HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. Introduction to The Study of the Ten Sefirot
שיעורי בוקר 24.03.22 – הרב ד:ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, הקדמה לתלמוד עשר הספירות,
אותיות נ”ד – ס”ג
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, “הקדמה לתלמוד עשר הספירות”, אות ס”ב.
האמת היא שכבר נכנסנו פנימה לכל התהליך שעלינו לעבור ועדיין לא כל כך ברור לנו איפה אנחנו נמצאים, כי כל עוד לא נעבור בפועל את המצבים הללו, הכול תיאורטי, מילולי, אין לנו שום קשר לזה. לכן אני חושב שנקרא מאות נ”ד.
קריין: אז אנחנו קוראים את אות נ”ד.
אות נ”ד
“אמנם, אחר שרואה השי”ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי”ת, אז עוזר לו השי”ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.”
כלומר, אם האדם גמר את היגיעה שלו, את הסאה של היגיעה, את מידת היגיעה, אז הבורא מתגלה אליו.
“ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש”שב” ומתדבק בהשי”ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה.”
אות נ”ה
“והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב’ מדרגות, שהראשונה היא – השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה”ב, זוכה ג”כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה”ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג”כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג”כ בעוד בחיים חיתו.”
מפני שבמצב הזה הוא לא יכול להרגיש טוב – רע, אמת – שקר, בצורה אמיתית, לכן רק אחרי שהגיע לגילוי אז מתחיל להרגיש את הדברים האלה, אבל לא כרגע.
“ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה”ז או ריוח גדול, הבא לידו.”
אות נ”ו
“ובזה תבין מ”ש ז”ל: “היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד”. שלכאורה, הדברים מתמיהים: שא”כ, מי יעלה השמימה, לשמוע עדותו של השי”ת? גם לפני מי, צריך השי”ת להעיד עדותו זאת? וכי לא מספיק, שהשי”ת בעצמו יודע, שהאדם שב בכל לבו, ולא יחטא עוד?
ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי. כי באמת, אין האדם בטוח לחלוטין, שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה, להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ”ל. וגילוי פנים זה, שמצד ישועת השי”ת, מכונה בשם “עדות”. שהרי, ישועתו ית’ בעצמו, להשגה הזו של שכר ועונש, היא המבטיחה לו, שלא יחטא עוד, כמבואר לעיל. ונבחן על כן, שהשי”ת מעיד עליו.
וז”ש: “היכי דמי תשובה”. כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלמה? וע”כ נתנו לו אות ברור, דהיינו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז, ישועתו ית’ עצמו, מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד, כמבואר.”
ברור לנו מכאן שהכול הולך לפי החוקים ולפי מה שיש בידיי האדם, אם יש גילוי הבורא, אז לא יחטא, אם אין גילוי הבורא, אז ודאי שיחטא כי הוא נמצא בשליטת הרצון לקבל במקום בשליטת הרצון להשפיע שמגיע אליו מגילוי הבורא. בצורה כזו אנחנו יכולים לראות על עצמנו מתי אנחנו באמת צדיקים ומתי אנחנו רשעים, הכול תלוי במידת גילוי הבורא כלפי האדם.
שאלה: מה זה בעצם גילוי ה’ הזה שבעל הסולם מדבר עליו?
שאתה מתחיל לקבל את כוח ההשפעה שמחזיק אותך למעלה מכוח הקבלה.
תלמיד: והגילוי הזה נותן לי את העדות שאני לא אחטא שוב?
כן, זו הבטחה שכבר בטוח לא תחטא, עד כה.
תלמיד: איך זה עובד עם הרצון לקבל, הוא לא מפריע לי להמשיך להיות בתפילה, להמשיך להיות בעבודה?
איך יכול להיות שהוא מפריע? אתה נמצא בהרגשה שהבורא מנהל את העולם, שולט עליך, ואתה צריך רק להיות דבוק אליו, זה מה שמתגלה לך בגילוי הבורא, ואז אתה עושה את הכול בעל מנת להשפיע. האם אתה יכול לחטוא בצורה כזו? לא.
