KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Faith Above Reason”
שיעור בוקר 27.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס’ 44.
אנחנו ממשיכים ללמוד על היחס שלנו לכלים השבורים שנמצאים מחוצה לנו, בכולם, בכל החברים, בכל באי עולם, בכל הנשמות, ואנחנו רוצים להתחבר איתם ודווקא את הכלים ההם שנשרו מכל אחד ואחד בחטא עץ הדעת, בשבירת כלי של אדם הראשון, אנחנו רוצים לאסוף בחזרה על ידי חיבור, על ידי אהבה בינינו, ורוצים להרגיש בהם מה שצריכים להרגיש בנשמה השלמה – את הבורא. ולהגיע למצב שבהחלט נהיה כולנו בכלי אחד, ברצון אחד, בכוונה אחת והאור העליון ישרה בנו וימלא אותנו.
לשם כך אנחנו צריכים לעלות למעלה מהאגו שלנו שסוגר אותנו, את כל אחד באיזה כלי קטן משלו ולחזור לכלי אחד, ושם לגלות את האור העליון, את הבורא, את הנשמה הכללית שלנו וכך להגיע לכוח הגדול הזה שנקרא “אמונה”, זאת אומרת להגיע להרגשה בכלי הכללי.
תשאלו כדי להתקדם, רק חשוב להבין שאותו הכלי הכללי שאנחנו מרכיבים – הוא הנשמה הכללית, השכינה, זה המקום שבו מגלים את הבורא, שממלא אותו הכלי, ואנחנו חוזרים לאותו מצב שהיינו בו לפני השבירה, לפי חטא עץ הדעת, ושיהיה לנו בהצלחה.
קריין: קטע 44.
“”החכמה בחוץ תרונה, וברחובות תתן קולה, מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו”.
פירוש, כשהאדם זוכה לדביקות השם ית’, אזי השכינה הקדושה אמרה לו, שזה שהיה צריך מקודם להיות בבחינת פתי, זהו לא מפני שהאמת הוא כך, אלא שהסיבה היתה, מטעם חסר לב. דהנה אנו אומרים: “וכל מאמינים, שהוא אל אמונה”.
זאת אומרת, שאח”כ, כשזוכין לדביקות אמיתי, אזי אין זה נקרא בחינת פתי, שאגיד שהוא למעלה מהדעת. אלא אדרבא, שהוא צריך לעבוד, ולהאמין על עבודתו, שהיא למעלה מהדעת, אף על פי שהוא רואה בחושיו והרגשיו, שהעבודתו הוא בתוך הדעת. ממש להיפוך, שמקודם היה רואה, שהדעת אינו מחייבו את העבדות, ממילא היה צריך לעבוד למעלה מהדעת. ולומר, שבזה יש דעת אמיתי.
זאת אומרת, שהוא מאמין, שהעבדות הוא מציאות אמיתי. ואח”כ הוא להיפוך, שכל עבודתו מחייבו אותו את הדעת שלו, היינו הדביקות מחייבו את העבודות. אלא שהוא מאמין, שכל מה שהוא רואה בתוך הדעת, הכל הוא למעלה מהדעת. מה שאין כן מקודם, שכל מה שהוא בלמעלה מהדעת, הוא בתוך הדעת.”
(בעל הסולם. “שמעתי”. ר”ה. “החכמה בחוץ תרונה”)
כך אנחנו צריכים לעבור את המצב. אנחנו מרגישים עכשיו את העולם בתוך הכלי הפרטי שלנו שמגיע אלינו מהשבירה, ולכן נקרא “כלי שבור”, והחלק הזה הוא עצמו לא שבור אלא רק מה שאנחנו מרגישים בתוכו מכונה “שבור”. וכשמתחברים לאחרים ומתחילים להרגיש את המציאות דרך העשירייה ואחר כך ומהעשירייה מרגישים את כל האנושות במעגלים יותר ויותר רחבים, מזה אנחנו יוצאים למעלה מהכלי הראשון שלנו וכך מגיעים למצב שמגיעים לכוח העליון, להרגשה, לתפיסה בכלי העליון.
העיקר זו המדרגה הראשונה, כי בה אנחנו לומדים מה זה נקרא להיות בעשירייה, להיות בעשר ספירות, להיות בפרצוף, אפילו בפרצוף הקטן ביותר, במצב הקטן ביותר, אבל בכל זאת זו כבר תפיסה אחרת, למעלה מהכלי השבור שלנו ולכן זה נקרא “למעלה מהדעת”, מדעתנו האגואיסטית הראשונה. וכך מתקדמים.
צריכים להבין שאין כאן יותר משינוי תפיסת המציאות, וזה שאומרים למעלה מהדעת, בתוך הדעת, למטה מהדעת, הכול מדובר רק כלפי שינוי בתפיסת המציאות שלנו. וככל שיותר ויותר נתחבר בינינו, לפי זה נרגיש מה זה נקרא לצאת מהתפיסה של החלק השבור לתפיסה של הכלי השלם, הכללי – זה בעצם מה שבעל הסולם רוצה להגיד לנו.
שאלה: פתחת את השיעור עם הפירוש הנפלא הזה. אז חשבתי שאני מרגיש יותר קרוב לחבר מהכלי העולמי מאשר לחבר קרוב, או מישהו מהחיים הגשמיים. יותר מזה, כל מה שדיברת במשך השנים, עכשיו מקבל אצלי צורה. אז איפה אנחנו נמצאים בבנייה של הכלים האלה ומה עדיין חסר לנו בשביל להגיע לדרגה הראשונה של השפעה?
אנחנו נמצאים בגבול בין שאנחנו מרגישים הכול בכלי שלנו, לבין שאנחנו נרגיש הכול בכלי שהוא מורכב מהרבה חלקים והם מתחברים ביניהם. הם לא יכולים למחוק את השבירה, הם יכולים רק בצורה מלאכותית להדביק את עצמם לכלי אחד. כמו למשל כלי חרס, כד, כמו הכדים ששמרו בהם יין, מים, או אפילו גרעינים שנשבר, עכשיו אנחנו צריכים להדביק את החלקים האלה יחד. זה “תיקון הכלים”. מה זה נותן לנו?
כדי להביא אותו לדבקות כמו שמתקנים כלי חרס, אנחנו צריכים להתגבר על הפער בין החלקים, כי הם לא מחוברים ואנחנו צריכים לחבר אותם. את הפער הזה, את החלק הזה, את הדבק הזה שבו מתחברים החלקים השבורים, שהבורא שבר עוד לפנינו, ואת הכלי הזה אנחנו צריכים להדביק בעצמנו. זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”, לדבקות.
