NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Introduction to The Study of the Ten Sefirot, item 55

שיעור בוקר 23.03.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 783, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אותיות נ”ה – ס”א

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות נ”ה.

אות נ”ה

“והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב’ מדרגות, שהראשונה היא – השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה”ב, זוכה ג”כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה”ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג”כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג”כ בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה”ז או ריוח גדול, הבא לידו.”

כך בעל הסולם מספר לנו על עוד שלב שעלינו לעבור. אנחנו לומדים על תהליך שכל אדם ובסופו של דבר כל האנושות חייבת לעבור באבולוציה האמיתית, באבולוציה הפנימית הרוחנית, בתפיסת המציאות שבה אנחנו נמצאים. אם אנחנו לא משנים את המציאות, זה לא נקרא שאנחנו מתפתחים, כי ההתפתחות שלנו נמדדת רק כלפי תפיסת המציאות. זה שאנחנו בעצמנו מתפתחים על ידי המציאות, על ידי הבורא, זה לא נחשב. לכן בהתפתחותנו עלינו לעבור את השלבים המיוחדים האלה, את ארבעת שלבי ההתפתחות שעליהם הוא מדבר כאן.

השלב שאנחנו עכשיו לומדים הוא באות נ”ו.

קריין: אות נ”ו.

אות נ”ו

“ובזה תבין מ”ש ז”ל: “היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד”. שלכאורה, הדברים מתמיהים: שא”כ, מי יעלה השמימה, לשמוע עדותו של השי”ת? גם לפני מי, צריך השי”ת להעיד עדותו זאת? וכי לא מספיק, שהשי”ת בעצמו יודע, שהאדם שב בכל לבו, ולא יחטא עוד?

ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי. כי באמת, אין האדם בטוח לחלוטין, שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה, להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ”ל. וגילוי פנים זה, שמצד ישועת השי”ת, מכונה בשם “עדות”. שהרי, ישועתו ית’ בעצמו, להשגה הזו של שכר ועונש, היא המבטיחה לו, שלא יחטא עוד, כמבואר לעיל. ונבחן על כן, שהשי”ת מעיד עליו.

וז”ש: “היכי דמי תשובה”. כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלמה? וע”כ נתנו לו אות ברור, דהיינו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז, ישועתו ית’ עצמו, מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד, כמבואר.”

בעל הסולם נותן לנו כאן תשובה על מה זה נקרא שאנחנו מגיעים לתוצאה הטובה והנכונה, לתשובה הנכונה, לתשובה השלמה. זה כשהבורא מתגלה בתוקף כלפי האדם ללא הסתרות וללא הגבלות.

“וז”ש: “היכי דמי תשובה””. כיצד היא התשובה? עד כמה היא צריכה להיות? “כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלמה?”, איך יכול להיות? “וע”כ נתנו לו אות ברור”, סימן ברור “דהיינו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד. כלומר, שיזכה לגילוי פנים”. זה העיקר, את כול כולו של הבורא, שלא יחסר שום דבר, אבל הכול לפי הכלים שמתגלים באדם בצורה ברורה, שרואה מסוף העולם ועד סופו, שרואה בכל המציאות של כל העולמות שהבורא מתגלה לו במלואו, “שאז, ישועתו ית'” של הבורא “עצמו, מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד, כמבואר.”

שאלה: לא ברור איפה העבודה כי הוא הרי נהיה מלאך ה’. יש השגחה גלויה והוא בטוח שלא יחתוך באבריו.

אבל לזה הוא מגיע, הוא מגיע לכל המצבים האלה דרך כל הרצונות ההפוכים, התכונות ההפוכות, שבמקום בורא הוא מגלה כל פעם דברים הפוכים, דברי קבלה ולא השפעה, שנאה ולא אהבה, לכן זה עומד כנגד זה. בין שני המצבים האלה הוא עומד ומשיג את הבורא כקו האמצעי שממנו יוצאים גם שמאל וגם ימין, ואז ברור שהוא משיג אמת.

תלמיד: אבל הוא נמצא בהשגחה גלויה.

