות”, כותרת “ואהבת לרעך כמוך”.
כלומר, בעל הסולם אומר, אמנם המשפט הזה “ואהבת לרעך כמוך” הוא משפט כל כך ידוע ומפורסם לכולם, אבל אף אחד לא מכיר את התוכן שלו ועל מה הוא מדבר, והוא רוצה להסביר את זה במקצת כאן.
ואהבת לרעך כמוך
“עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: “ואהבת לרעך כמוך”, שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב “ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך”, גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ”פ זה מקובל על הדעת.
אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.
לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם – ואפילו אם היה לו רצון – האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו – האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?
ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח”ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על “לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו”. ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד”ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז”ל: “דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע”כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו”.”
שאלה: מנקודת מבט הכלים, מה קורה כאשר החבר נותן לאחר כשלו עצמו חסר?
אתה שואל על דברים שלא כתובים כאן. “ואהבת לרעך כמוך” כלומר, לפי הפשט, ממה שאנחנו מבינים מכאן, אתה צריך לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך. איך אתה יכול להגיע לזה? בתנאי שאתם מחוברים יחד כך שאתה לא מבדיל בינך לבין הזולת, פשוט מאוד, אתה לא מבדיל בין שניכם. כמו אחד שנמצא בגופו של האחר, בדומה לאמא וולד.
יש כאן הרבה אפשרויות לדבר על חיבורים. מה זה נקרא “ואהבת לרעך כמוך”? המילה “כמוך” מאוד מבלבלת אותנו. מה זה נקרא “כמוך”, כמו שאני אוהב את עצמי? איך אני יכול לאהוב את הזולת? האם אני צריך לאהוב אותו יותר ממני? לא יודע. זו שאלה גדולה לבירור. מילים יפות, לקיים אותן אין לנו שום אפשרות אפילו להבין על מה הן מדברות.
שאלה: אני יכול לחשוב שאולי אתן את כל הכריות שיש לי, אבל איך זה קשור ללב שלי, איך זה משפיע על הלב שלי, למה בזה שאני אתן לכאורה כריות לחברים, זה ישנה את היחס שלי בלב?
התורה מספרת לנו עד כמה אנחנו מחוברים יחד במערכת המציאות הכללית, אם רוצים או לא רוצים כך אנחנו מחוברים. את זה אתה צריך לקבל אפריורי, כלומר, ככה זה, מובן מאליו שכך כל הטבע, דומם, צומח, חי ומדבר, כולנו קשורים זה אל זה, למרות שאנחנו לא מגלים את הקשר הזה, כולנו נמצאים בהשתלבות כזו, בהתחברות בינינו כזו שכל אחד קובע את המצב של האחר. אנחנו לא רואים, לא יודעים, זה נסתר מאיתנו, כי מערכת הקשר בינינו נסתרת. לכן אני יכול לגרום רע לזולת, כי נראה לי שהוא זולת, הוא לא אני.
להחזיר את עצמנו למצב שאני מרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי, זה נקרא לחזור להכרה האמיתית של המציאות. במילים אחרות, להגיע לדרגת הבורא שכוללת את כל המציאות, להביא את עצמי מדרגת ניתוק, מחוסר הכרה, להכרה שלמה זה בעצם המצב שלנו, בינתיים אנחנו ודאי נמצאים בחוסר הכרה מוחלט.
כמו שאנחנו רואים מה קורה לבן האדם, נותנים לו זריקת הרדמה ואחר כך לוקחים מסור וחותכים לו למשל את הרגל, כי היא חולה ואי אפשר לרפא אותה אלא רק לחתוך ולזרוק, וכך עושים. כשעושים את זה לאדם אחרי ההרדמה הוא לא מרגיש מה עושים עימו. כך אנחנו נמצאים עכשיו בקשר בינינו, כולנו נמצאים תחת זריקת הרדמה שנקראת “ריחוק מכוח הבורא”, הכוח האחד שמחבר את כולנו, והוא נעלם בינינו, לכן אף אחד לא מרגיש שהאחר הוא חלק אינטגרלי ממנו, שכל העולם נמצא בעצם כגופי, כחלק ממני, אני לא מרגיש את זה. מה אני יכול לעשות? וכך זה כולם.
