MALCHUT: TIKKUN CHATZOT – LESSON WITH RAV LAITMAN

Lesson 2 “Annulling before the Friends”

מתעלים על עצמנו

כנס “קבלה לעם” העולמי 2022

07-09.01.2022

מתבטלים לפני החברים

שיעור 2

שיעור 07.01.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)

קריין: כנס קבלה לעם העולמי “מתעלים מעל עצמנו”, ינואר 2022. שיעור 2 בנושא – מתבטלים לפני החברים.

היום אנחנו בשיעור השני של הכנס שלנו – מתבטלים לפני החברים. זה הנושא הכי יסודי, הכי בסיסי, הכי חשוב. אומנם זה נושא מאוד לא ברור לנו, והאמת שעד לסוף הדרך הנושא הזה כל פעם הולך להתגלות בינינו בייחודיותו החדשה עד שלא נבין בכלל מאיפה כל זה מופיע, ששוב ושוב אני צריך לבטל את עצמי לפני החברים ולהתכלל בהם עד לאיבוד עצמי באופן מוחלט בסובבים אותי. רק בצורה כזו אני מתקרב לבורא. לכן נאמר שהבורא עומד אחרי החברים.

זו פעולה גדולה של הבורא שהוא יצר אמצעי כזה שבאמצעותו אנחנו יכולים להבין אותו, להתקרב אליו, לגלות אותו. הוא יצר הזדמנות כזאת בשבילנו, שבאמצעות החיבור בין החברים, על ידי שמבטלים את עצמנו בפניהם, בזה שנכללים בהם, הולכים לאיבוד בהם, מתמוססים בהם, אנחנו יכולים בצורה כזו להתקרב אל הבורא. כעיקרון זה אותו דבר, כי אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר ביחס לבורא, בשום צורה. אבל הבורא יצר סביבנו סביבה כזו שביחס אליה אנחנו יכולים לעשות עבודה בביטול האגו שלנו. וזה ברור לנו, זה קורה בפועל – אנחנו רואים, מרגישים עד כמה אני מתקרב אליהם בצורה לבבית, נפשית, מרגיש אותם יותר, ומבין שזה מספיק שאעשה את זה אפילו בקבוצה הקטנה שלי כדי להתחיל אחרי העבודה המוצלחת והנכונה שלי להרגיש את הבורא, וכבר לעבוד בקבוצה עם תחושות, עם רצונות, עם נתונים, עם תכונות, עם כוחות חדשים.

לכן קבוצת חברים היא לא דבר מה מיותר, צדדי, שכך מצאנו את עצמנו כרבים בעולם שלנו, התרבינו ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו, אלא זו דווקא הפעולה העיקרית ביותר, היסודית ביותר של הבורא. הוא לא סתם יצר אדם, אלא הוא עשה כך שהאדם יוכל להימצא בסביבת אנשים אחרים, שיוכל להתקשר איתם, שיוכל להתחיל להרגיש עד כמה הוא זקוק להם, האגו שלו זקוק להם, ואיך הוא יכול לשנות את מצבו ביחס אליהם כדי לתת את כל כולו להם, לעשירייה שלו. בזה טמונה המשימה המרכזית שלנו – האפשרות לרכוש את התכונה הרוחנית מהתכונה הקטנה ביותר, האפסית, עד לתכונה של דבקות וחיבור שלם עם כולם ועם הבורא. כל זה מתרחש רק דרך הקשר בתוך הקבוצה הקטנה, ולאחר מכן עם כמות הולכת וגדלה של אנשים עד שכל האנושות תיכנס למצב הזה.

לכן זה לא סתם ביטול לפני החברים, זה ביטול שטומן בחובו התכללות. כלומר האגו שלנו צריך להתבטל ובמקומו, כתחליף לו, מתוך האגואיזם צריכה לצמוח תכונה, צריך לצמוח כוח הפוך לו – השפעה, אהבה, קשר, התכללות, חיבור, דבקות, אחדות וכן הלאה. הכול נבנה על כך שבחיבור בינינו נמצא את התכונות הפנימיות של החיבור הזה וזה מה שייקרא הופעת הבורא, התגלות הבורא לאדם.

לכן אנחנו חייבים להבין את הנושא הזה, ללמוד אותו, אבל העיקר להרגיש את החשיבות של הקבוצה, את החשיבות והנחיצות להתחבר, כי בלי זה לא נוכל בשום פנים ואופן לעשות שום צעד לקראת הבורא. זה נעשה רק מתוך מרכז הקבוצה, מתוך החיבור בינינו. אנחנו לא נהיה מסוגלים להרגיש את אותן תחושות, את אותן תכונות שאיתן עלינו לבוא לבורא כדי לתקשר עימו – תכונת ההשפעה והאהבה שממלאת את הכול שאנחנו לא מרגישים אותה כי אנחנו הפוכים.

איך אנחנו יכולים לכייל את עצמנו לקליטת התכונה הזו של השפעה ואהבה? כל זה מושג בביטול כלפי החברים. זה לא סתם ביטול, זה ביטול שהוא יצירתי. כלומר, איך אני צריך לבטל את עצמי כדי להתקדם לקראתם, כדי להתחבר איתם, כדי להידבק בהם, כדי שהחיבור בינינו יתגלה בפנינו כתכונת הבורא, כתכונת ההשפעה שזה נקרא “אתם עושים אותי”, שכך אומר הבורא? בזה שאנחנו מתקדמים זה לקראת זה מתוך האגואיזם שלנו, תוך כדי שאנחנו מצמצמים אותו. ולאחר שצמצמנו אותו אנחנו יכולים להתחיל להרחיב אותו אבל כבר בכיוון הפוך, בכיוון של השפעה, בכיוון של קשר גדול יותר, אלטרואיסטי יותר, אבל עם אותו כוח ואפילו במידה גדולה יותר.

כאן אנחנו צריכים להבין איך עלינו לעבוד עם אותו אגואיזם שנבראנו בו מלכתחילה, ואיך אנחנו הופכים אותו מן הפנים אל החוץ לתכונה של קשר ואהבה מעל עצמנו. זה מתרחש בעזרת אמונה מעל הדעת, כלומר תכונת הבינה, תכונת ההשפעה שהיא גבוהה יותר מתכונת הקבלה ומהרגשה ומהכרה של הקבלה, כי העיקר בשבילנו זה להיות בהשפעה. ועל כל זה נעבור היום.

נתחיל מקטע המקור הראשון.

“חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. י”ט. “מהו, שהקב”ה שונא את הגופים, בעבודה”)

תראו כמה פשוט בעל הסולם כותב.

“חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס”, כלומר יש לנו עוד הרבה עבודה לפני שמגיעים לאפס, לפני שאנחנו מאפסים את עצמינו, שאז כבר לא רוצים שום דבר בשביל עצמנו. “היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו”, כאילו הוא בכלל לא קיים, כלומר האגואיזם לא מורגש, “שאין אז שום שליטה להרצון לקבל”, לאגואיזם, והוא רוצה רק דבר אחד, להיות באפס. ורק אחרי המצב הזה “ורק אז הוא נכנס להקדושה”, לעולם הרוחני, הוא מתחיל להיכנס להרגשת הבורא.

אנחנו קוראים לזה בחכמת הקבלה “צמצום”, הרצון מצטמצם. הוא לא נעלם, הוא רק מצטמצם, ואז אנחנו נכנסים לתכונות אחרות שנמצאות מעברה השני של העבודה עם הרצון לקבל שלנו, ואנחנו כבר עובדים עם הרצון הזה בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך לבטל את קיומי וישותי?

תשתדל לעשות זאת פיסית, לכן גם נבראנו בעולם פיסי. כלומר, בין אם אנחנו באגו או בתכונת ההשפעה אנחנו עושים צעדים ראשונים בעולם שלנו שבו אנחנו יכולים להימצא פיסית. כלומר נמצאים בקשר בינינו בלי להיות תלויים בתכונות הפנימיות שלנו. לכן צריך להשתדל לעשות את מה שמייעצים לנו המקובלים, ולהתחיל מזה שאנחנו מבטלים את עצמנו בפועל, כלפי החברים בעשירייה, כך שכל מה שהם רוצים, כמובן במסגרת התנועה הכללית קדימה, כל מה שהעשירייה מחליטה אני כעיקרון צריך לקבל בלי תירוצים, בלי ספקות, בשמחה, מתוך הבנה שזה מושך אותי קדימה למטרה, ועם זה ללכת קדימה.

תלמיד: עכשיו כשאני יושב בשיעור, יש לי מיליון רצונות, מחשבות משלי. איך אני יכול לבטל אותם לפני החברים? מה זה אומר?

