KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. Introduction to The Book of Zohar, item 44
שיעור בוקר 15.02.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, הקדמה לספר הזוהר, עמ’ 444,
אותיות מ”ד – מ”ח
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, “הקדמה לספר הזוהר”, עמ’ 444, אות מ”ד.
אות מ”ד
“ומטרם י”ג שנה, לא יצויר שום גילוי, אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י”ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו, להתגדל ולהראות פעולתה”.
כבר דיברנו על זה שבעל הסולם אומר “י”ג שנה” כאילו סתם, כי אין מצב ששייך לי”ג שנה, לא ברוחניות ולא בגשמיות, אלא זה כדי לציין איזה עניין כך הוא כותב. אבל באמת התעוררות האדם לגילוי הנקודה שבלב תלויה בו בלבד, בשורש הנשמה, ומתי שזה קורה זה קורה. ואז הוא מתחיל להשתוקק, לעבוד, איכשהו לשנות את עצמו, לקרב את עצמו לגילוי הבורא, שלזה הוא משתוקק, לזה הנקודה שבליבו מושכת אותו, והמצב הזה נקרא כביכול י”ג שנה. מרגע זה והלאה הוא מתחיל לשאול, מה אני צריך לעשות, איזה פעולות, לכן זה נקרא “זמן כניסה למצוות”, שעל ידן אני יכול להשיג את הבורא.
“כי מצות אינן צריכות כונה”. זאת אומרת, מתעסק בכל דבר שאפשר רק כדי להשיג את הבורא, את המקור שלו, את הכוח העליון. אפילו שהוא לא יודע ודאי על כוונות ולא מבין, ואפילו אם שומע אז הוא לא יודע מה זה בדיוק, וכך מתחיל.
“ואפילו המעשים, בלי כונה, מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו. אלא רק בשיעור דרגה הא’ שבו, המכונה “דומם”. ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי”ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה. וכשנשלם בכל תרי”ג מצוות, מבחינת המעשה, נשלמו בזה כל תרי”ג אברים, של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה:” זאת אומרת הוא עושה מה שמסוגל לעשות כדי להתקרב לגילוי הבורא כמו שהנקודה שבלב דוחפת אותו, מחייבת אותו.
“שרמ”ח איבריה הרוחניים – נבנים ע”י קיום רמ”ח מצות עשה”. זה לאו דווקא רמ”ח, אלא ככל שמסוגל לעשות כדי להשיג את הבורא, זה מקדם אותו במצוות מעשיות שהן “מצוות עשה” ובמצוות מעשיות שהן “מצוות לא תעשה”.
“ושס”ה גידיה הרוחניים – נבנים ע”י קיום שס”ה מצות לא תעשה”.
עד שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה. ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות, אשר בעולם עשיה הרוחני. וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים, שבעולם ההוא, הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם, שעלה שם, דהיינו בשיעור שהנפש משכלת אותם, שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני, הנותן לה כח, להתרבות ולהתגדל, עד שתוכל להמשיך, אור ספירת המלכות דעשיה, בכל השלמות הרצויה, ולהאיר בגוף האדם. ואור השלם ההוא, מסייע לו לאדם, להוסיף יגיעה בתורה ומצות, ולקבל יתר המדרגות.
וכמו שאמרנו, שתכף, עם לידת גופו של האדם, נולדה ומתלבשת בו, נקודה מאור הנפש, כן כאן, כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה, נולדת עמה גם נקודה, ממדרגה העליונה ממנה, דהיינו בחינת אחרונה מאור הרוח דעשיה, המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש.
וכך הוא הדרך בכל המדרגות: שכל מדרגה, שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה, ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר, בין עליון לתחתון, עד רום המעלות. וכך בסגולת נקודה זו, שיש בה מעליונה, היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה. ואכמ”ל”.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן שיש איזשהו גבול כשאנחנו נכנסים לדרך שממנו והלאה אנחנו באמת מתחילים ללמוד תורה. מהו אותו הגבול שלפניו לא למדנו תורה ופתאום קורה משהו ואנחנו מתחילים ללמוד תורה?
זו באמת תחילת העבודה הרוחנית ההדדית בין האדם לבורא. האדם עושה כל מיני פעולות כבר בהבנה, בהכרה במשהו. הוא לא מבין בדיוק מה שעושה אבל הוא לפחות יודע שעל כל פעולה ופעולה שלו יש תגובה מלמעלה, מהאור, מהבורא, ובפעולות האלה שהוא משתדל לבצע תלויה התגובה מלמעלה וכך הוא מתקדם.
שאלה: מה זה אומר למשוך את האור ממלכות דעשיה?
הרצונות שלנו מתחילים להיות מסודרים מקטן לגדול, בכל דבר מתחילים מהדרגה הקטנה ביותר. הדרגות האלה מוגדרות ומסודרות מלכתחילה מלמעלה בהשתלשלות של כל העולמות, פרצופים וספירות, וכשאנחנו משתדלים לטפס למעלה, לעלות למעלה, אז באותן המדרגות, באותן ההבחנות אנחנו עולים למעלה. ולכן כל דבר מתעורר באדם בהדרגה, מתבצע בנו, ומעורר את הדבר הבא בתור, כי כל המדרגות השתלשלו מלמעלה למטה ואנחנו מעוררים אותן ממטה למעלה.
תלמיד: איך אפשר לתאר את אותה מדרגה של מלכות דעולם העשיה בעבודה שלנו בעשירייה, זה החיבור הראשוני?
זה נקרא שמגיעים לאיזשהו קשר בינינו, ובתוך הקשר הזה אנחנו גם מרגישים איזו אווירה רוחנית, קשר רוחני בינינו, השפעה הדדית, כוח עליון שמחזיק אותנו ומביא לנו את ההרגשה הזאת. זה מה שאנחנו מרגישים בזה שמתחברים בדרגה הרוחנית הראשונה.
תלמיד: אנחנו בעצם כל הזמן עושים את העבודה הזאת, כל פעם מתחברים בעשירייה, מרגישים את הקשר שלנו, מה התוספת האיכותית פה שניתן להגיד שהמדרגה הזאת היא מלכות דעולם העשיה?
