KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah, item 112

שיעור בוקר 27.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, פתיחה לחכמת הקבלה, עמ’ 188, אותיות קי”ב – קי”ד

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 188, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות קי”ב.

עולם התיקון ומ”ה החדש שיצא מהמצח דא”ק

אות קי”ב

“והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה [פתיחה לחכמת הקבלה] עד כאן, ד’ פרצופין הראשונים דא”ק:

פרצוף הא’ דא”ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי”ד והע”ס שבו הן בקומת כתר.

פרצוף הב’ דא”ק נק’ ע”ב דא”ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי”ג והע”ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא.

פרצוף הג’ דא”ק נקרא ס”ג דא”ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי”ב, והע”ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע”ב דא”ק.

פרצוף הד’ דא”ק נקרא מ”ה דא”ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי”א, והע”ס שבו הן בקומת ז”א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס”ג דא”ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק’ מ”ה וב”ן דא”ק, והחיצוניות, נק’ עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק’ צמצום ב’, והקטנות והגדלות, ועלית מ”ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו”ב פב”פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד’ דא”ק הנק’ מ”ה, או עולם הנקודים.”

שאלה: בעל הסולם כותב שיש ארבעה פרצופים, ועל פרצוף הד׳ דא”ק כתוב “שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי”א, והע”ס שבו הן בקומת ז”א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה”. מה ההבדל בין ארבעת הפרצופים?

ההבדל בין ארבעת הפרצופים הוא בעל פני איזו עביות הם מדמים את עצמם לכוח ההשפעה של האור העליון. כל אחד מהם לפי העביות שלו והמסך שעל פני העביות רוצה להידמות לאור העליון. יוצא שמהעביות הגדולה ביותר יש השתלשלות של הפרצופים עד שיש בהם אפשרות לקבל מהאור כוח צמצום ומסך ולדמות את עצמם לאור העליון. יוצאים מכאן ארבעה פרצופים שהם גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה וב”ן אותם הוא בעצם מחבר יחד.

תלמיד: הוא אומר שעשר הספירות שבקומת זעיר אנפין ופרצוף זה מלביש מטבור ומטה דס”ג. הסדר בתוך הפרצופים משתנה מפרצוף לפרצוף?

לא, אלא למטה מטבור יש עוד תוספות שעכשיו אנחנו הולכים ללמוד עליהן. שם נמצא עולם התיקון. כל הפרצופים האלה שיצאו בעולם אדם קדמון הם רק פרצופים של כתר שכך הם השתלשלו מלמעלה למטה ללא התערבות של הרצון לקבל ממטה למעלה, אלא משתלשלים בצורה ישירה מלמעלה למטה.

שאלה: אתה יכול להסביר למה שבירת הכלים לא הביאה לשיתוק המערכת אלא לסדר חדש, ומהו הסדר הזה?

שבירת הכלים לא יכולה להביא לשיתוק המערכת כי המערכת מתנהלת מלמעלה לפי התכנית שלה, ולא שפתאום המערכת עצמה יכולה להביא את עצמה למה שהיא חושבת, אלא יש את מחשבת הבריאה שהיא צריכה להתממש עד סיומה. שיתוק כאן לא יכול להיות, כי בכל זאת יש עוד רצונות, צמצומים ומסכים כאלה שהם יכולים עדיין לעבוד בעל מנת להשפיע, לכן המערכת לא יכולה להיות משותקת.

שאלה: יש כאן דברים לא ברורים. עולם הנקודים הוא משהו שונה לגמרי מהמ”ד העליון, כי המ”ד העליון מעל הטבור הוא נבנה כמו פרצופים קודמים, ועולם הנקודים הוא נבנה בצורה אחרת לחלוטין.

אבל הוא לא מתכוון לזה. הוא אומר שהרצון לקבל ממשיך לפעול ככל שהוא יכול לדמיין ולהתאים את עצמו לרצון להשפיע ולכן הפרצופים ממשיכים לצאת, למעלה מטבור, למטה מטבור. איפה שיש עדיין אפשרות לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, שם נבנים הפרצופים.

