YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Faith Above Reason”

שיעור בוקר 03.02.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, מקטע מס’ 63.

אמונה למעלה מהדעת.

אנחנו כבר לומדים את זה מזמן ונלמד עד גמר התיקון, ניכנס לזה, נרגיש את זה ונעבוד לפי זה. כי בסך הכול יש שתי דרגות שבהן אנחנו יכולים להיות, הדרגה הנוכחית שהיא למטה, הראשונה שלנו בתוך הדעת, או למטה מהדעת, והדרגה השנייה, הרצון להשפיע, הדרגה של הבורא, של הרוחניות, שהיא אמונה למעלה מהדעת, דרגת בינה. וכל העבודה שלנו היא להגיע מהדרגה הנוכחית לדרגת האמונה, לדרגת בינה, לדרגת ההשפעה.

זה בעצם מה יש לפנינו. נשתדל עוד ועוד להבין, להכיר ולהתכלל בזה, לראות את ההשפעה על זה מהלימודים שלנו, מהמעשים שאנחנו עושים בינינו, כי כל המעשים האלה הם אך ורק כדי לחזק את עצמנו בלהתעלות למעלה מהדעת, כלומר, להיות בדרגת ההשפעה, או בדרגת האהבה במקום בדרגת האגו שלנו שבה אנחנו נמצאים. כך נשתדל לגרום על ידי כל מיני מעשים גשמיים, לימוד, כוונות, תפילות בעיקר, לכך שנתעלה מדעת לאמונה למעלה מהדעת, ממלכות לבינה.

קריין: אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות, אנחנו בקטע מס’ 63.

כותב רב”ש במאמר “סדר העבודה”:

“כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב.”

זה העיקר, להבין, להרגיש, להסכים ולהכיר, שכל הרע שיש בנו, שאנחנו מרגישים, ובכלל שיש בעולם, הוא בסך הכול ההתרשמות שלנו מהחושים שלנו, האדם חי בתוך החושים שלו, ולכן ככול שנתעלה למעלה מהחושים האלו לדרגת השפעה, אמונה, בינה, כך נרגיש את העולם כטוב, ורק הרצון לקבל שלנו ששורה בכל מיני צורות בנו, הוא מונע מאיתנו להרגיש את העולם כטוב.

“נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע.”

ככל שנדבר על זה שהרוחניות, הטוב, הבורא, תכונת ההשפעה, הכול נמצא למעלה מהדעת, ההיפך מהאגו שלנו, במידה הזו שגם נרגיש שחייבים לעלות לזה, על אף עוד לא מרגישים בפועל, במידה שנתפלל יחד לכוח העליון, לכוח הבינה, לכוח הבורא שישפיע עלינו, שיעזור לנו למשוך אותנו לאותה דרגה, במידה הזו נעלה וכך נגיע למטרה.

אחרי שכבר נתכלל באמונה למעלה מהדעת, בהרגשת ההשפעה, מתוך זה כבר נתחיל בפועל להבין מה אנחנו יכולים לבצע, לעשות, ואז נשתדל בצורה ברורה, בחושים, ברצונות, במחשבות ובכוונות לבצע את החיבור בינינו, ובתוך החיבור הזה עוד ועוד לבנות את צורת הבורא. כי מכל אחד ואחד מאיתנו, ככול שאנחנו מתאספים ומתייצבים, כך אנחנו יותר ויותר בונים את צורת ההשפעה השלמה שנקראת הבורא, “בוא וראה”, תעשה ותגלה.

“והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה’, שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל. “

(הרב”ש. 68 “סדר העבודה”)

ולפי הכלים האלה שנמצאים בנברא, הנברא כבר מגלה את הבורא בצורה גלויה בתוכו לפי ההשתוות בין הכלי של הנברא ובין האור של הבורא, וכך מגיעים לדבקות מתגברת.

שאלה: כתוב בקטע שהוא מאמין בטוב ובעונג ובהתאם לזה מגיעה לאדם הכרה. מהם הטוב והעונג?

כל רע שיכול להיות בו עכשיו בהרגשה, במחשבה ובכוונה, אלו בסך הכול כוחות שמביאים אותו, דוחפים אותו להשיג את דרגת האמונה, דרגת ההשפעה, דרגת האהבה. לכן לכל הרע יש תפקיד מאוד חשוב, כי בלעדיו לא היינו יכולים להירפא מהרע, מהאגו. כלומר, יש עניין של הרע בעצמו ויש עניין של הכרת הרע. כמו שאנחנו רואים באנשים, יש אנשים שיכולים להיות מאוד רעים אבל הם לא מרגישים כך. אלא במידה שהאדם מרגיש שמה שקיים אצלו במחשבות וברצונות כל זה רע, קודם כל רע עבורו, כי האדם קרוב לליבו, לעצמו, ואחר כך אולי לקרובים, ואחר כך ליותר רחוקים, אחר כך עוד יותר בכלל לאנושות, ולבריאה כולה, אז במידה הזו שהאדם מתחיל להכיר את הרע שבטבע שלו, הוא צריך כבר לחשוב איך הוא מתנגד לרע הזה, איך הוא מתרחק ממנו.

כאן הוא מגלה שבעצמו אין לו שום אפשרות, כי הרע הזה הוא הטבע שלו, נמצא בו, ולכן להתרחק ממנו, איכשהו לדחות אותו מעצמו, להיות כנגדו זה בלתי אפשרי, הרע הזה נמצא בתוך האדם, אי אפשר להוציא אותו החוצה ולהרחיק אותו מעצמו. אלא אך ורק על ידי פעולות מיוחדות מאוד, שאנחנו מתחברים בינינו ומשתמשים דווקא בכלים שנמצאים גם בתוך האגו שלנו, שהם קנאה, תאווה, כבוד, בהתאם לזה אנחנו יכולים להרחיק את עצמנו מהרע, מהאגו, לקבוע שהוא רע, ולהתקרב לטוב, להשפעה, לאהבה, לחיבור.

הדבר הזה הוא לא פשוט, אנחנו צריכים להחליף את הערכים שלנו, אנחנו צריכים להתקרב זה לזה למעלה מהכוחות שדוחים אותנו זה מזה, שאומרים לנו “שמור מרחק, אל תתקרב יותר מדי, לכל אחד ואחד צריך להיות איזה עיגול סביבו, לשם הוא לא נותן לאף אחד להיכנס”. אנחנו צריכים לאתר את העיגול הזה, ולראות האם העיגול הזה מרחיק מאיתנו את החברים או לא, וזה בהתאם לכמה אנחנו מרגישים שהחברים האלה הם חברים לדרך, שותפים לדרך, שבלעדיהם אני לא מגיע למטרה, ואין לי כלום בחיים, החיים שלי לא שווים וכן הלאה.