הדבקות הזאת מביאה לנו כלי חדש שבו אנחנו פחות מרגישים את עצמנו ויותר מרגישים את החיבור בינינו, כי לשם אנחנו מעבירים את הדגש. זה ממש כלי חדש, הרגשה חדשה, מאמץ חדש, כוונה חדשה. ובכלי החדש הזה כשאנחנו שמים לב לחיבור בינינו ולא לחלקים השבורים שלנו – אנחנו מרגישים את הבורא.
ולכן כשמשיגים אותו, משיגים אותו פי תר”ך פעמים בהשוואה למה שהיה קודם במערכת אדם הראשון, כי אנחנו מוסיפים לכלי המתוקן אותה השבירה, אותו הפער שנעשה על ידי השבירה. וכך מתקדמים.
זאת אומרת, אנחנו מגלים בסופו של דבר את הכלי השבור, את המאמצים שלנו לראות אותו נכון, את הקשר שבינינו, בין כולם ואיך שאנחנו נכללים זה עם זה. וככל שאנחנו מחזיקים את הקשר הזה יחד, בסופו של דבר מגלים שם את כוח החיבור שהוא מתחלק לכמה צורות. הכוח הזה מחזיק אותנו יחד, ממלא אותנו, נותן לנו הרגשה הדדית, מחבר אותנו עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כאחד, ובתוכנו ככל שאנחנו מרגישים את עצמנו כאחד – אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא שנמצא בתוכנו.
בצורה כזאת אנחנו מגלים את המציאות האמיתית, ומזה מתחילים ללמוד מהי בהתאם לכלי שלנו. עד כמה אנחנו מסוגלים להרכיב את הכלי, עד כמה אנחנו יכולים לגלות בזה את הבורא, כי גילוי הבורא תלוי ביחסים בינינו, במאמץ בינינו, ככל שאנחנו משתדלים לגלות ולתת כוחות – זאת כל חכמת הקבלה, איך לגלות את הבורא בכלי שהיה שבור, כי אנחנו מגלים אותו כל פעם בשמאל כשבור ובימין שאנחנו מייחדים אותו. ושוב עוד יותר שבור, זאת אומרת מגלים בדיוק יותר גבוה שהוא שבור, ושם משיגים כלי עוד יותר שלם, שאנחנו אוספים אותו יותר ויותר. וכך אנחנו עולים במדרגות הדיוק כדי לאתר את הכלי היותר שבור, ואנחנו רוצים לחבר אותו כדי שיהיה שלם יותר עד שחוזרים למצב שהוא לגמרי שלם.
זה מה שלומדים, לכן כל העבודה שלנו ושל כל אחד היא להתעלות למעלה מההרגשה האגואיסטית שלנו עד כמה שאפשר בכל פעם ולהתכלל יחד. אנחנו במאמצים שלנו משתדלים להגיע ליותר ויותר התחברות, התקרבות, וכך אנחנו מגלים עד כמה אנחנו שבורים בכל צעד – יותר מצד שמאל, ועד כמה אנחנו יכולים להיות מחוברים למעלה מזה – מצד ימין – והפער בין שמאל לימין נותן לנו את הרגשת גילוי הבורא.
שאלה: מצד אחד מגלים שבירה, מצד שני מתחברים בינינו בעשירייה. אמרת שבין זה לבין זה מתגלה הבורא. מה זה אומר?
הבורא זה מה שאנחנו מגלים, בדיוק כמו שכתוב “בוא וראה”. אנחנו מגיעים מתוך החושך, מתוך הרגשת הפירוד בינינו, שנקראת בשבילנו חושך, ואז אנחנו מגלים את הבורא, את האור, שזה אור של איחוד, התקרבות, תמיכה וכן הלאה.
תלמיד: אנחנו מתעלים מעל השבירה ומתחברים. אבל מהי התוספת בחיבור הזה שנקראת אור?
הפער בין מה שיש בשבירה, ומה שיש באיחוד, הפער ביניהם, והתוצאה מכך מגלה לנו את מהות הבורא. לא את המהות שלו, אלא את הפער בין זה לזה, בין החושך לאור. כי הבורא הוא בעצם הסיבה השווה, יוצר אור, ובורא חושך, לכן כך אנחנו מגלים אותו. עד כמה שהוא נמצא בשבירה שלנו, וכמה שהוא נמצא בחיבור שלנו, כמה שהדבר הזה מתוכנן להיות במעבר בין זה לזה, כמה שאנחנו צריכים לכוון, להשתוקק לגילוי שלו, דווקא בצורה כזאת שאני רוצה לגלות אותו גם כסיבה לחושך, וגם כסיבה לאור.
ובפער ביניהם, כשאני משווה ביניהם אני מגלה את התוצאה. נניח כמו שאתה לוקח חלקים מכלי שבור, את השברים. אז אני לוקח את השברים ואני משתדל לחבר, לקשר אותם יחד, ומתוך הקשר ביניהם אני מגלה את מהות הבורא. זאת אומרת, לא זה ולא זה, אפילו לא הקשר ביניהם, אלא המחשבה הראשונה, למה הוא שבר? מה יש בתוך השבירה, שברגע שאני עובד על החיבור אני מגלה בזה את הכוח שעשה את זה, שתכנן את זה, שחיבר את זה, שבכלל חשב על זה מראש.
אני מראה את עצמי למדרגה יותר גבוהה מזו שהייתי מבין קודם, אני כל פעם מעלה את עצמי באיכות ההשגה. מי זה, בשביל מה הוא עשה את זה, למה, איך, וזה נקרא “ממעשיך הכרנוך”. זאת אומרת, מזה שאני מרגיש על עצמי, מה הוא עשה איתי, איך הוא שבר, מתקן, מחבר, מרחיק ומקרב, מתוך זה אני מתחיל להבין אותו, עצמו. זה נקרא שאני משיג את מחשבת הבריאה, ומשיג את תכונתו להטיב לנבראיו. כי הוא עשה הכול כי להטיב לי, זאת אומרת להעלות אותי לדרגה של הבורא עצמו.