מה זו המילה “אמת”? האות א’ היא אלופו של עולם, האות ת’ היא מוות, והאות מ’ באמצע היא תכונת הבינה שמחברת את שני הקצוות הללו, ואז כל המציאות לפניו היא ברורה ואמיתית.

תלמיד: כלומר השגחה גלויה היא שהוא כל הזמן נמצא על השפיץ הזה של ההכרעה ויש לו את היכולת להכריע בעצמו.

כן, והוא גם נשאר בזה לעולם ועד. הוא לא קופץ מקצה לקצה, אלא הוא קופץ רק כדי לברר אבל הוא קשור משניהם. הנברא חייב להיות קשור משני הצדדים לכן הוא נקרא “אדם”. כי בעצמו הוא רצון לקבל גמור, אבל הוא מתלבש ברצון של הבורא, ברצון להשפיע, לכן הוא נקרא “אדם”, הדומה לבורא.

תלמיד: איך לסדר את זה עם ההתקפה הפנימית שעכשיו אנחנו לומדים, עם יציאת מצרים, ששם יש ניתוק טוטלי ממצרים ובורחים ממצרים.

כל הדברים שאתה מגלה מיציאת מצרים אתה מגלה שאתה עולה מעליהם. לכן על כל המצוות, כלומר על כל פעולות דהשפעה שאנחנו עושים אחרי יציאת מצרים אנחנו מברכים “זכר ליציאת מצרים”, שהכול מתבסס על אותו רצון לקבל שנגלה לנו במצרים, והוא לא מזדכך אלא אנחנו בונים הכול מעליו. הכול מתחבר, שום דבר לא נעלם.

שאלה: אנחנו רואים שתמיד ממדרגה למדרגה חייב להיות נתק מוחלט, האם אדם שבהשגחה גלויה כבר אין לו כזה נתק?

עוד יותר. אלו כאלה ניתוקים שאתם לא יכולים לתאר לעצמכם. מפני שהייתי עם הרב”ש לפעמים ימים ולילות, אז ראיתי את זה בו כי הוא לא יכול היה להסתיר. הוא רק אמר לי “לך, אני צריך להיות לבד”. אלו ניתוקים מאוד מאוד גדולים. כל עוד האדם לא הגיע לגאולה השלמה הכללית, וזה תלוי בכל העולם וגם בנו, אז יוצא שהוא לא יכול להתמודד איתם. כי אלו לא הכלים שלו אלא הכלים הכלליים, ואפילו שהגיע לתיקון הפרטי שלו הוא בכל זאת נכלל בתיקון הכללי עד גמר התיקון.

תלמיד: אז מה המשמעות ש”מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד”?

שברצון לקבל הפרטי שלו הוא לא נופל, הוא נופל לרצון לקבל הכללי של כל המציאות, של הכלי שמחוץ לו.

שאלה: מה זה גילוי פנים?

גילוי פנים זה כשאתה מתחיל לגלות בכל הרצונות המתוקנים שלך שהם נמצאים בעל מנת להשפיע, ודרך זה אתה רואה את המציאות. אתה רואה את כל הנבראים שמחוץ לך עד כמה הם פועלים בצורה נכונה, מתוקנת.

תלמיד: ואז הוא אומר, “שלא ישוב לכסלו עוד”. מה הכוונה שלא ישוב, האם שלא ייפול?

כך אתה מגלה את כל המציאות, דרך הרצון לקבל המתוקן שלך, ואתה רואה שכולם מתוקנים. זה כבר לא “כל הפוסל במומו פוסל”, אלא אין לך מה לפסול, זה נקרא גמר התיקון.

תלמיד: זו שלמות.

זו שלמות. כן.

תלמיד: והכול בהרגשה, לא בהבנה בשכל.

גם בהבנה וגם בהרגשה. גם במוח וגם בלב.

קריין: אות נ”ז.

אות נ”ז

“והנה, תשובה זו האמורה, נקראת בשם “תשובה מיראה”. כי הגם ששב, אל השי”ת, בכל לב ונפש “עד שמעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלה עוד”, כמבואר, עכ”ז, הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים, הנמשכים מהעבירות. אשר ע”כ, בטוח בעצמו, שלא יחטא כנ”ל. ע”ד שבטוח, שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים.