אנחנו מרגישים שאנחנו נמשכים למקור אחד, נמצאים מחוברים בו והוא שורה בנו, שולט בנו, ממלא אותנו, ובזה אנחנו מתקרבים להיות אחד. זה מתברר יותר בהרגשה שכולנו נמצאים בשליטת הכוח העליון.
שאלה: בעבודה הזאת יש תחושה שאנחנו עולים על ההר ולא מגיעים אף פעם לפסגה. מה זה אומר שהשינוי יגיע כהרף עין, שלא נהיה מוכנים ופתאום הוא יופיע?
בדרך כלל זה קורה כך, זה מגיע לאדם ללא שום הרגשת הכנה מצידו, פתאום זה מופיע.
תלמיד: אבל המשמעות היא שהעשירייה כולה מרגישה יחד את השינוי הזה?
לאו דווקא יחד אלא כל אחד מגלה את זה לפי המצב שבו הוא נמצא. זה לאו דווקא מתגלה בכל העשירייה, בכל הקבוצה יחד, מפני שבמקרים כאלה העשירייה עוד לא קיימת כעשירייה. היא קיימת אבל לא בהרגשה שלנו, אנחנו עוד לא מוכנים להשיג עשרה כאחד.
שאלה: מה הם האיברים של הנקודה שבלב ואיך אנחנו מרגישים שאנחנו בונים אותם?
על ידי זה שאנחנו משתדלים להתקרב זה לזה ורוצים להשיג רוחניות בקשר בינינו. לא בכל אחד ואחד מאיתנו בצורה פרטית, שכל אחד רוצה, “אני רוצה להשיג”, אלא אנחנו רוצים להשיג בקשר בינינו, שבינינו יתגלה הכוח העליון. ואומנם אנחנו עוד לא מגיעים לחיבור בינינו ממש, אבל אנחנו משתוקקים לזה וכלפי זה הבורא מתגלה.
שאלה: מהן מצוות “לא תעשה”?
“לא תעשה” זה שאסור להשתמש ברצון לקבל. ו”תעשה” זה שתשתמש ברצון להשפיע.
תלמיד: אמרת לפני כמה רגעים שאנחנו צריכים להרגיש שייכים למקור אחד, ואני רוצה להרגיש את זה. איך אני יכול לעשות מצוות בלי כוונה ולהרגיש שאני שייך למקור אחד?
תנסה ואת כל היתר הבורא יעשה. אתה צריך רק לבקש.
קריין: אות מ”ה.
אות מ”ה
“ואור הנפש הזה, מכונה בשם אור “הדומם דקדושה” דעולם עשיה. והוא, להיותו מכוון, נגד הטהרה, של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם, כנ”ל. וכן פעולת הארתה ברוחניות, דומה לבחינת מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל באות ל”ה, שאין לו תנועה פרטית לחלקיו, אלא רק תנועה כוללת, מקיפה לכל הפרטים בשוה.
כן האור, של פרצוף הנפש דעשיה, אע”פ שיש בו תרי”ג אברים, שהם תרי”ג מיני שינוי צורות, בדרכי קבלת השפע, מ”מ אינם נכרים בו, אלו השינוים, אלא רק אור כולל, שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו”.
בעל הסולם אומר כאן שהאור הזה, הדומם דקדושה, הוא מאוד מיוחד. במה הוא מיוחד? הוא כמו כדור הארץ, דומם, יש בו מקום לכל מי שגדל, לכל מי שחי על פניו.
שוב, “כן האור, של פרצוף הנפש דעשיה, אע”פ שיש בו תרי”ג אברים, שהם תרי”ג מיני שינוי צורות” זאת אומרת, רצונות שונים בעצם, “בדרכי קבלת השפע, מ”מ אינם נכרים בו, אלו השינוים, אלא רק אור כולל, שפעולתו מקיפה את כולם” את כל הדומם “בשוה, בלי הכר הפרטים שבו”.
קריין: אות מ”ו.
אות מ”ו
“ודע, אע”פ שהספירות הן אלקיות, ואין בהן שום שינוי והבדל, מראש הכתר שבעולם א”ק, עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ”מ יש הבדל גדול, כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים:
והאור שבספירות, הוא אלקיות גמורה, כנ”ל.
אבל הכלים, הנקראים כח”ב תו”מ, שבכל עולם, מג’ עולמות התחתונים, הנקראים בריאה יצירה עשיה, אינם בחינת אלקיות. אלא הם בחינת כיסוים, המעלימים אור א”ס ב”ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים. שכל אחד מהם, יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו.
ומבחינה זו, אע”פ שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום, אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח”י. כי האור מתחלק, לפי תכונות הכלים:
כי המלכות – היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א”ס ב”ה, והאור שהיא מעבירה, ממנו ית’ למקבלים, הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת “הדומם של גוף” האדם לבד. וע”כ נקרא נפש.
והכלי דת”ת – הוא יותר זך מכלי המלכות, והאור, שהוא מעביר מא”ס ב”ה, מיוחס לטהרת חלק “הצומח דגוף” האדם. כי פועל בו יותר, מאור הנפש. ונקרא אור הרוח.
וכלי דבינה – יותר זך מת”ת, והאור, שהוא מעביר מא”ס ב”ה, מיוחס לטהרת חלק “החי שבגוף” האדם. ונקרא אור הנשמה.
והכלי דחכמה – זך מכולם. והאור, שהוא מעביר מא”ס ב”ה, מיוחס לטהרת חלק “המדבר שבגוף” האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור, כמו שיתבאר לפנינו”.
שאלה: לפי הבנתי בעל הסולם מתאר כאן את הכניסה לרוחניות דרך המדרגה הראשונה של מלכות דעשיה. אני גם זוכר שבעל הסולם אומר שהמדרגה הקשה ביותר לכניסה לרוחניות זאת המדרגה הראשונה. איך מתחברים המעבר שהוא מתאר כאן מ”לא לשמה” ל”לשמה” והכניסה דרך מלכות דעשיה, עם הקושי להיכנס לרוחניות?
אנחנו צריכים להתאמץ ולהכיר, לקבל ולחיות עם אותה התפעלות שאנחנו מקבלים מהרוחניות, ולזהות בנו כל מיני אמצעים שעל ידם אנחנו יכולים לאחוז בנו יותר ויותר את ההכרה בפעולות שלנו ובאור שמתגלה בנו בהתאם לזה, ועד כמה אנחנו יכולים בצורה מעשית מצידנו, ביגיעתנו, לקלוט את האורות הקטנים האלו שמגיעים אלינו, כך שנתחיל להרגיש אותם בצורה הדרגתית, עקבית. זה מה שאנחנו צריכים כאן.