חכמת הקבלה מזמינה אותנו לחזור להכרה אמיתית, לבנות קשר אמיתי בינינו, ובהתאם לזה אנחנו מגלים את הכוח שפועל בכולנו שנקרא “בורא”, “כוח עליון”, “כוח השפעה”, “כוח חיבור”, “כוח אהבה”, “כוח השיתוף המלא”, כמו שיש בכל החלקים שלנו, כמו תאים בגוף, וזה מה שאנחנו צריכים לבצע. במידה שאנחנו מתקרבים לתמונה האמיתית הזו, גילוי המערכת האמיתית הזו, אנחנו מגלים את עצמנו בצורה אמיתית קשורים זה אל זה, אנחנו מגלים את הבורא שפועל בתוך המערכת הזו וזורם בנו כדם שזורם בכל הגוף, או במערכת העצבים, הלימפה, יש הרבה כאלה מערכות שנמצאות בגוף הגשמי, הביולוגי.
חכמת הקבלה מחזירה אותנו לַמציאות השלמה, ובמציאות השלמה הזו חוק ההתקשרות בין כל חלקי הגוף בכל הרמות, הוא חוק של אהבה. מה זה נקרא? חיבור שלם. אל תקראו לזה אהבה כי המילה הזו מאוד מבלבלת אותנו, יכול להיות. זו התקשרות שלמה שכל אחד מרגיש את האחרים וכל אחד רוצה לעזור, לעשות, ולתפקד במקום כולם. בהתחברות אינטגרלית כזו אנחנו מגיעים לגמר התיקון.
למה אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך משבירה טוטאלית לחיבור טוטאלי? מפני שבזה אנחנו משיגים את ההבדל בינינו לבורא, ויחד עם זה אנחנו משיגים את עצמנו בדרגת הבורא. יוצא שאנחנו עושים כאן שתי פעולות יחד, מצד אחד אנחנו מעלים את עצמנו לקראת הבורא, אבל מצד אחר אנחנו מגלים את עצמנו יותר רחוקים ממנו, אוגרים בנו עוד ועוד רצון לקבל.
יוצא שמהנקודה ההתחלתית שנולדנו בה אנחנו הולכים בכיוונים שונים זה כנגד זה, כיוון אחד להשפיע והכיוון האחר לקבל, ושניהם מתחברים כדי לגלות את הבורא, הכוח המשותף הכולל את שניהם, הוא הוליד את הקבלה וההשפעה, כך מקדם אותנו לדביקות בו.
יש בזה הרבה דברים, אני רוצה לקצר בהם. רק להבין שבסך הכול אנחנו משיגים את הבורא על פני פעולות החיבור שמתגלות, כל פעולה ופעולה על פני פעולות הריחוק.
לכן כשאנחנו מדברים על לגדול, אנחנו מבינים מה הבורא אמר למשה, “בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו”, כלומר יורדים מהנקודה שהתחלנו ממנה למטה, זה נקרא “הכבדת לב פרעה”, ובהתאם לזה “בוא אליי”, “בוא אל פרעה” ודרך זה אתה תגיע אליי. כך אנחנו מתקדמים. לכן “כל הגדול מחברו”, כשגדל, זה מפני ש”ייצרו גדול ממנו”1, וכך אנחנו מתקדמים.
לכן אסור לנו לשכוח את זה ולבכות “אני לומד כבר 17 שנה ומה קורה?” לא קורה כלום כל עוד לא תבין מה מוטל עליך לעשות ותעשה. יעברו עוד 17 שנה, ועוד. ומה? אתה כבר רוצה לקבל חשבון? כך קורה.