אמנם סוף סוף, נמצאים התשובה והבטחון הזה, שהוא, רק מחמת יראת העונשים, הנמשכים מהעבירות. ונמצא, שתשובתו היא, רק מיראת העונש, ונקראת משום זה “תשובה מיראה”.”

שאלה: בפסוק נ”ה כתוב שאני צריך להגיע לביטחון שאני לא אעזוב את המצוה מלקיימה תיכף כשהיא באה לידי. מה המצב הזה, שאני מרגיש שהמצווה באה לידי ואני צריך לקיים אותה.

זה עניין של הרגשה, אני לא יכול להסביר. תקרא שוב, כמה פעמים, ויתגלה לך יותר.

קריין: אות נ”ח.

אות נ”ח

“ועם זה, מובנים דברי חז”ל, ש”העושה תשובה מיראה, זוכה, שהזדונות נעשין לו כשגגות”. ויש להבין: איך נעשה זה?

ועם הנ”ל תבין היטב, כי נתבאר לעיל (אות נ”ב, ד”ה “והסתר”), שהזדונות, שהאדם עושה, המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול, שהוא הסתר בתוך הסתר, שפירושו, שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח”ו.

אמנם, מבחינת הסתר אחד, שפירושו, שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע”פ שמאמין, שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ”ז דומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא, כנ”ל עש”ה, שהחטאים האלה, המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל, בהשגחת שכר ועונש. ע”ש.”

אני יודע למה אין שאלות, כי אנחנו עדיין לא נמצאים בזה, לכן צריך לעבור על זה כמה פעמים. אני עברתי במשך שנים רבות על ההקדמה הזאת של תע”ס, לימדתי אותה כמה פעמים, ואני מבין שפשוט צריך לעבור עליה במשך שנים, כמה פעמים כדי להתחיל להבין מה הוא מנסה להסביר לנו כאן, וגם צריך להיות במשהו בעל ניסיון ברוחניות.

תלמיד: המילים האלה, שכשהוא רואה את חברו מאחור ואז הוא עלול לחשוב, להטיל ספק, אולי זה מישהו אחר. הכוונה היא שאם האגו מצייר לי איזה צדדים שליליים של החבר, אז אני שוכח שזה הבורא פועל?

אם אתה רואה חבר ומתאר לעצמך שכך הבורא נותן לך לראות, אז בינתיים זה בסדר. אם אתה רואה את החבר בניתוק מהבורא, שלא הבורא הוא שמייצב לך את החבר, זה כבר לא בסדר, אז אתה נמצא בהסתרה.

ככל שאתה מגלה שהחבר הוא מה שהבורא מציג לך, אתה מתקרב לגילוי הבורא. אז בהתחלה אתה רואה את החבר, את החברים בכל מיני צורות נעימות או בלתי נעימות, וזה הבורא שמקרין לך כאלו צורות. אחר כך אתה מתחיל לראות איך הם מחוברים, ואיך אתה יכול להיות מחובר אליהם או ההיפך, מנותק מהם. ככל שאתה מתחבר ומתרחק, מתנתק וכן הלאה, על ידי זה אתה רוצה כל הזמן לכוון את עצמך דרך החברים לבורא. שזה הוא עושה זאת, ולא שאתה רואה אותם לפניך.

אתה רואה את כל החברים כי כך הבורא רוצה. אתה רואה שהחברים זה רק איך שהבורא מציג לך את עצמו. בקיצור ככל שהאדם מתאר את החברים ואחר כך את כל העולם, את כל המציאות שזה הבורא מציב לפניו, הוא רואה זאת כיחס של הבורא אליו. ככל שהצורה שהוא רואה היא צורה הפוכה מהבורא, כמו תלמידי רבי שמעון, בעלי הזוהר, שרצו להרוג זה את זה כשהיו מגיעים לשיעור, ואחר כך על ידי השיעור הם התחברו ביניהם וכתבו את הזוהר. ובפעם הבאה שוב עוד יותר גילו את השנאה ביניהם, את הרצון לקבל שביניהם.