תלמיד: החלק שבפרצוף הנקודים זה חלק חיצוני ומ”ה דא”ק זה חלק פנימי, איך אפשר לקשר דברים כאלה?

כי הכול יוצא מראש דס”ג. הס”ג הוא האחראי והוא מקום הלידה של כל הפרצופים האלה. הרצון להשפיע של הס”ג הוא קובע שכל הפרצופים האלה יצאו בפועל ויתממשו.

שאלה: מהו המסך, מה התפקיד שלו ואיפה הוא נמצא בפרצוף?

המסך נמצא בכל מקום שיש בו רצון לקבל. רק אנחנו אומרים שיש מסך בפה דראש ויש מסך בחזה ובטבור ובסיום רגלין, אבל בכל מקום שיש רצון חייב להיות שם צמצום על הרצון ומסך כדי לעבוד עם הרצון בעל מנת להשפיע. כך זה עובד.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מחלוקת הפרצופים על העבודה?

כל עוד העביות נמצאת עדיין במציאות, כלומר הרגשת השוני מהבורא, אז הרגשת השוני מעוררת את הנברא לעשות כל מיני פעולות בהשתוות הצורה עם הבורא. כי יש התנגשות בין הרגשת העביות להרגשת האור, הם הפוכים זה מזה, וזה מה שמעורר את הנברא לעשות פעולות השתוות עם האור.

שאלה: הוא כותב כאן על החלק הפנימי ועל החלק החיצוני. ביחס למה זה פנימי וחיצוני?

הפרצופים שמתפשטים למטה מטבור דא”ק או דגלגלתא יש להם גם פנימיות וגם חיצוניות. הפנימיות היא נקודות דס”ג, החיצוניות היא מ”ה וב”ן, ועוד נראה איזה עוד חלוקות יש שם. יש שם הרבה מאוד פרצופים, עולמות שלמים.

אות קי”ג

“ואלו ה’ בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח”פ. שהעביות דבחי”ד נק’ פה, שעליה יצא פרצוף הא’ דא”ק. ועביות דבחי”ג נק’ חוטם, שעליה יצא פרצוף ע”ב דא”ק, ועביות דבחי”ב נק’ אזן, שעליה יצא פרצוף ס”ג דא”ק. ועביות דבחי”א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ”ה דא”ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ”ה החדש. כי פרצוף הד’ דא”ק הוא עיקר פרצוף מ”ה דא”ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז”א, המכונה בשם הוי”ה דמ”ה. אבל פרצוף החמישי דא”ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק’ ב”ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי”א דהתלבשות, שהוא בחינת ז”א ע”כ נק’ גם הוא בשם מ”ה, אלא בשם מ”ה שיצא מהמצח דא”ק, שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק’ מצח. וכן הוא נקרא בשם מ”ה החדש”, נוסף על מ”ה, “בכדי להבדילו מהמ”ה שיצא מנקבי עינים דא”ק, ופרצוף מ”ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות.”

יש כאן הרבה פרטים ונראה לנו שזה קשה, אבל באמת אין כאן שום דבר חוץ מהסבר מה קורה כאן בצורה פשוטה, סכמתית. בעל הסולם נותן לנו רשימה של פרצופים שיוצאים מבחינה ד’ והלאה אחרי צמצום א’.

שאלה: במה מ”ה החדש שונה ממ”ה הקודם?

מ”ה זה נקרא פרצוף שיוצא על עביות דבחינה א’. יש לנו גלגלגתא, ע”ב, ס”ג ואחר כך מ”ה וב”ן, חמישה פרצופים. גלגלתא זה פרצוף כתר, ע”ב זה פרצוף חכמה, ס”ג זה פרצוף בינה, מ”ה זה פרצוף זעיר אנפין, וב”ן זה פרצוף מלכות, חמישה פרצופים צריכים לצאת.