כלומר, יש כאן חשבונות שהאדם צריך לעשות עד שהוא קובע שאין לו ברירה, הוא צריך להתבטל כלפי הסביבה. ובביטול הזה יש כל מיני דרגות, בצורה רגשית, גשמית או בצורה פנימית יותר וכן הלאה. אבל איך שלא יהיה, לאתר את הטוב והרע ולהשתמש בשני המושגים האלו זה בעצם האמצעי להשגת המטרה.

שאלה: עולה מהקטע שאמונה מעל הדעת הופכת למקום שבו מורגשת ההשפעה עצמה. עד כמה האמונה מעל הדעת נשארת במקום הזה כשמתחילים להרגיש השפעה?

במידה שאנחנו יכולים להשפיע, לא מרגישים מיד, כמו שכולם כבר מבינים. אנחנו רוצים לדעת מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא להשפיע, איך למדוד את ההשפעה לעומת הקבלה וכן הלאה. אנחנו רואים שזה לא פשוט. אלא רק כשיאיר עלינו כוח מיוחד, אור מיוחד מלמעלה, גם כך הוא מאיר אבל בצורה שאנחנו לא מרגישים אותו. כשהוא יתחיל להאיר בצורה שאנחנו נרגיש אותו ואת השפעתו ואת התוצאות מההשפעה שלו, אז אנחנו נוכל לאתר את כוח הקבלה כנגד כוח השפעה, למדוד זה לעומת זה ולהתחיל לעבוד עם שניהם בצורה שפעם ניפול לכוח קבלה, פעם נעלה למעלה ממנו לכוח השפעה. כמו שכתוב, “אלף פעם יפול צדיק וקם”.

ואז נוכל גם למדוד את זה ולהגיע למצבים, כמו שכתוב בחכמת הקבלה, בדרגות של שורש, א’, ב’, ג’, ד’ בעביות ובמסך מעליו. בעביות אני מגלה את הרצון לקבל שבי, ובמסך את כוח ההתנגדות לרצון לקבל ובהתאם לזה מתגלה האור העליון למעלה מהמסך, זאת אומרת גילוי הבורא.

תלמיד: האם אפשר לומר שעכשיו אנחנו הולכים רק בצד ימין ועוד לא רואים את צד שמאל?

לא. אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו הולכים בקו ימין, אין קו ימין בלי שמאל. אנחנו פשוט נמצאים פעם בזה ופעם בזה בהתאם לאיך שזה מאיר עלינו, דרך הקבוצה, דרך כל הכלי העולמי, איך מאירה עלינו קצת הארת האור.

שאלה: מה המשמעות שבן אדם מאמין בשמחה שנמצאת מעל הדעת, הוא מגיע להרגיש בצורה מודעת ולהרגיש את הרע שיש בו?

אנחנו נוכל לאתר את זה רק אחרי שהאור העליון יאיר עלינו דרך החברים, דרך החיבור בין כולנו. כשאנחנו בכל מיני מאמצים נזמין הארה עד כדי כך חזקה שנתחיל להרגיש את הפעולה שלו, את התועלת, ואת התוצאה מהפעולה, זה צריך לבוא.

תלמיד: קודם אמרת, שכשמישהו נמצא מול מצב שהוא לא יכול לעבור אותו, ואני הייתי במצב כזה שלא יכולתי לעבור, להניע את הטבע שלי, לנצח אותו. אני ביקשתי אבל לא הצלחתי בכל מקרה לנצח את הטבע, וגם אחרי שביקשתי לא השתנה שום דבר. איפה טעיתי?

לא טעית. אם עשית לפי מה שאתה מבין את כל המאמצים אבל לא הצלחת, אז יכול להיות שנתנו לך את המצב הזה מלמעלה כדי שאתה תרגיש שעדיין אתה לא נמצא בכוח להצליח. גם על זה צריכה להיות עזרה מלמעלה.

כל דבר שאנחנו עברנו צריכים ללמוד ממנו ולהמשיך הלאה. כל המצבים הרעים, הטובים, לא חשוב איזה, הם כולם מתאספים. בלעדיהם לא נוכל להרגיש את מטרת הבריאה.

תלמיד: אתה אומר, זה שאני לא מצליח, זה רק חלק מהתשובה. האם זה חלק מההתקדמות?

כן.

שאלה: יוצא שעם אשתי יש לי עבודה יותר איכותית. למה בעשירייה התחושה שלי כאילו התחושות לגילוי הבורא הן לא מפותחות מספיק או פחות ברורות?

אתה תנסה להרגיש את החברים שלך קרובים אליך כמו משפחה ואפילו צריך להיות עוד יותר, אבל לפחות כמו משפחה, ואז תשאל.

שאלה: בציטוט כתוב שיש לנו בחירה. אנחנו מגיעים מדרגה גבוהה מאוד שבה אפשר להבחין ויש לנו את היכולת ללכת מעל הרצון לקבל. איך אדם מגיע להכרת הרע כזו שבה הוא מתחיל להרגיש את הטוב והעונג הזה בהליכה מעל הדעת, איך מגיעים למצב כזה?

הוא משתדל כל שעות היום ולילה, חוץ מדברים נחוצים שהוא צריך לעשות כדי להחזיק את עצמו, את המשפחה שלו, אבל כל יתר השעות הוא משתדל להקדיש ללימוד ולתפילה. אתם יודעים את זה בעצמכם, אין כאן שום אפשרות לעקוף את התנאים.

שאלה: כתוב בקטע “והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה’, שיתן את הכל בהשפעה”. איך לבקש את הכול בהשפעה?

במידה שאפשר תבקש, תפנה לבורא וכל הזמן תבקש. אבל חוץ מזה אתה צריך לעשות עוד כל מיני פעולות שמועילות לחיבור ולהבנת חכמת הקבלה עצמה, להבנת הטקסטים שאנחנו לומדים. אבל הכול צריך להיגמר בתפילה, ואז זאת הצורה הנכונה שפונים לבורא. בסופו של דבר מעוררים אותו, מחייבים אותו להתגלות וללמד אותנו כבר בצורה ברורה, גלויה, איך להגיע לדרגתו.

שאלה: עד עכשיו נראה שאנחנו מדברים על העבודה מעל הדעת כעבודה פרטית של כל חבר. איך כעשירייה אנחנו מתרגלים את העבודה מעל הדעת?

