YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Everything is Obtained By the Power of Prayer”

שיעור בוקר 13.02.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה – קטעים נבחרים מן המקורות

אומנם אנחנו לומדים ולומדים הרבה ויכולים להיכנס עוד לתוך חכמת הקבלה וללמוד על פרצופים, ספירות וכן הלאה, אבל כל זה ללא תועלת אם לא נדע איך לפנות לבורא, לבקש ואפילו לדרוש ממנו את ההתקדמות שלנו. לכן אין לנו ברירה אלא עלינו כל פעם לחדש עוד ועוד את ההכרחיות לפנות אליו, איך פונים, איך מבקשים ולמה צריכים לצפות שיקרה לנו מזה.

נמשיך בקטעים על “הכל מושג בכוח התפילה”.

קריין: קטע מספר 2 כותב הרב”ש.

“אנו מבקשים שה’ יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה’. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.”

(הרב”ש. מאמר 5 “מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה” 1991)

בואו נחשוב האם נוכל לחיות כל היום עם הקטע שעכשיו קראנו ולחשוב מהנקודה הזאת על החיים שלנו.

תקרא שוב.

קריין: קטע מספר 2.

“אנו מבקשים שה’ יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה’. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.”

(הרב”ש. מאמר 5 “מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה” 1991)

שאלה: איך אפשר לבדוק שהכוונה היא באמת לשם האיחוד?

רק לפי התוצאות. אנחנו מבקשים ומקבלים תוצאה, תשובה, תגובה, ורק לפי התוצאה אנחנו יכולים להבין אם הכוונה שלנו הייתה בסדר או לא. כי אני יכול לבכות, לצעוק, לבקש, לדרוש ולעשות כל דבר, אבל השאלה עד כמה הלב שלי מסוגל לעורר את הדרגה היותר עליונה ממני שרוצה לתת לי אבל היא צריכה לזה חיסרון. כדי לשפוך את מה שיש לה בשבילי היא צריכה חיסרון ממני שיהיה לה לאן לשלוח את זה, לשפוך את זה, לכן רק לפי התוצאה אני יכול לברר אם הכנתי את עצמי נכון או לא. אם לא הכנתי, אז אני לא מרגיש שקיבלתי, אם הכנתי נכון, אז אני מרגיש את התגובה.

שאלה: ככל שמתקדמים בעבודה מרגישים את החברים קרובים יותר, דואגים להם, אבל הבורא מורגש יותר ויותר רחוק, מה לעשות עם הפער הזה?

זה סימן שאתה צריך עוד יותר להתקרב לחברים בתקווה שביניהם תתקרב לבורא.

תלמיד: אנחנו עוברים כל מיני מצבים בעשירייה וביום יום ההרגשה היא שהחברים חיים בך, גם במפגשים, גם בין המפגשים. אבל כשאני מנסה לבדוק האם אני עושה משהו בשביל הבורא, לעשות לו נחת רוח, הוא מורגש יותר ויותר רחוק.

כנראה שיש עוד מחיצות בלב והחברים לא כל כך מחוברים בתוך הלב. אם הם היו מתחברים ביניהם בלב שלך, אם היית מחבר אותם יחד בלב שלך, אז בתוך זה היית מגלה את הבורא.

תלמיד: מה העצה, מה עוד אפשר להוסיף בעבודה שלי?

לחשוב שהבורא הוא הכולל, כך הוא נקרא. ברגע שאתה כולל את כל החברים יחד אז הבורא מתגלה בהם. אין שום דבר מיוחד נוסף למה שמתגלה אלא רק מהות החיבור, הבורא הוא מהות החיבור ביניכם.

שאלה: אמרת שנימצא בתפילה הזו במשך היום. מה זה אומר שהבורא יעזור לנו, שכל הפעולות שלנו יהיו למענו, איך לתאר את זה לעצמנו?

כתוב שתפילה צריכה להיות כפתח לדופקים בתשובה. אנחנו דופקים על השער ודורשים שהבורא יענה לנו, שייתן לנו סימן שהוא שומע, שהוא מוכן לעזור, לפחות את זה אנחנו דורשים. אנחנו מבינים שהשער הזה שנמצא לפנינו הוא הלב שלנו, קרום הלב שלא נותן לנו להיכנס לתוכו, לכן אנחנו צריכים להשתדל לשבור אותו.