ושם יש כל מיני מצבים, מדרגות, פעולות, תוצאות שאנחנו עוד נשיג. עדיין אין לנו מילים מתאימות. לכן חכמת הקבלה מדברת בצורה רגשית, אבל אי אפשר להעביר את הדברים האלה בצורה רגשית. המקובלים לא מן הסתם עברו לשפת הקבלה, זאת אומרת אורות, כלים, רשימות, מסכים, מפני שבשפת הקבלה אפשר לדבר בצורה מעשית וכתוצאה מכך, מי שמבצע את הפעולות האלה, מרגיש מה קורה לו. זה נקרא “ממעשיך הכרנוך”. מתוך זה שאנחנו נעשה את הפעולות האלה בחיבור בינינו, במסכים, בהתגברות מעל הכלים המפרידים אותנו, מתוך זה אנחנו נשיג את הכוח העליון.
תלמיד: אחרי שהתחברנו יחד, אחרי השבירה, עם חברים בעשירייה ודבקות כלשהי, אנחנו מתמוססים בקשר בינינו, אני שומע ממך שעכשיו אנחנו צריכים להוסיף לזה גם איזה בירור ומיקוד על הבורא.
יש לנו עוד הרבה עבודה, זו רק התחלה. זה כמו שאתה מקבל כרטיס להיכנס למקום חדש, ולפני שאתה נכנס, אתה לא יודע מה קורה שם. לפני שיש לך כוחות, “כסף” לקנות את הכרטיס. כי המילה כסף באה מהמילה כיסופא, לכסות בעברית. כסף זה מהמילה לכסות את הכניסה שלך. ככל שאתה יכול לכסות את הרצון לקבל שלך, ולהגיע מעליו לחיבור כך אתה קונה את יכולת הכניסה שלך למדרגה יותר עליונה, ומתחיל ללמוד. אז מה יש בכסף הזה, בכוח ההשפעה, שנקרא כוח הבינה? גם המתכת עצמה, הכסף, זה כוח הבינה. חכמה זה זהב, כתר, אבל בינה זה כסף. וכך אנחנו מתקדמים.
זאת אומרת, הכול תלוי בכמה כלים דהשפעה האדם רוכש, וכמה הוא מממש אותם בחיבור בינינו. לכן ככל שבמשך היום אני יותר חוזר לחיבור עם חברים, לא פיסית ואפילו לא במילים, אלא בתוך הלב שלי, בתוך המחשבות שלי, וכמה שיותר, כך אני מתקדם לתיקון הכלים. אין יותר מה לעשות. מתוך הפעולות הגשמיות נעלה קצת יותר, נרגיש יותר את האיכות של הפעולות הרוחניות, ועוד ועוד.
אבל ודאי שלא לבלבל את זה עם כל מיני נטיות שיש לאנושות לבנות חברות סוציאליסטיות, קומוניסטיות או עוד משהו, אין לזה שום קשר, אני פשוט שומע לפעמים דברים כאלה, וזה לא נכון. אנחנו מייצבים כאן חיבור למעלה מהדעת, למעלה מהאגו של האדם, וכך אנחנו מתקדמים. עוד נרגיש את זה.
שאלה: האם אמונה מעל הדעת היא הכוח המשותף של העשירייה?
כן, אפשר להגיד כך. ככל שהאדם מרגיש את הזולת זה נקרא כוח אמונה, וככל שהאמונה מעל כוח החיבור שלו, עם עצמו, זה למעלה מהדעת.
שאלה: בפסקה השנייה כתוב “יותר כך האדם צריך לעבוד ולהאמין שעבודה שלו היא מעל הדעת, למרות שהחושים שלו אומרים לו שעבודה הזו היא בדעת”1. האם תוכל להסביר את זה.
עוד מעט נתחיל לעבוד, להתאמץ בזה, ואז תעלה לנו השאלה הזו, מתי אנחנו עובדים למעלה מהדעת, ומתי בתוך הדעת. כי בעצם נראה לאדם שהוא מתקדם באותו כיוון, באותה דעת כמו שהייתה לו קודם, הוא לא רואה את ההתנגדות, את ההתנגשות שלו.
אלא רק אחר כך הוא מתחיל להרגיש איפה הוא נמצא, או בצד הזה או בצד הזה. הוא צריך לאסוף הרבה התרשמויות מתוך הגישה שלו שהיא נגד האגו, ובעד החיבור, ואז הוא יראה את זה.
אני מבין שכל הדברים האלה עדיין מעורפלים לנו, אבל זה יקרה, אנחנו נגיע לזה, ודי בקרוב.
שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה ומרגישים בתוך הדעת את חומר הדלק לעבודה, זאת אומרת רואים היגיון, ויש לנו חומר דלק בדעת, אז אנחנו צריכים להשתדל מהמצב הזה לעבוד גם למעלה מהדעת?
תשתדלו להיכנס לתוך מה שהוא כותב, כמה שאפשר, ואז נדבר על מה שקורה לכם. אל תתחילו לחפש בין המילים, תבצעו את מה שכתוב בצורה פשוטה, ותנסו לעשות את מה שהוא אומר. כמה שיותר פעמים תחזרו על זה, ההצלחה תהיה יותר גדולה.
שאלה: יוצא שכשאנחנו מתעלים באמונה מעל הדעת אנחנו מגלים אנרגיה שפועלת עלינו. האם זה כך?
כן.
שאלה: ברמה האישית אפשר להרגיש מצבים של שבירה וחיבור. לא ברור איך מרגישים את המצבים הללו ברמת העשירייה. הרי כל אחד צריך לשחק כלפי החברים. איך לגלות את המצב?
כשאנחנו רוצים לאסוף את כולנו יחד – במכלול אחד, בכלי אחד, בראייה אחת, במבט אחד, להרגיש את כולנו כאחד כי בזה אנחנו מתקרבים לפוקוס שבו אנחנו נגלה את הכוח שמאחד אותנו, שמייצב אותנו מלכתחילה מהצד השני של המחסום – אז אנחנו במאמצים שלנו מגיעים למצב שממש מתחילים להרגיש שיש לנו עסק עם הבורא.
והוא נותן לנו, כמו מורה בבית ספר, תרגיל ואנחנו צריכים לבצע. נותן את התרגיל הבא וצריכים לבצע וכך אנחנו מתקרבים אליו. רק צריכים להחזיק זה בזה ושבאמת אנחנו נמצאים בכיתה והוא המורה שלנו ומנהל אותנו בצורה כזאת כדי לפתח בנו את כלי ההרגשה שלו, שאנחנו נרגיש אותו. זה נקרא “ממעשיך הכרנוך”2, וכך נתקדם.