כך האדם צריך לייצב לעצמו את העולם. שאת כל העולם הבורא מקרין לפניו, כדי שהוא יתעלה מעל הרצון לקבל שלו, ויתאחד עם אותו כוח שמקרין לו את המציאות. על פני כל פשעים תכסה אהבה” מה שנקרא, שתתגלה דווקא צורת ההשפעה והאהבה מעל לאותה צורה שהעולם, והקבוצה מקרינים לו.

לכן אם אתם חושבים שאתם יכולים להתחבר ביניכם, ולהתקרב לרוחניות רק בזה שאתם מתחברים יותר ויותר זה לא יכול להיות, אלא רק בצד אחד, בצד ימין. ובשמאל אתם כל פעם תיכנסו לכל מיני הפרעות יותר רציניות ביניכם, ועם כל העולם. גם העולם שמתגלה, מתגלה לנו כיותר ויותר מאיים עלינו. אנחנו נמצאים במצב שצריך להתעלות מעליו, לשייך את הכול לבורא, ואז מעל כל ההפרעות האלה להתחבר, להתגבר, וכך אנחנו מביאים לבורא את כל העביות שהוא מייצב בנו, ומעל כל העביות אנחנו דורשים ממנו, כי אנחנו רואים שאי אפשר לפתור את זה, אז אנחנו דורשים ממנו שיעשה חיבור. “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”

זו בעצם היציאה הנכונה מכל המצב הנוראי בו אנחנו נמצאים, ונימצא במצבים עוד יותר גרועים חס ושלום. בעל הסולם כותב על מלחמת עולם שלישית ורביעית, על מלחמה אטומית. לכן אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי בזה שאנחנו נגלה בהקדם את התפיסה והיחס הנכון שלנו למציאות, אחרת נעבור את זה דרך ייסורים, וזה יהיה נורא. לא כדאי אפילו לחשוב על זה, עד כמה שזה יכול להיות לא טוב.

שאלה: לגבי תשובה משכר ועונש. ממה אדם מפחד אם הוא כבר נמצא בקשר עם הבורא?

אדם שנמצא בחיבור עם הבורא מפחד רק מדבר אחד, לא שיבוא לו ניתוק, אלא שבזמן הניתוק הוא לא יוכל לחשוב על נחת רוח לבורא, אלא יחשוב על עצמו. זו הבעיה שלו. שהוא לא יהיה נאמן לבורא בזמן שכוח האמונה, כוח הבינה, ההשפעה, יברח ממנו. מזה הוא מפחד. שיבוא אליו האגו שלו, הרצון לקבל ויבלבל אותו עד כדי כך שהוא יתנתק וישכח, הוא מפחד שהבורא ייעלם ממנו.

כי הוא מרגיש את עצמו שנמצא סך הכול בכוחות שלו. מי הוא האדם סך הכול? הוא ילוד אישה, חיה קטנה.

שאלה: כשאני רואה שחבר בעשירייה מנותק, האם זה אומר שהבורא מראה לי את המצב הפנימי שלי שאותו אני צריך לשפר ביחס לעשירייה?

כן, ודאי. כל התיקונים שלנו חייבים להיות רק כלפי העשירייה. במידה הזאת אנחנו מתקנים את יחסים שלנו עם הבורא. רק בצורה כזאת. אין לנו קשר עם הבורא, אלא דרך העשירייה. ולכן אם אנו מתקנים את היחסים בינינו, ביני לעשירייה, ככל שאני מתקן את היחסים שלי, בזה אני כבר מתקן את היחסים שלי עם הבורא.

מהעשירייה לבורא אין לי מה לתקן, רק בהשתתפות שלי בעשירייה. לכן כתוב, “בתוך עמי אנכי יושבת”, כי הבורא נמצא תמיד בתוך העשירייה. ואם אני מקדם את העשירייה לבורא, בכך אני מקדם גם את עצמי לשם.

שאלה: לגבי עניין גילוי והסתרה, אם אנחנו משתוקקים רק לגילוי זה לא טוב, אז איך לשמור על ההסתרה שתעזור לנו להגיע לגילוי?

