YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Introduction to The Book of Zohar, item 33

שיעור בוקר 13.02.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, הקדמה לספר הזוהר, עמ’ 441,

אותיות ל”ג – מ”ט

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, “הקדמה לספר הזוהר”, אות ל”ג.

אנחנו ממשיכים ב”הקדמה לספר הזוהר”, וכמו שאנחנו רואים היא מסודרת מאוד יפה, בצורה עקבית. בעל הסולם משתדל להסביר דברים גדולים, עקרוניים כאלה, יסודות, בצורה מאוד קלה, נוחה ויפה ככל האפשר, כך שבסופו של דבר הם יהיו מובנים לנו בצורה שלמה ועקבית. נמשיך, אם יש שאלות תוכלו לשאול, ההקדמה הזאת היא יסוד, אפשר להגיד, לכל ההקדמות.

קריין: עמ’ 441,”הקדמה לספר הזוהר”, אות ל”ג.

אות ל”ג

“ועתה נשארה לנו, לבאר חקירה הו’, מ”ש חז”ל, ש”כל העולמות, העליונים ותחתונים, לא נבראו, אלא בשביל האדם”. שלכאורה תמוה מאוד: שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה, כלפי המציאות, שלפנינו בעוה”ז, ומכ”ש כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית’, לברוא כל אלו בשבילו? ועוד יותר תמוה: למה לו לאדם, כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים?” כל יום ויום אנחנו מגלים עוד ועוד פרטים ביקום, עד כמה הוא אינסופי, עד כמה הוא מלא פרטים, יום יום נפתחות לנו עוד ועוד תופעות חדשות שקורות בו. האם כל מה שקורה ביקום קשור אלינו, איך יכול להיות? בשביל מה אנחנו צריכים את זה? איך אנחנו יכולים להשפיע על כל מה שקורה, ואפילו איך זה משפיע עלינו, כל זה מאוד רחוק. ולכן צריכים לקבל הסבר עד כמה אנחנו כן מפעילים את כל היקום עם כל הפרטים שבו עד הפרט האחרון, ועד כמה כולנו קשורים לזה, וזה קשור אלינו.

“וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית’, להנות לנבראיו, היא במדה, שהנבראים ירגישו אותו ית’, שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב, המשתעשע עם בנו, החביב לו, בה במדה, שהבן מרגיש ומכיר, גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו, כל האוצרות, שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל”א): “הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'”.

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי”ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנ”ר והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו, לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו”.

הכול נברא בסופו של דבר כדי שנוכל להגיע להתקשרות רגשית, רוחנית עם הכוח העליון, הבורא, דרך כל אותם הפרטים, אפילו אלו שמתגלים כלפי חמשת החושים הגשמיים שלנו, ואלו שמתגלים כלפי חמשת החושים הרוחניים שלנו, כי כל אותם הפרטים מתגלים בשבילנו.

ובהחלט העיקר זה הגילוי ברצון, יותר נכון בכוונה על מנת להשפיע, באמונה למעלה מהדעת, כלומר ככל שהנברא יכול להעלות רצונות שלו ממלכות לבינה, כך הוא מתחיל להתכלל באותם היחסים שמגיעים לנו מהכתר. שם אנחנו הנבראים נפגשים עם הבורא, ומתחילים להבין, מסוגלים להבין בתכונות שאנחנו רוכשים, עד כמה מלכתחילה יש בזה כוונה נכונה ואהבה גדולה כלפינו מצד הכוח העליון.

שאלה: כשאנחנו מנסים להתכלל בחברים בעשירייה בתוך אותה תכונת ההשפעה, תכונת הבינה, מה זה אומר שאחר כך אנחנו מתכללים בתכונת הכתר?

כשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו אנחנו מבטלים את הרצון לקבל. כשאנחנו מתחילים להתקרב להשפעה הדדית בינינו, אנחנו בעצם מתחילים להבין ולרכוש את תכונות ההשפעה. לא רק ביטול של הרצון לקבל אלא שימוש. זאת אומרת, את הרצון לקבל אי אפשר לבטל, כך אנחנו מדברים, אבל באמת זה ביטול של פעולת הקבלה, ואז אנחנו מתחילים לחשוב, להבין, להרגיש, לחפש, לבקש, איך אנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה.

במידה שאנחנו מקבלים מלמעלה כוח השפעה, זאת אומרת, מתעלים בתכונות שלנו ממלכות לבינה, מדחייה ושנאה כלפי הזולת כולל הבורא שאותו אנחנו בכלל לא מרגישים ולא מבינים, אנחנו מתחילים להרגיש ולהבין את הנטייה שאנחנו מרגישים שמתעוררת בנו לזולת ולבורא, שזה בעצם אותו דבר, זה מתלבש בתוך זה.

כי הנטייה לבורא, זו פשוט נטייה קצת יותר פנימית, אבל כולה נולדת ומתפתחת מתוך היחס שלנו לזולת, ומזה אנחנו מבינים איך להתייחס לבורא, איך להתחיל להבין את היחסים שלו אלינו, עד כמה אנחנו צריכים להימשך אליו, ואיפה כל אחד מהחברים יכול לפתח עוד ועוד רגשות, התרשמויות כדי לכוון אותם לבורא. במידה שאנחנו משתדלים לעשות כך, אנחנו מתקרבים, מגלים את המציאות האמיתית, זה ממש נמצא לפנינו.

יש בזה הרבה מאוד שלבים, זה יכול לארוך זמן ויהיו בלבולים גדולים, אבל הכול לא כדי לבלבל אותנו, אלא כדי להוציא אותנו מהבלבול שנעשה על ידי השבירה. השבירה נעשתה כדי שנתכלל אלו באלו על ידי השבירה, ולכן על ידי המון פעולות, זמן, כל מיני בלבולים, כשבסופו של דבר אנחנו רוצים איכשהו לצאת מהמצב הזה שבסך הכול נקרא מצב ההסתרה, אנחנו מכינים את עצמנו עוד ועוד לגילוי המאור המחזיר למוטב, והוא משפיע עלינו יותר ויותר. כל פעם אנחנו פותחים עוד קשר, עוד בלבול, עוד סכסוך, עוד משהו שנעשה בזמן השבירה, וכך אנחנו מגיעים לעליית המלכות לבינה. לכך שהרצון לקבל נכלל ברצון להשפיע, ותומך, ורוצה, ואז הרצון להשפיע הוא השולט, והרצון לקבל מתבטל כלפיו, ואפילו תומך בו, ברצון להשפיע. זו בעצם העבודה שלנו.

העיקר לשמוע מה שאומרים מקובלים, לשמור על הדרך בעקביות עוד ועוד, כמו שכתוב, “פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול”, וכך מגיעים להצלחה. וצריכים לחזק זה את זה, שרק על ידי פעולות קטנטנות שאנחנו עושים בכל רגע ורגע, וזה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו מחזיקים זה את זה ונותנים דוגמה זה לזה, כך אנחנו נצליח.

וכל פעם שמתגלים לנו שוב ושוב כל מיני רצונות ומצבים שבורים, אגואיסטים שבינינו, אנחנו צריכים לשמוח בזה, כי גילוי הרע הזה הוא בעצם הכרחי לפני התיקון. ולכן צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב, כי זו אותה פעולה בעצם, רק מתחילים מגילוי הרע וגומרים בלתקן אותו לטוב.

שאלה: מה זה “ילד שעשועים”, למה הכוונה?