תלמיד: איך מדברים בעשירייה על המצבים האלה? אני בעשיריה לא מדבר על מצבים של שבירה אני מדבר על מצבים של התפעלות, חיבור.
גם על מצבים של שבירה צריכים לדבר במשהו. בלי זה אנחנו לא יכולים להיות מכוונים נכון.
שאלה: איך הופכים מתלמיד בכיתה – שמנסה להיות כמו המורה – למורה, ממש לעשות פעולות כמו המורה?
קודם כל אתה צריך ללמוד מה זה “כלי מתוקן”, ומה זה “כלי שבור”, ומה הפער ביניהם. להעמיד זה כנגד זה כשני קווים ואז להיות כלול משניהם בקו האמצעי. ובצורה כזאת שאתה תעשה את זה אז אתה יכול להיות מורה, לפחות למדרגה הזאת.
שאלה: לפי הקטע מה זה אומר לפעול כך בהשפעה שרואה בתוך הדעת ומאמין שזה לא בתוך הדעת?
יש מצבים שאנחנו עוד לא עברנו ולכן קשה לנו להגיד על זה משהו. אבל צריכים גם להאמין שכל דבר שאנחנו עושים ועובר עלינו – עובר עלינו מלמעלה ואנחנו רק צריכים להתאמץ. לא כל כך חשובה לי התוצאה שבדרך כלל אנחנו חושבים עליה, אלא חשוב לי לעשות את הפעולה בצורה נכונה ולא להגיע לתוצאה הנכונה.
“מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי”. זאת אומרת שאנחנו צריכים להגיע למעשים הנכונים. התוצאה מהמעשים הנכונים אני דווקא לא מבקר, רק שתהיה לי אפשרות לעשות מעשים נכונים, זה העיקר. תחשבו שזה בעצם מה שאני דורש מכל פעולה ופעולה “תן לי אפשרות לעשות פעולות נכונות”, ומה שקורה לי כתוצאה מזה, אני לא חושב.
זה כמו שפועל מסור, אמיתי, נכון, חושב על העבודה עצמה, הוא נהנה מהעבודה עצמה ולא מהתוצאה. בשבילו העבודה היא כבר התוצאה. זה התענוג שמתגלה בעבודה הרוחנית, בעבודת ה’, למי אני עושה את זה, למי אני רוצה להביא את התענוג מהמאמץ שלי. אז בשבילי המאמץ הופך להיות לתענוג, כי אני עושה את זה למען הבורא. תחשבו, תראו שכך זה. זו התוצאה הנכונה, הרצויה, וזו בעצם העבודה הרוחנית.
שאלה: הנחת הבסיס של מה שאמרת עכשיו זה שאם נעשה את הדברים נכון, כאן ועכשיו, העתיד כבר ידאג לעצמו, זה יהיה נכון לומר?
כן. אני לא צריך לחשוב על העתיד. אני צריך לחשוב עכשיו על הפעולה הנכונה שעומדת לפני ואני רוצה להיות דבוק בה בכל הכוחות שלי.
תלמיד: ובפעולה שאנחנו עושים בהווה, מה המשקל של העבר והעתיד?
אני רוצה שעכשיו זה יתממש וזהו.
שאלה: האם ככל שמתקדמים בהשגת הרוחניות האמונה מתחלפת בדעת רוחנית?
ודאי שאנחנו מגיעים לדעת עליון.
שאלה: הבורא מתגלה בפער בין החושך לאור, האם באור הבורא לא מגולה?
אי אפשר לגלות שום דבר באור. תתאר לעצמך שאתה נכנס למקום מואר שאין בו שום צל, שום הבדל בין מקום למקום בתוך המקום המואר, אתה לא רואה שם שום דבר, זה מסנוור אותך לגמרי. לכן אנחנו כנבראים יכולים לראות רק בהבדלים בין חושך לאור.
שאלה: כמה שנים מותר לחבר לישון מול המסך עם מצלמה פתוחה, מה אני אמור לעשות כשאני רואה חבר ישן?
ישנם אנשים שיכולים כנראה להמשיך כך כל החיים. אצלנו היה חבר שבמשך כל השנים שהגיע לרב”ש היה ישן. הוא היה מגיע, מתיישב ונרדם, אפילו עוד לפני השיעור. במשך כל השיעור היה ישן ובסופו קם והלך. הוא השתתף איתנו בכל מיני פעולות, סעודות, ודווקא בתור חבר הוא היה בסדר, אבל הוא כל הזמן ישן. כששאלנו את רב”ש הוא אמר “תעזבו אותו, תנו לו להמשיך כך, זה בסדר”.
אני לא מעביר לכם את ההתרשמויות שלי אלא רק עובדות, שכך הרב”ש אמר בעצמו. היו מקרים אחרים שהיינו מנענעים את החברים, אבל זה היה מקרה מיוחד שהרב”ש אמר לגביו “תעזבו. שיישן”.
שאלה: אתה מדבר על כך שנתחיל להרגיש את הזולת. איך אני אתחיל להרגיש את מה שמרגיש החבר ואיך לא להשלות את עצמי שאני לא ממציא משהו אלא אני באמת מתחיל להרגיש את החבר?
תשתדל להגיע לכך שאתה מרגיש, להיות קרוב יותר לחבר, ואז תראה מה קורה. אני לא יכול להכתיב ולהסביר לך את הדברים. אתה צריך להשתוקק להרגיש את המצבים האלה יותר קרובים אליך, וחוץ מזה שהם יהיו יותר מובנים לך רגשית. מהרגש לשכל, קודם תרגיש ואחר כך תתחיל להבין מה קורה – כך ההתפתחות הרוחנית.
שאלה: כתוב שכל מה שאדם מאמין בתוך הדעת הופך למעל לדעת וכל מה שחשב שזה מעל לדעת הופך לדעת. איך להגיע לזה ולנצל את התהליך הזה בעשירייה? זה כאילו כבר שכל עליון. האם זו תוספת של חומר לרצון לקבל, תוספת של יסודות חדשים, שאת זה רק הבורא יכול לעשות?
ודאי שכל מה שנעשה, הבורא בלבד עושה את זה, ואנחנו צריכים לבצע את מה שכתוב ככל האפשר. תנסה מרגע לרגע לקשור עוד ועוד את כל החיבורים שנמצאים בקבוצה שלפניך, “שיהיו בעיניך כחדשים”.
תלמיד: יש לי לפעמים תחושה שהבורא בולם את התהליך הזה, ונותן לי להרגיש קושי להתחבר.