כשיוצאים הפרצופים האלו, יוצא שיש כאן בעיה, יש תוספת להשתלשלות הפרצופים, והכול מתוך זה שאין מספיק כוחות בתוך הפרצופים, זאת אומרת בתוך המסכים, כדי שהפרצופים האלה ייצאו בצורה שלמה.

ואז יוצא שיש לנו גלגלתא, ע”ב, ס”ג, שאלו פרצופים שלמים, גדולים, זה נקרא ג”ר, ג’ ראשונות, פרצופים, אבל אחר כך יש עוד פרצופים של מ”ה וב”ן שהם יוצאים מן הס”ג. בס”ג אנחנו כבר מבינים, שהוא רוצה לשחק כמו כתר, אבל מתוך זה שכולו בהשפעה, הוא רוצה להגיע לצורת השפעה משלו. אבל אין לו, אלא רק בתנאי שהוא לוקח את כוח הקבלה ומעלה אותו אליו ומוליד עם זאת פעולות השפעה. לס”ג עצמו אין מספיק כוח, הוא לא כתר, הוא סך הכול ס”ג. ולכן יוצא שהתיקונים שנעשים למטה מטבור, הם תיקונים חלקיים.

תלמיד: רציתי לדייק לגבי מ”ה. כתוב כאן שהוא יוצא על עביות שורש, אבל אם זה זעיר אנפין, למה הוא תואם לשורש?

אתה צודק, הוא יוצא על עביות א’. אנחנו עוד נדבר על זה, יש כאן הרבה תוספות קטנות כאלה שבאמת צריכים לב אליהן, אנחנו נדבר על כולן.

שאלה: האם הבנתי נכון שמ”ה החדש מורכב מארבעת המרכיבים האלה?

לא. כל פרצוף נחלק לעשר ספירות או לחמישה פרצופים שבתוכו, והוא בעצמו כמו כל הפרצופים, רק יש בכל פרצוף ופרצוף תוספות, והתוספות האלה בדרך כלל נובעות מזה שככל שהפרצופים מתרחקים מתחילת ההשתלשלות, מאין סוף, אז הם חלשים יותר, יש להם מסך חלש יותר. ולכן הם לא יכולים לתפקד כמו הפרצופים הקודמים ומשתדלים להידמות לפרצופים עליונים בכל מיני תיקונים נוספים שהם יכולים לעשות, להידמות במקצת עוד ועוד לפרצופים יותר גדולים. ולכן הם מתלבשים בכל מיני פעולות שנקראות “תיקונים”, וכך הם מבצעים על עצמם.

בסופו של דבר אחרי הרבה תיקונים למיניהם, כל הפרצופים מראש הגלגלתא ועד סיום הגלגלתא, הם כולם מתלבשים על הגלגלתא, ובסופו של דבר כשהם יתחברו בסוף, הם יביאו את כל הפרצופים האלה לעיגול, לצורה שלמה של הרצון לקבל על מנת להשפיע. ובינתיים אנחנו לומדים איך זה מסתדר, איך זה נעשה בפעולה.

שאלה: מתוך אותם הקטעים שהתחלנו ללמוד אנחנו מבינים שכתוצאה מצמצום ב’ של בינה, של ראש משותף, היא מתחלקת לג”ר של נקבי עיניים וז”ת של אוזן. לא מובן איפה נמצא המסך עכשיו, באיזה גבול?

תלוי על מה אתה מדבר. המסך נמצא בפה דגלגלתא, בפה דע”ב, בפה דס”ג. אחר כך הוא נמצא בפה דאבא ואימא דנקודים, אחר כך נשבר המסך הזה ועכשיו אנחנו מדברים על עולם התיקון. שיוצא לנו עולם התיקון, ועולם התיקון הזה הוא אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, זו מערכת חדשה שמתפקדת לפי המסכים שלה. עוד מעט נלמד את זה, בינתיים הוא לא מספר לנו על זה.