שאלה: כשאנחנו מרגישים כגוף אחד האהבה הזאת נראית אפשרית, אבל האם גם זו לא נחשבת אהבה אגואיסטית?
אין כנגד זה שום דבר. הגענו לחיבור השלם, ולכן אין לנו יותר מה לעשות. אנחנו מרגישים את עצמנו כגוף שלם שממשיך להיות מחובר, מורכב מהרבה חלקים שונים, זרים, עם כל העביות שלהם שנמצאת ביניהם, עם כל הדחיות, והכיוונים השונים לגמרי. אבל כל החלקים מתחילים לקבל כיוון אחד, ש”על כל פשעים תכסה אהבה”2, כמה שיותר פשעים, כמה שיותר חושך, כמה שיותר שנאה, כמה שיותר דחייה, הכל מכוסה באהבה, ואז אתה מרגיש בין שני הכוחות האלו את השלמות. כנברא אין לך אפשרות להשיג את השלמות אלא מתוך חוסר השלמות. וכך אנחנו משיגים. הרצון לקבל תמיד יישאר להיות כיסוד הבריאה, ועל פניו נעלה ונגיע להכרת הבורא.
שאלה: אנחנו רואים שהתנאי שדיברת עליו כרגע הוא מאוד למימוש, ומאוד קשה לביצוע. לנסות להרגיש את האחר כאילו שהוא אני, זה מאוד קשה. האם אנחנו יכולים לנסות להרגיש את הכאב של החבר ומתוך זה להרגיש את המימוש האמיתי של המציאות? האם הבנתי נכון.
כן. אנחנו צריכים להתכלל בחבר, אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את הכאב שלו, את הרצון שלו, ואת הרצון הלא ממומש שמביא לו כאב, ואז על ידי זה שאני נכלל עם החבר, אני עוזר לו לצאת, ולהתרומם מעל הרצון השבור שהוא מרגיש ומגלה. ואפילו שאני לא מודע לזה, אני עושה בזה את עבודת הבורא. כי אני עושה עימו, עם החבר, את מה שאני בעצם מצפה שיקרה לי עם הבורא. יוצא שככל שאנחנו עוזרים לחברים, אנחנו מתאימים את עצמנו, מדמים את עצמנו, לבורא, ולא צריך יותר.
לכן עד גמר התיקון השלם, כל העבודה שלנו היא בחיבור ובעזרה הדדית אחד לשני. גם אם בינתיים אנחנו לא עושים את זה, אנחנו גם עושים, כי הבורא הוא זה שבסך הכול מברר את כל המערכת, מחבר אותה ונותן לכל אחד להרגיש את הליקויים שנמצאים בחיבורים בינינו.
תלמיד: במהלך הימים האלה אנחנו מנסים להתגבר על מצבים מורכבים או פחדים שאנחנו עוברים בעשירייה, כי אנחנו לא מרגישים מספיק מחוברים, והדברים האלה יוצרים ניגוד אחד מול השני. איך אנחנו יכולים להתעלות מעל הניגודים ולחבר את כל הדברים יחד?
אתם צריכים להמשיך להיות בחיבור ככל האפשר, ובכל מיני אמצעים. צריכים לשמוע שוב את השיעור שעברנו עכשיו, להוציא ממנו סיכומים שונים, ואחר כך להמשיך. אתם תראו שאפשר להמשיך עוד ועוד, אתם וכולם יכולים.
אנחנו מתקדמים ממש יפה. זה שאני יכול לדבר איתכם על הדברים האלו, זו כבר אינדיקציה, זה מדד או סימן שאנחנו מתקדמים. אז למרות שהשיעור אולי קשה, כבד, מבלבל, מעייף, אבל הוא נספג.
שאלה: מתי הזולת הוא זולת, ומתי הזולת הוא אני?
זה תלוי בך. זה לא שיש מישהו למעלה שקובע את זה. ההתקרבות לזולת כולה עליך, ככל שאתה מסוגל לתת לזה חשיבות, בגלל שזה הכרחי לתיקון העולם, לתיקון המציאות, לתיקון עצמי, ולכמה שאנחנו נתקדם.