בשביל זה עשינו הכנה לשיעור. אני כבר הייתי צריך להיות מוכן לכך שאנחנו הולכים לקראת ביטול עצמי כלפי החברים. כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה להיות בתוך הלב שלי, בתוך הלב הזה לרכז את כל הרצון האחד הזה שלי, את הקשר עם הבורא למטרת הבריאה, בשביל זה אני מבטל את עצמי ונכלל עם החברים, כלומר אני בביטול מוחלט של עצמי כלפי הקבוצה שלי, אני רוצה להיות בתוכם. אני רוצה להיות דווקא בסירה הזו שכולנו בונים יחד מהרצונות, מהשתוקקויות שלנו, אני רוצה דווקא בה להימצא איתם יחד.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחבר באמצעות התפילה לאור מה שאמרת אתמול שלהתפלל זה לדון את עצמי?

יש הרבה סוגי תפילה. תפילה זו בקשה שמגיעה מאדם שמרגיש מה עוד עליו לבטל בתוכו. כי חוץ מלבטל מה שבתוכנו אין לנו מה עוד לעשות. בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו אנחנו נדבקים לקבוצה. וזה מה שאנחנו צריכים לבקש, איך לעשות מעצמנו אפס, איך להביא את עצמנו לכלל אפס. ומזה, מהאפס הזה תתחיל ההתעלות הרוחנית שלנו.

תלמיד: זה כאילו שאני מכייל את עצמי?

כמובן שצריך לכייל את עצמך. לכייל את עצמך לזה שאתה מבטל את עצמך בפני החברים, שהמצב הזה באמת נעשה על ידי הבורא בכוונה, וזו העזרה הגדולה ביותר מצידו, שיש לי אפילו במצבי האגואיסטי עזרה כזו, דוגמה כזו, הזדמנות פיסית כזו להיות בקשר עם אחרים, על אף שאין לי שום רגשות כלפיהם. אני צריך לעבוד מהרגש שלי, לרצות להיות איתם יחד, כאחד שלם, ברצון אחד, בהשתוקקות לבורא. יתר הרצונות שלהם למעשה לא מעניינים אותי, הם יכולים להיות רצונות שונים. הם יכולים להיות ממקצועות שונים, ממשפחות שונות, עם נטיות שונות, הכול יכול להיות שונה, אבל יש לנו רק דבר אחד משותף, אנחנו רוצים להשיג את הבורא ואנחנו לומדים ומתחילים להבין עוד ועוד שרק כשנתחבר נוכל להשיג אותו יחד. לכן אני איתם.

שאלה: האם אפשר לומר שזה צמצום של הנקודה שבלב?

לא, זה לא צמצום הנקודה שבלב, אלא זה צמצום האגו שלי. הנקודה שבלב נותרת נקודה והודות לה אני משתוקק לבורא.

שאלה: אנחנו מצמצמים את האגו שלנו כל יום מחדש?

אנחנו עובדים כל הזמן דרך קבע על האגואיזם שלנו, מצמצמים אותו ולאחר מכן נשתמש בו נכון. זה מתרחש במשך כל הדרך שלנו עד לגמר התיקון של האגואיזם הזה, כיוון שרק איתו אפשר לעבוד, אין לנו עוד עם מה לעבוד. יש לנו את האגואיזם, ויש לנו את כוח האור, כוח הבורא שבאמצעותו אנחנו יכולים איכשהו לשנות את האגואיזם הזה, לשנות את צורתו, לשנות את תוכנו, את דרך השימוש בו. כל זה זו כבר חכמת הקבלה. איך לעבוד עם האגואיזם בעזרת האור העליון, בעזרת הבורא, זו חכמת הקבלה.

שאלה: צמצום זה להיות בעמדת המתבונן, צופה?

לא, זו לא עמדת המתבונן או הצופה מהצד, אלא זה צמצום של השימוש באגואיזם שלך לשם משהו. אתה צריך להסביר לעצמך ולהבין היטב בשביל מה אתה מצמצם את השימוש בו. אולי אתה מתבייש, אולי יש לך תועלת אחרת מזה, כל זה צריך להיות מנוסח בצורה מאוד ברורה בשבילך.

שאלה: איך אני בודק את עצמי עד כמה אני מתבטל כלפי החברים, עד כמה אני מצליח בזה?

אתה לא יכול למדוד את זה בינתיים, אבל במדרגות הבאות נוכל לעשות זאת. בינתיים אנחנו צריכים פשוט לבטל את עצמינו. כל העבודה מתחילה מביטול.

שאלה: אם אני מתאמץ להתבטל, אני צריך גם להתאמץ כדי להראות את זה לחברים?

אנחנו צריכים להשתדל לבדוק כל מיני דרכים שונות כדי לבטל את עצמנו ולהידבק בחברים.

שאלה: אם כל אחד בעשירייה יהיה אפס וכל אחד יבטל את הרצון שלו, אז לא יישאר שום רצון. אז בפני מה צריך להתבטל?

אז לא תצטרכו לבטל את עצמכם בפני שום דבר, כי כולכם תתבטלו, תגיעו לכלל אפס, וזו הנקודה הראשונה שמתוכה תתחילו את ההתעלות הרוחנית שלכם. לבטל את עצמך בפני האחרים, כלפי האחרים, זו בעצם המטרה של כל אחד מאיתנו בנקודת ההתחלה של הדרך הרוחנית. מהנקודה הזו נתחיל את ההתעלות שלנו, זו המשימה שכרגע עומדת בפנינו. ולאחר מכן כל ההתעלות כבר נבנית על בסיס העיקרון של אמונה מעל הדעת, כשתכונת ההשפעה תשלוט בנו מעל תכונת הקבלה.

שאלה: אם אני מבין נכון, ככל שאני מבטל את עצמי יותר אני מגלה את האגו שלי, וזה לתמיד בצורה המשכית, ככל שאני מתחבר יותר לעשירייה?

כן, באותן מידות, באותה צורה שבה האגואיזם שלי מתגלה בי עכשיו, לא בצורה מלאה, כי האגואיזם שלי הרי יתגלה הרבה מאוד בכל המדרגות הבאות, אבל לעת עתה אני צריך לבצע את העבודה שניתנה לי כדי שבניגוד לאגו שלי, בביטול האגו שלי, אוכל להתחבר עם החברים, להתבטל בפני החברים.

ברגע שאני אשיג מצב של ביטול של האגו שלי במידה מסוימת, כלומר אני אעשה עליו צמצום, אז אני אתחיל לקבל הזדמנות להשתמש באור העליון במטרה, בכדי להתחיל להתעלות. זו כבר עבודה אחרת, כרגע אנחנו מדברים רק על השלב הראשון של התנועה שלנו לקראת התיקון, וזה ביטול עצמנו כלפי החברים. דווקא לכן העולם שלנו נוצר כך, ואנחנו עוברים ממש התפתחות היסטורית כזו, פנוראמית, משתתפים מדור לדור בתהליכים האלה כדי לבנות, ליצור בנו את כל התנאים לביטול מוחלט בכל מדרגה, כך זה יהיה, זה נקרא “צמצום” ואנחנו צריכים לקיים אותו, לשמור עליו, לבצע אותו בכל מדרגה. ולאחר מכן, מלבד הצמצום אנחנו צריכים עוד להתעלות מעליו כדי להשתמש ברצון שלנו בצורה הפוכה, בעל מנת להשפיע.

כלומר תמיד יהיה לנו הביטול על תכונת הקבלה, על המימוש של הקבלה, שאנחנו לא רוצים לקבל, זה “צמצום”. ולאחר מכן אנחנו עוד צריכים לפתח בנו את תכונת ההשפעה, ואז בתכונת ההשפעה הזו אנחנו נתחיל להרגיש שיש בנו הידמות כלשהי אל הבורא, וזו כבר תהיה הרגשה של האור העליון שימלא אותנו.

שאלה: איך אפשר לחדש את הביטול כשמתגלה עוד שלב חדש באגו, ואני לא יודע אם זה גילוי מחדש של האגו, או באמת ביטול אמיתי?

צריך כל הזמן לשאוף לביטול עצמי בפני החברים, לבטל את עצמך בפני החברים. אני לא יכול להגיד פה שום דבר אחר חדש, זה מה שצריך לעשות כל הזמן, לבדוק את עצמי האם אני מבטל את עצמי בפניהם או לא, עד כמה אני מבטל, איפה אני עוד יכול לבטל את עצמי. ולאחר מכן אנחנו נתחיל להיכנס להתכללות הדדית זה עם זה, וככה כבר נגיע לגילוי הבורא, אבל העיקרון הזה – לבטל את עצמי בפני החברים, הוא צריך להיות כבסיס, כיסוד.

