HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Disclosing a Portion, Covering Two

שיעור בוקר 26.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 9, מאמר “גילוי טפח וכיסוי טפחיים”

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 9, מאמר “גילוי טפח וכיסוי טפחיים”.

בקורס שלנו של חכמת הקבלה, אנחנו רוצים לעבור על כל “כתבי בעל הסולם” בהדרגה. לכן אנחנו מתחילים מהמאמרים האלה שהם למתחילים והם קצרים יחסית וכן הלאה, עד שנקבל ניסיון וידע ונוכל לעבור למאמרים יותר גדולים, יותר רציניים, בעיקר להקדמות ואחר כך גם ל”תלמוד עשר הספירות”.

אבל שוב, הגישה צריכה להיות שאנחנו לומדים את הדברים האלה לא רק כסגולה שתיתן לנו יכולת להתקדם לכלים דהשפעה, אלא בצורה שאנחנו כבר איכשהו מבינים ומרגישים מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, מה זה נקרא להיות בכלים דהשפעה, ואז נוכל ללמוד את כל מה שמדובר ב”תלמוד עשר הספירות” על פעולות רוחניות בצורה שאנחנו גם מרגישים על מה מדובר.

לכן בינתיים אנחנו לומדים גם את ההכנות לזה, את המאמרים הקצרים האלה כמו המאמר שלפנינו.

גילוי טפח וכיסוי טפחיים

“מרגלא בפי הגדולים אנשי השם, במקומות שבאים שם לגלות איזה דבר עמוק, שמתחילים המאמר: “הנני מגלה טפח ומכסה טפחיים”.

והנה הקדמונים שלנו נשמרים מאד ממלה יתרה, כמו שהורונו ז”ל, “מלה בסלע, שתיקא בתרין [בשניים]” (מגילה יח ע”א; הקדמת הזוהר ע”פ הסולם אות י”ח). פירוש, אם יש לך מלה יקרה בפיך, ששויה סלע, תדע, שהשתיקה ממנה שויה שני סלעים.

והכונה על אותם, המפליטים מלות יתירות, שאין בהם תוכן ושימוש להענין, רק לשפר את הלשון להנאותה לעיני המעיין. והיה זה בעיני קדמונינו לאיסור חמור, כמפורסם להמסתכל בדבריהם. וכמו שאוכיח זה בקונטרסים הבאים. ואם כן צריכים אנו לתשומת לב, להבין מליצתם זאת, שהיתה שגורה בפיהם כל כך.”

שאלה: רציתי לשאול בנוגע לזה שלא להגיד עדיף מלהגיד.

למקובלים הייתה בעיה שאסור לגלות לאדם דברים שהוא עדיין לא יכול להבין, להשיג, הוא יכול להבין אותם לא נכון, אלא הלימוד צריך לכוון את האדם לבניית הכלים, כדי שאחר כך הוא יוכל להשיג, וההשגה עוזרת לו, מעלה אותו דרגה. אנחנו לא מפתחים סתם כלים שכליים כמו בעולם הזה, אנחנו רוצים לפתח כלים רוחניים.

ולכן המקובלים במשך כל הדורות, במשך אלפי שנים שאנשים השיגו את הבורא, מאדם הראשון, המקובל הראשון שהשיג את הבורא, מאוד מאוד הקפידו לגלות לנו דברים שיכולים לעזור לנו, להעלות אותנו להשגה רוחנית, ולא לתת לנו ידיעות שמהן לא נרוויח כלום. מה יהיה לנו מזה, פילוסופיה?

ולכן הם מאוד נזהרים ואומרים שאם אתה מגלה, ואתה בטוח שאתה מגלה את זה לטובת האנשים, אז תגלה, ואם אתה לא בטוח, אז אל תגלה. ולכן המילה שאתה מגלה עולה נניח דולר אחד, וזה שאתה לא מגלה אותה, שווה שני דולר. כלומר, כדאי יותר לא לגלות. לא שהם רוצים להסתיר את הדברים, אלא הם רק רוצים להכין את האדם למצב הנכון.

למה חכמת הקבלה הייתה נסתרת? למה המקובלים לא רצו לפרסם את חכמת הקבלה, ובעצם עד היום מדברים על זה? מפני שאם אדם לא מוכן, אז מהספרים האלה הוא לא יכול להבין שום דבר. בזמננו זה כבר לא כל כך עובד, כי אנחנו נמצאים בכאלו בלבולים ובסוף הדורות, אבל באמת הפחד של המקובלים היה פחד אמיתי, שאנשים יתחילו לבנות במקום חכמת הקבלה איזה שיטות אחרות. ובאמת כך נעשה, השיטות האלה קמו, והיו קיימות ופעלו באנושות אפילו אלפי שנים, ורק היום הן כבר מתחילות לרדת מהחשיבות ולהישאר כאיזו תרבות ולא יותר. ולכן מותר לחכמת הקבלה להתגלות יותר.