אתה חייב להמשיך למרות זאת. על זה אין שאלה, הבורא הוא ששם את הרגל ולא נותן לך להתקדם כדי שתלמד גם משמאל וגם מימין איך מתקדמים. ולכן הוא צריך ללכת גם בשמאל וגם בימין, לפניך ונגדך. כך אנחנו מבצעים את הפעולות, ואחרי כמה פעולות מתחילים להבין שזה כמו שאנחנו מלמדים ילדים ושמים לפניהם גם מכשולים. איך יכול להיות שהאבא האהוב שם לפני הילד מכשול? דווקא מתוך אהבה שהוא רוצה שהילד יגדל.
יש חכמה ויש בינה. יש אהבה, שאז אתה לא צריך לעשות כלפי הילד שום תרגילים, אלא לעשות שהכול יהיה לו קל, מה שטוב לאגו שלו. אבל אתה כמו גדול מבין שהילד צריך לגדול, ולכן למרות שהוא לא רוצה אתה שם לפניו כל מיני מכשולים, והוא חייב להתגבר עליהם וכך לגדול.
כך גם אנחנו, רק שאצלנו הגדול זה הבורא והוא שם לפנינו תרגילים. בואו נתאר את התרגילים האלה ונבצע אותם, אחרת איך אנחנו נהיה גדולים? כל מה שקורה לנו מגיע אך ורק מהעליון שלנו, ממדרגה יותר עליונה שרוצה להביא אותנו לעלות אליה. מדרגה יותר עליונה נקראת “בורא”, ואנחנו נבראים כלפיה, אז בואו ונתעלה.
תלמיד: בתהליך הזה יש תופעה מעניינת מאוד. הדעת הופכת להיות לרגש והרגש הופך להיות לדעת, כאילו שהם מתערבבים ומאבדים את ההבדל ביניהם. האם זה נכון?
זה נכון, כל פעם זה משתנה. כל פעם אנחנו מקבלים עלייה למדרגה יותר עליונה, והאמונה שקודם היתה לנו הופכת לדעת ויש לנו דרגת אמונה חדשה, וכך אנחנו עולים באמונה למעלה מהדעת ומתקדמים.
שאלה: אני רוצה להיות האומן שהזכרת קודם. האם עלי להישאר בשתיקה או עלי לעורר את העשירייה עם השאלות האלה כי לפעמים קצת לא נוח לעשירייה עם השאלות שלי?
זה נכון, אני מסכים איתם. אתה צריך לחשוב לא לפי השכל שלך על מה שטוב לעשירייה, אלא לפי השכל הכללי, לפי הבורא והאהבה, ולא לפי האגו שלך, תחשוב איך אתה מעורר את העשירייה. תנסה לעורר את האהבה ואחר כך לגשת לעשירייה, ולא מתוך האגו, וכך זה יהיה נכון.
שאלה: מה אדם יכול לעשות כדי להעביר לחברים שלו מדרגה חדשה שמשיג כשהוא מתקדם באמונה למעלה מהדעת?
אסור לנו לעשות זאת אלא אנחנו צריכים רק לעורר את החברים ולא להעביר מדרגות זה לזה, רק לעורר אותם להשפעה יותר גדולה בינינו.
שאלה: מהן הפעולות הנכונות בזמן שבין המפגשים שלנו שבאמצעותן אנחנו יכולים לתמוך זה בזה במאמץ שלנו לקראת אמונה למעלה מהדעת?
רק בדוגמאות שכל אחד יכול לתת לעשירייה, עד כמה הוא מסור לעשירייה, ולבצע זאת ככל שניתן בדוגמה, היינו בצורה רגשית. להראות דוגמאות לאיך אנחנו לומדים, מדברים, רוצים להכיר את החומר ואת הקשר בינינו, איך לכבד את הקבוצה ואת ההזדמנות שלנו – כך אנחנו צריכים.
שאלה: כתוב, “כשהאדם זוכה לדביקות השם ית’, אזי השכינה הקדושה אמרה לו, שזה שהיה צריך מקודם להיות בבחינת פתי, זהו לא מפני שהאמת הוא כך, אלא שהסיבה היתה, מטעם חסר לב.” מה הכוונה “חסר לב”?
חוסר לב זה שאני לא יכולה להפעיל את הלב שלי. אני אולי רוצה להפעיל אותו אבל לא יכולה ואז יוצא שאני צריכה להתפלל, לבקש מהבורא שייתן לי התרגשות בלב כלפי החברות, לגברים זה הרבה יותר קל, אני צריכה לבקש מהבורא שייתן לי את הרגש הנכון כלפיהן, ושנרגיש שרק ביחס קרוב בינינו נוכל להוליד את המדרגה הרוחנית הבאה שלנו.
שאלה: למה הכרחי שאדם שהגיע למצב של למעלה מהדעת ולהשתוות הצורה, אחר כך עליו שוב להתחיל לחשוב שהוא עובד למעלה מהדעת. אז האם הוא צריך להחזיק את ההבנה הזו שהשתוות הצורה כל הזמן גורמת לו לעבוד מעל לדעת, או שהוא צריך לחפש רמה חדשה גדולה יותר של אמונה מעל לדעת?
אני צריך כל הזמן לחפש רמה חדשה שבה אוכל להיות באמונה למעלה מהדעת. אני לא סומך על כלום חוץ מאמונה. זאת אומרת, בהשפעה ובנטייה להשפעה לחברים, שם אני מוצא את הדעת הרוחנית שלי, ודווקא בצורה כזאת, בנטייה כזאת ובכלי כזה אני מתחיל להרגיש שאנחנו חוזרים להיות ככלי אדם הראשון.
שאלה: למה אני מרגיש קשר יותר חזק לכמה חברים קרובים? האם נכון להרגיש את ההבדלים האלה?
אף אחד לא דומה לאחר, אנחנו נמצאים בחברה שבה כולם שונים מאוד לפי האופי, לפי ההבעה החיצונית הגשמית, לפי כול מיני דברים, לכן אף אחד לא דומה לאחר. אני תמיד בוחן עד כמה האחרים יותר נוחים לאגו שלי, ובהתאם לזה תמיד צריך להשתדל לראות כמה הם בעצם צריכים להיות שווים בעיניי. אין הבדל ביניהם, “כאיש אחד בלב אחד” זה אומר שכל אחד אמנם מתגלה באופן שונה מהאחרים, כל חבר וחבר, אבל את כולם אני מקבל כחברי נפש, הם חלקי הנשמה שלי אם אני רוצה או לא רוצה. בסך הכול, כולנו בסופו של דבר מגלים שכל האנושות, כולל החלקים הכי שנואים עליי, הם חלקי הנשמה שלי. כך נצטרך לגדול ובהתאם לזה נגלה אמת. וכול זה שלי.