אני רוצה להגיע לגילוי מפני שבזה אני עושה נחת רוח לבורא. אם אני מתעלה מעל התועלת העצמית, מעל הרצון לקבל ואני רוצה שהבורא יתגלה ולאו דווקא רק בכלים דהשפעה אלא גם בכלים דקבלה שלי, בזה אני מגלה את עצמי לבורא – שימלא אותי, שיעשה איתי מה שהוא רוצה, הכול רק כדי שהוא ייהנה. זו העבודה שלי, העבודה שלי היא רק בכוונה, שיעשה מה שהוא רוצה, רק שהוא יהנה מזה.

תלמיד: האם אנחנו משתוקקים רק לגילוי?

הכול תלוי במסך של האדם – עד כמה יש לו מסך, עליו לעבוד רק לפי המסכים שלו. אם יש לו מסך על עביות שורש, א’, ב’, אז הוא נמצא בינתיים בכלים דהשפעה, בלי עביות, עליו רק להתעלות למעלה מהמצב שלו. אם הוא עובד עם המסכים של עביות ג’ וד’, הוא כבר יכול לקבל אפילו על מנת להשפיע, הוא כבר יכול בעצמו לייצב את פעולות השפעה.

תלמיד: אותם המסכים שמאפשרים לנו להתעלות הם המצבים שאנחנו עוברים בעשירייה?

את כל המצבים אנחנו עוברים בעשירייה.

שאלה: אתמול היה אירוע בארץ שניתק אותי לגמרי מההרגשה, איך אנחנו משלבים זאת בעבודה בעשירייה או אולי בכלל לא צריך וזה משהו נפרד?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אבל זה גם לא חשוב. אנחנו משתדלים לקבוע בעשירייה רק את היחסים שמובילים אותנו לגמר תיקון, שום דבר חוץ מזה. ולכן כל ההבחנות, האירועים שיכולים להתרחש בכל אחד בכולנו ובעולם, זה לא חשוב לנו. חשוב לנו רק איך זה משפיע על החיבור בינינו ואיך זה יכול לחבר ולחזק את החיבור בינינו כך שהבורא יוכל להתגלות במלואו, כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

תלמיד: זה משפיע על החיבור, זה מנתק לגמרי מהעשירייה.

תדאגו שזה לא ינתק.

תלמיד: איך?

אני אפילו לא רוצה להיכנס לזה, כי לא חשובה לי מה היא הסיבה. ברור שזה מגיע מלמעלה, הבורא הצליח לנתק אתכם זה מזה כדי שאתם עכשיו תעזבו את העבודה ותתחברו.

תלמיד: מהי העבודה במצב כזה? קודם אמרת שיש עביות שאנחנו צריכים לעבוד איתה.

על פני העביות הזאת תתחברו.

תלמיד: האם כל אחד צריך להביא לעשירייה את העביות הזאת?

לא, אנחנו צריכים להביא לעשירייה את כוחות החיבור על פני כוחות העביות שהתגלו בכל אחד ואחד.

תלמיד: במצב שחבר מרגיש ניתוק כזה שמוציא אותו לגמרי מהחיבור, מה הוא יכול לעשות ומה העשירייה יכולה לעשות?

לבוא לעשירייה וליפול על הכוחות שלהם, שהם יעזרו לו לקום.

תלמיד: וזה מגביר את החיבור בעשירייה?

ודאי שזה מגביר, מגדיל את החיבור שבעשירייה. אתם מצרפים בזה לעשירייה עוד הבחנות שהיו בניתוק ועכשיו התגלו – הרשעים שמתגלים ואתם שמחים שהם מתגלים ועוזרים – כל אחד עוזר כדי לצרף אותם להתגברות המשותפת.

תלמיד: העבודה הזאת צריכה להיות עבודה במודעות – כניסה ויציאה?

כן. זה יכול להיות אלף פעם ביום, מה זה חשוב. העיקר שאנחנו כל הזמן ברגע שאנחנו מסוגלים אנחנו חוזרים לחיבור ועוזרים לחברים אחרים קבוצה גם להיות בחיבור.

תלמיד: האם יש לנו גם עבודה כזאת עם הכלי העולמי?

אם אתם מרגישים שאתם יכולים לחזק בזה את הכלי העולמי, ודאי שכן. במיוחד אם אתם עוזרים לחלקים שבכלי שנמצאים עכשיו במצב קשה.

תלמיד: איך עושים זאת?