תלמיד: אבל אם אני לא יכול לחטוא, אז איפה הבחירה שלי?
הבחירה היא להתחזק. כשאני נמצא תחת השפעת הבורא, אני צדיק, כשאני נמצא תחת האחוריים של הבורא, אני רשע. מה אתה רוצה, שאהיה תחת השפעת הרשע, תחת השפעת יצר הרע ואהיה בכל זאת צדיק, איפה ראית דבר כזה?
תלמיד: הפוך, שאהיה צדיק אבל עדיין אהיה בן אדם, שאוכל לבחור.
הבחירה היא לא בזה, הבחירה היא באמצע, כשאתה נמצא לא בזה ולא בזה ואתה מכריע. אבל בינתיים אם אתה נמצא תחת השפעת הבורא, אז אתה צדיק, ואם אתה נמצא תחת ההשפעה של הצד האחר שלו, אז אתה רשע.
תלמיד: אנחנו כל הזמן עובדים מעל הגילוי, מעל איזו ההוכחה, ופה בעל הסולם אומר שאם תהיה לך עדות, הכול יהיה לך ברור.
הכול תלוי במידת השפעת הבורא עליך, ואת כל זה אנחנו צריכים להביא. במידה שנוכל להביא את השפעת הבורא עלינו, במידה הזו נהיה צדיקים, או רשעים, או בינוניים, זה קובע את כל מי שאנחנו. לכן להשפיע לבורא שישפיע עלינו, זו בעצם העבודה שלנו. ההצלה היחידה שלנו היא היכולת למשוך את השפעת הבורא עלינו, וזה יכול להיות רק בקבוצה, ככל היא יותר צמודה וככל שהיא מכוונת לבורא בכל מצב שיהיה, שהוא ישפיע עליהם להיות למעלה מהאגו שלהם.
תלמיד: אז למה התפילה בעצם?
אתה תחבר את התפילה בהתאם למה שאתה רוצה. אתה רוצה להיות מחובר לעשירייה, כי אחרת הבורא לא שומע, ואז אתם צריכים לחבר תפילה שאתם רוצים את כוח החיבור, האחדות, שיהיה מכוון לבורא כדי לקבל ממנו את כוח ההשפעה, החיבור והאהבה, כדי שבזה תוכלו להציג לבורא את הכלי שישפיע וייהנה. אין יותר מזה. תאר לעצמך שאתם כמו תינוק שפותח את הפה והבורא מאכיל אתכם, כמו אמא שמאכילה את התינוק שלה עם כפית. אז אין לה תענוג גדול יותר מזה שהוא פותח את הפה והיא יכולה להכניס לו לפה כפית עם דייסה או משהו. זה מה שאתם צריכים לעשות, ובזה אתם מברכים את הבורא שיכול להאכיל אתכם, ומודים לו שהוא נותן לכם תאבון, לפתוח את הפה ולקבל ממנו כדי לעשות לו נחת רוח. יש עוד הרבה תוספות.
שאלה: מה זה אומר עד שיעיד עליו יודע תעלומות?
“עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד”1, עד שהבורא מעיד על האדם שהאדם כבר נמצא בתיקון. מאיפה הוא יודע את זה? מגיעה לאדם הארה מיוחדת מלמעלה שהוא נמצא בקשר, באור אחד עם הבורא, שהבורא ממלא אותו, לפי דרגתו.
תלמיד: אנחנו מגלים את זה איכשהו בתוך העשירייה כך שלפחות שני חברים נגיד יגלו את זה?
אתם תתקרבו לזה ותראו איך זה מתרחש בתוך הקבוצה.
שאלה: החוטא, זה שכנגד, הוא נמצא כהכרת הרע או ככוח הפירוד?
אם הוא עובד עם הקבוצה יחד ומקבל הכוונות מלמעלה, ולא מסוגל ליותר או כן מסוגל ליותר, בעצם הכול תלוי במצב שלו, אז בהתאם לזה הוא תופס את המדרגה שלו. אנחנו לא יכולים להגיד מה יקרה לו בסוף הדרך כי זה עניין של גורל. בכל זאת, כל הנשמות צריכות להגיע לתיקון, וכך אנחנו צריכים לראות את גורלו של כל אחד ואחד, העיקר למלא את תפקידו האישי בלהשלים את כולם.