שאלה: איך אפשר לא להתבלבל כשכל הזמן השמות משתנים? לדוגמה בדרך מדברים בעולמות א”ק על “פרצופים”, ופה הוא קורא לנקודים “פרצוף”.

אין כאן שום בעיה, כי אתה צריך בסך הכול לקשור את כל הדברים האלה לעשר ספירות או לחמישה פרצופים, או לדרגות עביות. אין יותר מזה, יש לך חמישה, ובתוך החמישה האלה יש לך הכול.

תלמיד: אבל למה הוא משנה את השמות? הוא רוצה לבלבל אותנו?

זה קשור לאיפה שאתה נמצא. הוא לא יכול לקרוא לכל החלקים ולכל הפרצופים באותם השמות, כי אז לא תדע על מה מדובר. ולכן סך הכול יש לך עשרה, לא יותר ולא פחות, עשרה חלקים בבריאה, מהרצון לקבל שהיה בו משהו שונה מהאור, והאור שהשפיע עליו ובנה בו התפתחות של עשרה חלקים, עשר מדרגות. אין לך שום דבר חוץ מזה. אבל כשאתה מגיע ללמוד, אתה צריך שמות שונים, כמו שאנחנו קוראים בשם לכל אדם ואדם. אתה לא פונה לכל בן אדם ואומר “היי אדם”, אתה קורא לו בשם, כדי להבדיל במה הוא שונה מאחרים. יש לנו הרבה סימנים לזה אפילו בעולם הזה, יש לאדם מספר אישי, יש לו שם, שם משפחה, כל מיני דברים כאלה.

תלמיד: אבל פה בעל הסולם כאילו מדבר על אותה תופעה. לדוגמה “פרצוף הנקודים”, למה פה הוא קורא לו “פרצוף” ולא “עולם”?

כי הוא מתנהג בצורה כזאת, כמו פרצוף. אבל כשהוא מקבל תוספת עביות ומתחיל להתחלק להרבה פרצופים, הוא כבר נקרא “עולם”.

שאלה: האם זה נכון בזמן שאנחנו לומדים לצייר בראש את הציורים, את השרטוטים שעשית?

אני ממליץ לכם לעשות את זה אם אתם מסוגלים, אם אתם אוהבים את זה. יש אנשים שאוהבים לשרטט, אני מאוד אהבתי את זה פעם, ואתם יכולים לראות את זה בארכיון שלי, הכול נמצא שם. בבקשה, תנסו. היו לי תיקים גדולים, הסתובבתי עם אלבומים כאלה גדולים, נסעתי איתם לחו”ל, לכל הכנסים, לכל ההרצאות, הייתי מצייר הרבה. במיוחד זה טוב למתחילים כדי שיוכלו להרגיש את הדברים האלה באופן יותר מוחשי, יותר קרוב אליהם. אבל באמת המקובלים לא כל כך תמכו בזה, כי אז נראה לאדם שזה מה שיש לפניו, והוא לא מעביר את זה בצורה רגשית לתוך עצמו, ואילו אנחנו רוצים שיכנסו כל הדברים האלה לתוך הרגש שלנו. בפרט שאנחנו קיימים בדור האחרון, שכולם חייבים להגיע למצב “שכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם”, ולכן אני פחות ופחות מצייר.

תלמיד: התכוונתי לצייר מהזיכרון, לא לשבת ולצייר, כבר ציירנו הרבה פעמים.

הזיכרון צריך להיות לא זיכרון שכלי ציורי, אלא זיכרון רגשי. יש הבדל גדול, כמו שיש הבדל אם תגיד “גדול” על משהו רגשי או “גדול” על משהו שכלי, או גדול במרחק, גדול בעוצמה, בעומק וכן הלאה. אנחנו צריכים להשתדל לתת הבחנות רוחניות למה שאנחנו מדברים. כשאתה תתחיל להגיד גלגלתא, ע”ב, ס”ג, אז תתאר במקום זה פעולות השפעה שמגיעות מהבורא ומתלבשות בנברא, וכך תתפוס את מהות הפעולות ולא אחרת.