“שעשועים” הכוונה שנהנים מזה שמהנים לאחר. אנחנו יחד מהנים לבורא. איך אנחנו יכולים לעשות זאת? במה אנחנו יכולים לבצע זאת? בזה שאנחנו נהנים מזה שהוא מטפל בנו. בשביל זה אנחנו קודם כל צריכים להתקרב זה אל זה ולהתחבר, ומהחיבור שלנו להתחיל לעורר את הבורא שישפיע עלינו, שיטפל בנו יותר. כך נתקדם על ידי בקשה, הודיה ותפילה.

שאלה: בקטע הוא מדבר על “השלמים”, למה הוא מתכוון?

שלמים הם אלו שהגיעו לשלמות, לזה שהרצון לקבל שלהם פועל כולו בעל מנת להשפיע.

שאלה: נשמע שהבורא ברא את כל הבריאה בשביל ליהנות, בשביל שהוא ייהנה.

אנחנו לא יכולים לדבר על הבורא ועל כוונת הבריאה, זה מתגלה אחר כך ואני גם לא יודע עד כמה, לכן אני לא יכול לענות על השאלה שלך. אם הולכים לפי מה שאנחנו עושים בעולם הזה, אז בצורה אגואיסטית אנחנו מולידים ילדים מפני שנראה לנו שזה טוב, שכך זה צריך להיות.

למה הבורא ברא את הנבראים? כתוב, כדי להטיב לנבראיו, ומטבע הטוב להטיב. אנחנו לא מבינים זאת עדיין, אבל לפי מה שאנחנו לומדים, הרצון להשפיע הוא לבדו ולכן הוא צריך את הנבראים, כביכול צריך אותם כדי להטיב להם. השאלה, האם כדי ליהנות? אם כך, איך יכול להיות דבר כזה, כי אז זה לא רצון להטיב למישהו אלא לעצמו.

לכן אלו דברים שאנחנו עדיין לא מבינים, אנחנו יכולים לדבר עליהם אבל בלי שום הבנה, כי ההבנה שלנו נובעת מתוך הרגשה, אנחנו קודם כל בני הרגשה, לכן אנחנו צריכים להבין את הקשרים שיש בין הרגשה להרגשה עד שנתחיל להתכלל עם הרגשה והבנה ונקשור אותן למערכת אחת, ואז נדבר על זה.

שאלה: מי הוא אפרים?

זה שיר, “הבן יקיר לי אפרים”. נדבר בפעם אחרת על הבנים האלה שנולדו לאבות. “הבן יקיר לי אפרים” הוא הבן הקטן והאהוב שהיה ליעקב. נדבר על המבנה הזה, על כך שהספירות האלה, הכוחות האלה, נקראים בנים.

שאלה: הוא כותב כאן ו”צריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית’, להנות לנבראיו, היא במדה, שהנבראים ירגישו אותו ית’, שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם.” האם זה אומר שכל עוד אנחנו נמצאים בהסתרה, אז לא ניתן לבצע פעולה כזאת של נחת רוח לבורא?

ודאי שלא. כשאתה נמצא בהסתרה זה סימן שאתה בכלל לא נמצא בקשר עם הבורא. יש קשר מהבורא אליך אבל לא ממך אליו, אין לך עדיין כוחות השפעה, אין לך כוונות על מנת להשפיע, אז איזה קשר יכול להיות?

תלמיד: כלומר, האם גם כשאנחנו מבצעים פעולות התאמצות בחיבור כדי להתחבר בינינו זה לא נותן לבורא נחת רוח?

ודאי שזה נותן. זה כמו תינוק שעושה כל מיני פעולות והוא לא יודע איזה בדיוק, אבל ההורים שלו נהנים ממנו. אנחנו רוצים להגיע למצב שנעשה את הפעולות האלה בהכרה, בהבנה, בתהליך הנכון, כדי באמת להשפיע נחת רוח לבורא בהבנה, בהכרה, ואת זה עדיין אין לנו. אם היו לנו תכונות אמונה למעלה מהדעת, תכונות השפעה, אז כבר במידה של התכונות האלו היינו מרגישים את הבורא, נמצאים איתו באיזו צורה הדדית, בהשפעה הדדית, אבל עדיין אין לנו את זה. כדי להגיע לזה אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהתחבר אליו.

שאלה: למה לבן יש כל כך הרבה קושי להעריך את האבא? גם בעולם הזה אני רואה שזה כך.

זו תוצאה מהשבירה. מצד ההורים יש אהבה טבעית לילדים אבל מצד הילדים אין אהבה טבעית להורים. יש להם רק רצון לקבל אגואיסטי להשתמש בהורים כי הם תלויים בהורים ולכן נקרא שהם אוהבים אותם. אבל זו לא אהבה, זה פשוט שימוש אגואיסטי, כך זה לפי הטבע. רק על ידי תוספת חינוך, הסברה ובמשך השנים והזמן, אנחנו איכשהו מתחילים להכיר, להבין, להרגיש יחס של חיבור ואהבה כלפי ההורים.

תלמיד: יש מה ללמוד מקשר גשמי בין בן לאבא כלפי הקשר הרוחני בין אדם לבורא?

הם מבטאים את זה בצורה כזאת אבל וודאי שזה לא כמו שהאדם צריך להיות תלוי ודבוק בבורא. אנחנו צריכים להגיע ליחס – כמו שהבורא אלינו כך אנחנו אליו, ואי אפשר לתאר איך אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו. לומדים את זה מהיחס בין החברים, לכן כל פעם מגלים חיכוך, סכסוך, ריחוק והפכיות בין החברים כדי לטפל בזה יותר ועל ידי זה לרכוש תכונות, כוונות, נטיות נכונות כלפי הבורא. זה מה שנקרא “מאהבת הבריות לאהבת הבורא”.

שאלה: אנחנו מבינים ומרגישים למה אנחנו פונים לבורא בבקשה כשרע לנו, אבל כשטוב לנו מה הסיבה לפנות אליו?

באמת אין סיבה לפנות. אם אדם היה מרגיש טוב ברצון לקבל שלו, בכלים דקבלה, הוא אף פעם לא היה פונה ולא מחפש את הבורא. רק במידה שאדם נקלע לצרות אז הוא מחפש מי יכול לעזור לו, ואז הוא ממציא לעצמו דמויות ומערכות בדתות, באמונות וכן הלאה, או שהוא ממש מרגיש אבוד בין כל המערכות האלה שמגלה שנמצא בהן.

שאלה: האם ניתן להגיד שהשבירה של הנשמה הכללית נעשתה בשביל שהנברא יקבל את הניסיון שהוא קרוב לניסיון של הבורא עצמו?

אנחנו לא יכולים לדבר בצורה כזאת שלבורא היה חסר ניסיון. אלא הבורא מצטייר לנו כמערכת, וזו מערכת שנמצאת בהשתלשלות מלמעלה למטה כלפינו, והיא מתגלה כלפינו על מנת שנכיר אותה בהתעלות ממצבנו הנוכחי עד גמר התיקון, עד הנקודה הגבוהה ביותר. אבל זה לא שייך לבורא עצמו, אלא זה שייך ל”בוא וראה” במובן הבורא, תבוא ותגלה. כך אנחנו מגלים אותו במידה שאנחנו עולים בסולם המדרגות ממצבנו הנמוך ביותר עד למצבו הגבוה ביותר.

שאלה: מה הרווח מזה שהבורא ברא את כל העולמות למען הנבראים?

זה סולם מדרגות שבצורה כזאת אנחנו יכולים לשנות את עצמנו. בכל מדרגה ומדרגה יש לי רצון לקבל ואני משלים אותו בעל מנת להשפיע, ואחר כך רצון לקבל עוד יותר גדול ואני שוב משלים את עצמי לעל מנת להשפיע. כך כל פעם מתעורר בי רצון לקבל גדול יותר, אכזרי, רע, אני מתקן אותו לעל מנת להשפיע גדול יותר, עד שאני מגיע לדרגת הבורא. אלו סך הכול 125 מדרגות, חמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם וחמש ספירות בכל פרצוף.