תלמיד: איזה סימן נחוץ לנו כדי להרגיש את זה?

זה תלוי ברגישות שלנו זה כלפי זה, ככל שנגלה את הרגישות הזאת כלפי החברים מזה נבנה מכשיר לשמיעת הבורא. כך זה במילים, כי מה אפשר להעביר במילים.

שאלה: מה זה אומר תפילה שלמה, האם כשכולנו מרגישים את אותו הדבר, או כל אחד מרגיש את החיסרון האישי שלו ואז מתחברים במרכז הקבוצה עם החיסרון ומעלים תפילה?

תפילה שלמה היא כשכל אחד מתפלל עבור האחרים ורוצה שכולם יצליחו יחד. לא אני ולא כל אחד בנפרד, אלא כולנו יחד בתוך העשירייה נתחבר לחיסרון אחד, ללב אחד, “כאיש אחד בלב אחד”, ואת הלב הזה נגיש לבורא שיתקן אותו וימלא אותו. כי זה הרצון המשותף שלנו ששם אנחנו נעלמים, רוצים להפסיק להרגיש כל אחד את עצמו אלא רק את עצמנו יחד, בלב אחד, ואז הבורא ממלא את הלב הזה.

במידה שאנחנו מרגישים שיש לנו רצון אחד לבורא אחד, לא רוצים דבר מלבד להתכלל יחד, אז לבורא כבר יש מקום להתחיל למלאות אותו, זה נקרא “חד מקבל חד” – אחד אלו הלבבות שלנו שמתחברים ללב אחד, וכנגדם בורא אחד, ואז הבורא ממלא את הלב המשותף האחד שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו לא מבטלים את הרצון אלא רק בונים כוונה להשפיע. נגיד שמתעורר בי רצון שלא מכוון לחיבור ואני מרגיש שאני לא יכול להיאבק בו, וכשאני חושב שאני משפיע לבורא אני מרגיש שאני מרמה את עצמי. האם אני צריך להמשיך לעשות את זה ולחכות שהרצון הזה ייעלם, או לעשות מאמץ לבטל את הרצון הזה?

לא צריכים לבטל שום רצון כי הרצונות האלה באים מהבורא, אתה לא תוכל לבטל את הרצון אומנם נראה לך שאתה יכול, אלא אנחנו צריכים להתגבר עם הרצון הגדול על רצון יותר קטן. לכן צריכים מיד לפתח רצונות אחרים שיהיו יותר גדולים ונכונים לחיבור, להשגה רוחנית, ולהשתדל לכסות ברצונות החזקים, החדשים את אותו רצון קודם שהיה. להשתדל לעשות את זה, וגם אם לא תצליחו המאמץ הזה שווה הרבה, הוא מקדם מאוד.

שאלה: לפעמים נראה שחלקינו מתבלבלים עם הפעולות שאנחנו עושים בחיי היומיום, האם כאן הפעולות שלנו מתייחסות יותר לניסיון להתחבר בינינו?

כן, ודאי. העיקר לנסות כל הזמן להתחבר בינינו יותר ויותר בלב אחד. בינתיים אנחנו שוכחים זאת ונזכרים רק אם אנחנו מזכירים זה לזה שאנחנו צריכים להיות מחוברים. ואז לאט לאט אנחנו עוברים מהמילים הריקות בינתיים לפעולה בכך שאנחנו חושבים שאנחנו כן יכולים להיות מחוברים וכן יכולים להרגיש מה זה נקרא “לב אחד”. אומנם אף אחד עדיין לא מרגיש אבל הוא כבר יכול לפחות לחשוב על זה, לחשוב מה זה נקרא לב אחד, איך יכול להיות דבר כזה. לכן נחשוב על הרצון שלנו לבורא, ואיך את הרצונות שלנו לבורא אנחנו מחברים לרצון אחד.

