MALCHUT: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah, item 104

שיעור בוקר 18.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, פתיחה לחכמת הקבלה, עמ’ 186, אותיות ק”ד-ק”ה

עד כה דיברנו על “שבירת הכלים ונפילתם לבי”ע”. כאן אנחנו מבררים מה הצורך בשבירת הכלים. מה שהבורא ברא צריך לעבור איזו שבירה ונפילה ממדרגה רוחנית למדרגה גשמית, ולא רק למדרגה גשמית אלא למדרגת הקליפות. זאת אומרת הכלים האלו הפוכים מגשמיות, וצריכים לתקן אותם ולהעלותם לדרגה שבה הם היו מלכתחילה ועוד יותר פי תר”ך פעמים.

קריין: אות ק”ד.

אות ק”ד

“והנה פרצוף הטעמים שיצא בעולם הנקודים, שהוא פרצוף הראשון דנקודים, שיצא בקומת כתר, כבר נתבאר (לעיל באות ק”א), שיצא בראש וגוף, שהראש יצא באו”א”, כך נקרא הראש שלו, “והגוף הוא התפשטות הז”ת מפה דאו”א ולמטה”. כרגיל כמו כל הפרצופים הקודמים, רק כאן יש תוספת בשמות כדי להבדיל בין השמות שנמצאים למעלה מפרסה לבין השמות שנמצאים למטה מפרסה או מטבור. “והנה התפשטות הזאת שמפה דאו”א ולמטה נקרא מלך הדעת”. זה גוף שמתפשט מהראש אבל כך הוא נקרא “מלך הדעת”. “והוא באמת כללות כל הז”ת דנקודים”, ז’ ספירות תחתונות של הנקודים. “שחזרו ונתפשטו למקומם” איפה שהתפשטו, “אחר העלית מ”ן”. היו רשימות שהיו למטה מטבור שעלו למעלה לראש דס”ג ושם יצא כל פרצוף הנקודים, והפרצוף הזה התפשט גם למעלה וגם למטה. “אלא מתוך ששרשם נשאר באו”א לקיום והעמדה באו”א פב”פ, (כנ”ל באות צ”ח), שנק’ שם בשם מוח הדעת המזווג לאו”א”. אבא ואימא הם חכמה ובינה. הרשימות צריכות לעלות לחכמה ובינה ולחייב אותן להתחבר ביניהן, שהן ירצו להשפיע זו אל זו מחכמה לבינה ומבינה לחכמה, ושייקחו מלמעלה, מהכתר אור עליון וימשיכו אותו למטה. המעמד הזה שאבא ואימא מתחברים ביניהם ופונים לכתר ומבקשים ודורשים מהכתר מילוי נקרא זיווג של אבא ואימא, של חכמה ובינה, ומה שהם מקבלים מהכתר נקרא “מוח הדעת”. לפיכך גם בהתפשטותם מלמעלה למטה לבחינת גוף נק’ ג”כ בשם זה” דעת, “דהיינו מלך הדעת, והוא מלך הראשון דנקודים.”¹

למטה מהטבור הכללי התפשטו אורות וכלים מראש דס”ג, ובכלים האלו כרגיל יהיו כתר, חכמה, בינה וז”ת. חכמה ובינה נקראים כאן אבא ואימא, הם התחברו ביניהם והעבירו לז”ת שלהם אור חדש. ההתפשטות הזאת מאבא ואימא שנעשתה בז”ת נקראת “מלך הראשון דנקודים”, “מלך הדעת”. למה זה נקרא כך “מלך הדעת”? כי הוא מזווג את אבא ואימא ואז יש בו משניהם.

אות ק”ה

“ונודע, שכל הכמות והאיכות שבע”ס דראש מתגלה ג”כ בהתפשטות מלמעלה למטה לגוף, ולפיכך כמו שבאורות דראש חזרה וירדה מלכות המזדווגת ממקום נקבי עינים למקום הפה, וגו”ע ונ”ע שהם הכלים דפנים חזרו וחיברו להם את הכלים דאחורים, שהם אח”פ, והאורות נתפשטו בהם, כן בהתפשטותם ממעלה למטה לגוף נמשכו האורות גם לכלים דאחורים שלהם, שהם התנהי”מ שבבי”ע”, התפשטו למטה מפרסה, “למטה מפרסא דאצילות. אמנם לפי שכח המלכות המסיימת שבפרסא דאצילות מעורב בכלים ההם”, כלומר אסור לאורות להתפשט למטה מפרסה, “ע”כ תיכף בפגישת האורות דמלך הדעת בכח הזה, נסתלקו לגמרי מהכלים ועלו לשורשם”. האורות עלו למעלה כי הכלים לא היו ראויים לקבל אותם, לא היה בכלים האלה עביות עם מסך ואור חוזר, שבתוך האור החוזר יכול להתלבש אור ישר.