שאלה: האם אפשר להגיד שאנחנו ככלל ואדם הראשון כפרט זה החלק החסר שהיה כדי שלבורא יהיה למי להשפיע?

כן, אפשר כך להגיד, אנחנו חלקים מאדם הראשון. כשאנחנו מתקנים את הקשר בינינו, אנחנו מתקנים את המערכת כולה שנקראת “אדם”.

שאלה: לפני כמה ימים שאלתי אותך אם במצבים שונים יש צורך בפעולות שונות בין רגש ושכל, וענית שאין לנו מספיק נתונים. האם יש משהו פרקטי שאפשר לעשות כדי שתהיה לנו גישה לנתונים האלה?

אתה צריך לרכוש את כל הנתונים האלה דרך העבודה שלך. אתה לא יכול לקבל כלום אם אתה לא מתאמץ, ולא בונה תשתית כדי לגלות את הנתונים. אז תעשה מה שהמקובלים אומרים, ותצליח.

קריין: אות ל”ד.

אות ל”ד

“ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע, למדרגה, הרמה והנשאה הנזכרת,” זאת אומרת עד גמר התיקון, “רצה הקב”ה לפעול זה, על סדר ד’ מדרגות, המתפתחות, אחת מחברתה, הנקראות, דומם צומח חי מדבר.” ודאי שזה לא שייך למה שאנחנו רואים בעולם שלנו כדומם, צומח, חי, מדבר, אלא כך נקראות ברוחניות המדרגות שאנחנו צריכים לעבור בעצמנו, בהתקדמות שלנו, בתיקון שלנו. “והן באמת, ד’ בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים, מתחלק בהן. כי אע”פ, שעיקר החפץ הוא, בבהי”ד של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר, שתתגלה בחי”ד בבת אחת, אלא בכח ג’ בחינות, הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת, בהן ועל ידיהן, לאט לאט, עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי”ד, כמבואר בתע”ס, חלק א’, אות נ’, ד”ה “וטעם”.”

אנחנו צריכים לעבור כל מיני מצבים קודמים בדרך לתיקון האמיתי הנכון, וכך אנחנו מתקדמים. לכן הוא אומר שאנו מתקדמים בדרגות שנקראות דומם צומח חי, עד שמגיעים לדרגת המדבר. בדרגת המדבר, אנחנו כבר מתחילים להבין ולהשיג את מהות ההתקדמות שלנו. לפני כן יש בדרך שלנו הרבה דברים שאנו צריכים לעשות בלי שנבין בשביל מה ולמה.

כמו תינוק שלא מרגיש, ולא מבין בשביל מה עושים לו כל מיני דברים, אחר כך ילדים קטנים, שחייבים לבצע כל מיני פעולות שהגדולים מחייבים אותם לבצע, אבל הם בעצמם לא מבינים מה הצורך בהן. ואפילו אחר כך, כשאנחנו כבר אנשים בוגרים, מקימים משפחות, יולדים וכן הלאה, גם אז אנו לא יודעים בשביל מה אנחנו עושים את זה, אלא האינסטינקט, והדוגמה של כולם מחייבת אותנו לעשות כך.

כך גם ברוחניות, אנחנו מתקדמים בהרבה מקומות ומדרגות עד שרוכשים סוף סוף שכל ורגש כאלו, ומתחילים להבין את טבע המדרגות. איך צריך לפסוע בהן, איך לעלות, עד שאנחנו משלימים את עצמנו. ובאמת הכול מתגלה רק בסוף, בבחינה ד’ כשמתחילים לעבוד ממש עם הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני מרגיש בדידות עמוקה, אפילו שיש לי עשירייה, ויש לי את כל הכלי העולמי, איכשהו אני מרגיש ממש חוסר ביטחון, אני מרגיש לבד, שאין אף אחד שאני יכול לסמוך עליו. אין אף אחד שאני יכול לחלוק איתו את הנטל שאני סוחב. מה השורש של הרגשות האלה ואיך אני יכול להגיב למצבים הרגשיים האלה בצורה נכונה?

זו הרגשה מאוד טובה, ויפה. כשאדם מרגיש שהוא אבוד, שאין לו על מי לסמוך, שאין לו קשר עם הבורא, ואם כך אז מה הוא, בשביל מה הוא, ומה יהיה הסוף, מה התועלת?

וכל זה כדי שמחוסר ברירה האדם יקח את מה שאומרים לנו המקובלים, ויתחיל לבצע את הפעולות והעצות שלהם בפועל בצורה נכונה. זה מה שצריך. תנסה, אין ברירה, אתה לא תזכה לשום דבר רציני אם לא תכניע את עצמך כלפי עצות המקובלים ותעשה מה שהם אומרים.

כמו ילד קטן שמגיע לגן הילדים או לבית הספר, ועושה מה שאומרים לו לעשות. הוא לא יודע בשביל מה ולמה, אבל אומרים לו, תעשה כמו כולם, אוספים את ילדים בעיגול ומתחילם לעבוד איתם, וככה הוא עושה.

אותו הדבר אנו צריכים לעשות עם עצמנו עכשיו. אומנם שכולנו גדולים, מבוגרים, אבל צריך לעשות את הפעולות שהמקובלים ממליצים לנו לעשות, כמו לילדים קטנים. כי ברוחניות אנחנו פחות מילדים, האמת שעוד לא נולדנו. כדי להיוולד ברוחניות, וכדי לקבל הרגשה ראשונה ברוחניות, אנחנו חייבים ממש להתחיל לבצע את הפעולות שהם ממליצים.

תלמיד: אני מבין, ומנסה להכניע את עצמי כלפי הדרך, כלפיך, אבל אני מבין שבאופן אישי אין שום מקום אחר שאפשר להרגיש חוץ מאשר את הבורא. אני משקיע יגיעה, אני משקיע מאמצים בהפצה, אני עושה את כל הפעולות שצריך אבל עדיין זה מעלי, זה משהו שיותר חזק ממני. זה מעל הכוחות שלי, הלב שלי שבור.

אתה יודע מה? תשמע עצה, תנסה להרגיש תענוג במה שאתה מבצע עכשיו, בפעולות שהמקובלים אומרים לך. אתה רוצה להגיע למצב שאתה מרגיש, שאתה מבין, אולי אפילו שאתה פותח עיניים. אבל תנסה עכשיו להסכים עם מה שהם אומרים לך, תעשה את זה לא מאונס אלא ברצון, ותראה עד כמה זה פותח לך את העיניים, ואתה מתחיל להרגיש מה קורה.

על ידי המאמצים האלו אתה תזרז מאוד את ההתפתחות שלך. אנחנו כבר נכנסים למצב של קבלה מעשית. אמנם היא עדיין לא אמיתית, לא בעולמות הרוחניים, אבל בכל זאת אנחנו מכינים את עצמנו בפועל לפתיחת הכלים שלנו לאור העליון.

אז תעשו מה שאני אומר עכשיו, ותראו כמה זה יקדם אתכם.

שאלה: כשבעל הסולם מדבר על ארבע הרמות של הרצון לקבל, האם הוא מדבר על ההתקרבות והשתוות הצורה מדרגה של דומם עד לדרגה של מדבר?

כן, ודאי. כל דרגה מתחלקת לעוד דרגות, ואחר כך לעוד דרגות, סך הכול יש 125 מדרגות. כשאנחנו עוברים את דרגות שורש, א’, ב’, ג’, ד’ אנחנו צריכים להבין כמו שהוא אומר כאן, דומם, צומח, חי, מדבר, אז כאילו יש ארבע דרגות, ואיפה החמישית? הדרגה החמישית כוללת את כל הדרגות יחד, לכן אין לה שם, כי זו כבר דרגת הבורא.