שאלה: מה פירוש המילה סלע?

“סלע” זה מין מטבע.

ג’ מינים בהסתר החכמה

“והענין הוא, כי יש ג’ חלקים בסודות התורה, אשר בכל חלק וחלק יש טעם מיוחד לההסתר שבו. ונקראים בשמותם:

א. האינו נחוץ,

ב. האי אפשר,

ג. משום סוד ה’ ליראיו.

ואין לך פרט קטן בחכמה זו, שאין נוהג בה ביאורים מג’ חלקים אלו האמורים. ואבארם אחת לאחת.”

זאת אומרת, יש לנו ג’ חלקים בסודות התורה. בכל חלק וחלק יש טעם מיוחד למה הוא נסתר ומה הן ההסתרות האלה, על מה הן פועלות, על איזה סוגי חומר או על איזה רמות החומר, או על איזה בני אדם מיוחדים.

אז מה קורה כאן? בינתיים בעל הסולם מסביר לנו פשוט – החלקים האלה נקראים: “האינו נחוץ”, “האי אפשר” ו”סוד ה’ ליראיו”, והוא הולך להסביר אותם.

א. האינו נחוץ

“פירוש, שלא יצמיח למי שהוא שום תועלת על ידי התגלותם. וכמובן, אשר אין בזה משום הפסד כל כך. כי רק ענין של נקיות הדעת יש כאן, דהיינו כדי להזהר מן אותם מיני מעשים, המוגדרים בשם “מה בכך”. דהיינו, מה בכך שעשיתי זה, כיון שאין הפסד בדבר.

ותדע, אשר “המה בכך” נחשב בעיני החכמים למשחית היותר נורא בין המשחיתים, שהרי כל מבלי עולם, שנבראו ושעתידים להבראות, אינם יותר רק סוג אנשים של “מה בכך”. דהיינו, שעוסקים בדברים, שאין בהם צורך, ומעסיקים לזולתם בדברים שאין בהם צורך. ולפיכך, לא היו מקבלים שום תלמיד, בטרם ישיגו ממנו בטחון, שיהיה משומר בעסקיו, שלא לגלות מה שאינו נחוץ”.

כאן יש הרבה שאלות. מה פתאום לא מקבלים תלמידים, ואת מי מקבלים ואת מי לא, באיזו רמה. אם אנחנו מדברים על דרגות כמו כיתות בבית ספר או באוניברסיטה, אז ודאי אפשר למיין ולהגיד שמי שמתנהג כך וכך, לא נכנס לאיזו כיתה או לאיזה קורס באוניברסיטה וכן הלאה, את זה אנחנו מבינים.

איך הם התנהגו אנחנו לא יודעים, אבל באמת יש סיפורים על כך שהמקובלים, ובכלל חכמים, היו מקבלים בתור תלמידים מישהו שכבר עבר באמת הרבה הבחנות, שלמד אצל מישהו שנותן עבורו איזו הסכמה וכן הלאה. העולם לא היה כל כך גדול כמו היום עם כל המעברים האלה שלנו ממקום למקום, ולכן היה ידוע מיהו כל אחד ומאיפה הוא בא.

והעיקר שאנחנו צריכים לדעת, שבדבר “שאינו נחוץ”, זאת אומרת שלא שייך להשגת המטרה הרוחנית, לא מתעסקים בו, פשוט מאוד. לא מתעסקים במה שלא שייך להשגת המטרה הרוחנית. ולכן זה דבר מאוד חשוב, כי כולנו מתעסקים בהמון זבל, בדברים שהם “מה בכך”, שאין להם חשיבות, ואדם צריך למיין ובדיוק לראות את עצמו מכוון נכון רק למטרה, ורק לנקות כל יום ויום, כל דקה ודקה שיש לפניו כדי להשיג את המטרה הנכונה. זה לא פשוט, צריכים הרבה כוח, כוח הסביבה, ורק בצורה כזאת יכולים להגיע למטרה.

זה לא חשוב גם כמה זמן מקדישים לזה, אלא כמה תשומת לב. כמו שרב”ש נניח היה עובד עשר שעות ויותר ביום בעבודה פיסית, בבנייה או בסלילת כבישים, אבל הוא ידע בשביל מה הוא עושה את זה, בשביל מה הוא חי וכן הלאה, ואז בראש שלו היו תמיד מחשבות על התכלית. ולכן בכל הזמן הזה גם היה עוסק בהשגת המטרה. דבר שאינו נחוץ היה שם בצד ועוסק רק בדברים הנחוצים. ועיקר העבודה הוא במוח ובלב, במה עוסקים המוח ולב של האדם.