“אמנם לפי שכח המלכות המסיימת שבפרסא דאצילות מעורב בכלים ההם”, ואסור להשתמש באורות למטה מפרסה כי מלכות מעורבת שם בכל הספירות למטה מפרסה, “ע”כ תיכף בפגישת האורות דמלך הדעת בכח הזה, נסתלקו לגמרי מהכלים ועלו לשורשם, וכל הכלים דמלך הדעת נשברו פנים ואחור, ומתו ונפלו לבי”ע, כי הסתלקות האורות מהכלים הוא כמו הסתלקות החיות מגוף הגשמי,” זאת אומרת מיתה. “הנק’ מיתה. ואז נזדכך המסך מהעביות דבחי”ד, מאחר שהכלים האלו כבר נשברו ומתו, ונשאר בו רק עביות דבחי”ג.”

שאלה: למה בכל זאת הם זלזלו בתנאי הזה של צמצום ב’ והאורות עברו מתחת לפרסה?

הכלים האלה הם תוצאה מהראש שלהם, כי רק הראש מרגיש ומחליט והכלים הם מבצעים את הדברים האלה בצורה פשוטה כמו חיילים. אז הראש שהוא אבא ואימא לא מרגיש שלמטה מפרסה יש רצון לקבל על מנת לקבל, שאין שם תיקון, לכן הראש נותן פקודה לאורות “לכו לשם, אנחנו יכולים למלאות את הכלים האלה שלמטה מפרסה, אנחנו יכולים להגיע עכשיו עד גמר התיקון”. אם יש לפניך דבר כזה איך אתה יכול להגיד לא. לכן כולם מסכימים וכולם מבצעים, כי מה שיש בראש מתפשט בגוף.

אבל הראש כאן לא ידע מה קורה בגוף, כי יש כאן שני כוחות שפועלים באותו אזור, כוח הבינה וכוח המלכות. מלכות מגיעה מנה”י דגלגלתא, בינה מגיעה מנקודות דס”ג, אז יש חלק עד הפרסה ששולטת בו בינה ויש חלק למטה מפרסה ששולטת בו מלכות. והרצונות האלה שספגו בחינה ד’ מנה”י דגלגלתא הם לא ברורים, הם לא נראים, הם לא גלויים, הם נמצאים בצמצום, ולכן אין עליהם זיווג למעלה.

אם נשאל, “למה הבורא עשה כך?”, הוא עשה כך כי הוא מלכתחילה רצה שיתחברו כלים דקבלה וכלים דהשפעה, שהם יגיעו לשבירה, ועל ידי השבירה הם יוכלו להגיע לתיקון. בשום צורה אחרת לא יכול להיות קשר בין כלים דקבלה לכלים דהשפעה, כי הם פלוס ומינוס כאלה גדולים שהם לא יכולים להתקרב אפילו, כל שכן להיכנס בפנים ולהתערבב. יוצא שהאפשרות היחידה לערבב כלים דקבלה וכלים דהשפעה היא בשבירה.

אבל איך יכולים כלים דהשפעה להתקרב לקבלה? כלים דקבלה מילא, הם רוצים את הכול. זה כמו עבריין, לא אכפת לו הוא בכל מקום גונב, הוא עבריין. אבל איך יכול להיות שכלים דהשפעה יתקרבו לכלים דקבלה, זאת השאלה. וכאן הייתה הסתרה מיוחדת, כי לא ידעו מראש שאסור להיכנס לכלים דקבלה שלמטה מפרסה, לא ידעו מראש ששם יכולה להיות שבירה, כי לא היה דבר כזה אף פעם, לא היו רשימות מזה. הכוח העליון, הבורא כן ידע, אבל הוא עשה את המערכות האלה בצורה כזאת שבאותם הראשים שהיו להם הם לא יכלו לראות את הדברים. זו מין הסתרה, שהם לא יודעים שהולכים לעל מנת לקבל, ולכן כביכול לא הם אשמים. מי אשם? כוח יותר עליון, הבורא.