שאלה: אני ממש מרגיש את האהבה הגדולה והתמיכה של בעל הסולם, הוא כותב בצורה כזאת שהוא מספק מלבוש לכולם, כך שאפילו מתוך האגואיזם אפשר לצאת בקלות.
בצורה כזאת אנחנו יוצאים. זאת אומרת, אנחנו מזככים את הכלים, אנחנו מקרבים את הכלים, את הרצונות שלנו לצורת ההשפעה ככל האפשר, ובהתאם לזה מתחילים לגלות באותם הכלים שנכנסים לטיפול בזכות, שיש בהם תופעה שנקראת “אור” שמגיע לנו מאין סוף.
שאלה: לפי מה שאני מבין שהוא כותב בתחילת אות מ”ג, כשמתחילה הנקודה שבלב שהיא הכניסה לרוחניות, זה נקרא ש”לא לשמה”. הוא אומר, “גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו, להתגדל ולהראות פעולתה.”
כן. עדיין לא נמצא ממש בעל מנת להשפיע.
תלמיד: כלומר, כשאנחנו נכנסים לרוחניות ויש לנו נקודה שבלב, החיבור הראשון, זה נקרא “לא לשמה”.
עדיין כן. זה מין מעבר כזה של כן ולא, לא וכן.
תלמיד: אבל לפי חוק השתוות הצורה לא אמורה להיות שם מידת השפעה מסוימת?
ודאי שכן. יש אבל זה עדיין בחלקים כאלו ובערבוביה כזאת, של קצת טוב וקצת רע, וחלק ככה וחלק ככה, לפרקים, ובערבוביה, ככה מתחילים. מה לעשות.
תלמיד: אז איך מורגש הבורא במצב הזה של נקודה?
הוא עדיין לא מורגש. מרגישים במקצת משהו שמקבלים, משהו שמעורר, שמגיע למעלה מהתכונות שלנו אבל זו לא ממש הרגשה. עדיין אין כלים שההרגשה הזאת יכולה להופיע בהם ולהתחיל לפרט לנו ולהסביר לנו מאיפה מגיע המילוי הזה, האור, מי סידר את המילוי הזה ומי סידר את התיקון של הכלים ומה הקשר בין הכלים לאורות. זה עדיין בצורת תחילת הגילוי.
שאלה: אז המדרגה הזאת נקראת דומם?
כן, לכן היא נקראת דומם, כי מצידה עדיין אין שום פעולות מכוונות אלא ככה זה, דומם, מה שקורה, קורה. בעצם זו פעולה הנמצאת בשליטה של המדרגה העליונה ממנה.
תלמיד: אז במה המדרגה הזו שונה מהמדרגה הנוכחית שלנו בזמן ההכנה?
כי אנחנו מתחילים לקבל תגובה מלמעלה על הפניות שלנו. הפניות שלנו חייבות להיות בכל מקרה, התפילה חייבת להיות בכל רגע ורגע ככל האפשר, ואז בהתאם לסיכום של המאמצים שלנו, אנחנו מגיעים למצב שזה קורה.
תלמיד: מה פירוש שהתפילות שלנו נענות בצורה יותר ברורה במצב הדומם?
כי אז אנחנו כבר גדלים, מתחילים לברר את הרצונות שלנו והאורות שאנחנו מעוררים והשלבים שאנחנו עוברים, כך לאט לאט זה קורה.
תלמיד: ומה זה נקרא “לשמה” ומתי זה נקרא “לשמה”, באיזו מדרגה?
זה עוד לפנינו. גם ב”לשמה” כל הדרגות עד אין סוף נקראות “לשמה”. על פני כל העביות שמתגלה, יש חלק ממנה שאנחנו כן עושים על מנת להשפיע, חלק שלא מסוגלים, ובחלק שאנחנו נמצאים עדיין בעל מנת לקבל ואנחנו צריכים אז לבודד אותו חלק ולקבור אותו ולטפל כדי שלא יתעורר בנו. יש בזה עבודה רב גונית.
זה כמו שאנחנו מטפלים בכל דבר, למשל בצומח. זה כמו בטו’ בשבט, אולי אנחנו נקרא שוב את האיגרת הזאת של הרב”ש, כמה עבודות יש בצומח, וכך אנחנו מטפלים. יש כאלו שנמצאים כבר בשלב שצריכים לגזור אותם ולהשמיד אותם ולא לתת להם להתעורר, יש כאלה שצריכים לזבל אותם. זו העבודה. כמו שאומר כאן באור הנפש ורוח, נשמה ,חיה, יחידה, לכל האורות האלו אנחנו צריכים להכין את הכלים, שהם דומם, צומח, חי, מדבר. אבל אנחנו כבר מבינים שזה נמצא בגוף האדם.
תלמיד: אז רוח, צומח, זה כבר נקרא “לשמה”?
מעבר לזה, כן.
תלמיד גם צומח זה לא לשמה?
תגיד ש”לשמה”. “אין חכם כבעל ניסיון”, אתם תרגישו איך הדברים האלה מתלבשים ואז תבינו, ולא לפני כן.
שאלה: מה זה הטהרה המדובר כאן?
“טהרה” זה עד כמה אפשר להיות בעל מנת להשפיע. להתעלות מעל הרצון לקבל על מנת לקבל, להיות כמה שיותר בחיבור עם החברים בעל מנת להשפיע הדדית מהחברים ולבורא ככל האפשר. ולפי זה אנחנו זוכים לטהרת הכלים ולמילוי הכלים מהדומם, ממלכות לתפארת ולבינה ולחכמה, כמו שהוא אומר לנו כאן.
כתוב “כי המלכות – היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א”ס ב”ה, והאור שהיא מעבירה, ממנו ית’ למקבלים, הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת “הדומם של גוף” האדם לבד.” זאת אומרת דומם שברצון שלנו לבד “וע”כ נקרא נפש.” ואחר כך מתפארת הוא מעביר לרוח, מבינה נשמה ומחכמה חיה. כך האורות האלה שמושכים, מתארים את הרצונות שלנו ובונים מהם מערכות, וזה בסופו של דבר נעשה כפרצוף. אבל כשבונים את המערכות האלה, אפילו אור הנפש כשבונים אותו, כבר יש שם חמישה חלקים שבנפש ואחר כך רק מתפתחים, וכמו מטיפת זרע יוצא לך אדם גדול עם כל רמ”ח האברים, שס”ה גידים, כך הכול רק בהתפתחות. ואת הטיפה מקבלים מלמעלה.