שאלה: למה אי אפשר שבחינה ד’ תתגלה בת אחת, ולא בהדרגה? הבורא לא יכול לסדר אחרת ולקצר את התהליך?

לא. כי אנחנו בונים את התשתית לגילוי כל תופעה ותופעה רוחנית. לכן רק במאמץ לחבר את הכלים השבורים שלא משתווים זה עם זה, לא מתחברים זה עם זה, לא מותאמים זה לזה, הכול שבור. אז אתה מסתכל על כל החלקים האלה, ולא יודע איך לחבר אותם, זה שונא את זה, זה רחוק מזה, זה הפוך ולא מבין ולא מרגיש וכן הלאה.

איך לחברם? רק שיתעלו למעלה, כל אחד למעלה מהרצון שלו, לפי ההבנה שלו, לפי ההרגלים שלו, לפי כל דבר שיש בכל אחד ואחד. אם הם יתעלו מעל זה, הם יוכלו להתקרב ואפילו להתחבר. אז הם יבינו מה לחבר ואיך לחבר, איזה קצוות, איזה דברים ביניהם אפשר לחבר, אחרת לא.

אז הם יבינו שזה לא עניין של תכונות מסוימות שמתחברות עם תכונות אחרות, אלה לא תכונות, אלא השפעות מכל תכונה ותכונה, לכן כל דבר יכול להשלים את האחרים במידה שהוא רוצה להשפיע להם ולעזור להם.

יוצא שדברים שמתגלים כהפוכים ורחוקים בזמן השבירה, יכולים להיות קרובים, יכולים להיות צמודים אחד לשני. כי דווקא ההפכיות שלהם מגלה כמה הם יכולים לתמוך, לעזור, ולסייע זה לזה.

זה מה שקורה בטבע. אם בטבע לא היה חיבור בין חלקים מנוגדים, בין פלוס ומינוס, באטומים, במולקולות, בכל דבר מהמיקרו עד המאקרו, אם זה לא היה אפשרי שהם יתחברו ביניהם מה היה? פשוט לא הייתה שום בריאה.

כי הבריאה צריכה להיות מסודרת לפי התכלית, לפי התהליך, כדי לתת לנברא שנמצא בתוך הבריאה אפשרות להתפתח, לנהל את הבריאה עצמה, ולהיות שותף לבורא. מאיפה כל הדברים האלה מגיעים? הם מגיעים מתוך זה שאנחנו מתעלים למעלה מהרצון שלנו, ומחפשים על ידי מה למעלה מהרצונות השבורים אנחנו יכולים להיות מקושרים. אז מתגלה לנו שהקשר הוא לא ברצונות, הקשר הוא על ידי הכוונות, שאנחנו רוצים להתחבר, ורוצים לעזור אחד לשני.

קריין: אות ל”ה.

אות ל”ה

“והנה, בחי”א של הרצון לקבל, הנקרא “דומם”, שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל, בעוה”ז הגשמי. אין שם, אלא כח תנועה, כולל לכל מין הדומם. אבל בפרטים שלו, אינה ניכרת לעין, שום תנועה. כי הרצון לקבל, מוליד צרכים. והצרכים, מולידים תנועות, מספיקות, עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל, הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו, בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים.”

הרצון לקבל בבחינה א’ מחזיק את כל הבריאה יחד באיזו צורה. ולא שיש שם כל מיני פעולות שמתגלות, נראות, ודורשות שינויים ומצבים, שמגלות עד כמה הן נמצאות במצבים לא שלמים. אין, עדיין אין, יש רק רצון לקבל כללי ולכן הוא נקרא “דומם”. באמת, אין לו יותר מה לעשות, הרצון לקבל בתחילת הבריאה רק מחזיק את עצמו במצב דומם.

אות ל”ו

“נוסף עליו, “הצומח”, שהוא בחי”ב של הרצון לקבל. שמדתו כבר גדולה יותר, ממדתו שבדומם. והרצון לקבל שבו, שולט בכל פרט ופרט, מהפרטים שלו. כי כל פרט, יש לו תנועה פרטית לעצמו, שמתפשט לארכו ולרחבו, ומתנועע למקום זריחת השמש. וכן ניכר בהם, ענין של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת, לכל פרט ופרט. ועכ”ז, עוד לא נמצא בהם, הרגש חפשי פרטי, לכל אחד.”

זאת אומרת, זו כבר התפתחות של הרצון לקבל מעל לדומם שנקראת “צומח”. בה הוא כבר מרגיש יותר בחסרונות שבו, בדרישות שלו, שחסר לו משהו שלא היה חסר לדרגה הקודמת, לדומם.

הוא מגלה שהוא רוצה למלאות את עצמו, שהוא רוצה לזוז קצת מאיפה שהוא נמצא, שהוא צריך ספיגה מבחוץ, ופליטה של מה שהוא לא צריך החוצה. הרצון לקבל נהיה יותר מבין ומרגיש את צרכיו. זו בעצם ההתפתחות של הרצון לקבל מדרגת הדומם לדרגת הצומח.

הכול קורה בתוך אותו הרצון לקבל. אבל בכל זאת בצורה שונה, הוא כבר זקוק במשהו לסביבה, הוא רוצה לקבל מהסביבה את מה שחסר לו, שמש, מים, מינרלים, צומח, ולפלוט החוצה את מה שהוא לא צריך, את הדברים שיכולים להזיק לו, את הפסולת.

בדרגת הצומח הרצון לקבל נעשה זקוק לסביבה, קשור לסביבה, תלוי בסביבה וזה נקרא שהוא “מתפתח”. אבל אנחנו יכולים להגיד, איזו התפתחות זאת? זו התפתחות שיש בה שני דברים. מצד אחד, הוא נעשה יותר מפותח, הוא גדל, הוא מרגיש את הסביבה, מקבל ממנה מה שהוא צריך, וזורק אליה את מה שהוא לא צריך, אבל יחד עם זה הוא נהיה תלוי בסביבה, כי אם הסביבה לא טובה ומתאימה לו, הוא מרגיש שהוא מת.

זאת אומרת, כל פעם התפתחות לדרגה יותר גבוהה, מביאה את הנברא שבאותה הדרגה למצב שהוא יותר זקוק לסביבה, תלוי בסביבה, וניזון ממנה.

שאלה: הרצון לקבל כשהוא נבחן כמוגדל יותר, האם זה אומר שהוא תואם לדרגת הדומם?

לא. זה לא שייך. הרצון לקבל הגדול ביותר המופרז הוא דווקא בדרגה האחרונה. ובדרגות האלה של דומם, מה הדומם צריך? שום דבר. הוא לא זקוק לכלום. הוא קיים כי כך הולידו אותו, כך עשו אותו והוא קיים. הוא לא זקוק לכלום בדרגת הדומם.

אפשר לומר שמהצד האחר, זאת דרגה הכי טובה כי הוא לא נמצא בשום תלות באחרים. הוא לא זקוק לשום סביבה כאילו הוא לא משפיע לסביבה, והסביבה לא משפיעה עליו. נתאר לעצמנו כזה מצב. מה יכול להיות יותר טוב?

אתה יכול לומר שהמצב הזה הוא הכי טוב, אוניברסלי, נעלה ביותר. וככל שהרצון לקבל יגדל יותר, ככל שיתפתח יותר הוא יהיה תלוי יותר בסביבה, יהיה חלש יותר, יצטרך לדאוג יותר להחזיק את עצמו ולהתקשר לסביבה בצורה מסוימת.