אחרת יהיו לך שרטוטים שקיימים על הנייר ולא קיימים בתוך הרגש שלך, וזה הבדל גדול מאוד בין להיות “חכם בלילה” כמו שאומרים מקובלים, שאדם סתם לומד את הדברים האלה משרטוטים, לבין למי שמשתדל לצייר את זה כמו שכתוב “כתוב על לוח לבך”. אתה צריך לכתוב על הלב שלך, על הרצונות שלך, ואז אתה לומד בצורה נכונה. אלו הבדלים גדולים מאוד, בין כתיבה על הלב ובין כתיבה על הנייר. ולכן אומנם פעם דחפתי את התלמידים לרשום, לכתוב, לצייר, אבל היום אני כבר רואה שבפועל אנחנו מתקרבים למימוש רגשי, שאנחנו חייבים לממש את זה ברגש. ולכן ככל האפשר פחות ציורים, שרטוטים, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים לגשת לארכיון ולראות שם את כל השרטוטים בכל ה”פתיחות” שלימדתי.

שאלה: מדוע פרצוף ב”ן שהעביות שלו היא אפס מקבל רק דרגת מלכות אם הוא בהשתוות מוחלטת?

אנחנו כך קוראים לדרגות העביות שבמסך, אבל ודאי שזו לא מלכות. אלו כל הספירות, עשר ספירות בקומה הקטנה ביותר שיכולה להיות בעל מנת להשפיע, וכך אנחנו קוראים לה – קומת מלכות. אבל יש שם עשר ספירות, כתר, חכמה, בינה וכל הספירות עד המלכות.

כך אנחנו נמצאים בהשוואת הפרצופים זה לזה. כמו שאנחנו אומרים לפעמים על בן אדם, “אין לו ראש”, האם יש דבר כזה שאין לו ראש? יש לו ראש רק הוא מתפקד כאילו שאין לו. כך גם מדברים כאן. בקומת כתר, חכמה, בינה, בכל פרצוף ופרצוף יש לנו עשר ספירות ואת כל האורות והכלים, רק הדרגה שלו היא קטנה מאוד. זה כמו ילד קטן שיש לו את כל אותם החלקים שיש באדם הגדול רק הוא מתפקד כמו ילד. לכן אנחנו אומרים שאין לו שום דבר חוץ מנגיד פּה שזה מלכות, זה החשבון שלנו.

שאלה: מה זה המצב הזה שהופיעה ספירת דעת וכבר לא מביאים בחשבון את הכתר במצב הזה, מה זה המצב הזה?

אתה צריך לחזור ל”פתיחה” ושם לקרוא. ספירת דעת היא כשאנחנו משתפים את בינה ומלכות עם חכמה וכתר. בתוך הבינה יש את כוח המלכות ואז בינה מתפקדת ברצון לקבל כמו הכתר ומזה נבנית בה נקודה שנקראת דעת. אנחנו עוד נדבר על זה, זה עוד לפנינו.

שאלה: לא הצלחתי להבין את ההתחלה של אות קי”ג.

אות קי”ג

“ואלו ה’ בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח”פ. שהעביות דבחי”ד נק’ פה, שעליה יצא פרצוף הא’ דא”ק. ועביות דבחי”ג נק’ חוטם, שעליה יצא פרצוף ע”ב דא”ק, ועביות דבחי”ב נק’ אזן, שעליה יצא פרצוף ס”ג דא”ק. ועביות דבחי”א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ”ה דא”ק ועולם הנקודים”. כך נקרא הפרצוף, אחר כך ממנו יש עוד התפשטות. “ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, (שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ”ה החדש. כי פרצוף הד’ דא”ק הוא עיקר פרצוף מ”ה דא”ק,) כי יצא מנקבי עינים בקומת ז”א, המכונה בשם הוי”ה דמ”ה. אבל פרצוף החמישי דא”ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא”, כך הוא קורא להם מצח וגלגלתא, גולגולת, “שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות”, קומת שורש, “הנק’ ב”ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי”א דהתלבשות, שהוא בחינת ז”א ע”כ נק’ גם הוא בשם מ”ה, אלא בשם מ”ה שיצא מהמצח דא”ק”, כי זה רק דהתלבשות, “שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק’ מצח”. לכן יש לה יכולת לפעול במשהו כי היא נכללה מהעביות אומנם זו עביות דשורש. “וכן הוא נקרא בשם מ”ה החדש, בכדי להבדילו מהמ”ה שיצא מנקבי עינים דא”ק, ופרצוף מ”ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות.”