שאלה: לא ברור המשפט הזה “שלא יחטא עוד”, הרי אם הבורא רוצה שהאדם יחטא הוא יחטא?
הבורא מעיד על זה שהאדם גמר את התפקיד הזה, את השלב הזה והוא לא יחטא עוד, זה נקרא “מעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד”.
תלמיד: אז איך הוא מתקדם בלי שהוא נופל וקם, נופל וקם?
הוא מתקדם על ידי זה שכל הזמן מחזיק את עצמו בדרך. לא חשוב איזה מצבים הוא עובר, הוא תמיד משתדל להיות במקסימום מחובר לחברה ומכוון למטרה.
שאלה: מהי סאת היגיעה שבעל הסולם מתאר פה? מהי היגיעה הנדרשת מאיתנו?
“עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד”, זו הסאה של היגיעה. כל עוד אתה לא מקבל תשובה מלמעלה הסאה עוד לא התמלאה.
תלמיד: איזו תשובה אני צריך לקבל מלמעלה? מהי התשובה?
גילוי הבורא.
תלמיד: ואיך מתבצע גילוי הבורא, אני רואה איזה סימנים, נופל משהו מהשמיים?
כשזה יגיע אז תראה. כשכבר תתחיל לעשות פעולות השפעה, תרצה לעשות אותן ותבצע אותן.
שאלה: באות נ”ו אומר בעל הסולם “”היכי דמי תשובה”. כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלמה?”. מה זו תשובה שלמה?
שהוא נדבק לבורא דרך הקבוצה, זה נקרא “תשובה”, “תשוב ה’ לגבי ו'”.
תלמיד: מה ההבדל בין חזרה בתשובה שעליה מדברים כל העולם לבין התשובה שעליה מדובר כאן?
אני לא יודע מה אומר כל העולם, אני משתדל להבין מה שאומר בעל הסולם.
תלמיד: יש הבדל בין עבודה ברגליים ובידיים בחזרה בתשובה לבין חזרה בתשובה של לומדי הקבלה?
אני לא יודע, אתה שואל אותי על דברים שאני לא עוסק בהם, ואני בכלל לא רוצה לדבר עליהם.
תלמיד: למה?
ככה, כי זה לא שלי.
תלמיד: חזרה בתשובה זו רק עבודה פנימית?
אנחנו מדברים על חזרה בתשובה שעליה מדברים בחכמת הקבלה. שמהרצון לקבל שלנו, מכוונה על מנת לקבל, אנחנו מגיעים לכוונות על מנת להשפיע. כל התיקון שלנו הוא בכוונה.
קריין: אות נ”ז.
אות נ”ז
והנה, תשובה זו האמורה, נקראת בשם “תשובה מיראה”. כי הגם ששב, אל השי”ת, בכל לב ונפש “עד שמעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלה עוד”, כמבואר, עכ”ז, הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים, הנמשכים מהעבירות. אשר ע”כ, בטוח בעצמו, שלא יחטא כנ”ל. ע”ד שבטוח, שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים.
אמנם סוף סוף, נמצאים התשובה והבטחון הזה, שהוא, רק מחמת יראת העונשים, הנמשכים מהעבירות. ונמצא, שתשובתו היא, רק מיראת העונש, ונקראת משום זה “תשובה מיראה”.”
צריכים אולי לקרוא כמה פעמים, אבל הדברים האלה הם ברורים.
שאלה: אפשר להשיג תשובה רק על ידי הרגשה? אפשר לבקש שהחברים לא יסבלו?
אחד לא שייך לאחר. התשובה שעליה אנחנו מדברים היא שהאדם מתקן את עצמו ובמקום כוונה על מנת לקבל הוא רוכש כוונה על מנת להשפיע, זה נקרא “תשובה”. במסגרת הזו ודאי שהוא מבקש גם טוב לחברים, שלא יסבלו.