יש אנשים שמתחילים להבין את העיקרון הזה וליישם אותו מהר מאוד, ויש אנשים שיש להם אגו כל כך גדול, שהם לא שומעים על זה. וגם אני עברתי דרך מאוד קשה עד שהתחלתי להרגיש שאני פשוט נמצא בשליטת האגו שלי, עד כדי כך שאני פשוט לא שומע שאני צריך לבטל את עצמי בפני החברים, זאת בעיה אצל הרבה אנשים. אבל זאת לא בעיה, זאת פשוט המדרגה הראשונה שאנחנו חייבים להתגבר עליה ואין כאן מה לעשות, אז צריך לעזור אחד לשני, לתת דוגמה, לקרוא מאמרים שמתאימים לזה, רב”ש כותב על איך שקנאה, תאווה, כבוד, עוזרים לאדם להתגבר על עצמו כדי להתבטל בפני הקבוצה.

שאלה: להימצא במצב של חפץ חסד ביחס לעשירייה זה נקרא אפס מוחלט?

יש בזה הרבה גוונים, אני לא יכול להגיד שכן, אבל זה דומה.

שאלה: האם הרצון לקבל תמיד מרגיש דחייה כלפי הביטול הזה?

האגואיזם מרגיש דחייה מכולם, הוא רוצה להיות לבד, הוא עצמו ומעל כולם.

שאלה: הבנתי שהכרחי להתבטל, אבל מה קורה אם מישהו מהחברים עושה ביקורת, וממשיך לעשות את זה, אז זה מקשה מאוד על הביטול. מה עושים במקרה כזה?

אנחנו צריכים להבין ששום דבר לא קורה במקרה, ואם יש כזה אדם בקבוצה שלנו, שעוד לא מקבל את זה, אז תראו לו דוגמה באיזה אופן אתם מתבטלים אחד בפני השני, תזמינו בו, תעוררו בו קנאה, איך אתם קשורים זה עם זה, מבינים אחד את השני, קרובים אחד לשני, כדי שהוא יראה את זה מהצד, מהאגו שלו, ואז הוא יבין שאין לו דרך אחרת, שהוא גם צריך לבטל את עצמו כמו כולם. תשחקו כלפי התכונות האגואיסטיות שלו,

האגו בנוי כך שאנחנו יכולים בעזרתו לחנך אותו מחדש לאלטרואיזם. למה? בגלל שהוא תלותי, בגלל שהוא מסתכל על אחרים ורוצה להיות טוב יותר, חזק יותר, גבוה מאחרים, וכן הלאה. כלומר, אפשר לשחק עם האגו.

שאלה: לְמה אתה מתכוון שהבורא אמר “אתם עשיתם אותי”?

הבורא אומר “אתם עשיתם אותי” בגלל שאנחנו בונים, עושים את הבורא. ה”בורא” זה מהמילים בוא וראה, תבוא ותראה. אנחנו בונים אותו על ידי התכונות שלנו. וחוץ מהתכונות שלנו, חוץ מאיתנו ומה שמתגלה בנו יש אור עליון שנמצא סביבנו, הוא מקיף אותנו, אנחנו לא מסוגלים לתפוס אותו, להגדיר אותו בשום צורה.

אנחנו יכולים להגדיר רק מה שמגיע אל התכונות שלנו, לכלים, לרצונות שלנו. לכן מה שאנחנו מרגישים ברצונות שלנו נקרא “בוא וראה”, “בוא” מהמילה בוא, תבוא ותראה, זאת אומרת, תראה. מה שאתה מקבל ברצונות המתוקנים שלך זה נקרא “בורא”. מה שמחוץ לו זה כבר משהו אחר לגמרי, כוח עליון. חלקו אתה תופס, מקבל בתוך עצמך, זה מה שנקרא “בורא”. אבל בעצם הכוח העליון נשאר מחוץ לנו, לגמרי לא מוכר, לא נגלה, אין לנו כלפי אותן התכונות, שום כלים. אין לנו תכונות מתאימות שבהן נוכל איכשהו לגלות את התכונות של האור העליון. בסופו של דבר יכול להיות שאנחנו משיגים את כל האור העליון. אבל בינתיים אנחנו מבינים שאנחנו יכולים להשיג רק חלק קטן מאוד ממנו, לפי המידה שבה אנחנו דומים לו.

שאלה: מה זה ביטול יצירתי?

הביטול הוא יצירתי בגלל שבביטול שלנו, כל הזמן בצורה הדרגתית אנחנו בונים הידמות גדולה יותר לבורא, אנחנו כאילו בונים אותו, מפסלים אותו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבטל את עצמנו בפני העשירייה אם אנחנו מהווים חלק מהעשירייה?

אז תתבטלו כל אחד כלפי האחרים ובלי זה לא ייצא שום דבר. אתם יכולים כמובן להמשיך להיות איתנו בקבוצה הבינלאומית הגדולה שלנו ולשמוע, אבל לא זה יצליח, לא ייצא כלום. בסופו של דבר אתם צריכים להבין שאין שום תיקון רוחני חוץ מלהחליף את האגו הבהמי שלנו לתכונה רוחנית, תכונה של השפעה, קשר, אהבה וכן הלאה.

שאלה: כל רצון שמתגלה צריך להביא לאפס?

לא צריך להביא שום רצונות לאפס. אנחנו בכלל לא יכולים לעשות שום דבר עם הרצונות, זו המהות שלנו. אנחנו צריכים פשוט להבין אם הרצונות האלה מובילים אותנו לתיקון להידמות עם הבורא, לדבקות עם הבורא, להשתוות איתו לגילוי שלו או לא, וככה להשתמש בהם.

שאלה: מה זה אומר להתעלות מעל הצמצום?

זה אומר לצמצם את הרצון האגואיסטי שלך עבור עצמך. לא את הרצון עצמו אלא את הכוונה שלו עבור עצמך לצמצם ולנסות להחליף אותה לכוונה לטובת אחרים ודרכם לטובת הבורא. אנחנו אומרים שהבורא עצמו לא קיים, אין בורא למעשה. ומה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו כמשהו לטובת הבורא, למען הבורא כשכולנו יחד, כל אחד מאיתנו עובד בלתת, להשפיע לקבוצה ולעולם.

אתם לא תצליחו לברוח מזה לשום מקום. אנחנו לא נצליח לברוח מזה, בסופו של דבר יכריחו אותנו, ייאלצו אותנו, גם אם לא עכשיו אז בעוד כמה שנים או אחרי כל מיני אירועים יכריחו אותנו בכל זאת לשנות את עצמנו, העולם יכריח, הייסורים.

שאלה: מה לעשות אם אני מצליחה לבטל את עצמי בעשירייה ועם זאת האגו שלי סוער. זו תחושה של קיטוב. מה עושים עם זה?

לא לעשות כלום. תשמחו מזה שהאגו שלכן נותן לכן את ההרגשה שאתם עובדים כנגדו.

שאלה: מהי העבודה הגדולה שיש לנו לפני הביטול או האיפוס?

לפני שמגיעים לאפס יש לנו עבודה שנקראת “הכנה”. אנחנו בונים קבוצה, לומדים וכן הלאה, אבל זה עדיין לא תחילת העבודה הרוחנית. העבודה הרוחנית מתחילה מביטול פרקטי, מעשי שלך כלפי העשירייה. זאת אומרת שאני מרגיש בצורה ברורה שאני חייב לדכות, לרמוס את האגו שלי כדי להיות קרוב לחברים.

ואלה לא מילים יפות. אלא אני חייב להרגיש בדיוק מה אני עושה, אפילו עד כמה אני מתקרב אליהם עד אשר הקשרים שלנו הופכים להיות לא שליליים כמו עכשיו, אלא חיוביים. כשאנחנו נשאף, נרצה לעזור זה לזה, להחליף זה את זה, לשחרר אחד את השני מכל מיני בעיות וכל זה יהיה בינינו, בתוך הלבבות, בין הלבבות והרצונות שלנו, ואז נוכל כבר לבנות שם את התנאים לגילוי הבורא.

שאלה: שאלה על הביטוי המעשי של הביטול. זו צריכה להיות פעולה פנימית?

ביטול צריך להיות פנימי ויכול להיות שאף אחד לא יודע מזה. למרות שאני צריך להראות בפני החברים גם בפעולה למעשה עד כמה אני מוכן לשרת אותם, לעזור וכן האלה. זה מאוד חשוב. הדוגמאות האלה נותנות בסיס להתקרבות.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לביטול עצמי?