אבל לבורא אין שום משפט, מפני שאצלו המשפט הוא רק בגמר התיקון. הוא חושב על גמר תיקון ורואה שאי אפשר להביא את הבריאה שהיא הפוכה ממנו לגמר התיקון אם לא מערבבים את כל הכלים של קבלה והשפעה יחד. אחר כך הוא יכול על ידי האור שלו למיין את הכלים האלה ומהמיון לסדר אותם בהדרגה, וכך לתקן אותם לאט לאט בזה אחר זה. אבל הכול זה בצורה מאוד ברורה, לוגית, אין כאן שום בעיות, אין כאן משהו שהוא נגד חוקי הטבע. זה מה שקורה לנו בשבירה.

שאלה: אתה יכול בבקשה לסכם במשפט אחד את מה שאמרת עכשיו? אמרת שלמטה מטבור הכללי התפשטו אורות וכלים.

למטה מטבור הכללי התפשטו אורות וכלים עוד בנקודות דס”ג, עוד בעולם הנקודים. הם התפשטו עוד בנקודות דס”ג, ועכשיו אנחנו כבר מדברים על עולם הנקודים.

תלמיד: אז איך אתה יכול להסביר את זה שבעל הסולם אומר, “אמנם לפי שכח מלכות המסיימת שבפרסא דאצילות מעורב בכלים ההם, ע”כ תיכף בפגישת האורות דמלך הדעת בכח הזה, נסתלקו לגמרי מהכלים ועלו לשורשם,” זה נשמע נגד הטבע.

עכשיו הסברתי לך.

תלמיד: אמרת, אבל למה שהוא יעשה דבר כזה? מה הסיבה לזה?

כי בלי התערבות של כלים דקבלה וכלים דהשפעה אי אפשר לתקן את הכלים דקבלה.

תלמיד: מה מפעיל אותם? איך זה קורה פתאום?

זה קורה פשוט. הבורא נמצא לפנינו, מעלינו. באור העליון שלו הוא עושה ככה שכלים דהשפעה יתקלקלו וייכנסו בתוך כלים דקבלה, שרוצים רק על מנת לקבל, ושגם כלים דהשפעה ירצו על מנת לקבל, ויתערבבו ביניהם. אז גם כלים דהשפעה, וגם כלים דקבלה, כולם ישברו. כולם יתערבבו עם הרצון לקבל ממש בלי סוף. כזה בלגן, כזו שבירה של ממש.

למה הוא עושה את זה? מפני שהוא אחר כך מאיר באור שלו על כל הכלים האלו, ומתקן אותם. אבל ביני לביני, בינתיים, עכשיו כשהם מתערבבים, אז כולם נעשים כלים על מנת לקבל. זה מה שהיה עוד לפני הבריאה, זה לא עכשיו בעולם שלנו, אלא לפני הבריאה.

כשהכלים האלה מתערבבים זה עם זה, ומאיר עליהם אור מלמעלה, אז הם מתחילים לקום לתחייה, ומפני שבזמן השבירה כולנו מתערבבים זה בזה ואי אפשר להפריד עכשיו ביניהם, אז כשהאור מאיר ומתעוררים כלים דהשפעה, בהכרח כל הכלים דקבלה שנמצאים מחוברים איתם, גם הם מיתקנים. כי כך האור העליון משפיע.

אחרת לאור העליון אין גישה לגעת בכלים דקבלה. יש כאלו רצונות שלא מבינים מה זה נקרא “להשפיע”, “על מנת להשפיע”, בכל אחד מאתנו יש כאלה רצונות.

תלמיד: יש פה התערבות חיצונית, או שזה קשור רק לאור העליון?

זה נעשה עוד בשורשנו. ההכנה הזאת נעשתה בשורשנו, לפנינו. אנחנו מדברים על אורות וכלים שמשתלשלים מעולם אין סוף, ובדרך עוברים כאלו תיקונים כדי שתהיה לנו אפשרות אחר כך לקום לתחייה, ולהגיע לדרגת האלוהות.