אות נ”ח
“ועם זה, מובנים דברי חז”ל, ש”העושה תשובה מיראה, זוכה, שהזדונות נעשין לו כשגגות”. ויש להבין: איך נעשה זה?
ועם הנ”ל תבין היטב, כי נתבאר לעיל (אות נ”ב, ד”ה “והסתר”), שהזדונות, שהאדם עושה, המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול, שהוא הסתר בתוך הסתר, שפירושו, שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח”ו.
אמנם, מבחינת הסתר אחד, שפירושו, שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע”פ שמאמין, שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ”ז דומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא, כנ”ל עש”ה, שהחטאים האלה, המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל, בהשגחת שכר ועונש. ע”ש.”
אות נ”ט
“ולפיכך, אחר שזכה לתשובה מיראה הנ”ל, שפירושה, בהשגה ברורה של השגחת שכר ועונש, עד שבטוח שלא יחטא, הנה נתקנת לו לגמרי, בחינת ההסתר בתוך הסתר. שהרי, עתה רואה הוא בעליל, שיש השגחת שכר ועונש. וברור לו, שכל ריבוי היסורים, שהרגיש מעודו, היו לו לעונש, מהשגחתו יתברך על החטאים שעשה.
ואגלאי מלתא למפרע, שהיתה לו אז טעות מרה. ולפיכך, עוקר הזדונות האלה משורשם. אמנם לא לגמרי, אלא שנעשים לו לשגגות. כלומר, בדומה לעבירות שעשה מבחינת הסתר אחד, שנכשל מחמת בלבול הדעת, שהגיע לו מתוך ריבוי היסורים, שמעבירים את האדם מדעתו, שהמה נחשבים רק לשגגות, כנ”ל.”
שאלה: רק כשהאדם עולה להסתר א’ הוא מזהה את הזדונות שהיו לו ב”הסתר תוך הסתר”?
כן, ודאי.
תלמיד: האם זה כך בכל מדרגה, תמיד צריך לעלות מדרגה כדי להבין מה קרה במדרגה הקודמת?
ודאי שאתה לא יכול להבין מה קורה לך עכשיו אם אתה לא עולה למדרגה יותר גבוהה. אתה יכול להסביר לתינוק, לילד, משהו על המצב שהוא נמצא בו? כשהוא גדל אז הוא מבין איפה הוא היה.
שאלה: בעבר שאלתי אותך לגבי החזרה בתשובה ואמרת שה-ו’ חוזרת ל-ה’ בניגוד ל-ה’ שחוזרת ל-ו’. שמעתי אותך מסביר את החזרה בתשובה בשני האופנים האלה, האם יש הבדל בין שתי הפעולות האלה?
מלכות שעולה לדרגת הבינה זה נקרא שהיא “חוזרת בתשובה”. זו החזרה בתשובה הראשונה. ואחר כך כשהיא יכולה לקחת את כוחות הבינה ולעבוד עם הכוח שלה ובזה להידמות לכתר זו כבר “חזרה בתשובה שלמה”.
השלב הראשון הוא להשיג את תכונת ההשפעה, והשלב השני הוא לעבוד בתכונת ההשפעה עם כל הרצון לקבל. שני השלבים האלה הם כמו עלייה ממלכות לבינה ומבינה לכתר, זה מה שאנחנו חייבים לעשות במשך כל התיקון שלנו.
תלמיד: אז בעיקר מה שרלוונטי זו ה-ה’ שחוזרת ל-ו’ בשלב זה?
תעזוב את זה, זה לא חשוב ה’ או ו’, העיקר הוא שעובדים עם הרצון לקבל כדי לצמצם אותו, רוכשים ככל האפשר רצון להשפיע על פני הרצון לקבל, ואחר כך את הרצון לקבל מוסיפים לרצון להשפיע ואז מעלים את הרצון להשפיע. זה כאילו שאנחנו מצמצמים את מלכות ועולים לבינה, ואחר כך עם כוחות הבינה מעלים את המלכות עד הכתר. תצייר את זה איכשהו לעצמך.