שאלה: בעל הסולם כותב הסברים לרוב כתבי האר”י. אני סקרן לדעת האם הוא היה יכול לכתוב הסברים גם לעולמות הקליפה. כי הוא מדבר על ה”אינו נחוץ” במאמר הזה, והשאלה שלי האם לכתוב הסברים לעולמות הקליפה זה “אינו נחוץ”?

זה ודאי אינו נחוץ למי שעדיין לא השיג רוחניות. זאת אומרת, להתעניין בעולמות הקליפה לא ייתן לך שום דבר כי אתה נמצא גם כך למטה מהקליפות. קליפה זה כמו קדושה, אלו דברים רוחניים, כוחות רוחניים, אל תחשוב שזה משהו קל ונמצא לידך. במידה שאדם משיג את הקדושה הוא משיג את הקליפה, “זה לעומת זה ברא אלוהים”.

יש לך הרבה שאלות, אני לא מתנגד אליהן, זה דווקא טוב, אבל טוב אם תמיין אותן נכון ותשים אותן באיזה ארגז, ותברר מתי אתה פותח אותו ולומד.

שאלה: סיפרת שבעבר מי שרצה להתקבל ללימודים עבר בדיקה כדי לבחון אם הוא מוכן להשקיע, כמו מבחני כניסה ליחידה מובחרת, מדוע עכשיו אנחנו לא עושים זאת? הרי אם מישהו לא מספיק מרוכז זה ישפיע על כולם להשיג את המטרה.

עכשיו זה לא כמו שהיה קודם. אומנם אתם נמצאים בקבוצה מיוחדת שרוצה לממש את גמר התיקון בתוכה, בּקִרְבה, אבל מה שהיה קודם לא עובד עכשיו מפני שאנחנו נמצאים בדור האחרון, בתהליך לקראת גמר התיקון וכולם צריכים להשיג, כולם צריכים לעבוד, כולם צריכים לדעת, ולכן אין כאן בדיקה מי כן ומי לא, אלא זה פתוח לכולם.

תלמיד: אם כך ממי עלינו לקחת דוגמה? אצלנו בקבוצה ההצטרפות פתוחה לכולם, למי שלא נשוי, למי שלא עובד וכו’. ממך קשה לקחת דוגמה ודאי שלא מרב”ש.

כל אחד שיבנה לעצמו צורה שאותה הוא רוצה להשיג.

שאלה:. דברים שאין בהם צורך מוגדרים לפי עצמם או לפי המטרה?

לפי המטרה – דברים שלא מביאים את האדם למטרה.

שאלה: לא ברור מה זה ש”המה בכך נחשב בעיני החכמים למשחית היותר נורא”? למה זה המשחית היותר נורא?

כי הוא מסיט את האדם מהדרך לכל מיני כיוונים ואין לו סוף. הוא אפילו לא מביא את האדם למצב שהוא אומר, ” הגעתי למבוי סתום, אני צריך לחזור ולחפש את הדרך”. אין דבר כזה, “מה בכך” לא מביא לשום דבר, אלא רק כדי למלאות את הזמן. והיום בעולם שלנו, כלי התקשורת וכל המדייה הם אך ורק כדי למלא את האדם עד סוף החיים.

ב. האי אפשר

“פירושו, כי אין השפה שולטת בהם, לדבר באפס מה מתכונתם, לרוב דקותם ורוחניותם. ולפיכך, כל התגברות להלבישם באיזה מלות, אינה עשויה, אלא להטעות בהם את המעיינים, ולהטותם לדרך שוא, שזה נחשב לעון היותר גדול מנשוא. ועל כן, לגלות מה מענינים כגון אלו, צריכים רשות מן השמים, שזהו חלק הב’ מהסתרת החכמה. אולם גם דבר רשיון הזה צריך ביאור”

יש דברים שאליהם לא כולם מגיעים, אלא רק אלה שיש להם באמת נטייה, רצון, הכנות, שייכות לגלות את השורש שנקרא “אי אפשר” ולהם זה אפשר – אי אפשר הופך לאפשר.

רשות מן השמים

“הנה דבר זה מבואר בספר “שער מאמרי רשב”י” להאר”י ז”ל (בפרשת משפטים, זוהר ד’ ק’, בדיבור המתחיל “בריה דיוחאי ידע לאסתמרא”). וזה לשונו:

“דע, כי נשמות הצדיקים

יש מהם שהם מבחינת אור המקיף,

ויש מהם שהם מבחינת אור פנימי”

(פירושם תמצא בספרי “פנים מאירות” בשער המקיפין, ענף מ”ח).