אנחנו עוד לא יכולים לעשות את זה בפועל כי אף אחד לא יודע לעשות את זה אפילו בעצמו. ולכן אנחנו רק מתקרבים, בדרך לזה. לכן ככל שאנחנו נדבר על זה, אפילו התפילות שלנו הם בעצם של כל אחד ואחד ולא של כולנו יחד. עוד אין לנו כלי משותף שכל הרצונות שלנו יכולים להתחבר על ידי מסך משותף, לבורא אחד משותף. עוד אין לנו את העוצמה הזאת ביחס שלנו מאיתנו לבורא.

שאלה: מתי מגיע השלב הזה כעשירייה?

כשתרצו בכל עשירייה ועשירייה להתחבר בצורה כזאת שמהחיבור ביניכם תגיעו לחיבור עם הבורא, שההכרחיות להתחבר לבורא תקבע גם את ההכרחיות החיבור ביניכם.

שאלה: האם השלב הזה קורה כשכל חבר בעצם עושה מאמץ בעבודה למעלה מהדעת, משתדל, מתאמץ?

משתדל, כן.

שאלה: שמעתי הרבה פעמים שרע זה מה שמתגלה בקשר בינינו ולא מה שאני בעצמי. איזה רע הוא מטרתי ואיך להפוך אותו לטוב?

אין דבר כזה רע בתוך האדם. הוא נמצא בתוך האדם אבל בהתנגשות לחיבור עם הזולת, עם החברים, אין רע אחר. אין רע חוץ מזה שהתגלה מתוך השבירה של הכלי דאדם הראשון, וזה הרע שהתגלה כריחוק בין כולם. ולכן כל דבר שמנוגד לחיבור בינינו בחזרה נקרא “רע”, ורע אחר, אין. כל הצורות האחרות זה לא רע לפי מה שאנחנו מבחינים. הרע היחיד זה מה שלא נותן לנו להתחבר בינינו ולבורא.

תלמיד: רק בחיבור בינינו אני מאתר אותו.

בלבד. תן לי דוגמה אחרת. מה יכול להיות רע חוץ מזה? “לא החכם לומד”. אם אני יותר טיפש או פחות, זה לא חשוב. אם אני נמצא בכל מיני רצונות שלי שנחשבים אגואיסטיים, אני עושה משהו שם ביני לבין עצמי, גם לא נחשב, זה לא אגו. האגו שאנחנו צריכים לתקן זה רק כוח הדחייה בינינו.

שאלה: האם הכרת הרע, כוח הרע, גילוי הרע זה גילוי המדרגה הבאה?

כן. גילוי הרע בכל מצב זה חוסר קשר בינינו. הדחייה בינינו זה אחוריים של המדרגה הבאה. אם אנחנו מתגברים על זה מגיעים לפנים.

שאלה: מה לעשות לאחר שזיהיתי את השונא, את האגו שאוחז בי, איך להפטר ממנו?

להתפלל.

שאלה: יש לי אופי תאוותני שתמיד מפריע, איך אני יכולה להשתמש בו לטובת העשירייה, מה לעשות עם זה?

מה זה “מפריע”? אם באמת האופי שלי מפריע להתחבר עם החברות ולפנות לבורא, אז זה מפריע. אם סתם כך אני אוהבת להתלבש יפה, או עוד כל מיני דברים כאלה, זה לא מפריע. את יכולה להתלבש כפי שאת רוצה, ולאט לאט זה יתגלה כדבר לא נחוץ ותעזבי את זה, אבל זה אחר כך, זה לא מפריע, לגמרי לגמרי לא מפריע. מפריע רק דבר אחד, חוסר חיבור בין החברים, החברות, ונטייה מזה לבורא. הרע הוא רק מה שמתגלה כהפרעה ביננו.

שאלה: מהי החשיבות בזה שאנחנו לומדים דווקא עכשיו על “אמונה למעלה מהדעת”?

אנחנו הגענו למצב המרכזי שבחכמת הקבלה, שמכאן ועד גמר התיקון אנחנו נמצאים רק בהשגת אמונה למעלה מהדעת. עכשיו זה עדיין בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים לאתר את זה בדיוק. אחר כך אנחנו נגלה איך לאתר את זה יותר, איך על ידי זה להתחיל להקים את הצורה הרוחנית שלנו, ספירות, פרצופים, עולמות ממש, וכך נתקדם. אמונה למעלה מהדעת זאת כל הדרך שלנו.

שאלה: האם הכלים שנותן הבורא הם כלים חדשים או כלי קבלה מתוקנים?

הבורא לא נותן לנו כלים, הוא מעורר בנו את הכלים השבורים. וכשאנחנו מתפללים אנחנו מקבלים כוחות לברר את הכלים השבורים האלה, להלביש עליהם מסך, ואז להשתמש בכלים השבורים בתיקון המסך וכבר על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת קודם שיש עיגול סביבי, שאני לא נותנת לאף אחד להיכנס. כשאני מתקרבת לחברות אני תמיד מתחילה להרגיש את האגו של החברות, זה הגבול. מהו הגבול הזה ואיך להתגבר עליו?

לדבר על הגבולות האלה שיש בינינו ולהשתדל, “איש את רעהו יעזורו”, להשתדל לעזור זה לזה להתעלות קצת למעלה מהגבול, וכך להתקדם.

קריין: קטע 64, כותב רב”ש במאמר “שני יגיעות”.

“בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז”ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו ליראת שמים. 

לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. 

ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל איזה קושיא, ואני משיב לך, שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל – זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 

נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצוה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה’ הוא רק אמונה.” 

(הרב”ש. 572 “שני יגיעות”)

כלומר, שכל הקושיות שיש לנו הן כולן מגיעות מהבורא, ומגיעות אך ורק לשם כך שאנחנו נתעלה מעל הקושיות האלה אפילו בלי לתרץ אותן, אלא לעלות למעלה מהן. לתרץ אותן בשכל אני לא יכול, אחר כך אני אקבל על זה את האור העליון ואז אני אדע למה, איך ומאיפה זה נובע.

מה שחשוב לי עכשיו זה ללכת למעלה מהקושיות, שלמרות הקושיות אני ממשיך בהשפעה ובחיבור, כך אנחנו עושים. ולכן צריך לשמוח בזה שמקבלים הפרעות, ולראות שאנחנו יכולים להגיע בהפרעות האלה למצב שהוא למעלה מההפרעה. לא ללכת נגד ההפרעה פנים בפנים ובמאבקים, אלא להתעלות למעלה מזה. כלומר, יש משהו שאני לא מבין, יש משהו שאני לא יכול, שאני לא מסוגל, טוב מאוד, זאת הזדמנות שאני מתעלה למעלה מזה.