אנחנו רואים את זה גם בחברה האנושית. פעם אנשים היו מפוזרים על פני כל כדור הארץ ולא הייתה להם כל כך בעיה. היום בגלל שהם התפתחו אז כל אחד תלוי בכולם. קורה משהו בקצה אחד של הכדור הארץ ובקצה השני כבר מתחילים לדאוג ולסבול.

כאילו ההתפתחות היא לשני כיוונים שונים ואם אתה מתפתח אתה חייב להביא לעצמך תיקון, השלמה לכך, אף על פי שאתה מפותח ובהתפתחות שלך אתה תלוי, אתה שייך לאלפי פרטים מחוצה לך, אבל אתה יכול להתקשר אליהם וליצור איתם קשרים כאלה שהם יביאו אותך דווקא לשלמות. ועל זה תצטרך לעבוד קשה.

זה מה שיש לנו היום. גם לנו לכל האנושות ולכל הבריאה. כלומר, ההתפתחות היא דווקא על ידי ההתקשרות, ואם לא מתקשרים אז נכנסים למשבר. כמו שאנחנו רואים עכשיו מה קורה בעולם.

אז צריכים צרות, בעיות, גילוי ההפרעות, שיחייבו אותנו לחיבור במדרגה יותר גבוהה. כך האנושות שלא מבינה מתקדמת על ידי המכות לחיבור עוד ועוד אוניברסלי.

שאלה: בגמר התיקון כל הבחינות מתכנסות להיות בחינה אחת?

כאחד. אנחנו מרגישים בהתאם למקור שלנו שאנחנו לגמרי מנוגדים, לא דומים, הפוכים זה מזה, ואין באף אחד משהו שיש לאחר, ולפי הטבע יש איזה סיכוי להיות מחוברים. וכל פרט ופרט מאותו רצון שמתגלה יכול לעלות למעלה מהרצון שלו לדרגת ההשפעה, לדרגת האמונה למעלה מהדעת ולהיות קשור עם יתר החלקים.

וכך מגיעים לשלמות רוחנית. אף על פי שבתוך תוכנו אנחנו נמצאים במרחק אין סופי אחד מהאחר. הרצון לקבל נעשה גדול יותר ועליו הרצון להשפיע הגדול ביותר וכך “על כל פשעים תכסה אהבה”.

תלמיד: וזאת איזו בחינה נוספת מיוחדת או שלא מסתכלים על זה כעל בחינה מעבר לבחינה א’, ב’, ג’ שהוא מספר לנו?

לא. בחינת א’, ב’, ג’, ד’ אלה בחינות הרצון לקבל. וכשאנחנו מרכיבים על פני זה דרגת הבינה שהיא עוטפת אותנו, מקיפה אותנו, מחזיקה אותנו, מחבקת אותנו כמו אימא שמחזיקה את כל הילדים יחד, זה כמו שאנחנו מרכיבים את התיקון, מזמינים את התיקון הזה עלינו.

שאלה: יש לנו מצב אחד מיוחד כללי מכל המצבים שתיארת. כל מצב שאנחנו עוברים בעשירייה משתייך לארבעת השלבים שאנחנו מדברים עליהם כדי שנוכל להתגבר עליהם?

יכול להיות. את זה אנחנו עוד צריכים ללמוד ואז לברר.

שאלה: אמרת שהדומם בחינה ב’, זקוק לסביבה. אם זקוק לסביבה וקשור ותלוי בסביבה אז למה אין הרגש זולתו?

כי אנחנו לא מרגישים שאנחנו זקוקים לסביבה, כי הרגשת הסביבה וכמה שהאדם צריך אותה, זה תלוי בהתפתחות הרצון שלו. ברצון של האדם יש רצונות אגואיסטיים. וכך אנחנו רואים כמה שיש בינינו אנשים שהם כן מסוגלים להיות מחוברים עם אנשים אחרים כדי להצליח, כדי להרוויח.

הם פותחים עסקים, הם הולכים להיות מנהלים, פוליטיקאים אבל הם עדיין משתמשים ברצון לקבל שלהם בעל מנת לקבל.

בעל מנת להשפיע זו כבר דרגה גדולה שאנחנו משתדלים לקבוע את זה בקבוצות שלנו. וזה מתחיל להיות ממש מאפס. וככול שאנחנו מתקדמים, אנחנו מתקדמים מכך שלא רוצים וכן חייבים, ושוב לא רוצים ושוב כן חייבים.

ועד שאנחנו על ידי הלימוד וכל מיני אירועים שאנחנו עושים, על ידי כל אלה מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא כבר מחבר בינינו במשהו. וכך מתחילים להרגיש את התועלת בחיבור, הכרחיות לחיבור, ו”כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו”.

דווקא אנשים שיש להם נשמה גבוהה, הרצון לקבל שלהם גדול הם מתנגדים לחיבור עם האחרים, וקשה להם להתחבר. הם מאוד אינדיווידואליסטים. הם דוחים את החיבור ולוקח להם הרבה זמן עד שהם יגלו שאין להם ברירה והם חייבים בחיבור.

תלמיד: אנחנו באמת רואים בעולם שהאנושות יוצאת מעצמה יותר. האינטרנט מתפתח, אבל הכוונה למען עצמי ולמען הזולת, באיזה שלב יהיה הכרחי לשנות את הכוונה הזאת כדי שתהיה פסיעה קדימה בהתפתחות.

לשנות את הכוונה רק אנחנו מסוגלים לפי השיטה להזמין את המאור המחזיר למוטב. והאנושות לא תרגיש כל כך צורך בחיבור האלטרואיסטי אלא מתוך הצרות, מתוך המלחמות, מתוך הבעיות, האסונות הגדולים, וכך הם יוכלו להבין שאין ברירה, חייבים לחפש צורת חיבור בינינו שמסוגלים להגיע אליו לחיבור הזה ולהחזיק זה את זה בצורה הדדית. וזה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו.

אז או שזה מגיע על ידי צרות וממש עינויים איומים שיתגלו באנושות כמו שכותבים מקובלים, או שהם ישמעו מה כותבים מקובלים שכדאי לנו לפני זה לעשות כל מיני פעולות שאנחנו נקבע בינינו פעולות חיבור, שהן יביאו לנו הוכחה שרק על ידי החיבור אנחנו מגיעים לטוב.

שאלה: האם ניתן להגיד שאם אני רוצה שבעשירייה הכול יישאר כמו שהוא אז זו דרגת הדומם ביחס לעשירייה, ואם אני רוצה שאנחנו נגדל אז זו דרגת הצומח?

בינתיים נגיד שכן. לא חשוב מה שאתם תחשבו עכשיו כמה זה נכון או לא נכון, העיקר שבכל זאת זה יקדם אתכם.

קריין: אות ל”ז. “מין “החי””.

אות ל”ז

“נוסף עליו מין “החי”, שהוא בחי”ג של הרצון לקבל. ומדתו כבר נשלמה במדה מרובה. שהרצון לקבל הזה, כבר מוליד, בכל פרט ופרט, הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים, לכל פרט, באופן משונה מחברו. אמנם עדיין, אין בהם הרגש זולתו. והיינו, שאין בהם שום הכנה, להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו, וכדומה.”

שוב.