וכל אותם, שהם מצד אור מקיף, יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה, דרך כיסוי והעלם גדול, כדי שלא יבינו, אלא מי שראוי להבינם.

והנה, רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, היתה נשמתו מצד אור המקיף. ולכן היה בו כח להלביש הדברים ולדורשן, באופן שאף אם ידרשם לרבים, לא יבינם, אלא מי שראוי להבינם.

ולכך ניתן לו “רשות” לכתוב ספר הזוהר. ולא ניתן “רשות”, לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו, לכתוב ספר בחכמה הזאת, עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו. אבל הטעם הוא, שלא היה בהם כח להלביש הדברים כמוהו. וזהו מה שכתוב “בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי [בנו של יוחאי ידע לשמור דרכיו] וכו'”. ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר, אשר כתב רשב”י, שאין כל מוח ומוח יכול להבין דבריו. עד כאן לשונו.

תמצית דבריו: אשר ענין ביאורי דברים בחכמת האמת, אינו תלוי כלל בגדלות וקטנות של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה. אשר הארת נשמה זאת, היא בחינת נתינת “רשות” מהשמים, לגלות חכמה העליונה.

ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזה, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם, במלות המתאימות לדבר, אשר המעיינים לא יכשלו בה. שמשום זה, לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת, מלפני ספר הזוהר של רשב”י. כי כל הספרים, שקדמוהו באותו החכמה, אינם מוגדרים בשם “ביאורים” בחכמה, אלא רק “רמזים” בעלמא. וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. עד כאן הבנת דבריו ז”ל.

ויש להוסיף, כפי מה שקבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב”י ותלמידיו, בעלי הזוהר, עד זמנו של האר”י ז”ל, לא היה אף אחד מהמחברים, שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר”י ז”ל. וכל החיבורים אלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי “רמז” בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ”ק ז”ל בכללם.

וגם על האר”י ז”ל עצמו, ראוי להאמר אותם הדברים, שאמר על רשב”י. דהיינו, אשר לקודמיו של האר”י ז”ל, לא ניתן רשות מהשמים, לגלות ביאורי חכמה. ולהאר”י ז”ל ניתן רשות הזה. באופן, שאין כאן להבחין משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו, היתה לאין ערך גדולה ממעלת האר”י ז”ל. אמנם להם לא ניתן הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה. רק הסתפקו ברמזים קצרים, בלתי נקשרים זה בזה כלל”

יכול להיות שהם היו חכמים גדולים מאוד וידעו יותר מהאר”י ויותר מרבי שמעון, אבל אנחנו לא יודעים עליהם כי היה אסור להם לגלות. ויכול להיות שהם היו גדולים ובעלי השגה יותר מכולם, אבל הם לא כתבו ולא דברו, הכול מסוד אלקים הסתר דבר. כמה כתבים יש לנו ממשה חוץ מהתורה שהוא כתב? כמה כתבים יש לנו מדוד המלך שכתב את תהילים? כמה כתבים יש משלמה המלך? מעט מאוד כתבים, למרות שהם ידעו פי כמה וכמה מכל המקובלים שהיו אחר כך.

אנחנו צריכים להבין שכל מקובל מגלה את מה שמותר לו לגלות לאחר שהוא מקבל רשות משמים, שכביכול הבורא אומר לו את זה תגלה ואת זה לא. ולכן אנחנו לא יכולים בשכל שלנו לפי הספרים שכל אחד השאיר לשקול אם המקובל הזה יותר או פחות. זה לגמרי לא לפי השכל שלנו, אסור לנו כך להתייחס לאנשים האלה. הם עובדים לפי קריטריון אחר – עד כמה זה מועיל לכל הנשמות להגיע לגמר התיקון.

שאלה: מה מאפיין את היחס לאור המקיף שמותר לגלות?

את זה אנחנו לא יודעים, כשתהיה בדרגות אור מקיף ואור פנימי ויותר מזה, אתה תדע. עכשיו אנחנו רק יודעים שמי שנכנס לרוחניות מתחיל להבין לאט לאט, כמו שאנחנו בעולם הזה, מה זה בכלל, בהמשך מתגלה לו במה הוא שייך ואיזה תפקיד יש לו והאם התפקיד שלו לגלות או לא לגלות. אבל בכל זאת “סייג לחכמה שתיקה”, זאת אומרת, קודם כל שותקים ואחר כך מדברים רק על אותם דברים שאתה בטוח יכול להועיל לתיקון הנשמות וזה תלוי בזמן, זה תלוי בתקופה, זה תלוי בהרבה תנאים שנדע אותם בבוא הזמן.

שאלה: מה ההבדל בין ביאור לבין רמז?