שאלה: מהו טוב ומהו רע ביחס למצב הראשון הזה של העיבור.
חיבור זה טוב וריחוק זה רע וכל הפעולות של האדם צריכות להיות מכוונות לחיבור. כי אנחנו תוצאות מהשבירה, לא לשכוח שאת זה אנחנו צריכים, כל התיקון הוא תיקון השבירה. והבורא שבר במיוחד כדי שיהיה לנו זה כנגד זה, שאנחנו נוכל לאבחן ולהבחין ולאתר שבירה כנגד החיבור ואז מתוך זה תהיה לנו השכלה, מה זה נקרא מהות הבריאה ומהות הבורא.
שאלה: הוא לא מציין, הוא אומר שהכלי הטהור ביותר הוא כלי החכמה והוא מתאים לאור החיה, האם אין כלי שמתאים לאור היחידה, האם אין כלי לכתר?
זה יקרה אחר כך. אנחנו מקבלים את זה מלמעלה כתוצאה מכל יתר תיקוני הכלים.
שאלה: האור שמקבלים מגיע דרך מלכות דאין סוף? כתוב פה בפסקה “אור א”ס ב”ה”. מאיפה זה מגיע אליו?
ממלכות דאין סוף.
אות מ”ז
“וכאמור, שבפרצוף הנפש, שקנה האדם, בכח העסק בתורה ומצות, שלא בכונה, כבר מלובשת שם, נקודה מאור הרוח. ובהתחזק האדם, לעסוק בתורה ומצות, בכונה הרצויה, הולך ומטהר, את החלק הצומח, מבחינת רצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הוא הולך ובונה, את הנקודה דרוח לבחינת פרצוף:
שע”י רמ”ח מצות עשה בכונה – מתפשטת הנקודה, ברמ”ח אבריה הרוחניים.
וע”י קיום שס”ה מצות לא תעשה – מתפשטת הנקודה בשס”ה גידיה.
וכשנשלמת בתרי”ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מא”ס ב”ה, אור יותר חשוב, הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון, לפי טהרת חלק “הצומח שבגוף” האדם. וכל פרטי, דומם צומח וחי, שבעולם עשיה, המתיחסים לקומת התפארת, מסייעים לפרצוף הרוח של האדם, לקבל האורות, מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע”ש. ומכונה משום זה “צומח דקדושה”. וכן טבע הארתו, כערך צומח הגשמי. שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה, הניכרים בכל פרט ופרט שבו, לפי עצמו. כן אור הצומח הרוחני, כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים, לכל אבר ואבר, מתרי”ג האברים, שבפרצוף הרוח. וכל אחד מהם, מראה כח הפעולה, המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח, יצאה עמו נקודה, של המדרגה העליונה ממנו, דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו.”
אות מ”ז
“וכאמור, שבפרצוף הנפש, שקנה האדם, בכח העסק בתורה ומצות, שלא בכונה”, זאת אומרת לא על מנת להשפיע “כבר מלובשת שם, נקודה מאור הרוח”. אחרי שגומר עם אור הנפש, נקודת אור הרוח מופיעה בסוף אור הנפש. “ובהתחזק האדם, לעסוק בתורה ומצות, בכונה הרצויה”, על מנת להשפיע, “הולך ומטהר, את החלק הצומח, מבחינת רצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הוא הולך ובונה, את הנקודה דרוח לבחינת פרצוף” זה כבר לא סתם. הייתה נקודת הנפש, עכשיו היא נקודת הרוח ונקודת הרוח הופכת לפרצוף. “שע”י רמ”ח מצות עשה בכונה – מתפשטת הנקודה, ברמ”ח אבריה הרוחניים. וע”י קיום שס”ה מצות לא תעשה”, ודאי שבכוונה להגיע לעל מנת להשפיע “מתפשטת הנקודה בשס”ה גידיה. וכשנשלמת” הנקודה הזאת מרמ”ח ושס”ה “בתרי”ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני”, עולה לאיזשהו גובה, האדם לא יודע בדיוק בינתיים לאן ואיך “המעבירה לו” הנקודה הזאת מתפארת, מהעולם הרוחני “מא”ס ב”ה, אור יותר חשוב”, מאין סוף “הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון, לפי טהרת חלק “הצומח שבגוף” האדם” ברצון של האדם. “וכל פרטי, דומם צומח וחי, שבעולם עשיה, המתיחסים לקומת התפארת, מסייעים לפרצוף הרוח של האדם, לקבל האורות, מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש”, ואז מתפשט כל אור התפארת בכל מיני חלקים בנשמה שלו. “ע”ש. ומכונה משום זה “צומח דקדושה. וכן טבע הארתו, כערך צומח הגשמי. שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה, הניכרים בכל פרט ופרט שבו”, כמו בצומח בעולם הזה “לפי עצמו. כן אור הצומח הרוחני, כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים, לכל אבר ואבר, מתרי”ג האברים, שבפרצוף הרוח. וכל אחד מהם, מראה כח הפעולה, המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח, יצאה עמו נקודה, של המדרגה העליונה ממנו, דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיות”.
שאלה: איך מבצעים את הפעולה של זיכוך הרצון ביחס לחברים בעשירייה?