“למעלה מזה” זה נקרא שאני הולך לפעולת השפעה למעלה מפעולת הקבלה. את מה שבשכל אני מבין שכאן הייתי רוצה כביכול לעשות, לא צריך, אני עולה למעלה מהשכל, למעלה מהדעת. וכך אני מחייב את עצמי וגם מחייב את הבורא לעזור לי, שהוא יעלה אותי למעלה מהגשמיות לרוחניות כל פעם עוד ועוד.

שאלה: אנחנו אומרים שיש מצבים שצריך לעבור בפועל, ואנחנו גם אומרים שצריך לעבור את כל המצבים לא בפועל אלא בכוח כדי להתעלות מעליהם, מה ההבדל?

אין עכשיו הבדל בשבילנו, אנחנו עושים את זה פשוט, כל מפריע שיש בינינו אנחנו משתדלים ללכת למעלה ממנו. כל מפריע הוא בעצם מפריע לחיבור, אנחנו צריכים לאתר אותו בצורה כזאת, ואז על מה שמתגלה כל פעם עוד ועוד להתחבר.

לא לשכוח שבזה אנחנו מאתרים את המפריע האמיתי, אחרת אנחנו סתם סוטים מהדרך והולכים לכיוונים שהם רק מאריכים את הזמן והחיפוש. כל הבעיות שלנו הן בעיות בחיבור בינינו, ולכן אנחנו צריכים בצורה כזאת לראות מה קורה לפנינו בכל רגע, איפה הבורא מכשיל אותנו, איפה הוא מזיז אותנו, מה הוא עושה בינינו, ושצריכה להיות רק התקרבות בכל צעד ושעל ביננו. ואז אנחנו נרגיש את פעולות הבורא כלפינו. ניכנס על ידי הפעולות האלה עימו בחיבור הדדי, “אני לדודי ודודי לי”, כך אנחנו נתגבר, נתחבר, ונתחבר אליו. זאת בעצם העבודה שלנו.

שאלה: האגו פועל גם מידי פעם מעל לדעת? כי הדעת שלי אומרת לי שנוח לי לעשות כל מה שאני יכול לחברים ולהתחבר איתם אבל אני לא מצליח להשיג את זה. האם האגו והדחייה מחייבים אותי להמשיך באותה הפעולה, אבל מעל הדעת?

אתה צריך להמשיך כל הזמן ולא חשוב מעל לדעת או בתוך הדעת, אלא תמיד להמשיך בחיבור עם החברים, ולכוון את החיבור איתם לחיבור עם הבורא. מה זה חיבור עם הבורא? שהחיבור שיש בינינו יקרה בצורה הדדית, בהשפעה הדדית בינינו. “מאהבת הבריות, לאהבת ה'”, לאהבת הבורא. אם אנחנו קובעים כך את הדרך אז אל תדאגו, אתם בטוח תראו את המטרה.

תלמיד: יוצא שבהגדרה של אמונה מעל לדעת משתנה המקום של קבלת הדעת. כלומר, לא בצורה הרגילה בתוך הדעת, אלא מה שאנחנו מכנים אמונה מעל לדעת, משם אנחנו צריכים להתחיל לקבל את הדעת.

נראה לי שאתה צודק. אנחנו רוצים ללכת כל הזמן בחיבור ולראות את עצמנו מתחברים, וכל השכל והמדע שאנחנו רוצים להוציא מחכמת הקבלה הם רק מצורת החיבור בינינו. כי חכמת הקבלה זו חכמת החיבור בין החלקים השבורים של אדם הראשון, וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו רוצים ללכת יחד, הסכמנו וחתמנו כביכול על ערבות, ועכשיו אנחנו הולכים ומתחברים בינינו עוד ועוד, ולומדים איך החיבורים בינינו פועלים. איך אנחנו בינינו רוצים להתקרב זה אל זה, איך אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיחבר אותנו.

אנחנו נעשים לעדי ראייה למה שהבורא עושה, ולכן אנחנו עוסקים בעבודת ה’. הוא עושה ואנחנו לומדים מזה, מה העבודה, מהשבירה שלו ועד התיקון שלו, איך זה עובר עלינו בצורה רגשית, שכלית. זה נקרא “עבודת ה'” שהיא “מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה”. כך אנחנו צריכים ללמוד את זה. על ידי כל הפעולות והמצבים הללו, אנחנו מגלים, מבינים ומרגישים את הבורא עד שמזדהים עימו. זה גמר התיקון שלנו, להתכלל בבורא בכל הפעולות שעברו עלינו.

שאלה: אמרת שלא צריך ללכת נגד ההפרעה “פנים בפנים”, אלא להתעלות מעליה. מה זו הפעולה להתעלות? זו פעולה במחשבה, במעשה או בתפילה?

בעיקר בתפילה כי אני לא הולך לתקן בעצמי את השבירה. לתקן אפשר רק אם נמצאים למעלה ממנה בדרגה יותר גבוהה, ואני ודאי לא נמצא שם אלא אני נמצא תחת השבירה. לכן אני צריך להשתדל לגלות את השבירה בחוסר החיבור בינינו, עם החברים יחד אנחנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים בחוסר חיבור בינינו, ואז מעלים את החוסר הזה לבורא והוא מתקן, זוהי “העלאת מ”ן”.

תלמיד: אם אני לא מבקש לבטל את ההפרעה הזו, אז מה אני מבקש? להתייחס אליה נכון, שתישאר?

אני מבקש שבמקום ריחוק יהיה חיבור בינינו עד שאנחנו מגלים את הבורא ככוח ה”ממית ומחיה ומצמיח ישועה”.

תלמיד: איך זה שייך להפרעה עצמה? אני מתייחס או לא מתייחס אליה?

אבל מי עשה את ההפרעה? הבורא, “אין עוד מלבדו”. הוא שבר את הכלים, הוא עשה את ההפרעה, הוא הרחיק בינינו, הוא לא נותן לאף אחד כוחות, אלא מחכה שאנחנו נבקש ממנו. ואז על ידי התחברות אליו לדרגת הבינה נקבל משם כוחות שיתקנו את כל הדברים בינינו.

תלמיד: מה אני מבקש?

אנחנו מבקשים ממנו שדרך החיבור בינינו נעשה לו נחת רוח עד כדי כך שהוא יתגלה בינינו.

שאלה: יש הפרעה בחיבור ואנחנו מעלים תפילה. מה עושים אז, מחכים לתשובה? מה הפעולה הבאה?

אנחנו מגיעים לחיבור.

תלמיד: אבל ההפרעה קיימת.

ההפרעות כולן נשארות ומעליהן מגיעים תיקונים. בין ההפרעות והתיקונים, בין העביות, צמצום, מסך, אור חוזר, מגיע אלינו אור ישר שמתלבש בזה, ואז יהיה גילוי הבורא בנברא.