אז אין ברירה, תראה מה נעשה, שבירה בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה. כלים דקבלה מוכנים לקבל, אבל מי ייתן להם, וכלים דהשפעה לא רוצים לקבל שום דבר. מה לעשות? לקלקל אותם, ולערבב ביניהם, ואז כולם ירצו רק לקבל. ככה עושים, ומה הלאה?

עכשיו, אחרי שהם נשברו, וכולם רוצים לקבל, לקבל בכל מיני דרגות, עכשיו מלמעלה יאיר עליהם האור העליון, הוא ישפיע עליהם, והם לפי גודל השבירה ייכנסו לאט לאט בהדרגה לתיקון.

לכן אנחנו רואים שככל שהאנושות מתקדמת, היא עוברת מצבים, היא נעשית יותר ויותר גרועה. אנשים נעשים יותר ויותר אגואיסטיים, המצב נעשה יותר ויותר גרוע. והכי גרועים הם אלה שמגיעים בגמר התיקון, אלה אנחנו ומי שיצא אחרינו. הם לא יכלו לצאת לפני כן כי צריכים קודם לתקן את הכלים הקלים שנשברו קצת, ורק אחר כך אותנו.

תלמיד: זאת אומרת, האדם בעצמו, הוא זה שמתקן, מחזיר את כוחות ההשפעה לנורמה?

האדם לא עושה כלום. אני לא יודע על איזה אדם אתה מדבר.

תלמיד: מי מחזיר את התוהו ובוהו למצב נורמאלי?

האור העליון שמאיר אחרי השבירה על כל הכלים, ואת זה נלמד עכשיו, האור העליון שמאיר על כל הכלים בצורה אחידה כזאת, ממיין כך את הכלים. הכלים שיותר קרובים אליו, מתעוררים יותר, הכלים שיותר רחוקים ממנו מתעוררים פחות או בכלל לא מתעוררים, או אולי יתעוררו בהמשך, וכן הלאה. זה תהליך.

שאלה: מה זה אומר שהאורות מסתלקים מהכלים וחוזרים לשורשם?

אתה שואל לאן הם חוזרים? הם חוזרים לאבא ואימא, ואחר כך לראש הס”ג.

שאלה: לא ברור למה הכלים שקבלו את האור כדי להגיע לתיקון פתאום התחילו לקבל בעל מנת לקבל בזמן שצמצום א’ עדיין היה קיים? האם הם בטלו את החוק הזה?

ודאי שגם צמצום א’ נעלם. בשבירה צמצום ב’ נעלם כבר בראש הפרצוף, כי רוצים לקבל גדלות. רוצים לעבור את הפרסה, אז צמצום ב’ נעלם. מקבלים אורות שמתאימים לצמצום א’, וכשמקבלים אותם, מקבלים על מנת לקבל, אז גם צמצום א’ מתבטל.

צמצום א’ זה איסור על לקבל בעל מנת לקבל, וצמצום ב’ כבר מדבר על כלים דהשפעה, שאפשר להשתמש רק בכלים דהשפעה.

שאלה: אני יודע שאין העדר ברוחניות, ונשמע שכאילו לכלים השבורים והמתים אין תפקיד. מה התפקיד שלהם?

זה יבוא בהמשך. עכשיו אנחנו מדברים עכשיו רק על השבירה. מה קורה איתם? על זה נדבר אחר כך, ואז אתה תראה עד כמה השבירה הייתה דבר הכרחי, ושבלעדיה אי אפשר להביא את הכלים לגמר התיקון.

תלמיד: התכוונתי לפסיביות שלהם, כאילו אין להם תפקיד.

מאיפה אתה יודע מה קורה אחרי השבירה, אם זה פסיבי, או לא פסיבי? למה אתם תמיד קופצים קדימה? האם עד עכשיו דברנו על משהו אחרי השבירה?

שאלה: אם כל הראשים של כל הפרצופים מחוברים באין סוף, אמנם הראש של הנקודים לא יודע על הכלים דקבלה אבל הראש של גלגלתא כן יודע והאור עובר דרכו, אז איך המערכת מאפשרת את זה?

על כל דבר אחראי רק ראש שדורש אורות לפרצוף הנוכחי שהוא אבא ואימא דנקודים, ובהם אין שום רשימו ושום מידע על זה שהכלים שנמצאים למטה מפרסה לא יכולים לקבל על מנת להשפיע, אין דבר כזה. אנחנו נלמד את זה עוד וזה יתברר, אבל אלו דברים שכתובים יפה, נכון ומספיק.