ביאור זה ביאור ורמזים הם סתם סימנים.

שאלה: מדוע יש מקובלים שקשורים לעם כמו אברהם ומשה, ויש כאלה שאין להם רשות משמיים ובכל זאת הם מלמדים קבלה.

בזמנינו אין לכך כבר בתוקף, כל הדברים האלה היו לפני מאה שנה בערך לפני שנכנסנו לדור האחרון. מאז אין הגבלה לאף אחד, כל מי שמתעניין יעשה מה שהוא חושב. אף אחד לא מעביר ביקורת על השני ומותר לכולם לגלות ואדרבא כמו שכתוב, שכר גדול למי שמגלה.

תלמיד: יש משמעות לזה שאני צריך לברר עם אותו רב שמלמד אותי, אם יש לו רשות מהשמיים, או שזה לא משנה?

כבר אין דבר כזה, אין. קודם הייתה סמיכה מיוחדת, רשות מיוחדת, בן אדם שמקבל כזו רשות מהשמיים, זאת אומרת שיש לו קשר מיוחד עם הבורא, ואז הוא יכול ללמד אחרים. בזמנינו לא, ולא רק בזמנינו, כבר לפני הרבה זמן השתנו הדברים האלו. לא בגלל שאנחנו גדולים או קטנים, אלא בגלל שעכשיו כולנו חייבים, כל המסה שלנו, כל הנשמות לגשת לגמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת, מותר לי ללמוד אצל כל אחד שקורא לעצמו רב?

אצל כל אחד, וללא שום הגבלה.

שאלה: שמענו שיש מקובלים לפי תכונות הנשמה של אורות פנימיים ואורות מקיפים. מה ההבדל?

זה לא שייך לעכשיו. איך אתם לא מבינים? הוא מסביר לנו את זה כל הזמן. אתם שומעים רק משפט אחד מתוך עשרה משפטים. הוא מסביר לנו שפעם היה הבדל גדול בין הנשמות והיום כל הנשמות כבר קשורות מלכתחילה מלמעלה למטרת הבריאה, אז אין שום הגבלה על אף אחד.

תלמיד: אבל מה ההבדל העקרוני? משמעותי לדעת את זה?

אם תהיה חכם, אז תדע. כשתכנס לרוחניות, אתה תדע. לא עלייך להבין עכשיו אם זה שייך או לא שייך, מה אתה מבין בנשמות? זה לא על ידינו, בינתיים זה לא בשבילנו. תבינו למה אני עונה לכם כך. אנחנו צריכים להתקדם ואז נבין בפועל על מה מדובר.

שאלה: מה הטעם בכל הגילויים שהבורא נתן למקובלים אם הם לא יכלו לגלות אותם לאחרים? לאן כל זה הולך?

זו שאלה יפה. זה הולך לנשמה הכללית שנקראת אדם או אדם הראשון. אדם הראשון זה כאילו מה שהיה עוד לפני השבירה, זה נמצא בתוך הנשמה השבורה הזאת, וכולנו מתקנים אותה.

תלמיד: עצם הגילוי זה כבר תיקון שהם עשו?

גילויים הם כבר תיקונים, אפילו גילוים פרטיים. המקובלים עושים המון גילויים, המון תיקונים שאנחנו לא מכירים, ולא יודעים עליהם, כי זה לא שייך לנו. כשנגיע בנשמות שלנו לכאלו תיקונים, גם אנחנו נתכלל בזה. ככל שנעלה במדרגות התיקון, אנו נבין שיש עוד עבודות כאלו וכאלו.

כמו ילד קטן, הוא לא יודע שיש מעבדות, מפעלים, וכל מיני מנגנונים ומערכות, בשבילו הם לא קיימים. הוא לא יודע מאיפה בא האוטו הקטן שהוא רואה על המדף בחנות. הוא לא יודע כלום, רק שהאוטו בשבילו. האנשים הבוגרים יודעים מאיפה זה בא, וכן הלאה. עוד נגיע לזה. המקובלים כותבים בצורה כזאת כדי שיהיה לנו מובן, ולכן את מה שנגלה, אנחנו יכולים ללמוד. והיו גם ספרים כאלו, שלא ממש שייכים לתיקון הנשמות.

שאלה: למה המקובלים, לפחות ככה זה נראה לי, למה אברהם ומשה היו יותר קשורים לעם, ממש טיפלו, והושיעו את העם. ויש את האר”י, בעל הסולם שנראה שהם כאילו סידרו לעם כתבים, אבל לא ממש היו בקשר עם העם?