בכך שמתקרבים זה לזה ככל האפשר, עושים מאמצים פיזיים, עושים מאמצים פנימיים ומתפללים לבורא שיעזור לנו להיות קשורים באמת ברצונות שלנו. הרצונות שלנו נמצאים בידי הבורא במאה אחוז, הם לא שייכים לנו בשום צורה, אנחנו לא יכולים להשפיע על הרצונות שלנו, לנהל אותם, לסדר אותם, שום דבר. רצון זה הבורא, הוא מחזיק את הרצונות שלנו. ואז אנחנו פונים אליו ומבקשים ממנו “תחבר בבקשה את הרצונות שלנו לרצון אחד, אנחנו רוצים להיות כמו זר פרחים או ד’ מינים”, יש כל מיני דוגמאות. “אנחנו רוצים להיות מחוברים יחד על ידי הכוח שלך, על ידי האור שלך. אנחנו רוצים שאתה תחבר אותנו, כי אתה יודע איך לחבר, איך להשלים בינינו, ומהעבודה שלך תצא מאיתנו עשירייה, שזו כבר מיני נשמה. זאת אומרת אותו מבנה רוחני שבו אנחנו יכולים לעשות פעולות כדי להשפיע לך נחת רוח. אולי גם עכשיו אנחנו עושים לך נחת רוח אבל לא בכוונה הנכונה, הרצויה והאמיתית. לזה אנחנו רוצים להגיע, המטרה שלנו בסך הכול לעשות פעולות כדי ליהנות לך, ואם תחבר אותנו נכון נוכל לעשות את זה”.
שאלה: האם אנחנו יכולים להבחין במקור האור באור שאנחנו מקבלים?
עוד לא. איך אתה יכול לדעת מה מקור האור? אין לך כלים לזה. אתה רק מבקש כמו תינוק. אתה מבקש שהבורא יחבר ושייתן לנו איזה מבנה שממנו נוכל להתקשר בינינו ואליו, ואז הוא יופיע בנו בצורה יותר הכרתית מצידנו, אנחנו מבקשים ממנו והוא יותר מתייחס אלינו. וכך בצורה הדדית אנחנו מגיעים למצב שנוכל להשפיע לו בצורה הכרתית ונוכל לקבל ממנו משהו בהכרה. ואז יהיה לנו ממש שיח עם הבורא. עד שמגיעים לחיבוק, לדבקות, לדברים שבינתיים אי אפשר לתאר לעצמנו מה הם, אבל זה לפנינו.
שאלה: מה זה שכל מדרגה יוצאת במדרגה האחרונה מהמדרגה העליונה?
היא גומרת את עצמה. מפני שיש השתלשלות מלמעלה למטה, אז בהתעלות ממטה למעלה, אנחנו בזה שגומרים את המדרגה התחתונה כבר עם זה קשורה בה מדרגה יותר עליונה ממנה. כך הם השתלשלו מלמעלה למטה. כך תהליך הגילוי שלהם ממטה למעלה.
תלמיד: וזה מורגש במדרגה שיוצאת?
כן. חוץ מזה שזה מורגש או לא מורגש, עוד נברר, אבל לפחות אנחנו רואים מכאן שיש לנו כניסה שאפשר להתחיל כבר במדרגה יותר עליונה. תמיד בסיום המדרגה התחתונה יש התחלה של מדרגה עליונה.
תלמיד: זו איזו נקודת אחיזה במדרגה העליונה?
כן. זה נקרא כתר דתחתון הופך להיות למלכות דעליון. כמו שמלכתחילה מלכות דעליונה בירידה נעשית כתר למדרגה התחתונה.
תלמיד: האם זו הארה שנמצאת שם? הוא מדבר על אורות וכלים.
אנחנו נגיע לזה ונראה, וודאי שזו הארה, אבל באיזו צורה זה מאיר לנו.
תלמיד: הוא כותב “וכשנשלמת בתרי”ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת שבעולם העשיה”. מה זה אומר שהיא נשלמת בתרי”ג האיברים כולם?
בכל הרצונות שכוללים את הדרגה הזאת של הרצון. כל רצון ורצון מפני שהוא מגיע מאין סוף אלינו אז הוא מלכתחילה כבר שייך לכל החבילה של הרצונות. ולכן יש לנו בכל רצון, רצון הדומם – כל הדוממים, רצון הצומח – כל הצומח, וכך הם גם נכללים זה בזה.
תלמיד: זאת אומרת שרק כשמשלימה את החבילה של הרצונות אז היא יכולה לעלות למדרגה הבאה?
בהחלט. וודאי שכן.
שאלה: האם אנחנו צריכים לנסות לפרק את הרגשות השונים שיש לנו עם החברים, למדוד את ההבחנות ולנסות לתת שמות למצבים רגשיים?
לא. מאיפה אתה תיקח את השמות לפרק, לעשות? אתה חושב שאתה מבין על מה אתה מדבר, אתה תתחיל עכשיו למיין רצונות ותתחיל לסדר אותם ולחבר אותם? אנחנו רק צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, להתחבר בינינו ולבקש מהבורא. יש לנו רק שני דברים שאנחנו צריכים לעשות בכלל, לכל התיקונים. חיבורים בינינו האפשריים, בדרגה הנוכחית שאנחנו נמצאים ובקשה, תפילה לבורא מהמדרגה הזאת אליו. ולא שאתה תתחיל עכשיו להיות חכם, לסדר את הרצונות אלו עם אלו, לקשור, לחבר, לנתק. על ידי מה? כול עוד אנחנו לא משיגים איזו מדרגה איך אנחנו יכולים להתחיל לעשות בה סדר, אתה מתאר לעצמך שאתה כך עושה את זה? תן לילד קטן להתחיל לעשות משהו שזה לא לפי השכל שלו, לא לפי ההבנה שלו, מה הוא יעשה שם? חס ושלום לחשוב בצורה כזאת. באיזה שכל אתה יכול להגיד דבר כזה?
כל העבודה שלנו מלמטה למעלה היא רק בזה שאנחנו משתדלים לעשות חיבורים בינינו בצורה פשוטה, כמה שאנחנו מסוגלים, העיקר להראות נכונות לחיבור ולא לפרטי החיבור. בכל מצב ומצב כתוב “ה’ יגמור בעדי”. הוא לוקח את הידיים שלנו ואת המוח שלנו והלשון והכל ומסדר את הכל בכל השלבים, בכל הכלים שלנו. אנחנו רק רוצים שכשהוא יעשה את זה, להיות מוכנים, להיות מבוטלים יותר ויותר. וכל השכל ורגש שאנחנו רוכשים בכל המדרגות זה להיות יותר ויותר מבוטלים כלפיי הבורא, שיעשה. כל החיבורים זה עליו, “אם ה’ לא יבנה בית שווא כל עמלי”.1
תלמיד: עכשיו ההרגשה נהיית כל כך חדה. יש כאילו את שיעור הבוקר, החיים בשיעור בוקר, ואת החיים ביום יום. יש ביניהם איזה קשר, זה הכנה, מה קורה בין שני המצבים האלה?