תלמיד: אם יש סיטואציה של הפרעה בחיבור בעשירייה, והעשירייה מנסה לעשות איזושהי פעולה של חיבור מעליה, תפילה, איך מרגישים שאנחנו לא רצים לפני התשובה של הבורא?

אתם מגלים ביניכם שאתם שבורים, שאין קשר ביניכם?

תלמיד: נכון.

תתפללו שיהיה קשר. לא צריכים דבר חוץ מלבקש מהבורא שיסדר ביניכם את הקשר כך שתוכלו להיות “כאיש אחד בלב אחד” כדי לשמח אותו. את כל היתר תגלו אחר כך.

שאלה: אם חבר מתפלל לבורא שיהיה חיבור בעשירייה, האם זה משפיע על האחרים, גם אם הם עדיין לא נמצאים בזה?

זה משפיע על כולם. אם אדם מתפלל שיהיה קשר בין כולם, אפילו שהוא רק אחד שמתפלל, אז כל העשירייה מרוויחה והיא תרגיש שהבורא מקדם אותה.

שאלה: אנחנו צריכים לדבר על ההפרעות או שזה משהו שמורגש בכל אחד ואז כל אחד מתפלל?

כל אחד מתפלל, וחוץ מזה אתם יכולים לברר ביניכם איזו הפרעה אתם חושבים שהיא באמת משותפת לכולם, מובנת לכולם, מורגשת בכולם, ואותה הפרעה אתם עושים כמרכז הפנייה לבורא ומבקשים ממנו לעבוד איתה. או שזו הפרעה שמפריעה לכם להתחבר ביניכם, להרגיש, להגיע לדרגת הערבות. ערבות זה הכלי שבו מתגלה הבורא לעשירייה, אז האם אתם מגלים כזה קשר ויחס ביניכם שהוא באמת ערבות? זה דבר מאוד גבוה ומיוחד שתגלו, תנסו.

תלמיד: אני מרגיש שלפעמים קשה להודות בהפרעה. היא קיימת אבל קשה להעלות אותה, אפילו שהיא מורגשת.

אתם צריכים לדבר על זה ביניכם וגם כל אחד עם עצמו.

שאלה: קראנו על יראת שמיים, למה הכול נמצא בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, מה זה אומר?

הבורא יכול לעשות הכול, אבל הוא עושה זאת אך ורק לפי הנכונות, לפי ההכנה ולפי פנייתכם אליו.

שאלה: כשמגיעה ירידה ומופיע סירוב לעבוד בחיבור, איך אפשר לעבוד מול החברים בלי להוריד להם את מצב הרוח?

אתה חייב לשחק ככל האפשר שיש לך מצב רוח ואתה רוצה לתת את הכול כדי להיות מחובר עם האחרים, אפילו בצורה חיצונית. זה שקר אבל אתה מבין שעל ידו אתה מעורר את החברים ובהתעוררות שלהם הם יעירו וינענעו אותך, ואז גם אתה תתעורר. לכן אנחנו צריכים לעבוד במשחק.

משחק זה דבר מאוד חשוב, כי אנחנו תמיד הולכים מ”לא רוצה” ל”רוצה”, אלו שתי המדרגות שאנחנו תמיד עולים בהן. במדרגה הראשונה אני לא רוצה לעשות פעולות השפעה וחיבור, כלום, והפעולה הבאה, המדרגה הבאה, המצב הבא, שאני כן נמצא ומשיג. יש כאן עניין של משחק ופעולה דרך החברים. לכן הייתה שבירת הכלים, כדי שנוכל לבצע פעולות השפעה על ידי זה שמשפיעים בצורה אגואיסטית על משהו מחוץ לנו, ואחר כך מקבלים דרכו את כוח ההשפעה האמיתי, הרוחני. זה מה שקורה. רק תראו למה זה קרה כך, למה יש תועלת, נחיצות והכרחיות בשבירת הכלים בכדי להביא אותם לתיקון.

שאלה: הזכרת קודם שהחיבור שיש בינינו, יקרה בצורה הדדית, בהשפעה הדדית. מה העשירייה יכולה לעשות כדי שתהיה בה הדדיות?

לעשות כל מיני פעולות שמעוררות לחיבור, חשיבות החיבור. העיקר להסביר שהכול מתגלה רק בתוך החיבור בינינו. כל האנושות חייבת להיות מחוברת ואנחנו נמצאים במצב של גמר התיקון, השלב האחרון של התיקון, של כולם, לכן כל עבודת המקובלים שהכינו לנו את כל השיטה והסבירו לנו אותה, צריכה עכשיו להתגלות לכולם.

אין כאן שום אפשרות לברוח מזה אלא ההיפך, במידה שאנחנו בורחים, כך אנחנו מאריכים את הזמן. אדרבא, צריכים להשתדל נגד כוח הדחייה להבין שזה האויב האמיתי, היחידי שלנו שעושה דחייה בינינו. השאלה איך אנחנו יכולים לעמוד נגדו.

שאלה: כתוב “בזמן שהרשע שואל השאלות,” האם לצדיקים אין שאלות כי הם בהשגה? ואיך להתקדם אם אין שאלות?

רשע וצדיק נמצא בכל אדם ואדם שיש לו שאלות – בשביל מה הוא צריך לעשות את זה, הוא לא רוצה לעשות את זה, הוא נגד כל תוכנית הבריאה, נגד תיקון הבריאה, שאלות יש לכל אחד ואחד, ו”כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”. בנוסף לכך אנחנו צריכים ביחד להתגבר, לעזור זה לזה, לתת דוגמה. כל הזמן להזכיר ולדבר את מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, על זה שאין לנו ברירה, לא רק לנו אלא לכל הנבראים, ולנו יש הזדמנות להגיע הראשונים למטרת הבריאה, ובאמת לקבל את האור העליון ודרכנו הוא יתפשט לכל הנבראים. זו המטרה וזה התפקיד שלנו, ואנחנו צריכים להיות גאים בזה ונממש את זה.

תלמיד: אז איך להתקדם אם אין שאלות?

אם אין שאלות, לשאול את החברים, לשמוע מה הם אומרים, על זה כתוב “מכל תלמידי השכלתי”. אני מרגיש שאני מבין יותר ומרגיש יותר כשאני שומע את השאלות שלכם. דווקא על ידי השאלות שלכם אני מתקדם יותר, אני פשוט שומע דברים שבעצמי לא הייתי שואל וזה עוזר לי. אני מעלה את השאלות של האחרים ומקבל עליהן תשובות מלמעלה וכך יוצא שגם את השאלות וגם את התשובות אני רוכש מאחרים. זה נקרא “פרנסתו נעשית על ידי אחרים”. את החסרונות אני מקבל מאחרים וגם את התוצאות, התשובות המילויים מקבל עבור האחרים ומרוויח כפול. וזה מאוד מקצר את זמן התיקון.