תלמיד: מצד אחד אני צריך להרגיש את הזולת כמוני, אבל כדי להרגיש אותו אני צריך להרגיש אותו כזולת, להרגיש אותו מחוצה לי. אז מתי אני צריך להרגיש אותו מחוצה לי ומתי אני צריך להרגיש אותו “בתוכי”?
אל תדאג, כשאתה מקרב את הזולת אליך הוא לא יעלם ויכנס כאילו בך ולא יישאר ממנו כלום כדי לזהות אותו כזולת. אין דבר כזה. אלא אתה מחבר אותו, הוא מתחבר אליך, אבל אתה מרגיש שאתה חיברת אותו אליך. אנחנו מגיעים למערכת אדם הראשון, וזה לא שכולם נעלמים, ואני נשאר לבד. אלא כולם מצטרפים אלי לפי המאמצים שלי, והבורא מתגלה בקשרים שבינינו. המערכת נשארת והופכת להיות “כאיש אחד בלב אחד”. “כ-“.
שאלה: יש חברים בעשירייה שנראה שהם מרגישים הרבה יותר ממני את צער הציבור, צער של חברים יותר רחוקים. אני מרגיש שהם בצער מזה שהם מרגישים את צער הציבור. מה אני יכול לעשות כדי לעזור להם? האם להיכנס איתם לצער שלהם, לעודד אותם? מה העבודה שלי?
העבודה היא להבין מאיפה נובע הצער הזה – או שהוא נובע מתוך קשר משפחתי, או קשר עממי, או מכל מיני סוגי קשרים של בני אדם בעולם הזה, או שהוא נובע מתוך זה שאני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא שזה לגמרי מנותק מכל סוגי הקשרים, שליליים או חיוביים, שיש לנו בעולם הזה. אז קודם כל צריכים לאפס את עצמנו בצורה נכונה.
תלמיד: הפעולה של האיפוס, האם זו פעולה שאני אמור לעשות עם עצמי, איתם או בירור בעשירייה?
כל אחד צריך לעשות את זה עם עצמו.
תלמיד: ואחרי שביררתי למה אני מרגיש שהחבר מרגיש כך, מה אני אמור לעשות?
להשתדל להתקרב לחבר, ואפילו שכל הרגשות שלו הם רגשות ארציים, גשמיים, בכל זאת לעזור לו להרגיש את ההשתתפות שלך כי זה גורם לקירוב. ואחר כך להעביר את הקרבה שלכם לדרגה יותר רוחנית.
תלמיד: איך?
כשאתה כבר קרוב אליו תנסה להראות לו אופנים יותר עליונים בחיבור ביניכם, שיש סיבה יותר גבוהה להיות מקורבים יחד.
תלמיד: להגיד לחבר או לרמוז על אין עוד מלבדו כשהוא סובל, זה לא מתאים.
לא בצורה כזאת, צריכים ללמוד איך לעשות זאת. אם אתה הולך להגיד לו “אין עוד מלבדו”, אז אל תבוא ואל תגיד.
תלמיד: אני לא אומר, לכן אני שואל איך ניגשים לזה? זו העצה שאני מחפש.
כל עוד הלב שלך לא יתרכך ותרגיש תשובה אל תלך. איך לרכך את הלב? לך ותשתחווה לחברים ותלמד מהם מה אפשר לעשות. כל עוד אתה לא מקטין את עצמך אתה לא תלמד את זה.
שאלה: אמרת קודם שמחלוקת היא סוג של הזדמנות להגיע לוויתור ובזה להתחבר לתכונה של הבורא. למשל בסיפור של האבא שרואה את הילד שלו רוצה להכניס סיכה לעין בטח שהוא לא יוותר לו. למרות הידיעה שהמחלוקת היא הזדמנות לחיבור, הזדמנות לרכוש את תכונת הבורא בוויתור, ליצור אהבה, מתי אסור לוותר על מחלוקת?