זה תלוי בכם, באיזו מידה אתה ממשיכים את שיעור הבוקר למשך היום. אני מכיר כאלה קבוצות שנמצאות בהתקשרות ביניהן אפילו עד חמש פעמים ביום. יש כאלה שבוחרים פעם או פעמיים, יש כאלה שבוחרים חצי שעה פעמיים. יש כאלה שאומרים “יותר טוב עשר דקות אבל חמש פעמים ביום. יש ויש. אבל אנחנו רוצים להיות בזה כלולים, קשורים כל הזמן, כל הזמן. ולכן קודם כל לפחות לעבור על מה שאנחנו לומדים בבוקר עוד פעם במשך היום, זה יקרה. האמת, אנחנו מתקדמים לא רע, אפשר יותר אבל נשתדל, נבטח בחסדים העליונים.
שאלה: אם שמעתי נכון, בדרגה שלנו אנחנו לא מסוגלים עדיין לסנן רצונות ולעבוד איתם באופן מדוקדק, אלא צריכים לשאוף ולהשתוקק לחיבור כדי לבקש כוחות לביטול עצמי וכן הלאה. מה אנחנו יכולים לקחת לעבודה הפרקטית שלנו מתוך הסעיף שקראנו עכשיו? יש בו הרבה דברים מורכבים, לא ברורים, ולא ברור איך ליישם אותם בפועל.
אנחנו לומדים שבכל מקרה, מדרגה ופעולה, אם אנחנו יכולים לעשות משהו, אז עושים זאת בעזרת האור העליון שהוא הפועל, ואנחנו מעלים תפילה – חיסרון. לכן השאלה היא, עד כמה החיסרון שלי צריך להיות מבורר, כמה אור אני צריך לקבל מלמעלה כדי לברר, לסדר ולמיין את הרצונות שלי לכאן ולכאן, לחבר את החלקים האלה לחלקים האחרים וכן הלאה, עד שאסדר את כל הרצונות שלי ואעלה אותם לתיקון? או שאני צריך לעשות מהם כמו שעושים בארבעת המינים נניח, או שאני עושה זאת בכל מיני תפילות ובקשות, או שאני יכול לחלק אותם לעשר ספירות ולפרצופים. יש לי כאן שאלות די קשות שאני לא מבין ואפילו לא יודע איך לסדר אותן, מכל שכן את הפעולות עצמן.
לכן אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בבקשה ולהשתדל להוסיף לה ככל האפשר מהבקשה הכוללת שלנו בעשירייה. האם אנחנו יכולים לחבר פעולות כלשהן, כוונות, בקשות ותפילות יחד לבורא? ולא חשוב האם אנחנו מבקשים נכון או לא נכון, פונים בדיוק לבורא או מי יודע למי ולמה, האם זה נמצא בלב או סביב הלב, אלה דברים שמתבררים במשך כל סולם המדרגות עד אין סוף. אבל אנחנו צריכים לחשוב על כך, איך בכל זאת להגיש לבורא את החסרונות שלנו ולבקש ממנו תיקון.
תלמיד: לפי איך שבעל הסולם מתאר את דרגת הצומח ברוחניות, חשבתי שדרגת הצומח בגשמיות זו דרגה של רצון לכסף, לשליטה. זה נכון?
מה זה שייך לרוחניות?
תלמיד: חשבתי שדרך תיקון הרצונות הגשמיים בדרגה הזו, מתגלים איכשהו אורות.
לא, אל תכתוב לעצמך תורה חדשה, ראינו כבר כאלה, לפעמים אני מקבל מכתבים עם כאלו שיטות, תיאוריות. אנחנו צריכים ללמוד מה שישנו ולקבל ש”לא החכם למד”, כל החכמה שאנחנו צריכים היא כדי לדעת ש”לא החכם למד”. רק על ידי תפילה, אני מבטל את עצמי ככל האפשר ומתפלל וכך כתוב בהרבה מקומות, שהכול מושג רק בכוח התפילה. לכן חבל לנו לבנות כל מיני מערכות ושיטות, כלום לא יעזור מלבד דבר אחד, חיבור ופנייה לבורא מתוך החיבור.
שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים להתחבר בינינו במדרגה הנוכחית שאנחנו נמצאים בה ולבקש מהבורא, לפנות אליו, אבל איך אנחנו יודעים באיזו דרגה אנחנו נמצאים?
אתה לא יודע. איך אתה יכול לדעת? הילד שמתפתח יודע? הוא לא יודע. העליון יודע אבל הילד עצמו לא, כך גם אנחנו.
שאלה: עוד לא לגמרי ברור איך יכול להיות שמשהו קיים ברוחניות בלי כוונה?
יש כוונה אבל לא נכונה, לא רצויה, עם בלבולים, ישנם גם כאלו מצבים.
תלמיד: איך יכול להיות שיש לאדם פרצוף נפש דקדושה בלי כוונה?
מדובר על בלי כוונה על מנת להשפיע. הוא רוצה אבל עדיין לא מסוגל להיות בכוונה על מנת להשפיע, ולכן נמצא במה שאפשר. זה מצב שבו הוא נמצא בדרגה הנמוכה ביותר ולא יכול לפני שנכנס למדרגה הזאת לברר אותה, אז איך אתה רוצה שהוא יעשה משהו?
תלמיד: אני לא מבין את מה שבעל הסולם כותב, איך האדם קונה פרצוף נפש דקדושה ללא כוונה?
ללא הכוונה הנכונה בעל מנת להשפיע, הוא עדיין לא מסוגל, לא יודע, אין לו הבחנות מה זה על מנת לקבל ומה זה על מנת להשפיע.
תלמיד: יש לו צמצום, מסך ואור חוזר?
בפועל לא.
תלמיד: איך הוא מתקיים ברוחניות בפרצוף נפש דקדושה?
מושכים אותו לפרצוף נפש דקדושה, שייצור תנאים ואז יעלו אותו לאותו מצב.
תלמיד: במה יותר חשוב להשקיע בשלב שלנו עכשיו, במעשה או בכוונה?
להשקיע בביטול שלנו גם במעשה וגם בכוונה.
שאלה: המצב של ללא כוונה, זה רק בדרגת הדומם שבכל מדרגה?