אות ל”ז

“נוסף עליו מין “החי”, שהוא בחי”ג של הרצון לקבל. ומדתו כבר נשלמה במדה מרובה. שהרצון לקבל הזה, כבר מוליד, בכל פרט ופרט, הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים, לכל פרט,”

זה מה שמיוחד שלכל רצון ורצון יש חיים מיוחדים. לכן הוא נקרא מין החי. כמו שאנחנו רואים בחיות שלכל אחד ואחד יש לו גורל משלו כביכול. הצמחים באים בהתפתחות בעונה מיוחדת ואחר כך הם נעלמים בעונה אחרת. מה שכן, החי זז לפי רצונו ויש לו חיים פרטיים מתי הוא נולד ומתי הוא מת לפי הגורל שלו וגם יש לו הרגש פרטי. הם יכולים להרגיש ממש כל אחד משהו אחר, חיים שונים פרטיים בכל אחד ואחד.

“שהוא החיים המיוחדים, לכל פרט, באופן משונה מחברו. אמנם עדיין, אין בהם הרגשת הזולת.” זה מה שחסר בחיות. “והיינו, שאין בהם שום הכנה,” הכנה “להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו, וכדומה.” הם לא יכולים להרגיש זה את זה. זה מה שחסר. בכל מין ומין מדומם, צומח, חי, מדבר, יש לו משהו משלו מיוחד כתוספת ויחד עם זה יש לו משהו משלו כחוסר. עד כמה שהוא מתפתח יותר יש לו יותר אפשרות להסתדר וליהנות, וכמה שיותר מתפתח יש לו גם יחד עם זה לצערו כביכול יכולת להיות ניזוק.

אות ל”ח

“נוסף על כולם, מין “האדם”. שהוא בחי”ד של הרצון לקבל. והיא כבר במדתו השלמה הסופית. הרי הרצון לקבל שבו, פועל בו, גם הרגש זולתו. ואם תרצה לידע, בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש, מבחי”ג של הרצון לקבל, שבמין “החי”, עד הבחי”ד של הרצון לקבל, שבמין “האדם”, אומר לך, שהוא, כמו ערך בריה אחת של המציאות, כלפי כל המציאות כולו.

כי הרצון לקבל שבמין “החי”, החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה. משא”כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה, רוצה מאתים. וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו, הולכים ומתרבים, עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות, שבעולם כולו”.

שוב.

“ואם תרצה לידע, בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש, מבחי”ג של הרצון לקבל, שבמין “החי”, עד הבחי”ד של הרצון לקבל, שבמין “האדם”, אומר לך, שהוא, כמו ערך בריה אחת של המציאות, כלפי כל המציאות כולו”. הרצון לקבל שמתפתח מ-א’, ל-ב’, ל-ג’ ול-ד’, ככל שהוא שמתפתח יותר יש בו שוני מהותי מהדרגה שהוא מתפתח ממנה. יש הבדל גדול בין מין החי למין המדבר, מין האדם, כי כל מה שיש בדרגת החי זה ממש אפס לעומת דרגת האדם. זו השלמות הסופית של הרצון לקבל, לכן הוא נקרא אדם כי מוכן מהדרגה הזאת והלאה לדמות את עצמו לבורא. לא שהוא טוב אלא את הפוטנציאל והכוח שבו אפשר לסדר ולפרמט בלהידמות לבורא.

“כי הרצון לקבל שבמין “החי”, החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה. החי לא יכול להתפתח. אתם יכולים ללמד אותם כל מיני דברים, לקפוץ, לעשות ולהעביר לכם חפצים אבל זה לא שינוי בהם עצמם. “משא”כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו”. האדם יכול להוסיף לרצון שנמצא בו מלכתחילה עוד רצונות ותשוקות כאלה שאין לו. בכך שהוא נמצא בסביבה נכונה הוא רוכש רצונות נכונים והולך קדימה עד שמגלה את הבורא, או ההפך חס ושלום, נמצא בסביבה רעה ורוכש ממנה רצונות ותכונות והולך לכיוון הרע. זה אף פעם לא יכול להיות במין החי אלא רק במין האדם. “ואם יש לו מנה, רוצה מאתים. וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו, הולכים ומתרבים, עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות, שבעולם כולו”. אין גבול להתפתחות הרצון במין האדם, הוא יכול להתפתח ללא גבולות עד הסוף. איך אנחנו שמסתכלים על בני האדם יכולים לראות אם יש בהם רצון לקבל בדרגת הדומם, הצומח, החי או האדם? האם אנחנו יכולים להעביר את האדם דרך איזה רנטגן כדי שנדע איזה מין רצון יש בו, האם הוא מסוגל להגיע עד בלי גבול לדרגת הבורא? או שהוא יכול להגיע רק לדרגת החי או הצומח או אפילו הדומם.

מה אדם יכול להשיג על ידי התחברות עם האחרים, על ידי השלמה עם הרצונות של האחרים? לכל אחד ואחד יש איזשהו מקום מקורי במערכת אדם הראשון הכללית. האם על ידי זה שאני אעשה איזשהן פעולות, אומנם לפי המקור שלי אני שייך נגיד לדרגת החי, אני אוכל להגיע לדרגת המדבר, לדרגת האדם, האם זה אפשרי? עוד יותר גרוע, אם לפי מקור הנשמה שלי אני שייך למין הדומם, אז האם אני יכול להתפתח? ואם אני מתפתח אז אני יכול להתפתח מקסימום עד דרגת הדומם. אבל על ידי זה שאני משרת את כל האחרים כשאני בדרגת הדומם אני סופג וקונה מהם את התכונות שלהם ובהתכללות איתם מגיע גם לדרגות שלהם. וכך מכוח העירוב והערבוביה כולנו מגיעים כמו שכתוב ו”כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”. את זה צריכים עוד לברר אבל יש כאן דברים מאוד מעניינים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לנתק את עצמנו מסביבה לא נכונה, שאנחנו רואים שהיא כמעט בולעת אותנו?

ככל שיש לי קשר עם העשירייה שלי כך אני מבטיח לעצמי שאתפתח נכון. כל העבודה שלנו היא לבנות סביבה שתקדם אותנו. כי אם לא נתכלל זה בעשירייה שלנו, אז אנחנו נתכלל בעל כורחנו ואפילו נגד הרצון שלנו בעולם הכללי ואז מצבנו יהיה בירידה ולא בעלייה. לכן צריכים לדאוג מיום ליום עוד ועוד לחיזוק העשיריות.

שאלה: האם ניתן להגיד שאנחנו נכנסים לדרגה הרביעית של הרצון כאשר מרגישים את הנקודה שבלב פועלת?

אנחנו נלמד זאת יחד. אפילו להגיע לדרגה ראשונה, להיות דומם דקדושה, שאני מבטל את עצמי כלפי כל מה שיש בעולם הזה ובעולם הרוחני בצורה שאני דומם, אפילו זה דבר גדול, כל שכן צומח וחי. עוד נברר את הדברים האלה, הם יבואו.

אות ל”ט

“ואחר שנתבאר, שכל התכלית, הנרצה להבורא ית’, מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם, שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב “הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים”, – הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם, הדומים להם. ואיך יחול עליהם, ההרגש האלקי והטבתו?

אלא רק מין “האדם” בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה, של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם, לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות “נרנח”י”, שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית, כוונת הבריאה, של כל העולמות, לא היתה, אלא בשביל האדם”.

תלמיד: לגבי הרגשת הזולת, הרי גם לבעלי חיים יש תחושה של דאגה לגורים והם חיים בלהקות.

זה אינסטינקט, וככל שהוא פועל בתוך החי כך יש ביניהם קשר, ואחר כך אין ביניהם קשר ואפילו ההיפך.

שאלה: מה הקשר בין התכללות בעשירייה לבין התכללות מחוץ לעשירייה?