שאלה: כל הלימוד שלנו בנוי משאלות ותשובות, ובחלק הראשון היתה הרגשה שאנחנו אוחזים בזה בעצמות, מרגישים את החומר, יש לנו על מה לשאול, היתה תגובה פנימית לחומר הנלמד.
בחלק הזה של “הקדמה לתע”ס”, ההרגשה היא שהשאלות הן שאלות של התפלפלות. אני מגלה שהעולם הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו לחלוטין לא נמצא אצלי בכלים. איזה שאלות אתה מצפה שנשאל?
אני לא מצפה לשום דבר. אני מצפה שאתם תקראו את החומר וככל האפשר תשקיעו בזה כוחות עד שתתייבשו, ועד שתבינו שזה עדיין לא נמצא בכם, אבל אתם מאוד רוצים להשיג את זה, ואז תעשו כל מיני פעולות ביניכם בעשיריות כדי להשיג את הדברים האלה, והאור העליון ישפיע עליכם ואתם תרגישו שהוא קרוב אליכם, ומזה יהיה מובן לכם מה שאנחנו קוראים עכשיו. אז זה ייקרא שאתם לומדים תורה. כשהאור מתלבש בתוך הכלים שלכם, מתקן אותם, ואתם לומדים את פעולות האור שבכלים שלכם, זה נקרא ללמוד תורה.
תלמיד: לגבי החומר שאנחנו לומדים בחלק הראשון של השיעור זה מאוד ברור מה שאמרת, אבל החומר בחלק הזה הוא הרבה מאוד דרגות מעלי.
נכון, כי כאן אתה מרגיש עד כמה מדובר בדברים שאתה עדיין לא משיג, ושם נראה לך שאתה כן נמצא במשהו במה שאתה לומד.
תלמיד: ומה נכון לעשות? צריך להיות אותו יחס כלפי החלקים של השיעור?
לא יחס כזה או יחס אחר. תנסה להתפלל בכל חלק במה שאתה יכול דרך הקבוצה לבורא, ואז לאט לאט תתקרב לכך שזה יקרה לך.
שאלה: הנקודה הזאת, שמעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור לכסלה עוד, שמענו על מושג כזה של גמר תיקון פרטי וכללי, זה לא נחשב תיקון פרטי?
גמר התיקון הכללי יהיה בסוף כשכל הכלים יתוקנו ויבואו לגמר תיקון הכללי. אנחנו מדברים עכשיו על גמר התיקון הפרטי של כל עשירייה ועשירייה. ככל שהיא משתוקקת לחיבור, ורוצה לממש את כל מה שאנחנו לומדים בתוכה, כך החברים שבה מתקרבים זה אל זה, מעלים תפילה לבורא, עד שהבורא משפיע עליהם, מחבר ביניהם, ומופיע בתוכם שזה נקרא “גילוי הבורא לנברא”. “נברא” זאת עשירייה שמסוגלת להיות כנברא, כאדם הראשון לפני חטא, לפחות במשהו. ואנחנו לומדים איך לבצע את זה.
שאלה: האם יכול להיות שהאדם מגיע למצב הזה עוד לפני שהוא עובד עם העשירייה אלא בהתכללות שלו בעם, במחשבות על הבורא?
לא. זה אפשרי אך ורק על ידי זה שהוא מושך את המאור המחזיר למוטב בצורה מספקת. הנשמות שיורדות היום לעולם, בסוף התיקונים, הן נשמות מאוד כבדות, אגואיסטיות, לכן לא מספיק להן לעסוק במשהו כביכול רוחני, אלא הן צריכות ממש את חכמת הקבלה, ולכן היא מתגלה בסוף הדורות.
אנחנו הדור הראשון שבו מתגלה חכמת הקבלה כדבר הכרחי לתיקון, כי בלי זה לא יכול להיות תיקון לאף אחד מאיתנו, אלא רק בחיבור בעשירייה ובפנייה לבורא שיתקן את העשירייה ככלי פרטי חלקי של האדם הראשון. וכשנרכיב כאלו עשיריות והן יתחילו להתחבר ביניהן יותר ויותר, אז נגיע לגמר התיקון הכללי, כך אני מבין. אני לא יודע איזה דברים יתגלו עוד בדרך, אבל לפי מה שלמדתי זה בעצם התהליך.