כנראה שכך צריך להיות, כל דור ודורשיו, כל דור והתנהגות שלו לפי שורש הנשמה. ודאי שכל הדברים האלה מנוהלים רק על ידי האור העליון. אם אנחנו עדיין לא מבינים את הצורה הכללית, למה כולנו מסודרים ככה, כל היקום, כדור הארץ, אנחנו על פני כדור הארץ, ההיסטוריה שלנו, וההיסטוריה של כל אחד וכן הלאה, אז אנחנו עדיין לא יודעים. לא יודעים מפני שאתה לא יכול לקלוט את זה בשכל שלך, בגישה היפה והנכונה שלך, אתה לא יכול, אין לך את הגישה הזאת, איך אתה יכול לשאול על דברים כאלה גלובליים?

וגם על המקובלים, מה אתה מבין בתפיסה ובעבודה של המקובל, שאתה שואל על זה? זה כמו חתול ששואל שאלות על חיי האדם. נתפתח, ניכנס לרוחניות, נתעמק בפעולות רוחניות, ולפי זה נדע איך לשאול, ואיך לקבל את התשובה, בינתיים אין.

תלמיד: אז יכול להיות שיש מקובל, והוא לא יבוא ויעזור לעם, יכול להיות שהוא רק ישלים משהו במערכת, ואחר כך העם יגיע לזה?

שיהיה ככה, את השכל שלך קשה לי להבין.

קריין: נמשיך מ “ומטעם זה”.

“ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר”י ז”ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה, הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ”ק ז”ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר”י ז”ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר”י ז”ל בלבדם. באופן, אשר עיקרי החיבורים, הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם רק ספרי הזוהר והתיקונים, ואחריהם ספרי האר”י ז”ל.”

שיהיה לנו ברור, לא כדאי לנו לברוח בין כל הכתבים, בין כל הספרם. פעם כשעוד לא ידעתי את זה, לפני שהגעתי לרב”ש ולדברי בעל הסולם, היו לי הרבה ספרים שקניתי בכל מיני מקומות בירושלים, שמכרו בהם ספרים כאלה, מה לא היה לי? אחר כך ממש מילאתי בהם את פחי הזבל.

אנחנו צריכים להבין שמה שהוא כותב, באמת צריך להיות בשבילנו הכיוון הנכון, כתבי האר”י ז”ל, זאת אומרת הזוהר, כתבי האר”י, וכתבי בעל הסולם, שלושת המקורות האלו, וחוץ מזה שום דבר.

ג. סוד ה’ ליראיו

“פירושו, שסודות התורה מתבארים רק ליראי שמו ית’, השומרים על כבודו ית’, בכל נפשם ומאדם, שלא יצא מתחת ידיהם חס ושלום, שום חילול השם של משהו, לעולם.

והוא חלק הג’ מהסתרת החכמה. וחלק הזה, הוא היותר חמור בענין ההסתרה, כי רבים חללים הפילו הגילויים ממין הזה, כי מבטנם יצאו כל בעלי השבועות והקמיעות ובעלי קבלה מעשית, הצודים נפשות בערמתם,” כולל חוטים אדומים “וכל מיני בעלי המסתורין, המשתמשים בנובלות חכמה, שנפלו מתחת ידיהם של תלמידים דלא מעלי, להפיק מהם תועלת גופני בעדם עצמם או לאחרים, אשר העולם סבלו הרבה, ועדיין הם סובלים מענינים ההם.

ותדע, שכל עיקר ושורש ההסתר מתחלתו, היה לגמרי רק משום זה החלק.

ומכאן לקחו להם החכמים חומרות יתירות בבדיקת התלמידים, על דרך שאמרו ז”ל (חגיגה יג ע”א): “אין מוסרים ראשי פרקים, אלא לאב בית דין, והוא שלבו דואג בקרבו”. וכן “אין דורשין במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד” וכמותם תמצא רבות, אשר כל זה הפחד הוא, מהמבואר לעיל.

ומטעם זה, מועטים המה היחידי סגולה, שזכו בחכמה זו. ואפילו אותם, שיצאו כל חובתם בשבע בדיקות וחקירות, נמצאים מושבעים בשבועות חמורות ונוראות, מבלי לגלות, בכל אותם הג’ חלקים הנ”ל, ולא כלום. (ועיין מזה בהקדמת הר”ר משה בוטריל ז”ל לספר יצירה).

ואל תטעה בדברי, במה שחלקתי כאן ג’ חלקים בענין הסתרת החכמה, אשר כונתי, שחכמת האמת מתחלקת בעצמה על ג’ חלקים כגון אלו. אלא כונתי על כל פרט ופרט, שבכל מרחבי החכמה. אשר אין לך מלה קטנה בכל מרחבי החכמה הזאת, שלא יסתעפו ממנה ג’ חלקים ההם, כי המה רק ג’ אופני הביאור, הנוהג תמיד בחכמה זו. והבן.