התכללות בעשירייה היא כבנשמה, שם אני מקבל גילוי הבורא. ובמידה שאני עובד עם החברים שלי בעשירייה בצורה צמודה, אז אני עוד ועוד לומד איך על ידי השינויים שבינינו אנחנו יכולים לגלות את הבורא באופנים שונים. מה שאין כן, הקשר ביני לבני ברוך העולמי חלש הרבה יותר ועם כל האנושות הוא עוד יותר חלש כי הכול עובד בעיגולים.

תלמיד: יש קשר בין ההתכללות בעשירייה לבין ההתכללות עם שאר האנושות?

כן, עוד מעט נגיע לסוף ההקדמה ושם הוא מדבר על זה.

שאלה: בעל הסולם שואל “איך יחול עליהם, ההרגש האלקי והטבתו?” והוא אומר על “מין “האדם” בלבדו”, אבל צריך להגיע לגמר התיקון אז מה יקרה עם הדומם, הצומח והחי?

דומם, צומח וחי נכללים בתוך האדם כי הם עוזרים לו לעלות בכל המדרגות.

אות מ’

“ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל, על דעת חלק מן הפילוסופים. ואינם יכולים להסכים, אשר אדם, השפל והאפסי, בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה, הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת, שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב”ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון, שהיא נולדה בו.

אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: “אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמדת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא”!

כן אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נ”ר ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם.

אכן אם היו עוסקים בתורה ומצות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל, שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות, של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים, בעצמם, מה שאמרו חז”ל: “אורח טוב, מה הוא אומר: “כל, מה שטרח בעל הבית, לא טרח, אלא בשבילי”.

שאלה: למה כל העולמות נוצרו רק בשביל האדם?

כדי שהאדם, על ידי זה שירגיש את ההעלמה שיש לו בחיים, ירגיש את אותו חיסרון שלא הדומם ולא הצומח ולא החי מרגישים, את החיסרון להשיג את מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים. הרצון הזה מתפתח רק במין האדם במשך אלפי שנות התפתחות האנושות ובסופו של דבר האנושות מגיעה למצב שהיא שואלת, בשביל מה אנחנו חיים.

היא מגלה את האפסיות שבחיים, בקיום שיש לנו בעולם הזה, במה שאנחנו עכשיו מרגישים. מה התועלת בהם? עוד קצת לחיות, פחות לסבול? לרכוש קצת יותר ובסוף למות? מה התועלת ללא הסוף הנכון? השאלות האלה מתעוררות רק במין האדם. ולכן כשמתעוררות באדם השאלות האלה, בשביל מה חיים, למה חיים, מה מהות החיים, השאלות האלה מביאות אותו לפתרון.

שאלה: מכיוון שבעשירייה אנחנו כאחד, האם אפשר להגיד שעל ידי הקשר בינינו אנחנו יכולים להגיע לדרגות כמו דומם או אפילו מדבר? אפילו אם אני באופן אישי לא בדרגת מדבר האם בדרגת העשירייה אנחנו יכולים להיות בדרגת מדבר?

אנחנו חייבים להגיע על ידי ההתכללות בינינו למצב שאנחנו מרגישים כאדם אחד שדומה ודבוק בבורא עצמו. אין שום בעיה, הכול משיגים בהתכללות. לאף אחד אין אפשרות לעשות את הדרך הזאת אלא רק על ידי התכללות. לכן הייתה שבירה, ומתיקון השבירה אנחנו מגיעים לרצון השלם שבו מגלים את הבורא השלם וזה אנחנו, אותו הרצון השלם.

שאלה: מה הקשר בין הרגשת הזולת לבין מטרת הבריאה?

מטרת הבריאה מושגת דרך הרגשת הזולת, כי בהרגשת הזולת אנחנו מפתחים את הרצון לקבל שלנו להרגשה מחוץ לרצון לקבל, וככל שנכללים מהרצונות הזרים אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו נרגיש את הבורא, כי בינתיים הוא זר לנו עד כדי כך שאנחנו לא מרגישים אותו. אז כדי להגיע לכך ש”לא יהיה בך אל זר”, אנחנו לומדים להתכלל זה עם זה. זו דרך קשה, ארוכה, אף אחד לא רוצה אותה, היא לא רצויה, אבל אנחנו בכל זאת מתקדמים לזה ומגיעים למצב שנוכל להרגיש גם את הבורא במידה שנוכל להרגיש את הזולת. לכן כתוב שמאהבת הבריות מגיעים לאהבת הבורא.

שאלה: איך הנברא יכול להגיע בחיים המסובכים בעולם הזה לדרגה שעליה מדבר בעל הסולם?

אתה רואה מה שהוא מסביר לך. המקובלים מגיעים לזה, הבורא פיתח את סולם המדרגות שעליו אנחנו יכולים לעלות ולהגיע לדרגתו. זה סולם ההשגה, סולם ההכרות, סולם הדבקות, אז קדימה, אתה מוזמן.

תלמיד: אני משתדל אבל בכל אופן אנחנו חיים בעולם מאוד קשה, מאוד מסובך.

מה אכפת לך מהעולם הזה, העולם הזה לא מפריע לך, הוא רק מסייע לך בזה שהוא מראה לך עד כמה החיים בעולם הגשמי לא כדאיים. לא כדאי להשקיע בהם כלום.

תלמיד: אבל זו בדיוק הנקודה, מאיפה אני לוקח את הכוח הזה להתגבר על מה שקורה פה כדי להגיע לרוחניות?

זו העבודה שלך, אני לא מבין למה בגילך השאלה הזאת עדיין מתעוררת בך. אתה עדיין רוצה לעשות עסקים וגילויים בעולם הזה, זה עדיין חסר לך?

תלמיד: ברוחניות אין גיל.

אל תבלבל אותנו.

תלמיד: עם כל ההסבר הברור יחסית זה עדיין לא עונה על השאלה של חוסר פרופורציה כל כך ענק מבחינת גודל היקום, הגודל שלנו, הזמן שלנו.

כי אתה מודד את זה בכלים שלך, אתה לוקח את הכלים הגשמיים ומודד את היקום בכלים הגשמיים, ואחר כך אתה מדלג על דרגות צומח, חי ומדבר ומודד את האדם. לכן אל תמדוד את האדם לפי אותו סרגל שבו אתה מודד את היקום, כי ודאי שהאדם לא תופס כמעט מקום בכל היקום, אלא תמדוד אותו בצורה מהותית אם אתה מבין על מה אני מדבר. מהותית, זאת אומרת פנימיות האדם שיש בו ניצוץ אלוהים מעולם אחר לגמרי, מדרגה אחרת לגמרי, זה מה שיש בתוך האדם, ואת זה אתה לא יכול להשוות עם כל מה שיש לפניך.

תלמיד: אז אין סיכוי שיבינו את בעל הסולם בכלל.

זו שאלה אחרת, אל תדאג, יבינו. למה? כי לאדם יש יכולת להרגיש, וכשהוא מרגיש צרות הוא צריך לחפש איך להיפטר מהן. ולכן יגלו ויבינו וכולם יעלו לזה, אל תדאג, אל תתחיל לענות על דברים שאפילו השאלה לא ברורה לך.

תלמיד: האם זה הסרגל שאנחנו מפתחים בינינו עכשיו?

לא. הסרגל קיים, רק אנחנו צריכים לגלות אותו אחרי שאנחנו מגלים רוחניות, לפחות כמה שלבים ברוחניות שיהיו ברורים לך על מה מדובר. למה אתה קופץ מעבר לזה? סבלנות. קודם כל תעשה מה שמקובלים אומרים עכשיו לעשות, וכך תתקדם מדרגה לדרגה.

שאלה: האם תוכל להסביר מה משמעותן של ארבע הבחינות הללו בהתקדמות הרוחנית שלנו?