הרצון הגדול הזה שיוצא בסופו של דבר הוא עדיין מאוד מאוד לא שלם, אין דבקות בין הרצונות הפרטיים שלנו, ואנחנו לא יודעים איך בכלל להגיע לזה. נניח שיש עשרה רצונות אבל כל אחד מרגיש את עצמו בצורה נפרדת, לכן איך אנחנו בכלל מגיעים לרצון אחד? כאן אנחנו צריכים להבדיל בין רצון לכוונה. לא חשוב באיזה רצונות הכוונה שלנו אלא אנחנו מתחברים בכוונה אחת וחושבים על כך שהיא צריכה לחבר אותנו יחד. כשאנחנו מעל הרצונות שלנו נתחבר בנטייה לבורא כאיש אחד, כלב אחד, ככל שאנחנו חושבים על זה יותר ומכוונים את זה לבורא, אז אנחנו באמת מעלים את התפילה הנכונה אליו והוא מגיב עליה. אנחנו עוד מעט נרגיש בפועל את התגובה שלו.

שאלה: חלק מהתפילה שקראנו כעת מדבר על השלכות שליליות אם הבורא לא יענה לתפילתנו. אנחנו מדברים על כך שהאדם נמצא היכן שהמחשבות שלו, האם לא כדאי לשנות לכיוון חיובי יותר את התפילה הזו?

תעשה מה שאתה רוצה, אנחנו לומדים מה שכותב לנו רב”ש ורוצים להיות דבוקים בטקסט שלו. כך הוא הרגיש, כך כתב, ובשבילי זו אותה התבנית שאני רוצה להיות בה.

שאלה: אנו מבינים שלהעלות תפילה כולנו יחד בעשירייה עם חיסרון אחד זה אידיאלי, אבל פרקטית לפעמים מורגש שזה מכני וחוזר על עצמו, וכל חבר מתפלל בצורה אינדיבידואלית. אם כן האם להתאמץ להגיע לתפילה אחידה, או לחבר תפילה שכל חבר מעלה, מה יותר חזק?

בצורה פרקטית כל אחד מתפלל, אבל בתפילה שלו, בבקשה שלו לבורא קודם כל צריך להיות ברור לו שרק הבורא, הכוח העליון הזה הוא מסדר את האדם, מסדר את העשירייה, ושכל התיקונים באים ממנו. אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות שום דבר חוץ מבקשה, לכן כל העבודה שלנו היא בבירור הבקשה שלנו.

וכשאנחנו מעלים את הבקשה, אז השאלה היא האם אנחנו יכולים לבקש את אותו הדבר. בתוך הלב שלנו אנחנו לא בטוחים שזה אותו רצון, ודאי ובטוח שזה לא אותו רצון, כי אנחנו נבראים שונים, יחידים, ולכן לא יכול להיות לנו אותו רצון. מה זה נקרא להיות כאחד? שאנחנו מתפללים לבורא אחד, ככול שיכולים לתאר אותו ככוח העליון, שאנחנו מתפללים עם שאלה אחת, ככול שיכולים לברר אותה בינינו בדיבור שלנו, ואנחנו מבקשים מתוך זה שהבורא יקבל אותנו כרצון אחד. ואז לתוך הרצון האחד הזה, שהוא העשירייה, סיכום של העשירייה, מלכות של העשירייה, הוא שופך את האור שלו, את ההשפעה שלו, ואז זה מסדר אותנו.

כל העבודה שלנו היא ככול היותר עוד ועוד להתאים את עצמנו להשפעת הבורא, זה נקרא “חד מקבל חד”. וזה יקרה, זה יקרה, רק להשקיע עוד ועוד בבקשה שלנו. לעשות פעולות לפני הבקשה, לפני התפילה, ושזה יתבטא בתפילה בצורה פשוטה. שרוצים להתחבר, שרוצים שהבורא יחבר אותנו, שיהיה לנו רצון משותף אחד להשפיע לו בחזרה, להודות, להביא לו נחת רוח בזה, ואנחנו מבקשים שיעזור לנו בפעולה הזאת.

חוץ משאלה קטנה, בקשה קטנה מאיתנו אנחנו לא מסוגלים לכלום, כל היתר גם לפרמט את הבקשה, גם לסדר אותה נכון, גם לחבר את עצמנו אליה, הכול הוא בעצמו צריך לעשות, ועם זה אנחנו פונים. התפילה שלנו אם כך היא צעקה כמו של תינוק, שהוא לא יודע בדיוק מה לבקש, הוא אפילו לא יודע ממי הוא מבקש, הטבע נתן לו בצורה אינסטינקטיבית את היחס הזה למישהו שהוא יכול לפנות אליו ולצעוק, וכך הוא גדל. גם אנחנו נגדל כך, ועוד ועוד נבין עם מי יש לנו קשר.