אומנם הוא יוצא כעביות דשורש ואין לו כאילו כלום, אבל הוא יכול לכלול בתוכו את כולם מלמעלה ומלמטה ולבנות את עצמו מכל הצורות האחרות. לכן על ידי האור העליון מלמעלה ועל ידי כוחות המלכות שמגיעים אליו מלמטה הוא יקרא “עולם התיקון”.

תלמיד: על איזה מסך?

המסך שבו מאפס עד ד’.

תלמיד: על איזה מסך הוא מדבר בתחילת הקטע?

“ואלו ה’ בחינות עביות שבמסך”.

תלמיד: על איזה מסך הוא מדבר פה?

זה מסך שעומד בראש דס”ג וממנו מתחילה להתפשט בניית הפרצופים למטה מטבור, ד’, ג’, ב’, א’, שורש, מלמעלה למטה.

תלמיד: אבל אחרי זה הוא כותב “שהעביות דבחי”ד נק’ פה, שעליה יצא פרצוף הא’ דא”ק.”

זה מגלגלתא, מאיפה שזה יצא, הוא מסביר את כל ההשתלשלות. הפרצוף הראשון דא”ק שהוא יצא מפה דראש דא”ק הוא גלגלתא. ממטה למעלה זה ראש וממעלה למטה זה גוף, זו הגלגלתא.

אות קי”ד

“אמנם יש להבין למה ג’ הקומות הראשונות דא”ק, הנק’ גלגלתא ע”ב ס”ג, אינן נבחנות לג’ עולמות, אלא לג’ פרצופין, ולמה נשתנה פרצוף הד’ דא”ק להקרא בשם עולם” ולא פרצוף, “וכן פרצוף החמישי דא”ק” שנולד מהפרצוף הרביעי, “כי פרצוף הד’ נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף” החמישי “הה’ נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון.”

למה הפרצופים האלה כך הם נקראים. גלגלתא, ע”ב, ס”ג, הם פרצופים. הפרצוף שצריך היה להיקרא בשם “זעיר אנפין” והפרצוף שהיה צריך להיקרא בשם “מלכות”, שני הפרצופים האלה הם לא סתם פרצופים אלא הם עולמות. הפרצוף הרביעי נקרא “עולם הנקודים” והפרצוף החמישי נקרא “עולם התיקון”. באמצע יש כאן עוד עולמות – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

כל המערכת הזאת היא מערכת איך לתקן את השבירה. מפני שנשברו כלים שרצו לקבל על מנת להשפיע ולא הצליחו, אז הכלים האלה מתוך השבירה צריכים לקום לתחייה ומהם בונים עולמות – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. וכשייגמרו כל העולמות האלה להתברר, לתקן את הכלים השבורים, מתוך זה יקום כבר כל הכלי הכללי, כל המלכות דאין סוף, ויהיה גמר התיקון.

אנחנו צריכים לדבר על זה, לעבוד על זה, וגם לראות איפה אנחנו נמצאים שם. העולמות האלה הם כלים חיצונים, אבל איפה אנחנו בני האדם בכל זה את זה עוד נצטרך לברר. אבל זה כבר יהיה בהמשך, יכול להיות מחר ובטוח שבעתיד.

שאלה: מהו התפקיד של עולם התיקון, מה מתוקן בו ומתי הוא יוצא ולמה?