ודאי. א’ ב’ ג’ ד’ הן ארבע דרגות ההתפתחות שאנחנו רואים אותן לפנינו בעולם הגשמי, שזה דומם צומח חי מדבר, אנחנו רואים שכך קיימים. וגם ארבע הדרגות האלה בהתפתחות הרוחנית שלנו כשאנחנו שמתחילים לעלות ברצון להשפיע שלנו, זאת אומרת ברצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע, אז אנחנו גם עוברים אותן ד’ דרגות.

זה מה שיש לנו לפנינו, דרגת הדומם זו דרגה גדולה לא פשוטה שאנחנו צריכים לעלות אליה, אנחנו לא נמצאים כדומם דקדושה. ואחר כך צומח ואחר כך חי ומדבר, אלו דרגות ההתפתחות שלנו שלפנינו. תתארו לעצמכם שאם אנחנו נמצאים בדרגת הדומם מה זה? דרגות ההתפתחות הרוחנית הן כשאנחנו נמצאים בצמצום למעלה מהרצון לקבל שלנו.

להיות ב”דומם” משמעו שמה שלא יעבור עלי, לא חשוב מה ישפיע, אני אהיה למעלה מזה. אני אהיה רק ברצון להשפיע, בכוונה להשפיע, אני לא ארד למטה מהצמצום, זה נקרא להיות “דומם” דקדושה, זה נקרא שאני כבר נמצא בעולם הרוחני, אף על פי שאני עוד לא יכול לעשות בו שום דבר. ועם זאת אני נמצא כבר למעלה מהאגו שלי, ואני עוד לא יכול לעשות פעולות השפעה מעצמי, אבל לקבל בעצמי אני מוגן ולא מרשה לעצמי, על אף שמאוד רוצה. זה נקרא “דומם דקדושה” ואז אני מתוך זה מתחיל להתפתח כצומח וכן הלאה. אנחנו נלמד את זה עוד מעט, קצת סבלנות.

שאלה: ברמת הצומח איך הסביבה משפיעה על הרצון לקבל, ואיך הרצון לקבל משפיע על הסביבה?

הסביבה כמעט ולא משפיעה עלי, ברמות דומם, צומח, חי, מדבר, אלא הקבוצה משפיעה עלי, הסביבה שלנו, הקבוצה העולמית משפיעה עלי, אבל על אנושות לא משפיעה. אני מבין שאני צריך איכשהו להתכלל, לעזור להם, להפיץ להם, אבל לא יותר.

שאלה: האם הרצון של האדם נקבע מראש שיהיה בדרגת חי או אדם, או שכל אחד מבני האדם יתפתח בכל הדרגות?

כל אחד יתפתח לכל הנרנח”י שהוכן לו, כי יש בתוכו את החלק העיקרי שלו שזה הוא והחלקים שהוא נכלל מהאחרים, אבל חייב להשלים את עצמו בכל הנרנח”י.

תלמידה: האם יש התכללות בין רצונות בדרגות שונות?

ודאי, גם בין הדרגות וגם באותה הדרגה.

שאלה: האם ניתן וחשוב לקבוע בעשירייה באיזו רמת רצון כל אחת מהחברות נמצאת?

אנחנו לא מתייחסות לזה, לא חוקרות את זה, אנחנו מקבלות את כולן ממש כנמצאות באותה רמה ורוצות להתכלל, שכל אחת תוכל לעזור לשנייה.

שאלה: האם דרגות דומם צומח חי פועלות כמערכת סגורה שנקראת “טבע אלוהים”?

אנחנו נגיע לזה ונראה ואז לא יהיו לנו שאלות כאלו. קודם נגיע לעמוד בפני השאלות האלו בפועל ואז נשאל.

שאלה: האם דרגת דצח”מ בעשירייה מתבטאת בהרגשות תלות הדדית?

כן וודאי, ולא רק תלות הדדית אלא מערכת אחת. זה מה שאנחנו מגלים.

שאלה: האם עלינו להרגיש את יחס הבורא המתואר באות ל”ג, כלפי הקבוצה?

אנחנו צריכים לעבור את כל השלבים שהוא מדבר עליהם כאן.

שאלה: ככל שאני מתכללת בעשירייה ועושה מה שנחוץ, אני מבינה כמה אני לא מרגישה את החברות ובכלל בני אדם. האם הדבר הזה ישתנה בעתיד?

כן ישתנה ולא ישתנה, תמיד זה יהיה ככה. ככל שאני מתקדם יותר אני מרגיש את עצמי שאני עוד חסר בהתקדמות ויחד עם זה אני מתקדם, כך הולכים על שתי רגליים, חיסרון ומילוי, חיסרון ומילוי, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אמרת קודם לחבר שינסה להרגיש תענוג במעשים. כשאני מרגישה תענוג מזה שמשפיעה לעשירייה ועשיתי מאמץ לחבר אותן, אני מרגישה שנפלתי לרצון לקבל בגלל התענוג. מה לעשות? איך להבדיל בין תענוג מהשפעה לתענוג מקבלה ולהגביר תענוג מהשפעה?

העיקר להרגיש את עצמך יותר קרובה לחברות ובזה את בטוח תפתרי נכון כל מצב ומצב.

אות מ”א

“ועדיין נשאר לבאר: סוף סוף, למה לו לאדם, כל אלו עולמות העליונים, שברא ית’, בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם בהם?

וצריך שתדע, שמציאות כל העולמות, נחלקת לה’ עולמות בדרך כלל, ונקראים:

א. אדם קדמון,

ב. אצילות,

ג. בריאה,

ד. יצירה,

ה. עשיה.

אמנם, בכל אחד מהם, יש פרטים עד אין קץ. והם, בחינת ה’ הספירות כח”ב תו”מ, כי:

עולם א”ק – הוא כתר,

ועולם האצילות – הוא חכמה,

ועולם הבריאה – הוא בינה,

ועולם היצירה – הוא תפארת,

ועולם העשיה – הוא מלכות.

והאורות, המלובשים באלו ה’ עלמות, נקראים יחנר”נ:

שאור היחידה – מאיר בעולם אדם קדמון.

ואור החיה – בעולם אצילות.

ואור הנשמה – בעולם הבריאה.

ואור הרוח – בעולם היצירה.

אור הנפש – בעולם עשיה.

וכל אלו העולמות, וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י”ה ו”ה וקוצו של יוד, כי:

עולם הא’, שהוא א”ק, אין לנו תפיסה בו, וע”כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם. וע”כ, אין אנו מדברים ממנו. ואנו מזכירים תמיד, רק ד’ עולמות אבי”ע:

והי’ – היא עולם אצילות,

וה’ – עולם הבריאה,

ו’ – עולם היצירה,

ה’ תתאה – היא עולם עשיה”.

על הדברים האלה אני חושב שדיברנו הרבה פעמים, חמישה עולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ולפי זה האור הכללי שבהם כך מתפתח בנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ממטה למעלה. והסימנים שלהם, קוצו של יוד, עולם אדם קדמון, וי’ ה’ ו’ ה’ זה עולמות אבי”ע, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. בעצם הדברים ברורים.

שאלה: האם יש עוד בריאה בעולם שפועלת לקבל תענוג ולא מסתפקת בלקחת כדי לחיות או לקבל כדי לחיות בלבד?

חוץ מהאדם, אין. כל אחד ואחד מתפקד רק לפי התוכנה הקשוחה שלו, ורק האדם מתפתח בזה שמפתח בעצמו את התוכנה שלו, כי יש בו שורש נשמה, אבל את ההתפתחות שלו הוא בעצמו קובע. ודאי שגם זה מושרש בתוך שורש הנשמה אבל בכל זאת מתפתח לבד.

(סוף השיעור)