שאלה: מהי “יראת שמים”, יראה בפני הבורא ולמה ההרגשה הזאת כל כך לא מורגשת ואיך היא נוצרה?

יראת שמים תלויה בזה שאנחנו נדע באיזו מידה אנחנו תלויים בבורא וזה שאני עדיין לא מרגיש שאני תלוי בו, לא נותן לי יראת שמים. האגו שלי לא מפחד, הוא אוהב הסתרה כי בהסתרה הוא יכול לדמיין לעצמו מה שבא לו, אבל כשאנחנו מגיעים למצב שהבורא קצת מתגלה, אנחנו מגיעים להבחנות הנכונות של היראה.

אנחנו לא צריך לחכות לזה, יכולים לבקש שהבורא ייתן לנו יראת שמים. זה מתחיל מכך שאני מסתכל על החברים ואני מתחיל לפחד, האומנם אני באמת יכול להגיע להשפעה כמותם או לא, ואז אני מגיע למצב שאני מפחד, זו יראת שמים. על יראת שמים אפשר לקרוא בספר הזוהר ב”שלושה אופנים ביראה”.

שאלה: כשחבר מסתגר בתוך עצמו עקב זה שקיבל מצב של דחייה מהעשירייה ואומר שהוא זקוק לזמן כדי לעשות ברור עם עצמו מול הבורא, האם על העשירייה לשחרר ולתת זמן לחבר? מדובר על חבר מאוד מטרתי.

כן, צריכים גם את זה.

שאלה: כתוב על העולם שהוא לא נברא אלא בשביל זה, היינו יראת שמים, וגם למדנו שמטרת הבריאה היא ליהנות. האם אלו שני שלבים עוקבים, יראת שמים והנאה?

ברוחניות בסופו של דבר כשאנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע אין שום דבר שמפריע מהאחד לשני, זה ממש כך, אלא פשוט האחד נכלל בשני.

שאלה: במה מתגלה הנאה בעשירייה?

הנאה בעשירייה מתגלה בכך שאנחנו מגיעים להיות משענת לגילוי הבורא, כלי לגילוי הבורא.

שאלה: האם זה הכרחי שהנברא יוודא שעם מעשים של השפעה הוא מעורר את המערכת של הבורא וכך הוא מגדיל את האמונה שלו, כלומר האם אני צריך לבדוק את התוצאה הזאת כל הזמן?

כן. אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק כמה אנחנו קשורים זה לזה, כמה אנחנו תומכים זה בזה, נותנים ערבות זה לזה, כמה אנחנו אחד. את זה אנחנו צריכים לבדוק קבוע כל הזמן, כי זאת הסיבה לכל הפעולות שלנו והתוצאה מכל הפעולות שלנו.

שאלה: לגבי משחק בפני החברים. איך אפשר לקנא בחברים שבעיקר משחקים?

הם משחקים בצורה כזאת שנראה לי שהם לא משחקים, אלא באמת פועלים. אני לא חושב שהם משחקים, ולכן במה שהם משחקים לפני, בשבילי זה האמת.

שאלה: איך הכלי נבנה מהעשירייה?

העשירייה נקראת הכלי, עם כל כמות האנשים ואפילו לא חשוב איזו כמות פחות מעשרה או יותר מעשרה. אם אתם מתחברים ביניכם ורוצים להגיע למצב שביניכם מתגלה הבורא כי באחד הוא לא יכול להתגלות וככל שיש יותר עוצמת גילוי הבורא, אפשר לומר שזה יותר קשה שיתחברו הרבה, וכך המקובלים אומרים שהאופטימלי הם עשרה.

לא צריכים להוסיף עד עשרה אנשים שלא נמשכים וגם לא יותר מעשרה, עשרה זו כמות פחות או יותר, אבל יכולים להיות שניים, שלושה, ארבעה לא חשוב כמה, העיקר שהם יהיו דרוכים לגלות ביניהם כאלו תכונות שבהן יתגלה הבורא לפי השתוות התכונות. זה צריך להיות חיבור, ויתור, התחברות בצורה כזאת הדדית ביניכם עד אהבה וכך הבורא בהתאם לזה יתגלה לפי השתוות בין הכלי לאור.

שאלה: הרבה פעמים הגאווה גורמת לריחוק ופירוד, איך ללכת באמונה למעלה הדעת ולנצח את הגאווה?

הגאווה היא כל הבעיה. צריכים ללמוד הרבה, ולהבין שההכנעה כלפי העשירייה היא קודם כל כמו שרב”ש כותב, “אפס לעומת אחד”.

קריין: קטע 65 כותב רב”ש.

“אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקיבל על עצמו עול מלכות שמיים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה’, שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו, אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה’. ואם ה’ רוצה שהוא יישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי שום תנאים. וזה נקרא “כניעה ללא תנאי”.”

(הרב”ש. מאמר 12 “מהי סעודת חתן” 1989)

התנאי הזה הוא די פשוט אבל לממש אותו, לבדוק אותו לפעמים זה לא פשוט.

כאן הרב”ש דיבר על “כניעה ללא תנאי”. מה זה “כניעה ללא תנאי”? לי לא חשוב באילו פעולות ובאילו תנאים ובאילו כוונות הבורא מעביר עלי מה שמעביר, ואת כל מה שהוא מעביר אני מקבל את זה בשמחה כי זה בעצם תמיד מה שלא יהיה, זה תמיד מקרב אותי למטרה או בצד ימין או בצד שמאל, לא חשוב באיזה צעדים, אבל כך אני בטוח מתקדם. לכן בכל מצב ומצב שאני נמצא המטרה שלי בסופו של דבר תהיה לברך את הבורא על מה שעשה לי.

שאלה: אמרת לנו שאנחנו נוכל להיעזר בכך שמקנאים בהשפעה של החברים שנוכל להיעזר בזה כדי לצאת מהאגו, אבל אנחנו לא רואים את ההשפעה של החברים?

אבל הם צריכים להראות לכם. כולם צריכים להראות לכולם שהם נמצאים בהשפעה, שהם מתקדמים, שהם מרוצים מההתקדמות שלהם, “איש את רעהו יעזורו” זו חובה שיקרה, כתוב בהרבה מקומות.

תלמיד: כלומר בצורה חיצונית להראות התרוממות רוח?

כן, ודאי בפועל.

תלמיד: האם זה מספיק כדי לעורר את הקנאה כי לא פשוט לעורר את הקנאה ואנחנו משתדלים להראות אחד לשני דוגמה. אולי יש פה צורך בעוד פעולה שהיא תכריח לגרום לאדם להגיע לקנאה כי אנחנו לא מצליחים להגיע לזה?