בכל הצורות, איך שאתה מבין שאתה יכול לחזק אותם, לעזור להם. אצלנו במרכז בני ברוך עובדים על זה ממש הרבה אנשים וקבוצות שלמות עוזרות לכל מיני אנשים – מתכתבים, שולחים כל מיני דברים, וכו’, זו חובתנו לעשות כך.

תלמיד: וזה גם מגביר את החיבור, את החוזק של הכלי העולמי?

ודאי שאנחנו עושים זאת מטעם הכלי העולמי. זו לא קבוצת פתחת קווה, זה המרכז של הכלי העולמי.

שאלה: אתה מסביר לנו שאנחנו צריכים להתעלות מעל המצב, מה היא פעולת ההתעלות הזאת, איך עושים זאת, תוכל לדייק?

מעל האגו שלי. כי לפי האגו שלי הייתי עוזר לעצמי ואולי לעוד חבר קרוב שלי, אבל אני צריך להתעלות ולעשות את הפעולות האלה מטעם הרצון להשפיע הכללי.

תלמיד: כשאדם נמצא אדם במצב רגשי שקיבל מלמעלה, איך אפשר לעשות את הפעולה של התעלות?

שיתכלל ברצון הרגשי של העשירייה, ודאי שזה יותר קרוב לבורא.

קריין: כן, אנחנו באות נ”ט.

אות נ”ט

“ולפיכך, אחר שזכה לתשובה מיראה הנ”ל, שפירושה, בהשגה ברורה של השגחת שכר ועונש, עד שבטוח שלא יחטא, הנה נתקנת לו לגמרי, בחינת ההסתר בתוך הסתר. שהרי, עתה רואה הוא בעליל, שיש השגחת שכר ועונש. וברור לו, שכל ריבוי היסורים, שהרגיש מעודו, היו לו לעונש, מהשגחתו יתברך על החטאים שעשה.

ואגלאי מלתא למפרע, שהיתה לו אז טעות מרה. ולפיכך, עוקר הזדונות האלה משורשם. אמנם לא לגמרי, אלא שנעשים לו לשגגות. כלומר, בדומה לעבירות שעשה מבחינת הסתר אחד, שנכשל מחמת בלבול הדעת, שהגיע לו מתוך ריבוי היסורים, שמעבירים את האדם מדעתו, שהמה נחשבים רק לשגגות, כנ”ל.”

שאלה: למה מהסתר כפול עוברים להסתר אחד, למה לא עוברים לגילוי?

אלו המדרגות, כך הרצון לקבל נעשה מתוקן על ידי הארה מלמעלה, על ידי האור העליון שמתגלה יותר ויותר בהדרגה. כמו שהוא ברא את העביות בעולם אין סוף – שורש א’, ב’, ג’, ד’ ואחר כך את כל הפעולות, גם עכשיו הוא ממשיך בצורה כזאת. האור העליון אינו פוסק מלהאיר, מה שהוא בונה עובר כל הזמן דרך אותם שלבי הרצון לקבל שברא והוא שבונה ומעמיד אותם. וכשהאור עובר דרך הרצונות לקבל האלה אז הוא מתלבש בהם. לכן אנחנו רואים את פעולתו בכל מיני צורות שמתגברות.

תלמיד: עכשיו תפיסתו של הנברא היא שהוא כבר בסוג של גילוי, אומנם לא גילוי מלא אבל זה סוג של גילוי.

הגילוי הוא מלכתחילה, כל הזמן יש גילוי, מהפעולה הראשונה שבראה את בחינת שורש באין סוף, הוא כל הזמן נמשך לגלות את עצמו.

תלמיד: עכשיו הנברא נמצא במדרגה שנקראת שכר ועונש, ואז הוא בוחן את מצבי ההסתר שעבר, את ההסתר הכפול?

אתה מדבר מצד הנברא?

תלמיד: כן, מצד הנברא. לְמָה הוא הופך את מצבי ההסתר הכפול?