איך מגיעים לביטול עצמי? מתוך מצב של הכרחיות, מתוך זה שאנחנו מבינים שחייבים לעשות את זה, מתוך זה שאני תמיד שומע ושומע ושומע במשך חודשים ובסופו של דבר כל פעם שאני שומע אני מקבל איזו מנה קטנטנה של האור העליון. ולכן אני בסופו של דבר מתחיל להרגיש איך זה עובד עליי, פועל עליי. אני מתחיל להרגיש שקורים בי איזה שינויים. יש מין קליק כזה פנימי, משהו מתחלף ופתאום אני מבין שאני באמת לא יכול בלי הקבוצה כי אני צריך לבטל את עצמי.

אני יכול להרגיש או את עצמי או את הבורא. איך אני אבטל את עצמי כדי להרגיש את הבורא אם אין לי כלי שבעזרתו אני אוכל לשנות את עצמי, להחליף את עצמי? אז אני מחליף את עצמי לקבוצה ואז בקבוצה הזאת אני מתחיל לגלות את הבורא.

שאלה: איזו כוונה יש לרצון שיתבטל?

לכל רצון שלנו יש כוונה. כשאנחנו מתחילים לנסות לעבוד איתו בכוונה כזאת שבו אנחנו צריכים להרגיש את הבורא. בשביל זה צריך לשנות אותו לפי הצורה, התוכן, אולי אפילו בגודל. אבל בסופו של דבר מזה אנחנו מתחילים. אם האדם מתחיל את הדרך של ההתפתחות הרוחנית שלו מזה שיש לו מטרה, אז המטרה היא לגלות עבורו את הבורא.

שאלה: מה לעשות במצב שבו מה שאני רואה בחברים מעורר בי שנאה שאני לא יכולה לשלוט בה.

טוב מאוד. אז צריך לעבוד עם כל זה עד למצב שימצאו חן בעינייך כל מה שהחברים עושים כמו שהיית אוהב את זה בילד הקטן שלך.

שאלה: האם כשאתה מרגיש חיבור בעשירייה זה אומר שהבורא מתגלה?

זה לא אומר שהבורא מתגלה אבל זה כבר גילוי של תנאי כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: יש עוד הרבה שאלות.

את כל השאר הן צריכות לדון בינן לבין עצמן. ובאמת את השאלות הרציניות צריך לשאול. אני מוכן לענות על השאלות אפילו מחוץ לשיעור באיזה אופן, אבל צריך לעבד את השאלות האלה כמו שצריך ואז אנחנו נלמד מתוך השאלות.

סעיף 2 מתוך השיעור “ביטול עצמך בפני החברים”.

“תחילת הכניסה” לרוחניות היא כמו “עיבור היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: “שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש” תורת “אמך”, מלשון אם הנקראת בינה. האדם “שמבטל את אהבה עצמית המכונה “מלכות” שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ”נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה”, לתכונת ההשפעה שהיא נקראת “בינה”. 

(הרב”ש. מאמר 31 “ענין יניקה, ועיבור” 1986)

מה צריך להוסיף כאן? אחרי שהאדם עוצם את העיניים שלו, מתחבר לאחרים בעיניים עצומות, מתבטל בפני האחרים, הוא הופך להיות דומה לטיפת זרע שמגיעה לרחם, לאותו מקום שבו מטיפת הזרע הזאת מתחיל להתפתח העובר. אדם שמבטל את עצמו כך בקבוצה דומה לאותה הטיפה שנכנסת אל תוך הרחם.

הוא מתחיל להתפתח בצורה הדרגתית, לאט לאט, בכך שהוא קושר את עצמו יותר ויותר לקבוצה בפעולות של ביטול עצמי. אלו פעולות פנימיות, יכול להיות שהן מלוות בפעולות חיצוניות, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בקשר וירטואלי, יש לנו מעט קשר פיזי בינינו וגם אין לו משמעות. בזה שהאדם מבטל את עצמו בפני הקבוצה, בזה שהוא עוזר להם, משתתף איתם, נמצא איתם בקשר, משתדל להבין יותר באיזה אופן הוא יכול לבטל את עצמו בפניהם, בזה תלויה ההתפתחות הרוחנית שלו.

כך האדם מפתח את עצמו, כלומר בחיפוש מתמיד איך הוא יכול לבטל את עצמו ובמצב הזה הוא גדל. במידה שבה הוא יכול לבטל את עצמו, במידה הזאת הוא גדל, מתפתח בתוך הקבוצה. הוא לא מפריע להם, הוא כאילו גדל, מתפתח בעצמו, אבל בתוך הקבוצה. זאת אומרת, בזה שהוא עוזר, מתקשר איתם יותר ויותר, מתאים את עצמו יותר לקבוצה, הוא כביכול ממלא את המרחב הפנימי שבקבוצה. זו ההתפתחות שלו ברחם.

כך הוא מתפתח עד למצב שבו הוא והקבוצה מגיעים לאיזון הדדי כזה, הוא כלפי הקבוצה והקבוצה כלפיו, ואז כבר מתחיל תהליך של לידה. יש תשעה חודשים של התפתחות העובר, יש הרבה מאוד תכונות, פעולות שאנחנו יכולים ללמוד גם מצד הרחם, מצד הבינה, וגם מצד האדם, מצד אותו חבר. כל זה כבר מגיע לאיזשהו ביטוי קונקרטי שלו, לגילוי כאשר מתבצעת הלידה, כשהאדם כבר מתנתק, נפרד מהקבוצה בזה שמופיע בו האגו הפרטי שלו, אבל הוא עם האגו שלו יכול להתקיים כתכונת ההשפעה, בתכונת ההשפעה, וזוהי הלידה הרוחנית.

אנחנו רואים את אותם המצבים שהוא מבטל את עצמו עד לכדי שהוא רוצה שהקבוצה תבלע אותו, רוצה לגמרי להתמסר לקבוצה, להתפתח בה במידה שהם רוצים שהוא יהיה בה. הוא ממלא את כל הקבוצה עם עצמו, כלומר הקבוצה היא כמו רחם והוא מתרחב בתוכה. זה כל המצב שבו הוא נמצא וכך בעצם מתקיימת ההתפתחות ההדדית של העובר בתוך הרחם ושל הרחם עצמו. כך האדם מתפתח בצורה הדדית יחד עם הקבוצה עד שהאדם מגיע למצב שהוא יכול לשלוט בצורה עצמאית באגו, במידה המינימאלית, ואז מתבצעת פעולת הלידה, כלומר התנתקות, היפרדות של האדם מהקבוצה. הוא לא מתנתק ממנה, הוא כביכול הופך להיות לכוח יותר זר, חיצון כלפי הקבוצה, כלומר מתקרב עוד יותר אל הבורא והופך להיות כמשהו שמחבר בין הקבוצה לבורא מצד אחד, ומצד אחר הקבוצה היא שמחברת אותו עם הבורא. אנחנו עוד נלמד את זה.

מה שהכי חשוב בשבילנו עכשיו, זה להבין שכל אותו התהליך הזה שאנחנו נעבור, ואני מקווה שנעבור אותו על עצמנו, הוא מתקיים, מתממש מתוך ביטול עצמי כלפי הקבוצה. כל אותם תשעה חודשים שבמהלכם העובר מתפתח, שהאדם מתפתח בתוך הקבוצה בביטול מוחלט, שלם שלו כלפי הקבוצה, אלו הם כל תשעת חודשי ההתפתחות התוך רחמית מה שנקרא, ההתפתחות התוך קבוצתית, וזה מה שאנחנו צריכים לעבור בביטול מוחלט של עצמנו. לכן גם השיעור שלנו נקרא ביטול של האדם בפני הקבוצה.

יש כאן את הרצון של מלכות, את הרצון של בינה, את הרצון של כתר, את כל הצירופים ביניהם, יש כאן הרבה מאוד תנאים, אבל את זה נלמד לפי המימוש – ההפנמה הפרקטית. בינתיים מספיקה לנו סקירה כזאת מקיפה.

שאלה: האם אני צריך להתחיל לבטל את עצמי כלפי החברים קודם במחשבה או בצורה פיזית?

ניתן גם כך וגם כך, עדיף גם וגם.

שאלה: הרחם מספק לעובר את כל מה שהוא צריך, האם אותו הדבר צריך לקרות גם עם הקבוצה כלפי האדם?