אני לא יודע מה עוד צריכים לעשות. אני חושב שכל אחד ואחד שנמצא בקבוצה יכול לעורר את האחרים ולעורר בהם קנאה או דוגמה לפחות מעצמו עד כמה שהוא מתקדם, ואנחנו חייבים לעשות את זה, ודאי שזה צריך להיות מגוון, שלא יהיה מידי מופרז במשהו, אבל זו חובה שיקרה אחרת אנחנו לא נקדם את החברים ובעצמנו לא נתקדם, אנחנו כולנו קשורים בכלי אחד, בערבות אנחנו מתחייבים גם לזה.

תלמיד: האם יש איזו פעולה פנימית שמלווה בדוגמה שאדם צריך לתת לעשירייה והוא צריך לעבוד על איזו כוונה פנימית או התעלות למעלה מהדעת?

הוא צריך להראות לכולם דוגמה יפה שהוא נמצא בדרך במדרגות ולא עוצר אלא כל הזמן נמשך קדימה, צריך לעורר את החברים.

שאלה: שמעתי אותך אומר עכשיו שכל מה שהאדם עובר הוא צריך להשתמש בזה ולהתעלות מעל זה. ואם מתגלה לאדם שהמקור של מה שהוא עובר קורה מחוץ לעשירייה, למשל בעיה משפחתית, האם גם במקרה כזה הוא צריך להשתמש בזה לברך את זה כמגיע מהבורא ולהשתמש בזה כדי לעלות באמונה למעלה מהדעת?

לא. כל מה שאנחנו מדברים עליו ברוחניות אנחנו משייכים רק לקבוצה, לאותו שטח שבו נמצאת הקבוצה. ומה שקורה לנו במשפחה, בעבודה, בענייני העולם הזה, זה מחוץ לקבוצה, זה מחוץ לרוחניות, שם אנחנו צריכים להתנהג כמו שמתנהגים בגשמיות.

תלמיד: אני לא מדבר על ההתנהגות החיצונית, אלא אני מדבר לגבי העבודה הפנימית. כי זה יכול לפגוע פנימית באדם, מה שקורה לך. אני לא מדבר על זה שאני צריך לבטל את עצמי בפני מישהו מחוץ לעשירייה, אני מתנהג כמו אנשים רגילים זה ברור, אבל אני יכול גם לראות בזה את הבורא או שאני צריך לראות את הבורא בכול, לא רק בעשירייה, נכון?

כן ולא. יכול להיות שאנחנו נתבלבל אם אנחנו נתחיל להתייחס לכל קבוצה, חברה, עולם ששם הבורא מתגלה ועושה כל מיני פעולות. העיקר בשבילנו זה בעצם להתרכז בעשירייה ושם להביא את עצמנו למצב שאנחנו נכנס למגע עם הבורא.

שאלה: אני שומע אותך בצורה מאוד ברורה ואני מבין את זה, אבל אני לא מדבר מהפרספקטיבה שהאדם צריך לחפש את זה, אלא אם זה נמצא לפניו בכל פעם, אם זה כביכול נזרק עליו כמו שאומרים, האם הוא צריך לעבוד עם זה או לא, או להתייחס לזה כהכרחיות שקודם כל אני פותר אותה וזהו כי זה גם יכול להסיח את הדעת למשל מהעבודה בעשירייה?

אני מבין שאם יש לך בעיות בעבודה או במשפחה, אתה רוצה לדעת איך לפתור את זה על ידי הסתכלות בצורה רוחנית, אבל נראה לי שכאן זה קרוב להפסד. כדאי להתייחס לכל הדברים האלה בצורה ברורה, הגיונית, ארצית כמו כל אדם ואדם. ורק בקבוצה במקום שבו אנחנו רוצים לבנות מקום לגילוי הבורא שיהיה מתאים לטבע של הבורא, היחס בינינו, רק שם אנחנו כן צריכים להתייחס אחרת זה אל זה. כך אני ממליץ לעשות, אחרת מגיע בלבול.

אני מקבל הרבה מאוד שאלות מכל העולם על כל מיני צורות יחסים בעבודה, במשפחה, עם הילדים, בין זוגות צעירים, אני רואה בזה רק בלבולים, אני לא יכול להמליץ להכניס רוחניות לכל המערכות האלו. לא, רק בין החברים, ועם כל האחרים להיות אדיבים, רגועים, נוחים. זה הכול.

שאלה: איך העבודה למעלה מהדעת בזמן ההכנה מכשירה אותנו לעבוד בצמצום מסך ואור חוזר?

דווקא היא הופכת לעבודה עם צמצום מסך ואור חוזר, כי היא מזמינה את האור העליון שבונה בנו צמצום, מסך ואור חוזר ורק בצורה כזאת אנחנו ממשיכים.

תלמיד: זה המאמן אותנו בפעולות של צמצום מסך ואור חוזר או שהאור בונה משהו אחר?

לא, לא בונה משהו אחר, אנחנו ממשיכים באותו הכיוון.

תלמיד: ברוב הקטעים באמונה למעלה מהדעת שאנחנו קוראים רב”ש מתאר מצב של ירידה, קו שמאל ואז בעצם האדם מזהה את זה ואומר איזשהו משפט שהוא הפוך כביכול, שהוא לא מסכים עם המצב. מה זה ה”אומר” הזה, כמו גם בציטוט שעכשיו קראנו, מה זו הפעולה הפנימית הזאת, זה מספיק שאקרא ואגיד משפט? מה זה האומר ורוצה לא להזדהות?

אומר זאת אומרת שאתה אומר בכל הפנימיות שלך.

תלמיד: להגיד זה רק מילים, אני יכול לקחת מילים של רב”ש.

לא נכון. “מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה’“, כלומר הוא מגיע לזה בהחלטה הפנימית שלו, זה נקרא “ואומר”, “כל עצמותיי תאמרנה”.

שאלה: הרבה פעמים הוא כותב שצריך לעבוד מתוך הרגשה האם אפשר לגלות איזשהו סימן בקשר לזה?

כי אם הוא מעביר את כול הפעולות שלו דרך החברה, זאת אומרת הוא הולך לתקן את השבירה שהבורא עשה לפנינו, כלומר שהוא עוסק בעבודה רוחנית, כי העבודה הרוחנית שלנו היא לחבר את כל החלקים השבורים לאחד. כך זה צריך להיות תמיד לפנינו כדי שאנחנו נראה את זה.

תלמיד: זאת אומרת שאני צריך לבדוק את הכוונה שלי כל הזמן?

כן.