תלמיד: האם לנקודה הזאת יש עוד כל מיני מושגים, שמות, כמו קבלת המסך, הרגשת הקו האמצעי?
הכול אותו דבר. באותה נקודת חיבור אנחנו משיגים את הקו האמצעי, את החיבור, את נקודת הקשר של ט’ ראשונות עם המלכות, את הקשר עם הבורא, הכול נמצא בנקודת הקשר בינינו, במרכז הקבוצה. במרכז העשירייה שם הכול מתברר.
שאלה: איך להפסיק לתפוס את גילוי הבורא כמותרות ולהעריך אותו כהכרחיות?
כשאנחנו מתייחסים מתוך הקבוצה לבורא ורוצים שהוא ייתקן אותנו, אז הוא משנה אותנו, ואנחנו מתחילים להבין שצריכים להתחבר באופנים יותר רוחניים.
שאלה: כתוב שלא יחטא עוד, אז איך יתקיימו הירידות? הרי הדרך שלנו היא כל הזמן עליות וירידות.
לא בצורה כזאת. אנחנו נגלה את הירידות שעוד לא תיקנו, הן עוד צריכות להתגלות לפנינו, אבל אני לא אתאר אותן כירידות שלי, אלא שהבורא נותן לי הזדמנות לתקן אותן ולהתחבר אליו עוד יותר מאשר קודם.
שאלה: למה אנחנו חוטאים אם אנחנו יודעים שנקבל על כך עונש?
אלו לא חטאים אלא רצונות שעליהם עדיין אין מסך. לכן היחס שלנו לרצונות האלה הוא שאנחנו רוצים להשתמש בהם בעל מנת לקבל, ואין ברירה, כי אם אין לי מסך אז ודאי שאני בעל מנת לקבל. וכשאני מתחבר עם החברים ומתפלל לבורא ומקבל ממנו אור המחזיר למוטב והוא נותן לי מסך, אז אני עובד עם אותו רצון שנגלה לי כרע והופך אותו לטוב, מקבל אור, את גילוי הבורא באותו הרצון המתוקן, ואז נקרא שעשיתי מצווה. ו”שכר מצווה מצווה”, כי בזה אני עושה נחת רוח לבורא.
שאלה: למה המושג חטא מקבל קונוטציה שלילית?
זה תלוי איך האדם מגלה את זה. כשאנחנו לא נמצאים בתפיסת מציאות כללית, אז נראה לנו שאנחנו חוטאים. וכשאנחנו מגיעים לאמת, אז אנחנו מגלים שאת הכול עושה הבורא כדי להעביר אותנו דרך כל הירידות והעליות והמאורעות כדי שנהיה כמו שכתוב “ותהיו כאלוקים יודעי טוב ורע”, אחרת לא נהיה כאלוהים.
שאלה: מהו חטא?
חטא הוא שאני לא יכול להשפיע, שאני לא רוצה להשפיע, שאני חושב רק על עצמי, כל דבר שהוא על מנת לקבל בכל מיני רמות, ולכן תלוי באיזו דרגה אנחנו מדברים. גם זה שאני חושב שיש חטא, זה חטא.
קריין: אות ס”ב.
אות ס”ב
“ונקרא ג”כ “בינוני”. משום, שאחר שזכה עכ”פ ל”תשובה מיראה”, נעשה מוכשר על ידי העסק השלם בתורה ומע”ט, לזכות ל”תשובה מאהבה” גם כן. אשר אז, יזכה לבחינת צדיק גמור. ולפיכך נמצא עתה, שהוא הבינוני, בין היראה לאהבה, שעל שם זה נקרא “בינוני”. משא”כ בטרם זה, לא היה מוכשר לגמרי, אפילו להכין את עצמו ל”תשובה מאהבה”.”
כאן הוא נותן לנו הגדרה מה זה נקרא “בינוני” – הנמצא בין היראה לאהבה. אלו דברים מאוד מאוד גדולים וגבוהים.