לא את כל הצרכים של החבר, אלא את הצרכים הרוחניים שלו. אם הוא מבטל עצמו בפני הקבוצה, אז מעל הקבוצה נמצא הבורא שבצורה מדויקת ידאג לכך שכל מה שהאדם צריך בשביל ההתקדמות הרוחנית הוא יוכל לקבל מהקבוצה. כך הכול בנוי.

שאלה: האם יש הבדל בסוג הביטול בעשירייה בין עיבור ובין עובר?

עיבור זה מצב ועובר זה כבר רצון מעוצב, מיוצב, שמתקן את עצמו. עיבור זה מצב של משהו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתבטל בפני החברים אם האגו מסתיר ומושך אותנו לכל מיני כיוונים שהם לא חיבור?

עלינו לעשות תרגילים פיזיים בקבוצה – לנסוע, להתחבר, לדבר, לכתוב, להפיץ, זה מאוד חשוב, זה מאוד תורם לחיבור. אם מספר אנשים מפיצים אז זה מאחד אותם, ועם זאת יש עליהם מיד השפעה של האור העליון כי הם עושים משהו שהוא נחוץ לבורא. בצורה כזאת יש לפעול, תנסו זה מאוד חשוב.

שאלה: אם כולם מבטלים את עצמם, אז במהלך תשעת החודשים האלה מי יגלה יוזמה?

היוזמה היא דווקא בזה שכל אחד מראה איך הוא מבטל את עצמו, התנועה לאפס מוחלט, אבל חשוב שיהיה שם וקטור ברור, קונקרטי ואת הגיבורים שלה.

תלמיד: מה ההבדל בין האגואיזם הרוחני שצריך להיוולד בנו לבין האגו שיש לנו עכשיו?

האגו הרוחני מכוון כלפי הבורא.

שאלה: מה זה אומר בעבודה בעשירייה, “הקשב בני למוסר אביך”?

אנחנו נראה את זה כבר בדרך שלנו. עוד לא נכנסו למצב הזה, מה עלינו לקבל מתכונת האם ומתכונת האב, אלה תכונות רוחניות שנמצאות מעלינו, בינה וחכמה, זה אמא ואבא.

שאלה: אם הביטול מתבצע בצורה המשכית, איך אני יכול לתחזק את ההתבטלות מול העשירייה?

תתכלל בתוך העשירייה ותתחיל לבטל את עצמך בפנייה ותראה איזה כוחות יופיעו בך ואיך תוכל לעשות את כל זה.

שאלה: כשאנחנו מדברים על לבטל את עצמי, מי זה האגו, זה האדם שבי?

זה אדם שבינתיים יש בו רק אגואיזם.

שאלה: הרוחניות בנויה בהופכיות לגשמיות, האם זה הפשטה לומר, שלהנמיך או לבטל את עצמנו, זה למעשה להעלות ברוחניות?

כן זה כך.

קטע מס’ 3

“היות שהוא רוצה להגיע לידי דבקות בה’, הנקרא “השתוות הצורה”, כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו עניין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל מאהבת הזולת בין אדם לחברו עד אהבת ה’.”

(הרב”ש. מאמר 30 “מה לדרוש מאסיפת חברים” 1988)

איזה תנאים מפחידים יש כאן. כלומר, אם אני רוצה להגיע לדבקות עם הבורא והדבקות עימו יכולה להיות לפי הצורה, אז עליי לבטל את עצמי לגמרי, את האני שלי, וכל מה שאני עושה בחיים, עליי לעשות עם כוונה של אהבה לכל הסובב אותי, ורק בצורה כזו אני אשיג את האהבה לבורא. אני אגלה אותו באופן הדרגתי במידת האהבה שלי לסובבים אותי ואז אוכל להשיג את הדבקות, את החיבור עימו. וכך אנחנו מבינים שהחלפת האגו שלנו לתכונה ההופכית לו, זהו תנאי הכרחי מחויב. ולכן העבודה שלנו בתוך הקבוצה היא ממש ישועה בשבילנו, כי אם לא הקבוצה, אז לא היה לנו המעבר הזה “מאהבת הבריות לאהבת הבורא”. לא היינו מסוגלים לעשות דבר, היינו לגמרי הפוכים ממנו וללא שום יכולת של התקרבות אליו, של תנועה לכיוון שלו.

הקבוצה קיימת כדי שאוכל להתחיל ליצור קשר עימה, להיכנס לתוכה, לבטל את עצמי בה ובאותה המידה אני מתחיל להתקרב לבורא. ויש לי את האפשרויות להכיר כיצד אני מתקרב, מה אני עושה עם זה, יש לי האפשרות לפקח על עצמי, וכל זה בזכות הקשרים שלי עם החברים שלי.

שאלה: האם הביטול כלפי החברים, מוביל לאמפטיה כלפיהם, לאהבה?

זהו תהליך של מעבר, קודם כל יכולה להיות דחייה ואחר כך אמפתיה.

שאלה: מה זה אומר לעלות מעל הרצון שלך ולא לבטל אותו?

לשנות את הרצון להופכי לו, מרצון לנצל את האנשים למען עצמי, לרצון לפעול למען האנשים, למען הקבוצה.

קטע מס’ 4

תנסו להבין מה רב”ש כותב כאן.

“העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה,” כאילו יש לו מצב מיוחד, סטאטוס מיוחד, שהוא בעצמו מיוחד. “רק שידאג, שלא יפגום החברה על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול, אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה,” אם הם מבטלים את עצמם אחד כלפי השני, “והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל-אין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם” הבורא יפתח להם “שערי שפע וכל טוב שבעולם.”

(“מאור ושמש”. פרשת עֶקֵב)

אם האנשים מבטלים את עצמם בתוך הקבוצה אחד כלפי השני וכל אחד כלפי הקבוצה, בזה הם יוצרים בקבוצה את התנאים לגילוי הבורא בתוך הקבוצה. ככה יש לפעול, כשכל אחד מבטל את עצמו ולומד מהאחרים. הוא מסתכל עליהם, מעביר להם התפעלות, וביחד הם יוצרים תנאים שבהם מתגלה הבורא. והבורא לא יתגלה באדם אחד, אלא רק ביחס האדם לקבוצה ובמידה שהיחס הזה הוא נכון.

שאלה: מה הופך את השיעור הזה לחלק מהכנס ובמה הוא שונה מכל שיעור בוקר אחר?

השיעורים בכנס הם כולם שרשרת מקושרת שמכוונת לכוונה מסוימת, למטרה מסוימת ולכן הכנס הוא אורגניזם רציני שנמצא בתנועה. אתמול עסקנו בביטול, גם היום אנחנו עוסקים בזה אבל לפי עיקרון אחר, שונה מאוד, איך זה עובד ביחס לקבוצה. איך אני מתחבר כדי לשנות את עצמי. כלומר, אני מתחיל להתייחס לקבוצה כאל אמצעי שדרכו אני יכול לשנות את עצמי.

אתה יכול להגיד, “אבל זה שימוש אגואיסטי בקבוצה”. בוודאי שזה שימוש, אבל לא הייתי קורא לזה שימוש אגואיסטי, כי באמצעות הקבוצה אני רוצה להפוך להיות לא אגואיסט, אלא הפוך, להיפטר ממנו, לדרוך עליו. כך שזה תנאי שונה לגמרי, ואם אני מעוניין לשנות את עצמי, אין לי אפשרות אחרת, אני לא יכול לעשות שום דבר אחר.

מה עליי לעשות אם אני רוצה להפוך להיות יותר קרוב לבורא, יותר דומה לו, לגלות אותו, להרגיש אותו, להיכנס לתכונת הנצחיות, השלמות, האינסוף, איך אני יכול להכיר את כל זה? הרצון הזה יושב בי, הרצון הזה ניתן לי מלמעלה ולכל אחד מאיתנו. וכדי לממש אותו עליי לבצע פעולה הפוכה למהות שלי, ואת זה רק הקבוצה יכולה לעשות.

אם אני משתדל להתכלל בה בהדרגה, אז למרות שאני לא רוצה להתכלל בה ולא יכול, אבל אם אני עושה ניסיונות מסוימים – אז אומרים המקובלים, מתחילה לפעול עליי איזו הארה ואני מתחיל לקבל כוח עליון, והכוח העליון הזה משנה אותי, ובצורה כזו אני מתקרב לבורא.