שאלה: האם נכון להתרגש מגודל הגילוי מתוך הבנת גודל ההסתרה או שחיפוש תוצאה הוא אגואיסטי וצריך להסתכל על המצב הקיים ולעבוד איתו?
אני לא רואה הבדל בין ההבחנות הללו. צריך להתקדם כמו שאנחנו לומדים ואז בדרך תראה שזה אותו דבר, שרע וטוב אמנם מתרחקים, אבל מצד שני, בהשגת המטרה הם מתקרבים.
שאלה: איך להאיץ את תהליך הכניסה ל”למעלה מהדעת”?
פשוט להתקרב לחיבור למרות שאין לך לזה שום נטייה טבעית, אתה בונה את הנטייה הזאת מתוך הרצון שלך להיות למעלה מהדעת.
צריך להשתדל להתקרב דווקא לחברים שאין לי אליהם שום נטייה טבעית, שבצורה טבעית הייתי דוחה אותם ולא הייתי מתקשר ומתקרב אליהם, אבל אני חייב לעשות זאת כדי לתקן את עצמי ולתת מקום לבורא להתגלות. כי הבורא מתגלה דווקא במקום שבו יש את הפער הגדול ביותר בין החברים ואז למעלה מהפער הזה יש מאמץ לקשר ביניהם. זה נקרא שאני משתדל להביא על עביות יותר גדולה זָכות יותר גדולה, וכך אני בונה כלי יותר חזק.
קריין: קטע 45.
“”נקי וצדיק אל תהרוג”. “צדיק” פירוש, שמצדיק את ה’, שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא בחינת ימין. “נקי” פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי “אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות”. ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם.”
(בעל הסולם. “שמעתי”. קל”ה. “נקי וצדיק אל תהרוג”)
הוא צריך להגיד, את זה אני עדיין לא מבין ואת זה אני עדיין לא משיג, וזה מה שעומד עדיין לפניי. אם אדם עושה כך, זה טוב, אם הוא יודע איכשהו איפה הגבול שלו, הוא מתקדם.
שאלה: מה זה להצדיק את הכול אבל לא לטשטש, לקבל את הפעולות כפי שהן?
יש לנו שתי נקודות צפייה על המציאות, איך שהיא נראית בכלים גשמיים, ואיך שאנחנו רוצים לראות אותה בכלים רוחניים. איך זה נראה בכלים שלנו האגואיסטיים לעת עתה, ואיך אני יכול להגיד שכנראה כך זה נראה בעיני הבורא. בדרך זו אני בונה דעת ואמונה למעלה מהדעת, הבדל בין מלכות לבינה. וכך אני עולה ממלכות לבינה, ממלכות לבינה וכן הלאה.
תלמיד: אם תוכל להסביר מהו קו שמאל?
זה לא כול כך חשוב לנו עכשיו, אני מפחד שזה יבלבל אותנו. בדרך כלל קו שמאל זה ביקורת וקו ימין זה חסד, זה מספיק בינתיים.
שאלה: איך התכונות של החבר בעשירייה עוזרות לנו להישאר בקו האמצעי?
בזה שאני רואה את החברים גם בשמאל וגם בימין ואז אני מסדר דביקות אליהם באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת ”עיניים להם ולא יראו” ואני רוצה להיות דבוק אליהם, למרות כל מיני הצורות השליליות שאני רואה. וכך אני מתקדם. כמה שאני יותר מתקדם אני רואה אותם בצורה יותר שלילית, כמו אצל תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה. כך אנחנו צריכים לראות מה יש לפנינו, ללכת באמונה למעלה מהדעת, ”על כל הפשעים תכסה אהבה”.
שאלה: אני תמיד מוצא קושי ולא יודע מהן הפעולות שהן למעלה מהדעת ומהן פעולות ביטול, במצב שבו אדם נמצא ברגשות דחייה וחוסר חיבור?
אתה צריך מצד אחד לראות איך אתה מתייחס למציאות, לעשירייה בעיקר. ואיך אתה צריך להיות לפי דרישת המקובלים והמלצת המקובלים ביחס אליהם. ואז תראה מה זה אצלך בדעת ומה זה שתהיה למעלה מהדעת.
שאלה: כתוב “אין לטשטש את הצורות כמו שהן נראות לעיניו”, ובסוף הוא כותב, “והוא צריך לכלכל שניהם”, תוכל להסביר?
נכון, גם למטה מהדעת גם למעלה מהדעת וגם בתוך הדעת, כל הדברים האלה, אפילו לא שתי נקודות אלא שלוש, אבל בינתיים נחזיק בשתיים, בתוך הדעת ולמעלה מהדעת. אנחנו צריכים להרגיש מה הם ולהחזיק את שניהם.
תלמיד: הכוונה היא להחזיק את שלושת המצבים?
בינתיים רק שניים, נעזוב את השלושה.
תלמיד: להחזיק אותם יחד.
כן, הראשון לא מבטל את השני.
שאלה: האם גם את הביטול צריך לעשות למעלה מהדעת?
כן, אחרת איך תהיה למעלה מהדעת? רק על ידי ביטול.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתקרב דווקא לאלו שאין לי אליהם נטייה לחיבור, איך לעשות זאת מועיל, זה נראה תרגיל מאוד פרקטי.
נכון, מאד פרקטי. נניח ובקבוצה שלך נמצא חבר שקשה עד בלתי אפשרי לפתח אליו איזה רגש חיובי, אבל תנסה.
תלמיד: תוכל לפתוח את הנושא, איך לעשות את זה?
תביא לו מחר סוכריה לאיזה מפגש למרות שאתה לא כל כך רוצה לעשות את זה. אבל תנסה ותראה איך זה משפיע עליך, אתה לא רוצה לעשות, אבל אחרי שאתה עושה עד כמה היחס שלך לכך השתנה.
וסך הכול מה קרה, הבאת לו סוכריה. אבל איזה מאבק יש בתוכך, רגשות וחוסר נעימות, אבל אחר כך אתה תראה מה קורה לך, תספר לנו.
תלמיד: יש בחברה שלנו גם יחסים כאלה של אנשים שלא מדברים זה עם זה משך שנים, כועסים זה על זה.