הוא לא יכול להפוך הסתר כפול לגילוי כפול, הוא יכול לעשות זאת זה רק בדרך המדרגה. כי את המדרגות האלה הבורא כבר ברא בשורש של כל העניין, שורש א’, ב’, ג’, ד’. חמש הבחינות האלה חוץ משורש – א’, ב’, ג’, ד’, זה מה שקורה בנברא, ואנחנו רואים איך כל פעם כל החבילה הזאת מתבצעת בנברא בצורת העביות שמתגלה יותר ויותר. אחר כך העביות הזאת מחייבת אותו לעשות תיקונים שמביאים אותו כבר למצב המתוקן.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מסתכל על כל המצבים שהוא עבר ומכיר, והוא כבר לא יכול לנתק אף אחד מהם מקשר לבורא, מיחס לבורא?

ודאי שהכול קשור לבורא, הוא קושר את זה וזהו כל התיקון. התיקון הוא לראות את הבורא דרך כל שלבי ההסתרה.

תלמיד: בגלל זה אין לו יותר הסתר כפול, לא ב”היה” ולא ב”יהיה” ולא בכלום?

כן, אבל יהיו הסתרות אחרות.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשת הירידות לבין הרגשת ההסתרות?

איך שהאדם מפרש. יכול להיות שזו הרגשת הירידה אבל אני שמח בה, כמו שכתוב, שמח אני ברשעים שמתגלים. ואז אם יש ירידה או הסתרה, לא חשוב איך נקרא לזה, אני יודע שאני נמצא במצבים שאני מגלה אותם כתהליך בדרך. הכול תלוי עד כמה אני קשור דרך החברים כי אני לא יכול לקבוע כאן לבד. יש הרגשה פרטית שלי ויש הרגשה שלי בקבוצה, ואם אני סומך על הקבוצה אז אפילו את המצבים הפרטיים שלי אני מחבר אליה ורואה שאני בדרך.

קריין: אות ס’.

אות ס’

“אמנם את הסתר הפנים הא’, שהיה לו לפני זה, לא תיקן כלל, בתשובתו זאת. רק מכאן ולהבא, אחר שזכה לגילוי פנים, כנ”ל. אבל לשעבר, בטרם שזכה לתשובה, הרי נשארו לו הסתר הפנים וכל השגגות, כמו שהיו, מבלי שום תיקון ושינוי כלל. שהרי גם אז האמין, שהצרות והיסורים, באו לו מחמת עונש, כמש”ה: “ואמר ביום ההוא, על כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה”. כנ”ל, עש”ה.”

אות ס”א

“ולכן, עדיין לא נקרא “צדיק גמור”. כי הזוכה לגילוי פנים, שפירושו, מידת טובו השלימה, כראוי לשמו ית’, כנ”ל, אות נ”ה, ד”ה “והנה”, הוא הנקרא בשם “צדיק”, להיותו מצדיק את השגחתו ית’. כמות שהיא באמת. דהיינו, שנוהג עם בריותיו, בתכלית הטוב ובתכלית השלימות. באופן, שמיטיב לרעים ולטובים.

וע”כ, כיון שזכה לגילוי פנים, מכאן ואילך ראוי להקרא בשם “צדיק”. אמנם, מתוך שלא תיקן לגמרי, אלא את בחינת הסתר בתוך הסתר, אבל בחינת הסתר א’ עדיין לא תיקן, אלא רק מכאן ואילך, כנ”ל, ונמצא, שהזמן ההוא, דהיינו בטרם שזכה לתשובה, אינו ראוי עדיין להקרא בשם “צדיק”, שהרי אז, נשאר לו הסתר הפנים, כמו שהיה. וע”כ נקרא “צדיק שאינו גמור”. כלומר, שעדיין יש לתקן את העבר שלו.”

בעל הסולם מסביר כאן על מדרגות ומצבים שהאדם עובר אחרי שהבורא מתחיל להתגלות בו בצורה שיטתית.

שאלה: מה זה שהבורא מיטיב לרעים ולמה הוא עושה את זה?

למי הוא יכול לעזור אם לא לרעים, במי הוא יכול לתמוך אם לא בעבריינים? כתוב שהבורא אוהב את הרשעים. למה? אלו שמגלים שהם נמצאים ברצון הרע, כנראה שהם עבדו חזק ומשכו על עצמם קצת מאור המחזיר למוטב ואז גילו שהם נמצאים ברצון לקבל הרע, על מנת לקבל. לכן הם מתחילים לבקש, לצעוק ולעשות פעולות כדי לצאת מהרצון לקבל ולהתעלות, ולכן הבורא אוהב אותם. הבורא אוהב רשעים שבתורה, את אלו שנמשכים לאמת ומגלים שנמצאים בשקר.