כך הקבוצה עומדת ביני לבין הבורא והיא הכרחית בשבילי כדי שאוכל להימשך אליו, לעלות אליו, להפוך להיות יותר ויותר דומה לו. ואיך אני הופך להיות דומה לו? על ידי זה שאני מעצב את עצמי בתוך הקבוצה ואני מבטל את עצמי כלפיה. וכשאני מבטל את עצמי כלפיה, באותה מידה אני מתקרב אל הבורא, ואחר כך אני מתחיל לראות שהבורא נמצא בתוך הקבוצה. זה נקרא “בתוך עמי אנוכי יושבת”. “עמי” זה אותה הקבוצה שמנסה להתקרב אל הבורא. ככה אנחנו מתקדמים.

שאלה: למה הכוונה, שאני צריך לבדוק את עצמי, אם אני לא מביא נזק לחברה?

עלינו לבדוק את עצמנו, כך לכוון את עצמנו ומזה תצא תועלת לקבוצה. מדובר על החברה, לא על העולם, אנחנו מדברים כאן רק על הקבוצה.

שאלה: יש הרגשה שאנחנו כל הזמן מדברים על איזה סממנים חיצוניים של ביטול, כאילו שאנחנו משחקים בביטול, אבל כל הקטע הוא שאני אמור לרצות להתבטל. ואם אני לא בעל הבית על הרצונות שלי אלא אני מנוהל מלמעלה, איך אני יכול לרצות את זה?

מה שאתה אומר, שאתה לא יכול לנהל את הרצון שלך, זה כבר הישג גדול. זה שאתה מכיר בכך שעליך לבטל את עצמך כדי לגלות את העולם העליון ואת הבורא ובכלל את המצב האמיתי שבו אנחנו נמצאים, טוב לשמוע את זה.

ומה לעשות הלאה, איך לפעול? צריך פשוט לממש את מה שאנחנו לומדים – עליך להתקרב לקבוצה, תמיד להיות בשיעורים, להשתוקק יותר ויותר להיות קרוב אליהם, ובצורה כזאת אתה תצליח. היחס שלך לנושא הוא נכון, כך שאתה תתקדם.

שאלה: אם הביטול הוא מצב חדש שאנחנו משיגים דרך פעולות קטנות, אז יש חברים שמצפים שיקרה משהו מעבר להשגה שלנו והם שוכחים את מה שיש לנו. איך עוזר לנו להיות בהתמדה בזה שאנחנו מקיימים את מה שקבעו לנו?

במהלך זמן מאוד ארוך של ההתפתחות הרוחנית שלנו יש תקופות שאנחנו כאילו לא עושים כלום, כלומר אני לא יכול לנוע לא קדימה, לא אחורה, כלום, אבל לפחות בצורה אוטומטית אני כן נמצא בשיעורים וזאת גם התקדמות. כלומר, אני נותן אפשרות לאור העליון, לבורא להשפיע עליי, ובמידה שאני יכול אז אני יכול, כבר כאן אין מה לעשות, יש גם מצבים כאלה. לכן עלינו לקחת בחשבון שהרבה פעמים אנחנו כאילו נופלים לאיזו תרדמת כזאת שאנחנו פועלים באופן אוטומטי ולא יכולים לעשות עם זה כלום. וכדי שנוכל לעשות זה תלוי בקבוצה, בסביבה, אבל לבד אנחנו לא יכולים.

לכן הכי חשוב, ובעל הסולם מסביר לנו את זה במאמר “הערבות”, שהעיקר אצלנו זה בכל זאת הניסיון לעשות כך שאנחנו נקלוט את הקבוצה שלנו כמצב העליון, המתקדם. ואם אני רוצה לעלות למדרגה הבאה, עליי לכלול את עצמי במצב הזה בתוך הקבוצה, ואז אני אראה שהיא עוד יותר גבוהה ואני גם ארצה לעלות עוד יותר גבוה. כלומר, בכל פעם אני מרגיש את הקבוצה כמשהו יותר גבוה ואני מושך את עצמי אל הקבוצה, כולל את עצמי בתוכה. כמו חרק שזוחל, כך גם אנחנו. אני רואה את הקבוצה, אני מושך את עצמי אליה. משכתי את עצמי, אני רואה שהיא עוד יותר גבוהה, אני שוב מושך את עצמי וכן הלאה.

כל הדרך שלנו למעלה היא כל הזמן להידבק, להתחבר עם הקבוצה. ואני לא צריך יותר דבר, אין לי שום אמצעים אחרים בשביל העלייה הרוחנית. תארו לעצמכם מה שאני אומר, ותיראו שלכל אחד מאיתנו יש פשוט אפשרות נפלאה בשביל העלייה הרוחנית.

שאלה: כשאנחנו עושים את העבודה שאמורה להיות בלא לשמה, האם אנחנו עושים את זה לפני שאנחנו מגיעים למצב העיבור, או שזה להיפך?

אנחנו נכנסים למצב שבכל מדרגה ומדרגה יש עיבור, יניקה ומוחין. זה כמו בעולם שלנו כשילדים באים לעולם, יש עיבור, התפתחות העובר, ואז לידה – מתוך שלושת השלבים מורכבת ההתפתחות הרוחנית שלנו. ולכן העולם שלנו הוא כזה, כי לפי המדרגות הרוחניות כך זה נוצר.

שאלה: למה האדם צריך להשתדל להפוך להיות לחלק התחתון שבגוף, ולא לחלק עליון יותר כמו לב וכדומה?

כי עליו לבטל את עצמו. תקרא מה כתוב בקטע הזה. ולכן עליו לדמות את עצמו שהוא שייך לחלק הכי נמוך של הגוף.

תלמיד: שיהיה לו פחות חשיבות כלפי עצמו?

כן.

שאלה: האם ביטול זאת פעולה של בחירה חופשית או חובה?

אני לא מבין מה זה אומר שביטול הוא פעולה מחויבת או לא. אם אתה רוצה להתפתח רוחנית אז אתה חייב לבטל את עצמך, זה הצמצום. צמצום של האגו זה התנאי הראשון של ההתפתחות הרוחנית שלנו, והלאה אחרי הצמצום של האגו להתפתח בתכונת ההשפעה שזאת אמונה מעל הדעת. כך שאין כאן בחירה. לא תרצה, בכל זאת יביאו אותך לזה.

שאלה: הפעולה של הביטול עד לכדי אפס של עצמך זאת פעולה מלמעלה?

מה זה אומר פעולה מלמעלה, מלמטה?

תלמיד: אני יכול לעשות בעצמי או שהבורא עושה את זה?

תפעל, תפעל לבד, בכל זאת הכול מגיע מהבורא, ולכן אני לא מבין אותך. הבורא מתחיל הכול והבורא גם מסיים הכול ובכלל הבורא עושה הכול, והאדם צריך רק לנסות להשתתף בזה. ככה זה עובד.

שאלה: במצב שאדם מרגיש שהוא צדיק, שיש לו גאווה כלפי החברים, איך הוא יכול לבטל את עצמו?

שיתפלל, שיבקש ושיבטל את עצמו בכל מעשה ופעולה כלפי החברים וכך הוא יגיע לאפשרות של ביטול עצמו כלפי הבורא. יש לו אפשרות בעולם הזה לעשות עם הקבוצה כל דבר כדי לבטל את עצמו. ויש לו גם אפשרות להתפלל ולבקש מהבורא שיעזור לו לבטל את עצמו.

תלמיד: ביטול זה כשאני רואה מישהו שהוא גדול ממני, אז אני יכול לבטל את עצמי. אני צריך להתפלל לראות את החברים כגדולים?

כן, אתה חייב לראות אותם כגדולים. תנסה לראות בכל אחד מהם משהו מיוחד.

קטע מספר 5.

“ידוע מה שאמרו חז”ל “כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו”, ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה – אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד”. כלומר לרשות הבורא. 

(הרב”ש. אגרת מ”ב)

העיקר בשבילנו זה לבטל את עצמנו, את השליטה שלנו בכל מה שנעשה. אני לא מדבר על החיים הרגילים שלנו, על המשפחה וכן הלאה, אבל בקבוצה, בשטח הרוחני שבו אנחנו רוצים להתפתח, אסור שתהיה שם שום שליטה שלנו. השליטה שלנו צריכה להיות על כך שלא תהיה בנו שליטה. על האדם לשלוט על ליבו, על עצמו כך שהוא יבטל את הרצונות האגואיסטים של הלב שלו, זה מאוד חשוב. כולנו שונים ולכל אחד יש רצונות אחרים, כוונות אחרות, ואנחנו צריכים לפעול כך שכל אחד מבטל את עצמו ובזה אנחנו הופכים להיות דומים אחד לשני בכיוון, בביטול.