מצוין, אז יש להם הזדמנות עכשיו ממש לגרום לחיבור.
תלמיד: איך לעשות זאת? יש לי חבר שלא מדבר איתי, אני ממש סובל, גם החברים בעבודה סובלים מזה, איך אני מתחיל תיקון?
זה שהוא לא סובל אותך, כנראה שהוא צודק, אתה צריך לקחת את זה בצורה כזאת. צריך להצדיק אותו כך, שאני באמת כזה שהוא לא יכול לסבול אותי. אבל מה אתה צריך לעשות, תגיד לנו?
תלמיד: אני הרבה זמן חושב על המקרה הזה.
מה אתה מייעץ לו לעשות.
תלמיד: לא יודע.
תחשוב עד מחר. תצטרך לבצע כל מיני פעולות כך, שהפעולות האלה יביאו אותך לחיבור עימו. הכי נכון להתחיל להביא לו מתנות. ואתה יכול להגיד לו כך, אני מביא לך מתנה, אני יודע שיש בינינו יחסים לא טובים, לפחות חוסר יחסים, אבל כתוב בכתבי מקובלים וכל המורים שלנו אומרים לנו וגם המורה שלנו אמר שאנחנו חייבים להתקרב זה אל זה. אני לא יודע איך לעשות את זה בצורה נכונה, אבל אני מקווה שאתה תבין אותי נכון שאני חייב להתקרב אליך למרות שאין בינינו שום יסוד לזה. אז נתחיל מזה, אני מבקש ממך קח את המתנה הקטנה שהבאתי לך.
ואתם תראו עד כמה מרגע זה והלאה “על כל הפשעים תכסה אהבה”, אתם תרגישו שאתם חייבים להתחיל לעשות צעדים אחד כלפי השני ודווקא במקרים כאלו אתם תרגישו חום והתקדמות. מה לעשות, ככה זה קורה..
העיקר זה ויתור, זה מה שרב”ש אמר. ויתור במיוחד במשפחה, יש רק דבר אחד שדרכו ניתן להחזיק את המשפחה במיוחד בזמננו ועוד יותר בעתיד, כי האגו גדל בכל אחד ואחד ובכל האנושות ולא יכולים להתגרש וכל פעם להקים משפחה מחדש.
אנחנו צריכים לשמור על קשר בינינו רק על ידי דבר אחד, על ידי ויתור, תשתדל להכין את עצמך בצורה כזאת שאתה מוותר. מוותר זה נקרא שאתה במקצת מבטל את עצמך, במשפחה. ובקבוצה פשוט כל הזמן לבטל את עצמוך.
תלמיד: מה אני מבטל, על מה הוויתור, מה פעולה הזאת?
אתה עושה ביקורת, ואתה מבטל את הביקורת ורוצה במקום ביקורת להגיע לאהבה. מצד אחד, אתה רואה כל אחד ואחד בעיניים פקוחות, עד כמה לא נראה באגו שלך מה הוא עושה ואיך הוא מתנהג וכן הלאה. לעומת איך אתה צריך לקבל אותו כגדול הדור. וכל הזמן אתה נמצא אם כך בהכנות להיות בדעת ולמעלה מהדעת. אתה משתדל כל פעם לראות את עצמך את המציאות חברים קבוצה, בצורה כזאת אתה מכין את עצמך לבניית הפרצוף הרוחני שלך, כי יש בו מלכות, ויש לו כתר, ויש לו תכונות הקושרות את מלכות וכתר יחד.
תלמיד: ביטול זה על הראייה שלי מתוך האגו?
הביטול שלך הוא מתוך הראייה האגואיסטית שלך. שאתה מזה רוצה לבנות את ההיפך ממה שאתה רואה, שכל החברים הם גדולי הדור, שהקבוצה שלמה ומסוגלת לכול. כך אתה רואה אותה וכך אתה מתייחס אליה וכך אתה רוצה להיות דבוק אליהם. ואל תחשוב שזה שקר כי זה באמת אמת ובתוכם נמצא הבורא ובצורה כזאת אתה בטוח מתקדם ועושה ביקורת אחר כך חצי שעה ביום.
תלמיד:, פעם יצא לי לעשות התרגיל הזה, התקשרתי לחבר שהיה לי דחייה ואמרתי לו שהוא חבר גדול הוא, קראנו קטע אבל אחרי זה אני הרגשתי שאני התמלאתי באגו יותר ולא ראיתי אותו כגדול, אלא ראיתי את עצמי כגדול.
גם זה לימוד יפה מאוד, גם זה לימוד גדול יותר. קודם הרגשתי את עצמי יותר גדול מאחרים והיה מגיע לי כך וכך, חשבתי שמגיע לי כך וכך, עכשיו על ידי זה שאני בטלתי את עצמי כלפיהם נעשיתי יותר גדול, מגיע לי יותר. מצוין, אתה רואה עד כמה האגו נמצא לפניך.
תלמיד: ומתי אני רואה את הגדלות שלו?
לבטל את עצמך בצורה כזאת שאתה מבטל את עצמך כלפי חבר ויותר טוב גם כלפי החברים בתוך הקבוצה. בצורה כזאת שאתה מבקש מהבורא שיעזור לך לעשות את הביטול הזה בצורה אמיתית ולא אגואיסטית, שאתה לא מעלה באגו שלך את מה מגיע לי עכשיו יותר. קודם הייתי אגואיסט קטן עכשיו אני ביטלתי את האגו שלי אז מגיע לי פרס כפול, אז אתה חייב עכשיו לפנות לבורא.
לא יכולה להיות התעלות רוחנית בלי שאתה פונה לבורא, אבל יש לך עכשיו במה לפנות, גילית שאפילו פעולה יפה של ביטול, שאתה עושה כביכול עושה את מה שקראת אצל המקובלים שצריך לעשות, שאתה כביכול עושה אותה ואתה עושה, פתאום אתה רואה שאתה מבצע פעולה אגואיסטית. מה עושים? מרימים את הידיים, “ידיו לאלוהים” ובצורה כזאת מתקדמים.
שאלה: היו לנו מצבים קשים רבים בינינו וגיליתי שמתי שאני מתחיל להתנהג באהבה אז הכול הופך למאוד חם, אני רואה את הטוב בחברים ואז גם אש הביקורת נעלמת. אז השאלה היא, מהו הטריק לשמור על אש ביקורת בוערת ובמקביל לזה לשטוף את המוח אחד לשני באהבה וחום?