שאלה: כשהחברים שלי מדברים בהתפעלות ורוצים לרומם את העשירייה הרבה פעמים אני מזלזל בזה ובמקום לקנא אני לא שומע אותם, יש גם אמונה למעלה מהדעת בקנאה?

תנסה להרכיב מה שצריך כנגד זה.

שאלה: כתוב בקטע “ואומר, שבטח כך הוא רצון ה’, שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו”, במצב הזה אתה אומר את זה, אתה באמת מרגיש את זה, אתה הולך למעלה מהדעת ואז רואה שהבורא עוד פעם מכשיל אותך. מהי הכניעה ללא תנאי האמיתית, איך מגיעים למצב הזה שאתה לא מרגיש שמכשילים אותך עוד פעם אחרי שאתה אומר את זה?

שלא חשוב לך מה עושים איתך, העיקר שאתה תחזיק דרך העשירייה בבורא, זה “כניעה ללא תנאי”.

תלמיד: ואיך אני מראה את זה לבורא שאני אוחז בעשירייה?

אל תדאג אתה תעשה את זה, ואז אתה תראה. אתה לא צריך לשחק לפניו, הבורא נמצא בך.

קריין: קטע 66

כותב רב”ש

“כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום, דהיינו, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה’ נותן לו כל צרכיו, מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה’, מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה’, ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה’, אם אין ה’ ממלא את רצונו. נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר הקב”ה “אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד”. 

מה שאם כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה’, ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, ועליו נאמר “רם ה’ ושפל יראה”. והוא זוכה שה’ מקרב אותו אליו. 

(הרב”ש. מאמר 4 “מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה” 1991)

כאן מדובר על שפלות, עד כמה את כל מה שאנחנו מקבלים בכל הרגשה והרגשה שלנו בחיים, עלינו לשייך לאין עוד מלבדו, לבורא, ומה שמקבלים, מקבלים ממנו וזה כל טוב כי הוא טוב ומיטיב. ואם לא מרגישים את זה, “עיניים להם ולא יראו”, מפני שאנחנו לא נמצאים עם הבורא באותו כיוון ולכן לא מסכימים, או לא מרגישים – גם זה חוסר הסכמה.

ולכן עלינו לסדר את עצמנו עד כדי כך שנרגיש את עצמנו בכל רגע ורגע בחיים כנמצאים רק בטוב ומיטיב, כי אנחנו נמצאים בתוך הבורא, בתוך הטוב והמיטיב המתגבר על פני כל מה שקורה לנו עד שנתחיל לגלות אותו בפועל.

שאלה: מה ההבדל בין מה שכתוב בקטע לגישה דתית, בזה שאני כועס ועדיין מקבל את זה?

זה הבדל גדול מאוד, כי אדם דתי בדרך כלל לא עושה שום ביקורת, הוא לא מקבל מלמעלה הפרעות, ואם מקבל אותן אז רק כדי לבטל אותן ולהרגיש שאין. ואנחנו בחכמת הקבלה עובדים אחרת, לכן היא נקראת “חכמת הקבלה”, אנחנו משתמשים בכוח הקבלה, ברצון לקבל, ודווקא בזה שעובדים עם הרצון לקבל, אנחנו מגלים את הבורא. זה ההבדל בין איש דתי מכל מיני סוגים לא חשוב איזה, שלא מגלה את הבורא אלא רק מקבל שהוא קיים, לבינינו כי אנחנו עובדים גם עם הרצון לקבל וגם רוצים שעליו ישלוט הרצון להשפיע, אז אנחנו מגלים את הבורא. זה ההבדל. התוצאה היא היחס, העבודה עצמה, הכול משתנה.

שאלה: “ה’ רם והשפל יראה”, זה אומר שמתוך השפלות שלי אני רואה את גדלות הבורא?

כן.

שאלה: למה אדם נקרא גאוותן אם הוא מבין שהוא נמצא ברצון לקבל?

לא כך, האדם נמצא כבעל גאווה כשהוא מסכים לעבוד עם האגו שלו.

שאלה: הבנתי מהקטע הזה שגאוותן בעל גאווה זה אדם שלא מרגיש שהבורא הוא זה שממלא את הרצונות שלו, זה נכון?

ודאי שזו תוצאה אבל תוצאה מזה שהוא נמצא בגאווה.

שאלה: איזה סוג של רע עלינו לגלות, יחד עם טוב ומיטיב? הוא מדבר פה על גאווה שאין אני והוא יכולים לדור במדור אחד?

אם אני מבין שבגאווה שלי אני בשום צורה לא קרוב לבורא, לא יכול להימצא עימו באותו שטח באותו עולם, באותו גילוי, אז זה המצב שלי, “אין אני והוא יכולים לדור עימו במדור אחד”. ולכן אני חייב להיפטר מגאווה לחלוטין. שפלות זו התכונה שחייבים לרכוש בכל מחיר.

שאלה: איך להגיע לכניעה ללא שום תנאי, איך אפילו להתגבר על התקווה שהבורא ייתן התפעלות. האם בכלל צריך להיות בתקווה כזאת?

כניעה ללא תנאי זה נקרא שאני מקבל תנאים שהבורא מעמיד לפניי, ואני מסכים לכל התנאים שהוא מעמיד לפניי, אבל רק על דבר אחד אני לא אני אוותר – על הקשר עם הבורא, על זה שאני רוצה במאמץ שלי בפעולה שלי לגרום לו נחת רוח, נעימות. כלומר, תעשה איתי כל מה שאתה רוצה, רק שאתה תקבל מזה טוב, תגובה טובה.

שאלה: בהמשך לזה בדיוק, איזו אינדיקציה יש לי שזה באמת, שאני מכוון למטרה הנכונה ועושה לו נחת רוח?

בעצם עם העשירייה אני יכול לקבל את האינדיקציה הזאת במקום, עם הבורא אני רק יכול לצפות שאני אקבל את זה כשאני אעשה את זה באמת בצורה נכונה, אז הבורא יתגלה. באותו יחס שלי אליו אני אגלה את היחס שלו אליי, ומפני שהוא טוב ומיטיב גם אני חייב במשהו להיות כלפיו דרך העשירייה כבטוב ומיטיב.

שאלה: במה נכון לבטל את עצמי לפניי החברים, ובמה לא צריך לבטל את עצמי, להנמיך את עצמי, האם זו פעולה, משהו פעיל שאני עושה או פאסיבי?

על זה אנחנו צריכים עוד ועוד ללמוד בקשר בינינו בעשיריות, איך אנחנו עושים טוב לחברים כך שמתוך זה אני אלמד איך לעשות טוב לבורא, אין כאן יותר מזה.

(סוף השיעור)