תלמיד: למה נראה שבעולם שלנו הבורא מיטיב גם לרשעים האגואיסטיים?

זה כבר משהו אחר, זה קורה כדי שבעולם שלנו יהיו רשעים ושנרגיש כלפיהם אם אנחנו רוצים להיות כמוהם או לא.

תלמיד: לכן הבורא מיטיב להם?

לכן הוא מיטיב להם, אבל זה נקרא מיטיב? הוא ממית אותם. הוא משאיר אותם בחיים האלה והם חיים את כל חייהם בתקווה שיהיה להם משהו, ואחר כך מתגלה להם שאין להם כלום. מה הם קיבלו במשך כל החיים האלה? שקר, כמו ילד שקיבל צעצוע ואחר כך התגלה לו שזה היה רק צעצוע מפלסטיק.

שאלה: האם אתה יכול לפרט על ההבדל בין שגגות לבין זדונות?

כמו שאנחנו מבינים בעולם הזה, שגגות זה שאני לא רוצה אבל עושה עבירה כי הרצון לקבל פועל עלי בשוגג, או שהוא פועל עלי במזיד כך שאני בכוונה משתמש ברצון לקבל שלי.

שאלה: הבורא עצמו מכניס את האדם למחשבותיו על עצמו וגם הבורא מוציא אותו מהן, מהו אם כך חטאו של האדם?

הבעיה היא איך אנחנו מגיבים על מה שאנחנו מקבלים מלמעלה. הבורא תמיד משפיע עלינו לכיוון התיקון, אבל האם אנחנו מקבלים זאת ככיוון לתיקון ונמשכים לתיקון, או שאנחנו נופלים, לא רוצים ומאשימים את הבורא למה לא נתן לנו כך או אחרת. הבורא תמיד נותן לנו דחף לתיקון, ואם המצב שהוא נותן לא כל כך נעים, מה אפשר לעשות? אנחנו צריכים איכשהו בכל זאת להתיישר, להתיישב ולכוון את עצמנו, אבל אם אנחנו לא מבינים ולא משיגים זאת, אז אנחנו נקראים “רשעים”.

תודה לנשים שהיו איתנו, ותתפללו טוב, אני מאוד נהנה לשמוע את ההתפילה שלכן, היא עוזרת מאוד לכולם. בזכות נשים צדקניות יוצאים ממצריים, אז תנסו להיות נשים צדקניות ממש. צדקניות הן מי שדורשות צדק, חתיכת מלכות שדורשת צדק זה נקרא “אישה צדקנית”. תנסו לבקש זאת מהבורא ואז תוציאו את כולנו ממצרים.

שאלה: שמעתי שאמרת משהו עוד יותר מיוחד היום, שדווקא העבודה של נשים היא יותר מיוחדת משל הגברים.

כן. לא סתם כתוב “בזכות נשים צדקניות”, זאת אומרת רצון לקבל, שבעיקר נקרא אישה, כשהוא ממש משתוקק להתחבר לבורא ולתמוך ברצון להשפיע זהו בעצם כל התיקון של העולם. נקווה שהנשים יתחברו, יתחזקו וישפיעו גם על הגברים כך שיפסיקו את המלחמות ואת כל השטויות האלה שהם משחקים כאילו בכוח ובגאווה, ושיהיו קצת יותר מכוונים למטרה. נשים יכולות לעשות בנו כזה תיקון.

תלמיד: זה אומר שהמצב של העולם היום דורש את העבודה הזאת של הנשים?

ודאי של נשים, ולכן אין כבר הגבלה על החיבור והעיסוק של נשים בחכמת הקבלה. רק אנחנו צריכים לחלק כך שלא תהיה הפרעה גשמית בין גברים לנשים, אבל ברוחניות שנהיה מחוברים.

נעבור את היום בצורה מטרתית, בהצלחה לכל הקבוצות שלנו ותנסו לחזק זה את זה, שלום וכל טוב.

(סוף השיעור)