שאלה: אמרת שהכלים דקבלה והאורות הם ממש בדחייה ולא מסוגלים להיות אפילו קרובים ולכן גם השבירה. איך אחרי השבירה נשאר כלי עם ניצוץ של אור בתוכו, מה מאפשר את ההחזקה של הניצוץ הזה בתוך הכלי דקבלה?

זו שאלה אחרת – איך יכול להיות שיש ניצוץ ברצון לקבל? הניצוץ הזה מגיע מהבורא והוא לא שייך לרצון לקבל. מפני שהרצון לקבל נברא על ידי הבורא, אז בתוך הרצון לקבל יש את אותו שורש שהוא נולד מהבורא, אותו שורש נקרא “חלק אלוהי ממעל” או “נקודה שבלב” והוא קיים בכל נברא ונברא, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר, בכל אחד ואחד, כי זה הקשר שלו עם השורש.

תלמיד: איך הוא מוחזק שם?

זה חלק הבורא שנמצא בכל דבר ובכלל ממלא את הכול ומקיף את הכול, הוא לא נמצא תחת החוקים של האורות והכלים.

תלמיד: זה משהו מעל.

כן.

שאלה: כתוב “ונשברו ומתו ונפלו לבי”ע”, השאלה איך בי”ע נהיה מקום המוות?

אם יש רצון לקבל על מנת לקבל והוא מקבל זה נקרא “מוות”.

תלמיד: ציפיתי שיגידו שנפלו לנקודה דעולם הזה, כי בי”ע זה מקום קדושה, כלים מצומצמים.

לא. קודם כל למטה מטבור דגלגלתא יש מקום בעייתי. אור ישר, אור חכמה לא יכול להתפשט שם, אלא מה שיכול להתפשט שם רק אור דחסדים. אור דחסדים יכול להתפשט גם למעלה מפרסה וגם למטה מפרסה תלוי איזה כלים נמצאים שם.

תלמיד: עד עכשיו היו כלים דקדושה, אמנם לא היה בהם אור ישר, לא היה בהם אור חכמה, אבל היה בהם אור דחסדים, הם היו בקדושה, ברצון להשפיע. עכשיו אלו כלים שיצאו לגמרי מהקדושה, הם לגמרי בתוך הרצון לקבל, איך יכול להיות שהם נמצאים בבי”ע?

כי הם דרשו גדלות. מה שהיה קודם זו הייתה קטנות, היה זיווג על א’/שורש, עכשיו הם דרשו גדלות על ד’/ג’.

תלמיד: זו הסיבה לשבירה, את זה הבנתי. אני שואל למה אחרי השבירה הם נמצאים בבי”ע כשבי”ע זה מקום קדושה ולא מקום טומאה?

זה מקום, הוא לא לקדושה ולא לטומאה זה תלוי מה מתפשט שם. אחר כך מתפשטים שם עולמות דקדושה ועולמות דטומאה. בי”ע עצמה לא אומרת כלום.

אתה שואל מצד האורות או מצד הכלים?

תלמיד: מצד הכלים.

מצד הכלים יש שם כלים של תנה”י דנקודות דס”ג, הכלים האלה הם כלים דקבלה. אם מאיר עליהם אור אז הם נמצאים בקדושה, אם לא מאיר עליהם אור אז הם יכולים להיות בקליפה, בטומאה.

(סוף השיעור)

---

1. והנה פרצוף הטעמים שיצא בעולם הנקודים, שהוא פרצוף א’ דנקודים, שיצא בקומת כתר, כבר נתבאר (לעיל באות ק”א), שיצא בראש וגוף, שהראש יצא באו”א, והגוף הוא התפשטות הז”ת מפה דאו”א ולמטה. והנה התפשטות הזאת שמפה דאו”א ולמטה נקרא מלך הדעת, והוא באמת כללות כל הז”ת דנקודים, שחזרו ונתפשטו למקומן אחר העלית מ”ן, אלא מתוך ששרשם נשאר באו”א לקיום והעמדה לפב”פ דאו”א, (כנ”ל באות צ”ח), שנק’ שם בשם מוח הדעת המזווג לאו”א, לפיכך גם התפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף נק’ ג”כ בשם הזה, דהיינו מלך הדעת, והוא מלך הא’ דנקודים.↩