אתה צריך להמשיך, יש לך שכל, יש לך רגש, יש לך הכול ופשוט צריכים לעבוד אם אפשר בצורה יותר אינטנסיבית. אבל אתה מתקדם ואין לי מה להגיד לך מה עליך להוסיף, כול מה שאתה עושה בינתיים זה נכון. צריכים עוד קצת זמן, השתתפות בשיעורים, חזרה על חומר השיעור לפני השיעור ואחרי השיעור, לקרוא את הפסוקים ולראות כמה הבנת, כמה אתה שוכח ממה שהיה בשיעור ולפני השיעור וכך תראה שיש התקדמות.
האמונה למעלה מהדעת מגיעה אלינו בצורה מאוד איטית כביכול, אבל היא לא איטית, זה בנייה פנימית של הכלים ועל זה כותב בעל הסולם, שצריכים עשר ועשרים ואפילו שלושים שנה כדי להגיע לזה. אבל כולם מגיעים, זה לפנינו, נמשיך ונעשה מה שצריך ממצב למצב.
שאלה: איך לקבל את זה בקשר טוב באמונה למעלה מהדעת ולא מעבר?
בדיוק כמו שאתה שואל, כאשר אני מרגיש את הקשר שלי עם החברים בצורה יפה וטובה, אני יכול לעלות למעלה מזה? אז בתוך המשפחה אנחנו לפעמים אפילו בכוונה מקלקלים את היחסים כי טוב לנו, ואנחנו מרגישים שבא לנו קצת לקלקל את המצב, כי אנחנו מרגישים שבמצב החלק אנחנו לא מרגישים קשורים, ואנחנו צריכים להרגיש איזשהו חושך איזשהו קרע, ריחוק מסוים ואחר כך על זה לחדש את האהבה. כי כל ההתפעלות שלנו היא מהרגשת השבירה, מזה שאנחנו מתעלים מעליה, כי היה רע ועכשיו יותר טוב, אחרת לא יכולים להרגיש יותר טוב.
ולכן יש ירידות ועליות, ירידות ועליות וכך גם ברוחניות, רק עלינו להבין, שהדברים האלה הם הכרחיים, כי הנבראים לא יכולים לבנות שום דבר חיובי, אלא רק על הרגשה שלילית, אחרת לא ולכן על כל פשעים תכסה אהבה.
תנסו לבצע את זה אבל בצורה מבוקרת, כאשר אתם מבינים בשביל מה אתם עושים את זה ולמה הבורא סידר לנו את הצורות האלו בשבירת נשמת האדם הראשון. ואם המצבים האלה לא היו, אם לא הייתה לנו ההכנה הזאת מצד הכלי של האדם הראשון, היינו נמצאים ממש בחוסר אונים איך להתקדם, איך להרגיש טוב בחיים. כי כל זה לא אפשרי אם לא מרגישים לפני זה קצת רע.
אתם מבינים עד כמה הכול מוכן לתיקון והרגשת התיקון היא שמביאה לנו תענוג.
שאלה: אותם חלקים שנואים, מתקיימים על מנת שבאמונה למעלה מהדעת נגיע לאהבה?
ודאי שרק בשביל זה.
שאלה: אם החבר אוחז בקבוצה, אז האינטנסיביות של השנאה שהוא מרגיש, זה סימן טוב?
כן, אבל זה צריך להיות לסירוגין, פעם נגד ופעם בעד, פעם נגד ופעם בעד. כמו תלמידי רבי שמעון שגילו שהם רוצים להרוג זה את זה, אבל בין זה לזה היתה להם התפרצות אהבה וחיבור, ושוב רצון להרוג ושוב רצון להתחבר. וכל פעם הם היו משיגים בשביל מה ולמה זה עובר עליהם, ואז בונים קבוצה נכונה בצורה כזאת, שקיימים בה כל העביות, ההתנגשות ויחד עם זה חיבור ואהבה “על כל הפשעים תכסה אהבה”. כי אם לא יהיו פשעים לא תהיה אהבה.
לכן אנחנו צריכים לקבל בצורה ריאלית, בצורה בוגרת, שכך אנחנו מתקדמים “על כל פשעים תכסה אהבה”, שוב פשעים, שוב אהבה, שוב פשעים שוב אהבה. ואומרים לנו שבגמר התיקון מתגלים פשעים שכביכול בלתי אפשרי להתעלות מעליהם, ואז הבורא מביא לנו את המלאך ומעלה אותנו למעלה מכל הפשעים.
קריין: קטע 46.
“כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב’ קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך מלא חסרונות.
לכן קו אמצעי הוא בנוי מב’ קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו.
מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב’ קוים. כלומר, בזה שיש לו ב’ קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם.”
(הרב”ש. מאמר 4 “מהו מבול מים, בעבודה” 1989)
סדנה
איך אנחנו בונים את הקו האמצעי בעבודה שלנו?
אני חושב שאם היינו דואגים בצורה כללית לקבוצה, לא היו לנו מקרים כאלה בתוך הקבוצה, כי השדה הכללי שהיינו מארגנים היה מחייב כל אחד לחפש בעל כורחו קשרים עם האחרים.
תראו מה קורה – הבורא זה השדה הכללי שנקרא “שכינה”, הוא שוכן בתוך השכינה וכמה שאנחנו מכינים לו את השכינה, את המקום, הקשר הנכון בינינו, הוא שוכן בתוך הקשר הזה, ואז מורגש בינינו כוח השפעה, כוח חיבור, כוח אהבה, התכללות הדדית.
ולכן כל העבודה שלנו צריכה להיות בדאגה לבנות את השכינה ובהתאם לזה נגלה בה את הבורא, השוכן. בהתאם לזה כל אחד ירגיש שהוא חייב לבצע פעולות שהשכינה הכללית מחייבת אותו, מושכת אותו לחיבור עם החברים, לחיבור עם החברה הכללית, לכל מיני פעולות. וזה לא יהיה קשה, כי באווירה הכללית זה כך יתקיים, היא תחייב אותנו. צריכים לחשוב על זה יותר.
(סוף השיעור)
- “אלא אדרבא, שהוא צריך לעבוד, ולהאמין על עבודתו, שהיא למעלה מהדעת, אף על פי שהוא רואה בחושיו והרגשיו, שהעבודתו הוא בתוך הדעת.”↩
- “ממעשיך הכרנוך” (סידור, שיר היחוד לשבת)↩