כלומר, על אף שאנחנו שונים מאוד ואולי אפילו הפוכים זה מזה במשהו, אבל אם אנחנו מבטלים את עצמנו אז אנחנו הופכים להיות דומים, מבוטלים. ואם המבוטלים האלה מתחברים יחד אז מתגלה בהם הבורא כי מה שנשאר בהם זו ריקנות. הם פינו את עצמם כדי לקבל את הבורא.

שאלה: איך ההיררכיה של האיברים נבנית אם אנחנו עושים את אותה הפעולה ואנחנו הופכים להיות כאחד?

אנחנו עצמנו הרי שונים ולכן אומנם בכל אחד יש תכונות והרגשות אחרות, אבל אם אנחנו עושים את אותה הפעולה, פעולה דומה, ומבטלים את עצמנו, אז כשאנחנו מבטלים את עצמנו אנחנו הופכים להיות לדומים, לקרובים והבורא כבר מאיר עלינו ומתחיל ליצור בינינו איזשהן צורות חדשות של התקשרות.

אנחנו מתחילים להבין שלא סתם כך אספו אותנו לתוך הקבוצה, ושאנחנו כאלו שונים ולא מובנים, אלא האור העליון אסף אותנו לקבוצה אחרי שהוא חילק ושבר אותנו וכעת מתחיל לחבר ולאסוף אותנו, ואנחנו מתחילים להרגיש איך הוא אוסף אותנו השבורים.

וככל שהוא מקרב אותנו, כך אנחנו יותר מתנגדים כי אנחנו מרגישים כמה אנחנו שונים אבל הוא ממשיך לאסוף אותנו. וכאן עלינו להימצא באמונה מעל הדעת כעוזרים של האור העליון ולהתחיל יחד עימו לאסוף את עצמנו למערכת אחת הרמונית שנקראת “נשמה”.

תלמיד: הפער בינינו, ההבדל, הוא בכוח הביטול שכל אחד מאיתנו יכול לייצר?

אני לא רוצה לדבר על הנושא הזה כי אין לנו עדיין תנאים או הכנות לכך. אנחנו עדיין לא יכולים לדבר על איך האור העליון אוסף אותנו ומה עלינו לעשות בהתאם לכך. צריכים פשוט להתחבר כמו שאנחנו לומדים עכשיו, ולגבי מה שיהיה בהמשך אתה יכול לחשוב עם השכל שלך מה שאתה רוצה, ורק תתבלבל. תעשה מה שעליך לעשות עכשיו ואל תתחכם.

שאלה: אם אני צריך לבטל את עצמי לחלוטין בפני העשירייה אז איך אני יכול להיות בטוח שהעשירייה לא סוטה מהדרך אפילו לא במעלה?

זה לא עניינך. העשירייה נמצאת בשליטה של הבורא ועליך לבטל את עצמך ביחס לעשירייה וזהו. אתה לא יכול להתחיל לבדוק את העשירייה עד כמה היא נכונה או לא, אם יש בה פגמים או לא, זה לא העסק שלך, עליך רק לבטל את עצמך כלפיה. אני מתכוון אם יש בה ארגון והכול עובד, הכול מסודר לפי המערכת כמו שאנחנו לומדים לפי שיטת בעל הסולם והרב”ש. לכן אם אתה רוצה להתקדם יש לך רק אפשרות אחת שהיא להתבטל, ומי שלא מתבטל נופל, הוא חוזר חזרה לחיים הבהמיים שלו.

שאלה: לשם מה צריך להתבטל?

כדי להפוך להיות דומים לבורא עלינו לבטל את האגואיזם שלנו ולרכוש את תכונת הבורא, את תכונת ההשפעה והאהבה ואז נתחיל להרגיש את הנצחיות שלנו, האינסופיות, השלמות, נוכל להרגיש את הטבע האבסולוטי. למקום הזה הבורא רוצה להביא אותנו.

תלמיד: בקטע 2 כתוב שהוא מבטל אהבה כלפי עצמו שנקרא “מלכות”, שבחינתה המקורית נקראת רצון לקבל בעל מנת לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה מכונה בחינת בינה. מה זה אומר להיכנס לכלים דהשפעה הנקראים בחינת בינה?

זה להיכנס לתוך תכונת ההשפעה. מישהו יכול להבין מה זה, לפחות קצת? זה להשפיע, כלומר להרגיש את הרצון של מישהו אחר, ושבתוכי ייווצר הרצון למלא את הרצון של האחר, לא את הרצונות שלי אלא את הרצון של האחר. ואת הרצונות שלי אני צריך רק כדי למלא את הרצון של האחר. כך עלינו לעבוד ואז נתחיל להיות דומים לבורא ונרגיש את מה שהוא מרגיש, כלומר את המצב העליון.

קטע מספר 6.

“מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה’ יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. 

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה’ שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל – בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה’ ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה’ שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון”. שום רצון לעצמו. “וזה נקרא תפילה שלמה”, כלומר הוא לא יכול לעשות את כל זה אבל הוא מבקש מהבורא שיבנה אותו מחדש ושישנה אותו. הוא רוצה שהבורא “יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה’ יעזור לו”. להיות רק מכוון אליו ותמיד להימצא ברצון הזה.

שאלה: כשביטול האגו מגיע מהבורא זה מצב מאוד כואב. איך אנו בעצמנו יכולים להגיע לביטול של אגו, והאם זה אפשרי?

זה לא ניתן. אנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום. הדבר היחיד שאנו יכולים זה רק לבקש מהבורא שהוא יעשה עמנו את הפעולה הזאת. אנחנו הנברא, ונברא זה מה שנברא, מה שנוצר, והוא לא יכול בעצמו לשנות את עצמו. הוא לא יכול לעשות עם עצמו כלום. אז שום דבר לא יעזור לנו, רק ההכרה. אם אנחנו רוצים לשנות משהו בעצמנו, עלינו לבקש את זה מהבורא ולבקש מהבורא בצורה רצינית שבאמת יעשה את הפעולה הנכונה. אנחנו יכולים אך ורק דרך הקבוצה, זאת המערכת דרכה אנחנו מקושרים לבורא.

הרי אתם מבינים זה כמו בדוגמה של הטכניקה, אם אני רוצה להתחבר עם מישהו עליי לפעול דרך מכשיר, קומוטטור שיחבר אותי עם אותו מקום שאני רוצה להתקשר אליו. כלומר, חייבת להיות רשת קשר, קו. חשוב לדעת איך זה מתבצע, וזה מתבצע דרך הקבוצה. את הקבוצה, חלק ממנה אנחנו צריכים ליצור בעצמנו, כמו שהרב”ש ועוד מקובלים כותבים, כבר כמה אלפי שנים, כל העקרונות האלה ידועים, וחלק אחר לפי המאמצים שלנו מתבצע מלמעלה על ידי הבורא.

כלומר זאת עבודה הדדית כזאת שבה אנחנו נפגשים עמו זה בקבוצה כשאנחנו יוצרים את הקבוצה, כל פעם משפרים, עושים אותה ליותר מחוברת, יותר נאמנה, יותר קשורה עם המטרה ועם עצמה. בצורה כזאת אנחנו בונים את עצמנו, את הקשר שלנו עם הבורא, והוא משנה אותנו, כך אנחנו פועלים.

שאלה: אתמול שמעתי שאנחנו לא מבטלים את האגו שלנו, היום שמעתי שכן מבטלים את האגו שלנו. אתה יכול להסביר?

אתה יכול לשמוע עוד הרבה דברים איך אנחנו משמידים אותו, שורפים אותו, מורידים לו את הראש ועוד. הכול מדובר על הכוונה לעצמך. הרצונות עצמם נשארים, ואנחנו מתקנים אותם, ומוסיפים להם את הכוונה הנכונה.

שאלה: כשאני מבטל את עצמי בעשירייה ומרגיש את הרגשת האור, האושר, האהבה, אז אחרי הביטול בעשירייה מאיפה לי לדעת שזה לא האגו ששמח אלא זה דווקא מגיע מהבורא?

שוב להיכנס עם הרצונות והכוונות האלה לקבוצה ולבדוק. ותבדוק עד כמה זה מתקבל בצורה נכונה על ידי כל החברים, ותראה.

שאלה: איך מצב העשירייה משתנה כשכל אחד בעשירייה מצליח להתבטל?

הם מתחילים להרגיש בתוכם את גילוי הבורא בקשרים ביניהם בתוך העשירייה.

שאלה: תהליך הביטול, הלידה והגדילה חוזר על עצמו?

זה תהליך שחוזר על עצמו בכל מדרגה ומדרגה. כמובן באיכויות שונות, אבל בכל מדרגה.