נגיד שכן. הייתי אומר שדומם, צומח וחי, כל הדרגות האלה מתבררות רק כשהאדם מגיע לדרגת בינה, אנחנו עוד נבדוק. כמו בחיים האלה, מתי אנחנו מבינים שאנחנו חיים, קיימים, מתפתחים, מתי יכולים להגיד שאנחנו נמצאים בעולם וחיים? תסתכל על הילדים ותראה, הם חיים? חיים. הם נהנים מהחיים? כן. עושים פעולות כלשהן? כן. אבל כמה הם נמצאים בתוך החיים, בלתת ולקבל, לשנות ולהשתנות שזה כבר קורה על ידי היחס שהוא הכוונה, יחס בריא וברור, את זה אין. זה מתחיל להיות כשיוצאים מדרגת זעיר אנפין לדרגת בינה. אנחנו נלמד זאת.
שאלה: האם כל העבודה הזו בעשירייה היא כדי שננסה להשיג חיבור ולהתפלל לתיקון, האם זו המטרה המרכזית?
נכון, לכן כתוב “לא החכם למד”. לא צריך לכך חכמה אלא ביצוע לפי המלצות המקובלים בלבד.
שאלה: האם אנו יכולים להרגיש את ההבדל בין רמת הרצונות של הדומם לבין של הצומח?
נגיע לזה ונראה, אנחנו עדיין לא מרגישים שום דבר אז למה לדבר על הדברים האלה. כן, יש הבדל, יש שינוי ונרגיש זאת בפועל.
שאלה: לגבי אות מ”ד. מה זה רמ”ח האיברים הרוחניים ושס”ה הגידים הרוחניים, איך מזהים אותם?
פרצוף רוחני כלול מתרי”ג חלקים, רמ”ח אברים ושס”ה גידים, כך נקראים הרצונות שבתוך הנשמה. הנשמה מחולקת ל-613 חלקים, 248 ועוד 365 וכשנתחיל להתקרב לרוחניות נתחיל להרגיש איך פועלים בנו הרצונות האלה.
שאלה: בגשמיות אנחנו מרגישים את איברי הגוף, איך ברוחניות נרגיש את איברי הנשמה?
נרגיש את איברי הנשמה הרבה יותר ברור ממה שאנחנו מרגישים עכשיו את האיברים הגופניים שלנו.
שאלה: מה מאחד את כל אורות הנרנח”י ביחד ומה הם מייצגים בנפרד?
אור נרנח”י הוא האור העליון שמגיע ומתלבש בפרצוף הרוחני, וממלא באורות את כל חמשת החלקים שלו שהם כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ממלכות עד הכתר. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה – נרנח”י, זה כל מה שאנחנו בינתיים יכולים להגיד. אנחנו מתחילים להשיג לאט לאט את האורות האלה ואת היחסים ביניהם וכן הלאה.
שאלה: מה זה אומר לחבר את הרצונות, האם אלה הרצונות לקבל או הכוונות שלנו להשפיע?
אנחנו לא יכולים לחבר רצונות אם כי אנחנו אומרים כך, האמת היא שאנחנו מחברים את הכוונות שלנו. על ידי הכוונות, אנחנו פועלים ברצונות השונים בנו ובכל אחד מאיתנו, לכוונה אחת, לחיבור ולהשפעה לבורא.
שאלה: באות מ”ו כתוב, “ודע, אע”פ שהספירות הן אלקיות, ואין בהן שום שינוי והבדל,” מה זה אומר שהספירות הן אלוקיות?
יש לנו עסק עם כוחות ההשפעה שזה כוח הבורא שכך משפיע אלינו, ואנחנו על ידי הכנת הכוונות מהרצונות דלקבל שלנו, יכולים להיות כלים לגילוי אותם האורות. זה הכול.
קריין: אות מ”ח.
אות מ”ח
“וע”י העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק “החי” מהרצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הולך ובונה, את נקודת הנשמה, המלובשת בו, ברמ”ח אבריה ושס”ה גידיה. וכשנשלמת בכל בנינה, ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני. שכלי זה, הוא זך ביותר, לאין ערך על כלים הראשונים תו”מ. וע”כ הוא מעביר לו, אור גדול מא”ס ב”ה, הנקרא “אור הנשמה”.
וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות, מספירת הבינה, ע”ד שנתבאר באור הנפש. והוא נקרא ג”כ בחינת “חי דקדושה”, להיותו מכוון, נגד טהרת חלק “החי שבגוף” האדם. וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי, לעיל אות לז, שהוא נותן הרגשה פרטית, לכל אבר ואבר, מתרי”ג אברי הפרצוף, להיות חי ומרגיש, בהרגשה חפשית, לכל אחד מהם, בלי שום התלות בכלל הפרצוף.
עד שנבחן, שתרי”ג אברים שבו, הם תרי”ג פרצופים, המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה, על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש, מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות.
וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה, שהיא אור ספירת החכמה, עם יציאת פרצוף הנשמה, ומתלבשת בפנימיותו”.
אני חושב שבצורה שטחית זה כבר פחות או יותר מובן לנו.