אולם יש לשאול כאן: אם אמת הוא, אשר תוקפה של הסתרת החכמה הגיעה לידי מדה כזאת, אם כן מהיכן נלקחו כל אלו אלפי החיבורים, שנתחברו בחכמה הזאת?

והתשובה היא, כי יש הפרש בין ב’ חלקים הראשונים ובין החלק האחרון. כי עיקר כובד המשא מוטלת רק על חלק הג’ הנ”ל, מטעם המבואר לעיל. אולם ב’ חלקים הראשונים אינם תחת איסור קבוע. כי מחלק “האינו נחוץ”, מתהפך לפעמים ענין אחד, ויוצא מגדר “האינו נחוץ”, משום איזה סיבה, ובא לבחינת נחוץ. וכן מהחלק “האי אפשר” נעשה לפעמים בחינת “אפשר”, שהוא מב’ סיבות:

א. או מבחינת התפתחות הדור,

ב. או על ידי נתינת רשות מהשמים, כמו שקרה לרשב”י ולהאר”י ז”ל. ובשיעורים קטנים גם לקודמים אליהם.

ומבחינות הללו יוצאים ומתגלים כל הספרים האמיתיים שנתחברו בהחכמה.

ולדבר זה נתכוונו במליצתם “גיליתי טפח ואכסה טפחיים”. שכונתם, כי קרה להם ענין, לגלות דבר חדש, שלא שערוהו הקודמים לו. ועל כן מרמז, כי רק טפח אחד, כלומר, חלק א’ מג’ חלקי ההסתרה הנ”ל, הוא מגלה שם. וב’ חלקים הוא משאיר בהסתר. והוא להורות, כי קרה לו איזה ענין, שהוא סיבה לדבר גילוי ההוא: או ש”האינו נחוץ” קיבל לצורת “נחוץ”, או ש”ניתן לו רשות מהשמים” על דרך שביארתי לעיל. וזהו שמתבטא בהמליצה של “גיליתי טפח”.

וידעו המעיינים בקונטרסים האלו, שדעתי להדפיסם במשך השנה, אשר כולם המה חדשות, שאינם מובאים בטהרה ובתוכנם המדויק לאמיתו, בשום ספר מהקודמים אותי. ואני קבלתי אותם פה אל פה ממורי ז”ל, המוסמך לדבר. דהיינו, שגם הוא קבל מרבותיו פה אל פה וכו’.

והגם שקבלתי אותם בכל התנאים של כיסוי ושמירה כנ”ל, אולם מתוך ההכרח, שהבאתי במאמרי “עת לעשות” הנ”ל, נתהפך לי חלק “האינו נחוץ”, ויצא והיה לבחינת “נחוץ”. ועל כן “גליתי טפח” זה בהיתר גמור, כמו שביארתי לעיל. אמנם ב’ הטפחים, אותם אשמור, כמצווה עלי.“

כך הוא מסיים את המאמר הקצר הזה שנקרא “גילוי טפח וכיסוי טפחיים”. הוא נותן לנו קצת להרגיש באיזה מצבים נמצאים המקובלים, מה הם עברו, ומה מדאיג אותם.

שאלה: אפשר לשאול על משהו שנאמר בשבת ומעסיק אותנו? בשבת אמרת שלא לפתוח מצלמה זה ממש נזק.

אני רואה לפני הרבה חלונות שחורים, והסבירו לי שזה אדם שלא רוצה שיראו אותו. מה זאת אומרת שלא יראו אותו?

תלמיד: זהו, שלא תמיד זה המצב, זה בירור בפני עצמו, ואני לא יודע אם עכשיו הזמן הנכון.

למה הוא סוגר את המצלמה?

תלמיד: יש אנשים שאצלם האינטרנט חלש, או שהם נמצאים באיזו אפליקציה ואין להם אפשרות לפתוח את המצלמה, אחרת השידור יקטע.

למסור את התמונה, זה משהו אחר, אני מבין.

שאלה: או נניח נשים שמטפלות עכשיו בילדים, או נמצאות במקום שהן לא יכולות לפתוח מצלמה. או אדם שנמצא בעבודה, ולא יכול לפתוח את המצלמה ובכל בכל זאת רוצה להיות מחובר. יש כל מיני מקרים מגוונים.

אז בואו נגיד כך, כל אחד צריך להבין שעל ידי זה שהוא מראה את עצמו, הוא משתתף בכמה שהוא מסוגל, ויכול עם החברים שלו, וזו חובתו. האנוס פטור, אם הוא לא מסוגל, אם הוא נמצא בעבודה והוא יכול רק לשמוע, או מטפל בילדים, או עוד משהו קורה, אז הוא לא מוסר את התמונה שלו, ואז אנחנו יודעים שהאדם נמצא, אבל יש לו בעיה, וברגע שהוא יוכל הוא יראה לנו שהוא נמצא איתנו בשיתוף.