שאלה: מה נשאר לאדם אחרי שהוא הצליח לבטל עצמו באופן המושלם?

נותר כלי שמתחיל להתמלא באור העליון, בגילוי הבורא.

שאלה: מה זה אומר להתעלות אם המטרה שלנו זה להנות לבורא? על מה לחשוב בזמן הביטול?

לחשוב בדיוק על זה, שאני עושה את זה בכדי לעשות נחת רוח לבורא, להיות בהשתוות הצורה עימו, קרוב אליו, בדבקות אתו. כל זה כדי להנות לבורא.

שאלה: איך להבין נכון מה רוצה הקבוצה ממני?

מה הקבוצה רוצה ממני? איך אני יכול להבין את זה בצורה נכונה? היא רוצה שאני אבטל את עצמי, שאני אדביק את עצמי לקבוצה, ואהיה יחד איתה לאחד שלם. זה צריך להיות, זו צריכה להיות הדרישה, הצפייה מכל חבר וחבר בקבוצה, מצד הקבוצה.

שאלה: מה זה אומר שאני צריכה את הרצונות שלי רק כדי למלא את הרצונות של אחרים?

כך אנחנו צריכים לפעול. זה נקרא “בעל מנת להשפיע”, כאשר כל מה שאני עוסק בו זה רק בכדי למלא את האחרים ודרכם את הבורא. ובזה אני מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: ביטול והסכמה עם העשירייה אלה תכונות שיכולות להיות דומות, שיביאו לביטול והסכמה עם הבורא?

כן, בטח. גם לא צריך שום דבר אחר. רק לבטל את עצמך כלפי הקבוצה, ומשם ואילך אנחנו כבר פועלים בצורה נכונה כלפי הבורא. מכיוון שבתוך הקבוצה תמיד נמצא בורא, כפי שכתוב, “בתוך עמי אנוכי יושבת”.

“האדם צריך להאמין, זה שהוא רוצה עכשיו להכנס לעבודת ה’ בבחינת ביטול עצמותו, הוא קריאה מלמעלה”, כלומר, אם באדם מתעורר רצון להתקדמות רוחנית זה מגיע מהבורא. “כי זה לא מחכמתו של האדם. והראיה לזה, כי בזמן הקריאה זו, כל הקושיות שהיה לו טרם שקראו לו מלמעלה, היה לו הרבה קושיות, וכל פעם שהיה רוצה לעשות משהו בעל מנת להשפיע היה הגוף מתנגד, ולא היה יכול להבין אם יש אדם בעולם, שכן יכול לבטל את עצמותו לה’, ולא לדאוג כלל לתועלת עצמו, ותמיד היה שורה עליו איזה פחד אם הוא לבטל עצמו לה’.

ועכשיו הוא רואה שכל המחשבות והספקות נשרפו לגמרי, והוא מרגיש עכשיו תענוג גדול בזה, אם הוא יכול לבטל עצמו לה’.”

(הרב”ש. מאמר 31 “ענין יניקה, ועיבור” 1986)

בשום פנים לא לפחד להישען על הקבוצה. כאשר אנחנו נשענים על הקבוצה אנחנו יכולים בקלות להתגבר מעל כל הספקות, אנחנו לא צריכים לשאול שאלות, לקבל תשובות, כלום. פשוט אנחנו רוצים להימצא בתכונת ההשפעה ולהשיג אותה למעלה מעל ספקות שיש לנו.

אני רוצה לציין שהקטעים לא הכי מוצלחים. בפני עצמם הם קטעים מאוד גדולים וכבדים, קטעים שלא מקרבים את האנשים אליהם, וזה קשה. כל קטע הוא כמו סיפור בפני עצמו, ואין לנו מספיק זמן לזה.

סדנה

מה עשה הבורא כה מיוחד בכך שיצר תנאי כזה שרק בעזרתו אנחנו יכולים להגיע אליו ואחרת אנחנו לא יכולים? אחרת היינו נשארים בדרגה שלנו, בקיום האגואיסטי שלנו. כלומר, כמה מופלאה ומיוחדת התכונה שנוצרה מתוך הדאגה אלינו. נשמת האדם שנשברה, חלקיק ממנה נמצא בכל אחד מאיתנו, ואנחנו צריכים כאשר אנחנו מתאספים בקבוצה לחבר את החלקיקים האלה יחד, ואז אנחנו יכולים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

למעשה קיימת בנו הזדמנות אדירה ויוצאת דופן בכך שאנחנו מתחברים יחד ברמה גשמית, ומתוך זה לאט לאט אנחנו מביאים את הקשר בינינו למדרגה רוחנית על מנת ולו במשהו לעורר את עצמנו להגיע להשתוות הצורה עם הבורא – אפילו אם היא אגואיסטית – לעורר על עצמנו את השפעתו של האור העליון ובצורה כזאת להתחיל להימשך אליו.

זהו האמצעי, השיטה איך להידמות, לעלות מעל עצמנו ולהתקרב לבורא. הכול נעשה דרך הקבוצה, רק דרכה אנחנו יכולים לעשות את הדרך הזאת, אחרת אנחנו נשארים במדרגה הנמוכה יותר של הבהמה שבה נולדנו.

*

נשבח את הקבוצה, על הכלי, המכשיר הכול כך מיוחד שקבלנו, על ההזדמנות, האפשרות היחידה שנתנה לעלות מדרגת בהמה לדרגת הבורא, זה יעזור לנו מאוד. נדבר בינינו דברי שבח על הקבוצה.

*

שאלה:, אם אני מבקש מהבורא עבור החברים, כמו קטן המבקש עבור הגדולים, זה ביטול?

ביטול זה כאשר אני מחליף את הדאגות שלי בדאגות קבוצה, כל היתר אלה סתם מילים.

שאלה: יש הרגשה שהעבודה איטית כי הכול עובר דרך השכל, איך לעזור ללב להרגיש?

הלב נמצא תחת שליטתו של הבורא, לכן צריך להתפלל. השכל נמצא בשליטתנו והלב נמצא בשליטת הבורא, תתחילו לעלות תפילה בשכל כך, שמהתפילה הזו הבורא יפעל על הלב שלכם, הלבבות נמצאים רק תחת שליטת הבורא, הרצון זה מה שנברא על ידו, ואז הכול יצליח.

שאלה: למה אתה מכנה את העשירייה “קבוצה”?

העשירייה זו קבוצה. קבוצה מינימלית זאת עשירייה, קבוצה גדולה זה כל האנושות.

שאלה: אם חבר אחד לא מתבטל בעשירייה, העשירייה תוכל להרגיש את הבורא?

זה לא משנה, העיקר שיהיו לפחות שני חברים שיכולים להתבטל זה כלפי זה.

שאלה: אם אדם דרך הקבוצה מצליח להתבטל, האם זה עוזר לו לבנות כלי פרטי?

כמובן, אני לא יכול להיות אחראי על האחרים. אני מנסה לעשות את כל מה שתלוי בי כלפי האחרים.

שאלה:. מה זה אומר לבקש דרך העשירייה?

כל הבקשות שלי צריכות לעבור דרך העשירייה. רק דרך הקבוצה הקטנה שלי אני יכול לפנות לבורא, אחרת אני לא יכול לפנות אליו, כי רק דרך העשירייה אני מתחבר עם הבורא. ויותר מזה, אם אני רוצה ליצור קשר עם הבורא, לפנות אליו, אני יכול רק דרך העשירייה. כי לפנות לבורא בצורה ישירה אני לא יכול בשום דרך, בורא לא שומע. אבל אם יש לפחות שני חברים שמתחברים בהשפעה זה לזה הם יכולים להתחבר לבורא. זה התנאי המינימלי והתנאי האופטימלי זו כל האנושות. אבל תנאי רציונלי זאת העשירייה.

שאלה: מה זה אומר לבקש דרך העשירייה?

כאשר אני מבטל את עצמי כלפי האחרים, אני יוצר קשר עם הבורא.

שאלה:. איך לא להתבלבל בין ביטול לבין אדישות ועצלנות?

זה לא אדישות ועצלנות, אני צריך לעשות עבודה מאוד רצינית על עצמי כדי לבטל את עצמי.

שאלה: באלו תכונות מתחזק הרצון של כל אחד להתבטל כלפי עשירייה?

לפי מה שהוא רואה בחברים.

אני רוצה מאוד להודות לנשים על זה שהם נמצאות יחד איתנו, עוזרות לנו בכול ובכלל משתתפות בצורה מאוד רצינית ואקטיבית בתיקון הכלי המשותף שלנו, תודה!

(סוף השיעור)