עולם התיקון הוא צריך לתקן את השבירה ואת כל מה שיצא מהשבירה. הוא מעמיד את המערכת שנקראת “עולמות”, ואחר כך על ידי העולמות הוא מתקן מערכת שנקראת “נשמות”, עד שהכול מסתדר בצורה שזה יבוא לתיקון השלם, לעל מנת להשפיע.

שאלה: האם שבירה הכוונה לשבירת הגבולות בין בינה למלכות? ואם כן, למה כשנכנסים חלקים של בינה למלכות אין התכללות אלא שבירה?

כי לא הייתה התכללות נכונה, טובה, היה חסר מסך ולכן הייתה שבירה. השאלה בעצם נכונה, אבל בתוך השאלה הזאת נמצאת התשובה עצמה – מפני שלא הייתה התכללות נכונה לכן נשברו.

שאלה: האם העולמות שנבראו על ידי הבורא לאחר צמצום ב’ מקבילים לעולמות שנבראו לאחר צמצום א’? והאם הנברא כבר קולט היכן הוא נמצא?

הנברא הוא אדם שנברא אחרי שיצאו כל עולמות אבי”ע, ואז יצא פרצוף אדם הראשון ועליו נלמד לחוד. אחרי שפחות או יותר תהיה לנו ברורה המערכת של העולמות אנחנו נלמד איפה נמצא שם האדם, מה תפקידו, מה הוא צריך לעשות, איך הוא צריך לגרום לתיקון של כל המערכת. עכשיו אנחנו לומדים איך המערכת הזאת כביכול מתקיימת בעצמה ומיתקנת בעצמה, ואחר כך נלמד איך דווקא האדם מתקן את מערכת העולמות.

שאלה: כיצד מתגלות בנו עשר הספירות, איך נזהה אותן?

מתגלה בנו רצון, רצון להשיג את הבורא, “רצוננו לדעת את מלכנו”, לגלות את מלכנו. אנחנו הולכים לגלות את הבורא על ידי השתוות הצורה עימו. אנחנו רוצים לבנות בתוכנו אותה דמות הבורא ומתוך זה נכיר אותו. אנחנו לא יכולים להכיר משהו מבחוץ, אנחנו תמיד מכירים מה שנמצא בנו. תסתכלו על התינוק, מה הוא מגלה? הוא מגלה משהו שנמצא בתוכו, וכשהוא מתפתח יותר הוא יכול לתפוס יותר, הוא מגלה יותר, כך אנחנו. אנחנו בעצם צריכים להגיע למצב שאנחנו נפתח את עצמנו לא רק בתור כלים דקבלה אלא גם בתור כלים דהשפעה ורק מתוך זה נכיר את העולם העליון, את העולם הרוחני, וכך נתקדם.

שאלה: הפרצופים מתחת לטבור, מה חשיבות התוספת שהם עושים כאן לתיקון של מלכות דאין סוף?

אנחנו רק בהם קיימים. אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, בעולמות האלה אנחנו קיימים. הפרצופים שנמצאים למעלה מטבור שהם כתר, חכמה, בינה, או גלגלתא, ע”ב, ס”ג, אומנם אנחנו משיגים אותם אחר כך, יש את עליית העולמות, אבל לא על זה מדובר. בינתיים אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משיגים את כל המערכת שנמצאת למטה מטבור, והעיקר בשבילנו הוא להזדהות עם עולם האצילות.

תודה רבה לנשים, השאלות שלכן הן מאוד טובות ומאוד חשובות.

אני מבקש לחזור בעיקר על “אמונה למעלה מהדעת”, על מה שדיברנו בשיעור הראשון ומזה תהיה לנו התקדמות גדולה. אני רואה לפי החומר שנפתח לפנינו שאנחנו דווקא מתקדמים יפה. לכן לעבור על החומר הזה עוד פעם ועוד פעם, כמה שיותר פעמים.

(סוף השיעור)