קריין: ס”ג.
אות ס”ג
“והנה נתבארה היטב, המדרגה הראשונה, של השגת גילוי הפנים, דהיינו, ההשגה והרגשת השגחת שכר ועונש. באופן, שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד, כנ”ל. שזה נקרא “תשובה מיראה”, שהזדונות נעשו לו כשגגות. ונקרא “צדיק שאינו גמור”. וגם נקרא “בינוני”, כמבואר”.
את ההגדרות האלה אנחנו עדיין לא כל כך מבינים, אבל לאט לאט נתרגל אליהן ונבין אותן. זה כמו כשהיינו ילדים ואמרו לנו על בני אדם, “הוא דוקטור, הוא פרופסור, הוא מרצה”, ואנחנו לא הבנו מה פתאום יש כאלה כינויים, כך גם כאן. אנחנו נתקרב יותר ונכון למדרגות האלה, נהיה איכשהו בקשר איתן, ואז נבין.
שאלה: הייסורים עצמם נובעים מההרגשה שלא יכולים להשפיע או מכך שלא דבוקים בבורא?
כשאני לא דבוק בבורא זה כאילו על חשבוני ו”להשפיע” זה כאילו על חשבון הבורא אבל זה ממש אותו דבר. כשמדובר ברוחניות מדברים או מצד הכלי או מצד האור, אבל הרגשת הבורא והרגשת הנברא במדרגות האלו היא הרגשה אחת, כי גם טוב וגם רע מתחלקים בין שניהם. כמו אמא ותינוק, אי אפשר להגיד מי מהם נהנה או סובל כי הם כל כך דבוקים ונכללים זה בזה שמדובר בשניהם.
תלמיד: אם לאדם יש ייסורים מפני שהוא לא משפיע הוא מנותק מההרגשה האם הוא קרוב או לא לבורא, כל מה שמעניין אותו זו היכולת לעשות את פעולת ההשפעה. ואם יש לו ייסורים מפני שהוא לא מרגיש את הבורא זה יותר ברצון לקבל, הוא משפיע כדי להרגיש קרוב לבורא. השאלה היא באיזו דרגה ייסורים הוא נמצא, האם מפני שהוא לא מרגיש קרבה לבורא או מפני שהוא לא יכול להשפיע, לא יכול לעשות את הפעולה עצמה?
הייסורים הם מפני שהוא לא יכול להשפיע. הוא מרגיש שעדיין יש לו רצונות שבהם הוא לא יכול להשפיע, לא יכול להיות מסור ממש, דבוק.
שאלה: דיברנו היום הרבה על מסכים, אם אין חיבור בין החברים, אין גם מסך?
אם אין חיבור בין החברים, אין מסך.
תלמיד: אז איך מתקדמים? איך עושים עבודה בכלל?
לא מתקדמים.
תלמיד: ככה יושבים לחינם שנים ולא קורה כלום?
אתה לא דאגת לזה.
תלמיד: אבל אנשים רוצים להתקדם, ההרגשה היא שעומדים באותו מקום.
על התקדמות צריך לשלם. “לשלם” משמעו לתת תמורה. אתה רוצה לקבל חיבור ועל ידי החיבור להשיג את הבורא, אז אתה צריך לתת משהו בתמורה, התמורה הזו היא יגיעה.
תלמיד: לפי דעתך אנחנו לא עושים יגיעה?
אני לא יודע, כנראה שלא.
תלמיד: לשבת בשיעור זו לא יגיעה?
אתה עדיין לא הגעת למצב שהשלמת את החשבון. אתה מכניס לחשבון שלך משהו, אבל עדיין לא מספיק כדי שהמטבע שלך ישלים את הסכום הנכון.
תלמיד: אז תנסה לעזור לנו. תגיד, איך אפשר לבנות את המסך הזה כמה שיותר מהר בלי עיכובים בדרך?
תדברו ביניכם ותשאלו את הבורא.
תלמיד: הוא לא עונה.
הוא לא עונה כי אתם לא שואלים. אל תגיד שהוא לא עונה זו כבר עבירה.