שאלה: האם במידה שבה אנחנו מגלים רגישות לחבר, כך אנחנו מכיילים את המכשיר להרגשת הבורא?

זה יתגלה אחר כך. אנחנו צריכים להשתדל להתכלל בכל פסוק ופסוק שאנחנו קוראים ולהשתדל שהוא יתבצע בנו כמו שהוא כתוב. ואז בהתאם לזה אנחנו נעלה את הרגישות שלנו, והאור העליון שמשפיע עלינו יסדר את עצמו לפי הרגישות שהוא בונה בנו, וכך נתקדם.

שאלה: לפי הקטע הזה וגם לפי הקטע הקודם נאמר שהכול נברא למען האדם, אז בעצם היינו צריכים להיות בתפילה נמרצת ביותר כי זו ההשקעה הכי טובה, אבל אנחנו לא במצב הזה, למה?

כתוב “הלוואי שיתפלל כל היום”, כך כתוב. אבל כדי להתפלל כל היום אתה צריך להיות בכזה מאמץ, בכזאת עבודה, בכזאת הכנה של העשירייה, ולכן לאט לאט במשך ההתפתחות הרוחנית אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחברים בינינו עוד ועוד, ומתחברים לבורא, וזה נעשה ממש בצורה הדדית וכך אנחנו נעלה, כך אנחנו נתקדם. כל הסולם שעליו אנחנו צריכים לעלות זה בעצם להצמיד את עצמנו עוד ועוד, להצמיד את עצמנו גם לבורא, וכל הזמן שיעלה מאיתנו מ”ן ומהבורא שירד עלינו מ”ד, זה המצב הטוב ביותר.

שאלה: בקטע 2 הרב”ש כותב, “אנו מבקשים שה’ יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'”. מה התנאים האולטימטיביים שבאמת הבורא ישמע אותנו? כי בתקופה הזאת אני לא מרגיש שמישהו שומע אותי. איך אנחנו יודעים שמישהו שומע אותנו, מישהו מגיב אלינו?

על זה כתוב “תעשה רצונך כרצונו”. כלומר, שאתה צריך להשתדל לבקש מהבורא משהו שהוא רוצה לתת לך. לא מספיק שאתה צועק, אלא אתה צריך גם לדעת מה אתה מבקש, על מה אתה צועק, ואז אתה תרגיש אם הבורא נותן לך או לא נותן. אולי הוא יסביר לך שהבקשה שלך היא לא נכונה, לא מדויקת, כמו שאתה מבקש סיכה כדי לנקות את העין.

תלמיד: מה ההבדל בין התקופה שלנו לקראת גמר התיקון לתקופות אחרות שגם אז בעצם כולם התפללו? מה ההבדל בינינו לבין מישהו אחר שמתפלל?

השאלה על מה מתפללים.

תלמיד: מתפללים כמו כל אחד על הכאב שלו.

אני לא רוצה לדבר על כל העולם, אני לא רוצה לדבר על אחרים.

תלמיד: לא, אני מדבר על מקובלים בעבר שהתפללו.

גם עליהם אני לא יודע, אני יודע מה שכותב לי רב”ש ואת זה אני צריך לדעת ולקיים.

תלמיד: על מה הוא כותב, מה אתה רואה בתקופה שלנו שהוא חדש?

אני לא הולך לעשות השוואה בין התקופה שלנו לתקופות אחרות, זה לא אכפת לי. אני רוצה לדעת מה עליי לעשות כדי לקבל את המצב הרצוי.

תלמיד: איך אני גורם לזה שהתפילות יתממשו בתקופה שלנו?

תחשוב בדיוק מה הם כותבים בשבילך ולא לתקופות אחרות, מקובלים אחרים, פילוסופיה אחרת, אחרת תישאר פילוסוף.

תלמיד: האם בתפילה, אני לא צריך להיות קודם כל בהשתוות צורה איתו על מנת שהוא ישמע אותי?