אסור לוותר כשזה לטובת החבר ולטובת הבורא יחד, אחרת אתה תטעה. אנחנו צריכים לדבר על החוקים ולהבין אותם, אז כשמבינים אותם הם נראים כך – שטובת הבורא וטובת החבר הן היינו הך.
שאלה: האם יגיע אי פעם מצב שכולם יאהבו זה את זה, או שתמיד יהיו כל מיני נבזים בכל דור ודור?
אתה קראת בכלל ספרי קבלה? אתה שואל שאלות של אדם שאף פעם לא שמע על מה הקבלה מדברת. אתה צריך לפתוח ספרים, הכול נמצא בספרים, קח את הספרים שלי ותקרא ותבין את זה מהר.
תלמיד: לא מצאתי שם.
אין דבר כזה שאתה לא מוצא את זה שם, זה כתוב מהדף הראשון, שיש גמר תיקון שכולם צריכים להגיע אליו ובאיזו צורה מגיעים. תפתח ספרים בצורה רצינית ותקרא ואז תבין את הכול.
שאלה: אסור לוותר כשזה לטובת החבר ולטובת הבורא, מה זה לטובת הבורא?
לטובת הבורא זה גמר התיקון הכללי. מי הוא הבורא? הבורא הוא המערכת הכללית שמטפלת בנו כדי למשוך אותנו אליה ולהתכלל בצורה הסופית.
תלמיד: יש שתי מחשבות בעשירייה שכל אחת מהן רואה שהכיוון שלה הוא לטובת החבר ולטובת הבורא, שתיהן לא יכולות להתקיים יחד, מה עושים?
לא עושים כלום. אם שניהם מבינים שכל אחד מהם צודק ולא רוצה לוותר לאחר, אז שיצאו שניהם מהקבוצה, שיעשו מה שהם רוצים. אלא מה אתה רוצה, שניקח צד אחד?
תלמיד: לא. לצורך העניין שני הצדדים צודקים לפי דברי רב.
ודאי שהם צודקים, אני לא אומר שמישהו משקר. בצורה כזאת אין אף אחד שיכול לראות את האחר כי הוא צודק, הוא לא יכול להבין שלמעלה מהדעת אין דבר כזה.
שאלה: מה הם הביטויים של מידת סדום בעבודה בעשירייה?
מידת סדום היא שאסור לי לתת לאחר.
שאלה: האם עלינו להשפיע בסופו של דבר לפרעה כדי להגיע לשלמות?
אנחנו עובדים עם פרעה בצורה כזאת שבמידה שפרעה יכול לסייע לנו בדרך אז אנחנו עובדים עימו, ובמידה שאנחנו יכולים להתרחק ממנו אז עובדים עמו בהתרחקות.
שאלה: האם פרעה הוא רצון לקבל ללא מסך?
פרעה הוא רצון לקבל ללא מסך. אבל במידה שאני לא יכול בלי פרעה, אז אני עובד עם פרעה. אבל גם כשאני עובד עם פרעה אני מגיע להכרת הרע, אומנם אני נמצא ברע הזה אבל אני מכיר שאני נמצא ברע.
שאלה: כשהרצון לקבל בכלל לא בכיוון וזה ממש מעורר דחייה והתנגדות ואפילו כעס, אז מה לעשות?
רק על ידי הקשר שלנו בעשירייה אנחנו יכולים לברר מי צודק. אלו הבירורים שאנחנו צריכים לעשות בינינו.
שאלה: דיברת על כך כשהמלכות מתוקנת היא מבקשת צדק. מה התפקיד של צדק במימוש ואהבת לרעך כמוך?
התפקיד של צדק הוא העיקר, העיר שושן נבוכה ולא ידעו עם מי הצדק, עם אחשוורוש, עם המן או עם מרדכי.
נסיים בזה, ונבקש מהחברים שיהיו יותר מחוברים במשך היום, כי אז נקום מחר בבוקר בצורה יותר חזקה יחד. כל טוב.
(סוף השיעור)