תלמיד: מתקבל הרושם אולי בטעות, שכאילו זה נאמר לנשים.

לא, אני התכוונתי לגברים. נשים פטורות מכל דבר, כל אחת כלפי האחרות יכולה לגלות את עצמה איך שהיא יכולה, כי לנשים יש עוד הרבה סידורים בבית, אוכל, ילדים וכולי, תלוי איך הן מסתדרות. לכל דבר יש בירור, אני לא נכנס לזה. המאמר מיועד בעיקר לגברים.

תלמיד: יש אפשרות לשמוע רק פסיבית בסביבה טובה ואז אתה בכלל לא במערכת, או להיות במערכת עם מצלמה סגורה או פתוחה, מתוך הכורח.

אני משאיר את זה לכל אחד ואחד, אבל שיידעו שבזה כל אחד משתתף עם כולם, מחזיק, מחזק את כולם ואם הוא לא מסוגל בגלל תנאים שלא תלויים בו, מה לעשות.

שאלה: כשאנחנו, התלמידים שלך עוסקים בהפצה, האם אנחנו עלולים להזיק למישהו או לגלות משהו מיותר?

אם אתם חושבים לטובת האדם, אתם לא יכולים לגרום לו שום רע. נקודה.

שאלה: כיצד קבעו המקובלים האם היה צורך לגלות את חכמת הקבלה או לא?

על פי מה שהם הרגישו מהעולם העליון, מהבורא. כשאנחנו ניכנס לעולם העליון ולדרגה מסוימת עליונה, אנחנו גם נדע מה רצון הבורא ומה אנחנו צריכים לעשות עם כל רצון ורצון שלנו, כדי להשתוות אליו, להתקרב אליו.

שאלה: איך משתוקקים בצורה נכונה, נקייה, למען התיקון השלם לגילוי החכמה?

רק דרך חיבור עם הזולת, זה הכי בטוח ונכון. אם אני לא אוהב את החברים, לא רוצה להתקרב לאנושות, לא רוצה להביא את כל האנושות לתיקון לטובת כולם, אז ודאי שאני לא נמצא בצורה נכונה בחכמת הקבלה ואין לי מה לעשות שם.

שאלה: יש שאלה לגבי מפגש סיכום שיעור, בסוף השיעור חלק מהחברים לא אומרים כלום, מניעה אותם העובדה שלא רוצים לבלבל זה את זה. על מה צריך לדון בסוף שיעור ועל מה אסור לדון?

אצל רב”ש לא היה שום סיכום אף פעם בסוף שיעור, אבל כאן אני חושב שכדאי לנו לעשות את זה מדי פעם לפחות, כי זה יארגן אותנו, יעזור לנו להיות יותר יציבים, מכוונים נכון למטרה.

שאלה: מה זאת אומרת לעשות מדי פעם סיכום? בכל העשיריות עושים יום יום סיכום וכל אחד מביע את מה שיש לו.

אבל אם ישנן עשיריות שהן לא יכולות, מחוסר זמן או עניין, לא נורא אם הם בינתיים לא עושים, או עושים פעמיים, שלוש בשבוע ולא יום יום, אף על פי שרצוי לעשות יום יום.

מה שטוב בסיכום זה שאתם יודעים לשם מה באתם, מה לדרוש בפעם הבאה, אתם לומדים אחד מחברו ובכלל מכל הסיכום הקבוצתי איך לגשת לשיעור. זה מעורר בקורת כללית יפה, טובה, נכונה, מייצב גישה מיושבת מהקבוצה כלפי מטרת הבריאה, כלפי מטרת החיים. לכן סיכום זה העיקר בכל דבר, מה השגתם, מה יש לכם מזה, האם היה לכם משהו שרציתם להשיג והשגתם? ולמה אתם מתכוונים בזה, מהו הסך הכול, עם מה אתם ממשיכים?

סיכום זה דבר מאוד רציני, אבל אני לא לוחץ על כל אחד ואחד שחייב, ואם הוא לא יכול? אז כמו שכתוב “את פתח לו”, אז תעזרו אחד לחברו איך להגיע לסיכום, תעשו סיכום כללי עם העשירייה, שכולנו נלמד ותספרו לנו אחר כך מהם הסיכומים שלכם.

אני מחבק את כולכם, שיהיה לכם יום טוב, המשך טוב והעיקר הבריאות גם הגשמית, אבל בעיקר הבריאות הרוחנית, הרבה אור.

(סוף השיעור)