אות מ”ח
“וע”י העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא” האדם “מטהר חלק “החי” מהרצון לקבל שבו.” ברצון לקבל יש דומם, צומח, חי, מדבר, ארבע סוגי רצונות “ובשיעור הזה,” שהוא מתאר את החלק החי, הוא “הולך ובונה, את נקודת הנשמה, המלובשת בו, ברמ”ח אבריה ושס”ה גידיה.” של הנשמה “וכשנשלמת” הבניה של הנשמה, זאת אומרת שהאור בא ומברר אותה ומסדר אותה ומחבק אותה וכך בונה ממנה מערכת, אז לא כולה אלא רק בדרגת האור שמקבל וכשנשלמת בכל בנינה, ונעשית פרצוף,” הנשמה שלו “אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני.” זאת אומרת יש לנו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ועכשיו כשמגיע אור החיה, אור החי, הוא מטהר את החלק מהחי שברצון לקבל ואותו החלק עכשיו מצטרף לעל מנת להשפיע “אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני. שכלי זה, הוא זך ביותר, לאין ערך על כלים הראשונים תו”מ. וע”כ הוא מעביר לו, אור גדול מא”ס ב”ה, הנקרא “אור הנשמה”.” זאת אומרת שהוא כבר מגיע למצב שיש לאדם הזה נפש, יש לו רוח ועכשיו יש לו נשמה – הוא תיקן את שלושת הכלים. “וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות, מספירת הבינה, ע”ד שנתבאר באור הנפש. והוא נקרא ג”כ בחינת “חי דקדושה”, להיותו מכוון, נגד טהרת חלק “החי שבגוף” האדם.” שברצון לקבל. “וכן טבע הארתו,” של האור הזה שעכשיו מתקן אותו “כדרך שנתבאר במין החי הגשמי, לעיל אות לז, שהוא נותן הרגשה פרטית, לכל אבר ואבר, מתרי”ג אברי הפרצוף, להיות חי ומרגיש, בהרגשה חפשית, לכל אחד מהם,” לכל האברים “בלי שום התלות בכלל הפרצוף.” יש ממש הבדלים בכל החלקים, בכל האברים, בכל מה שיש בנשמה, וכל חלק מרגיש כמה הוא יכול לבצע פעולות בפני עצמו “עד שנבחן, שתרי”ג אברים שבו, הם תרי”ג פרצופים, המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה, על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש, מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות”. אנחנו רואים את זה בחיבור הזה, בהתפתחות העובר שאין לו עדיין עיניים, אין לו פה, אין כלום, ויש משהו שיוצא ויוצא ומתברר באיזשהו גוש בשר שאין בו בשר אפילו, עד שמתחילים להיבנות בו כלי דם, תאים, אברים, חלקים, עיניים, אוזניים, פה, ממש כל אברי הגוף וכך הוא גדל וגדל עד שיוצא ממנו גוף שלם ואז נולד. אותו הדבר כאן, בכל מדרגה ככה זה קורה, ממצב שבהתחלה אין לו שום צורה. וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה, שהיא אור ספירת החכמה,” מבינה “עם יציאת פרצוף הנשמה, ומתלבשת בפנימיות”
שאלה: באיזו צורה אנחנו צריכים לעבוד עם המצוות של “עשה” ו”אל תעשה” כדי להפעיל את החיבור בעשירייה?
בעשירייה זה יותר ברור. כל מה שגורם לחיבור בעשירייה, לביטול של כל אחד כלפי העשירייה – תעשו. גם במצוות “תעשה” וגם במצוות “לא תעשה”, העיקר החיבור, וכלפי החיבור אתם צריכים לברר כל רצון, כל פעולה ואז תדעו שאת זה אנחנו יכולים עכשיו להפעיל, ואת זה עוד לא, ואחר כך אולי גם את זה נפעיל במדרגה הבאה וככה יהיה.
שאלה: הכול מדובר כלפי החיבור, מה זה אומר שהוא מתאר את חלק החי שברצון לקבל?
אלה רצונות בדרגה מיוחדת שהאדם יכול עכשיו להתחיל לברר, ונותנים לו הזדמנויות, ואפשרויות כאלה, שבהתאם לזה הבורא מעורר בעשירייה יחסים ומקרים ואנחנו נצטרך לפי זה לעבוד. כך עושים.
שאלה: אפילו בדרגה הראשונה ביותר, הנמוכה ביותר של הנפש, נראה שזה חשוב להבחין בין הרצונות שאני צריך לצמצם, לבין הרצונות שאני צריך להשתמש, איך אני יכול לעשות את זה אם אין לי שום הבחנות רוחניות?
אז יהיו, יאיר עליך האור וייתן לך בירור ואתה תדע באיזה רצונות כן להשתמש ולא להשתמש. אל תדאג, אתה תקבל חינוך, אתה תקבל בירורים, הכול יהיה בסדר גמור. הכול יתסדר, לא תהיה מבולבל, תשתדל יחד עם החברים, ותברר את כול הרצונות והפעולות שנמצאות בקטע, בצעד שלפניך, ותדע את זה לבצע. על זה אין לי שום דאגה, הכול יבוא בזמן.
שאלה: הוא אומר שכנגד כל איבר מתרי”ג איברים יש פרצוף. מתי הפרצוף הזה מגיע להיות פרצוף, אחרי שהוא משיג את כל הקומה?
כן. אתם ממהרים ולא שואלים מה אנחנו חייבים לעשות, כי זה כאילו ברור לכם, ושואלים על מה שיהיה עוד שתים שלוש מדרגות, ומי יודע מתי נגיע לזה. כדאי לשאול מה שיש לנו היום, מה היה לנו אתמול, לברר את הדברים האלה לעניין, כדי שנוכל להתקדם, וכל יום להרגיש את עצמנו נמצאים במדרגה חדשה.
שאלה: “כי מצות אינן צריכות כוונה. ואפילו המעשים, בלי כוונה, מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו.” מה ההבדל בין מעשים ומצוות בלי כוונה?
“בלי כוונה”, זה בלי כוונה הרצויה על מנת להשפיע, כשאני עוד לא יודע, לא מבין, לא בטוח, אבל אני משתדל. כי אם לגמרי אין כוונה, אז זה לא נחשב. כשאני פועל לפי הרצון שלי בלבד, זה נחשב מעשה בהמה.
לעשות מתוך כוונה, זה כאשר אני משתדל לעשות עלי צמצום, מסך, ואור חוזר כמה שאפשר יותר, ורוצה להחזיר את עצמי דרך הקבוצה לבורא, ואז אני פועל, אני מברר.
תלמיד: אני מבין שעצם ההשתדלות בכוונה היא החשובה. האם משנה על איזה מעשה אני מנסה לעשות את הכוונה, או שזה כבר פחות חשוב?
בינתיים לא חשוב, העיקר להיות כל הזמן ביחס כזה לבירור.
שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו מתאספים שלוש פעמים ביום, שומעים את השיעור, לומדים אותו וכשאני אומר “לומדים” הכוונה שאנחנו משתדלים לעשות “חיבור”. האם שכתוצאה מזה אנחנו נשיג ונרגיש את כל אותן המדרגות שאנחנו מדברים עליהן עכשיו?
אתם עוד תוסיפו למעשים שלכם מעשים יותר מבוררים ופנימיים. אבל כך כמו שאתם עכשיו לומדים, רק תמלאו את מסגרת החיבור שלכם ביתר כוונות. זה מה שיקרה וכך תשיגו הכול.
שאלה: באיזו מדרגה התלמיד מתחיל להבין איפה הוא נמצא?
צריכים להגיע לדרגת בינה, לדרגת נשמה.
(סוף השיעור)