שאלה: מה זה נקרא עונה?
עונה זה שאתם תרגישו את התשובה שלו. תתחברו ביניכם ותגיעו לבורא, תשאלו אותו למה אנחנו לא עולים? ותדרשו ממנו תשובה. אז הוא ישאל אתכם, מה זה נקרא עולים? מה אני לא נותן לכם? מה אני צריך לתת? אתם ביקשתם עלייה? מה זאת עלייה, על איזה כלים, רצונות, מחשבות? הוא ישאל אתכם, תהיו מוכנים לענות.
תלמיד: כדי שנבין על מה אתה מדבר, מה זה לבנות מסך?
לבנות מסך זה קודם כל רצון לבטל בינינו את היחס האגואיסטי, להרגיש שכולנו נמצאים בלב אחד לפי הדרגה שלנו, שהיא הקטנה ביותר, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מחוברים. כשנבטל את המסכים המבדילים בינינו נגלה את הבורא שממלא אותנו, לפחות בדרגה הנמוכה, נפש, אנחנו לא צריכים יותר מזה. אז בואו נפנה אליו ונדרוש ממנו לעזור לנו להבין מה זה מסך משותף, מה זה כלי משותף, רצון משותף, והבורא שימלא. והוא ממלא וממלא אותנו כמו נניח מים החודרים למרתף, ומתחילים לראות כמה המים מציפים את המרתף. כך הבורא מתגלה, אבל זה בתנאי שנתחבר בינינו, שיהיה לו מקום למלאות אותנו.
תלמיד: לבנות מסך זה נקרא לצאת ממצרים?
לבנות מסך זה נקרא שעל ידי ההתחברות בינינו אנחנו מבטלים את המחיצות בינינו, ואז מתגלה שם הבורא. ונוכחות הבורא בגילוי בכלים שלנו נקרא שמגיע מסך על פני הרצון לקבל שלנו.
שאלה: אם יש לנו “תשובה מיראה” אז אנחנו לא נמצאים בהכרה שהבורא הוא הטוב והמיטיב אלא אנחנו פוחדים ממנו?
כי זו לא סוף הדרך, זו רק ההתחלה. אנחנו עובדים עם הכלים דקבלה שלנו, רוצים להתחיל מעליהם להגיע לפעולות ההשפעה, לחיבור, להרגשת הבורא, לגילוי העולם הרוחני. החזרה הזאת לחיבור בינינו, לשחזור הכלי של אדם הראשון, נקראת בינתיים תיקון, שנקרא “יראה”, כי מתוך הכלים דקבלה, מתוך השנאה, הדחייה, אנחנו צריכים להגיע לחיבור הראשון. זה עדיין התיקון הראשון של הכלי השבור.
קריין: אתה רוצה להגיד כמה מילים לסיכום השיעור?
זה שיעור רציני, בניגוד להרבה שיעורים שעברנו ויצאנו מהם כאילו הכול מובן ואפשר לחכות לשיעור הבא, עכשיו זה לא כך צריך לעבוד עליו. קראתי את כל ההקדמה ל”תלמוד עשר הספירות” בכל מיני מצבים עשרות פעמים, אני חושב כ-60 פעם, ומניסיוני זה דורש זמן ומאמץ עד שזה יתחיל לחדור ולהסתדר במוח ובלב, להתקשר לכל מיני חומרים שאנחנו לומדים. לכן אני ממליץ לכם פשוט לקרוא ולא להתייאש, בכל פעם שתקראו זה יעבוד על משהו.
תנו לאור הנמצא בתוך “כתבי בעל הסולם” לעבוד עליכם אפילו שאתם לא מבינים, כך האור פועל עוד יותר. כשאתם מבינים אתם מקלקלים את השפעת המאור, וכשאתם לא מבינים אתם כמו תינוק שלא יודע כלום, עובדים עליו מלמעלה. כך גם אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, להתקשר בינינו ושהטקסט יעבוד עלינו.
(סוף השיעור)
- “עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד” (הלכות תשובה לרמב”ם פרק ב’)↩