אתה לא יכול להיות בהשתוות הצורה עימו כול עוד אתה לא מבקש. וכדי לבקש אתה צריך להעלות תפילה, על זה אנחנו מדברים.

שאלה: בפסוק 2 כתוב “וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע”. ואתמול קראנו בקטע 1 “כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה”. תוכל להסביר איך נוכל להגיע לשילוב של העבודות האלו בעשירייה?

כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות, אנחנו צריכים לעשות, חייבים לעשות. מה שמסוגלים חייבים לבצע בחיבור בינינו, בהכוונת החיבור שלנו לבורא, להגיש לו את זה כצלחת. זה מה שאנחנו רוצים שתיקח מאיתנו. מה זה תיקח? החיסרון שלנו, ותתקן את הצלחת הזאת שתהיה הצלחת הנכונה, החיסרון הנכון, גם תתקן את החיסרון וגם תמלא אותו. במה תמלא אותו? במה שאתה חושב. אנחנו בעיקר רוצים להיות מחוברים אליך ולהעלות אליך את הבקשה ולקבל ממך את התגובה. זה מה שצריכים.

שאלה: כמה עלינו לדפוק ולהתאמץ בתפילה עד שמקבלים תגובה, איך לא להתייאש?

כמה שיקח זמן וכמה שיקח כוחות. זה הכול תלוי בנו.

שאלה: הרגע קראנו בפסקה 2 תפילה שכוללת כבר את הכול. האם אפשר להשתמש בה כל הזמן במקום שנכתוב כל בוקר תפילה משלנו?

רצוי לכתוב תפילה משלנו. יש הרבה תפילות של מקובלים, תפילות רמח”ל ידועות, ספר ממש שלם, עבה ועוד תפילות. “תהילים”, תהילים של דוד המלך, אלה גם תפילות. אלו הן התפילות. בבקשה, אפשר לקרוא שם. תקבלו משם כמה פסוקים ותקראו אותם יום-יום, זה מצוין. אבל זה הוא כתב. מה אנחנו כותבים? חשוב שיהיו לנו שם לא רק השתתפות שלנו אלא גם מילים משלנו. אנחנו נמצא את המילים ונפנה אותם לבורא.

זה מה שהוא מבקש. כך אנחנו מתקשרים אליו, כך אנחנו מייצבים עימו קשר שבקשר הזה הוא יכול להתחיל לתקן אותנו, למלא אותנו.

שאלה: מדוע לרוב נענית תפילה לאחר ייאוש מוחלט, מהי המהות של הייאוש המוחלט בדרך רוחנית?

ייאוש מוחלט חייב להיות כי הוא מסמל לנו מצב חדש. אנחנו שרים “אין מצב מאושר בעולמו של אדם המיואש מכוחותיו עצמו”. אז מוכן לעלות את הבקשה שלו והבורא עונה לו מידו הרחבה וכן הלאה.

שאלה: כשאנחנו מדמיינות שאנחנו מתאחדות לאחד כדי שהבורא ימלא את הכלי, איך לא להיכנס לפנטזיות אלא לעשות עבודה רוחנית אמיתית?

כאן לא יכולות להיות פנטזיות. כמו שהוא אמר, “דפיקו אחר דפיקו”, אנחנו צריכים לדפוק ולדפוק ולדפוק עד שהבורא פותח. אין כאן פנטזיות. אנחנו צריכים להגיע למצב שברור לנו שהבורא נכנס לקשר איתנו.

שאלה: מעבר לתפילה הנכונה ופנייה לבורא, האם בכל זאת חשוב שיהיה לנו ציור של עולמות ופרצופים כדי להשיג את הרוחניות?

לא, לא צריכים. אין שום צורך ללמוד עולמות, פרצופים, מדרגות. לפעמים אנחנו צריכים לדבר בינינו, כמו שעכשיו הוא הסביר לנו בהקדמה לספר הזוהר, מה זה סולם המדרגות, חמישה עולמות, פרצופים, אבל באמת זה לא חשוב. העיקר בשבילנו לפתוח את הלב דרך החברות והחברים לבורא ואז בהתאם לזה הבורא ממלא את הלב שלנו. זה מה שיש.

(סוף השיעור)